כבר תקופה ארוכה שארצות הברית תומכת בסעודיה במלחמה נגד התנועה החות'ית בתימן ■ המלחמה שם יצרה את האסון ההומניטרי החמור ביותר בעולם ומאיימת להפוך לרעב הגדול ביותר מזה עשרות שנים ■ מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הם ירו לעבר ישראל מאות טילים וכטב״מים ועם זאת, מעט מאוד אנו יודעים על החות'ים ■ מה הם מייצגים ומדוע הם אויבינו בפועל.
רקע
הפוליטיקה התימנית מורכבת והפכפכה להפליא — בראש ובראשונה, החות'ים הם שיעים זיידיים. המוסלמים השיעים הם קהילת המיעוט בעולם האסלאמי וזיידים הם מיעוט של השיעים, שונים באופן משמעותי בדוקטרינה ובאמונות מהשיעים השולטים באיראן, עיראק ובמקומות אחרים (המכונים לעתים קרובות שנים-עשר, בשל אמונתם ב־12 האימאמים).
הזיידים לוקחים את שמם מזייד בן עלי, נכדו של עלי, בן דודו וחתנו של מוחמד, שכל השיעים מכבדים אותו. זייד בן עלי הוביל מרד נגד האימפריה האומיית בשנת 740, האימפריה השושלת הראשונה בהיסטוריה האסלאמית, ששלטה מדמשק. מאמינים שראשו נקבר במקדש בקרק, ירדן. הזיידים מאמינים שהוא היה דגם של ח'ליף טהור שהיה צריך לשלוט במקום השושלת האומיית.
החות׳ים הפכו את הלחימה בשחיתות למרכז המצע הפוליטי שלהם, לפחות באופן נומינלי. המאפיין המבחין בביוגרפיה הזכורה של זייד הוא שהוא נלחם נגד משטר מושחת. הסונים והשיעים מסכימים שהוא לחם בשחיתות. הזיידים העלו אותו לרמה של מי שמהווה סמל למלחמה בשחיתות. הזיידים אינם מאמינים באייתוללות כמו 12 השיעים — שהם הכת השיעית באיראן וברוב העולם המוסלמי — ואינם מתרגלים את תורת התאכּייה (התפכחות), המאפשרת לאדם להסוות את אמונתו כהגנה עצמית. בקיצור, הם כת שונה מאוד מהגרסה האיראנית לשיעה שלמדנו להכיר מאז המהפכה האיראנית ב־1979.
חסידי זייד התבססו בהרי צפון תימן במאה התשיעית. במשך אלף השנים הבאות, נלחמו הזיידים על השליטה בתימן בדרגות שונות של הצלחה. רצף של אימאמים זיידיים שלטו בקהילה וזיידים היו רוב האוכלוסייה בהרי הצפון. הם נלחמו הן נגד העות'מאנים והן נגד הווהאבים במאות ה־18 וה־19.
עם התמוטטות האימפריה העות'מאנית ב־1918, ממלכת הזיידים תפסה את השלטון בצפון תימן. השליט, או האימאם, היה גם שליט חילוני וגם מנהיג רוחני. הממלכה שלהם נלחמה והפסידה במלחמת גבול עם סעודיה בשנות ה־30 ואיבדה שטחים למדינה הסעודית. הם גם נהנו מהכרה בינלאומית כממשלה הלגיטימית של צפון תימן ובירתם הייתה בתעִז (או טאזיז).
הרפובליקה התימנית
בשנת 1962, הפיכה צבאית מהפכנית בתמיכת מצרים הפילה את המלך והקימה ממשלה לאומנית ערבית שבירתה בצנעא. בסיוע סובייטי, מצרים שלחה עשרות אלפי חיילים לגבות את ההפיכה הרפובליקנית. בני המלוכה הזיידית ברחו להרים לאורך הגבול הסעודי כדי להילחם במלחמת אזרחים על השליטה במדינה. סעודיה תמכה במלוכנים נגד מצרים. נטען שגם ישראל תמכה בחשאי בזיידים. המלחמה הסתיימה בניצחון רפובליקהי לאחר שהסעודים והמצרים פתרו את היריבות האזורית שלהם לאחר מלחמת ששת הימים ואיבדו עניין במלחמת האזרחים בתימן.
גנרל רפובליקני זיידי בשם עלי עבדאללה סאלח עלה לשלטון לאחר רצף הפיכות בשנת 1978. סאלח שלט בתימן במשך 33 השנים הבאות. הוא איחד את צפון ודרום תימן בשנת 1990, נטה לכיוון עיראק במהלך מלחמת כווית בשנת 1991 ואף שרד מלחמת אזרחים דרומית שנתמכה על ידי סעודיה בשנת 1994. היו לו יחסים מסובכים עם ריאד וגם עם וושינגטון, אך בסוף שנות ה-90 יישר את ההדורים עם שניהם, כשסייע במאבק נגד אל-קאעידה, כאשר המתקפה על הצוללת USS Cole בסוף שנת 2000 בעיר הנמל עדן קירבה את האמריקנים לסאלח, אף ששיתוף הפעולה שלו נגד אל-קאעידה לא היה שלם.
בסופו של דבר, החות'ים הופיעו כהתנגדות זיידית לסאלח ולממשל המושחת בשנות ה-90 בראשות מנהיג כריזמטי בשם חוסיין בדר א-דין אל-חות'י, שעל שמו הם קרויים. במקור מדובר בשבט שמוצאו מהעיירהחות' (حوث) שבמחוז עמראן, בין צנעא הבירה לסעדה, על רמה מצפון למישור אל בואן. החות׳ים האשימו את סאלח בשחיתות מסיבית ובכך שגנב מכספי המדינה, שנחשבת למדינה הענייה בעולם הערבי, עבור משפחתו שלו, בדומה לדיקטטורים ערבים אחרים בתוניסיה, מצרים וסוריה. הם גם מתחו ביקורת על הגיבוי הסעודי והאמריקאי לרודן.
2003: נקודת המפנה
הפלישה האמריקנית לעיראק במרץ 2003 הקצינה מאוד את תנועת החות'ים, כמו שעשתה עם ערבים רבים אחרים באזור. זה היה רגע מכונן. החות'ים אימצו את הסיסמה: "אללה הוא הגדול מכול, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה על היהודים, ניצחון לאסלאם", בעקבות הפלישה לעיראק. הקבוצה גם קראה לעצמה רשמית אנסאר אללה, או תומכי האל. זו הייתה נקודת מפנה ברובה לא מוכרת מחוץ לתימן, עוד תוצאה בלתי צפויה של הרפתקאותיו של ג'ורג' בוש בעיראק.
חיזבאללה, התנועה השיעית בלבנון שגירשה בהצלחה את צה״ל מהמדינה בסוף מלחמת לבנון הראשונה, הפכה למודל לחיקוי ולמנטור עבור החות'ים. למרות סוגים שונים של שיעים, לשתי הקבוצות יש משיכה טבעית. חיזבאללה סיפק השראה ומומחיות לחות'ים, בעוד הרפובליקה האסלאמית של איראן הייתה מקור משני לתמיכה, במיוחד מאחר שהחות'ים והאיראנים חלקו אויב משותף: סעודיה.
לאחר 2003, נשיא תימן זאלח פתח בשורה של מבצעים צבאיים להשמדת החות'ים. בשנת 2004, כוחותיו של סאלח הרגו את חוסיין אל-חות'י והוא הוחלף בידי אחיו עבד אלמלכ בדר אלדין אל-חות'י. הצבא וחיל האוויר של תימן שימשו כדי לדכא את המרד בצפון הרחוק של תימן, במיוחד במחוז סעדה. הסעודים הצטרפו לסאלח באותן מערכות צבאיות. אלא שהחות'ים הנחושים ניצחו הן את סאלח והן את הצבא הסעודי והביסו את שניהם שוב ושוב. עבור הסעודים, שהוציאו עשרות מיליארדי דולרים על הצב, זה היה רגע משפיל מאוד.
האביב הערבי הגיע לתימן בשנת 2011. התנועה החות'ית הייתה חלק מההתקוממות הלאומית הרחבה נגד סאלח. היא עסקה בעיקר בקידום האינטרסים הצרים של קהילת הזיידים, באופן לא מפתיע. כאשר סאלח הוחלף בשליט סוני מהדרום: עבד רבה מנצור האדי שהיה סגן הנשיא של סאלח מטעם הסעודים. התגובה החות'ית הייתה צפויה. הם מתחו ביקורת על התהליך ועל האדי עצמו. נוצר דיאלוג לאומי שנועד לטפל בעתיד תימן אחרי סאלח, בסיוע אזורי ובינלאומי. הוצע פתרון פדרלי עם שישה מחוזות עם אוטונומיה מסוימת. כשהצפון הנשלט על ידי הזיידים קיבל שתי ישויות מדיניות, שהחות'ים טענו שנועדו לפעול נגדם.
ברם, ב-2014 הם החלו בשיתוף פעולה עם סאלח נגד האדי בחשאי. אפילו בסטנדרטים של הפוליטיקה במזרח התיכון, זה היה היפוך יוצא דופן וצבוע של בריתות הן מצד החות'ים והן של סאלח. חלק גדול מהצבא התימני נשאר נאמן לסאלח ולמשפחתו, כך שיחד עם החות'ים היה לשניים חזקה במדינה. האדי היה מאוד לא פופולרי ונראה כשליט בובה מטעם הסעודים.
מלחמת האזרחים התימנית
לאחר חודשים של מעבר הדרגתי לבירה צנעא, זו נפלה לידי ברית המורדים בינואר 2015, בדיוק כשהמלך סלמאן עלה לכס המלכות בריאד. החות'ים פתחו תעבורה אווירית אזרחית ישירה בין צנעא לטהרן, איראן הבטיחה נפט זול לתימן והשמועות על שיתוף פעולה נוסף של איראן-חות'ים נפוצו במהירות. הנמל הראשי בחודיידה נפל בידי הכוחות החות'ים והם החלו לצעוד לקראת כיבוש עדן, בירת הדרום והנמל הגדול ביותר באוקיינוס ההודי.
עבור המלך הסעודי ושר ההגנה ובנו בן ה-29, הנסיך מוחמד בן סלמאן, זה היה סיוט. אויב מסורתי עם קשרים לאויב האזורי השתלט על המדינה על בטנם הדרומית. המיצרים האסטרטגיים בבאב אל מנדב עלולים היו ליפול בידי החות'ים. זה היה אתגר קשה מאוד עבור הצוות לא מנוסה בארמון המלוכה. עבור ממשל אובמה דאז, התמונה הייתה מורכבת יותר. גורמי ביון אמריקאים אמרו כי איראן למעשה מנסה להרתיע את החות'ים מלכבוש את צנעא ולהפיל את האדי בגלוי. איראן העדיפה מסלול פחות קיצוני, אבל ההנהגה החות'ית הייתה שיכורה מהצלחתה. יתרה מכך, תת מזכיר ההגנה האמריקאי מייקל ויקרס אמר בפרוטוקול בינואר אותה שנה כי לוושינגטון מערכת יחסים מודיעינית פורמלית פורה עם החות'ים נגד אל-קאעידה והוא הציע ששיתוף הפעולה יוכל להימשך.
הסעודים בחרו לצאת למלחמה כדי לתמוך בהאדי ולמנוע מהמרד החות'י-סאלח לבסס את השליטה במדינה. מבצע ״סופה נחרצת״ החל במרץ 2015, בן סלמאן הוביל את הציבור בהבטחה לניצחון מוקדם של הסעודים. הוקמה קואליציה שתתמוך בהם, שכללה את איחוד האמירויות הערביות, בחריין ובעלות ברית סעודיות מסורתיות אחרות. שניים סירבו להצטרף: עומאן, שכנתה של תימן ופקיסטן, שהפרלמנט שלה הצביע פה אחד נגד המלחמה.
אובמה תמך במלחמה הסעודית. בבחירה בין בעל ברית סעודי לבין החות'ים, הנשיא – באופן לא מפתיע – לקח את הצד של ברית בת 70 שנה. התמיכה של ארצות הברית ובריטניה חיונית לחיל האוויר המלכותי הסעודי, המצויד במטוסי קרב אמריקאים ובריטים. החיל הפיל מאז טונות של תחמושת אמריקאית ובריטית על תימן.
מאז תחילת המבצע, המצור האווירי והימי הסעודי על השטח שבשליטת החות'ים יצר אסון הומניטרי, עם מיליוני תימנים בסכנת רעב ומחלות. הקואליציה בראשות סעודיה הידקה את המצור והשיגה בהדרגה שטח נוסף, אם כי להאדי הייתה שליטה מועטה אם בכלל על השטח שהושג מהמורדים. הוא התגורר בריאד, כאשר כל הצדדים מאשימים זה את זה בפשעי מלחמה.
בדצמבר 2017, סאלח שבר מבעל בריתו המשוער, אותת לריאד שהוא שוב מבקש את תמיכתם, אך ב-4 בדצמבר 2017, עלי עבדאללה סאלח, שהואשם בבגידה, נרצח על ידי החות'ים בזמן שניסה להימלט מעימותים ליד צנעא שבשליטת המורדים בין הכוחות החות'ים וצבאו של סאלח. לאחר שאיבד את תמיכת הקואליציה בראשות סעודיה, התפטר נשיא תימן עבד רבו מנסור האדי וב-7 אפריל 2022 מונתה מועצת הנהגה נשיאותית (בראשות נשיא המועצה רשאד אל-עלימי וראש הממשלה מעין עבד אל-מאלכ סעיד, שהוחלף בפברואר 2024 על ידי אחמד עוואד בן מובארכ) שתפסה את השלטון והתמקמה בעיר הנמל עדן.
החות'ים ניצחו לבסוף בקרב על עיר הבירה צנעא אך מבודדים משאר הפוליטיקה והמפלגות הפוליטיות בתימן. ריאד מציגה אותם כבובות איראניות, אבל תימנים רבים רואים בהם פטריוטים הנלחמים באויב המסורתי של המדינה: ערב הסעודית ובאמריקה, המגינה על ישראל. התעמולה החות'ית משחקת את הקו לפיו תימן מותקפת על ידי מזימה סעודית-אמריקאית-ישראלית.
תוצאה מרכזית של המלחמה היא דחיפת החות'ים לידי איראן וחיזבאללה. ידוע על לא מעט עדויות משכנעות לתמיכה האיראנית במתקפות הטילים החות'ים על מטרות סעודיות ואמירויות, כמו גם מתקפות הטילים והכטב״מים על ערי ישראל מאז טבח ה-7 באוקטובר. כשעריהן תחת הפצצה אווירית מתמדת, החות'ים יורים טילים לעבר תל אביב, ריאד ואבו דאבי, בסיוע הטכנולוגי של טהרן. המלחמה עלתה לטהרן כמה מיליוני דולרים בחודש, בעוד שהיא עלתה לריאד 6 מיליארד דולר בחודש. טהרן והחות'ים משחקים באש, כמובן. אם טיל יפגע בתל אביב ויהרוג עשרות או יותר חלילה, הלחץ לתגמול נגד איראן יהיה משמעותי. ממשל טראמפ ללא ספק יתמוך בצעד כזה.
בפברואר 2022, החות'ים השיגו ניצחון במלחמה בתימן והביסו את יריביהם במלחמת האזרחים, הסעודים שהתערבו נגדם ב-2015 וארצות הברית שתמכה בסעודים. זהו הישג יוצא דופן עבור קבוצת מיליציה ללא חיל אוויר או צי. זה גם דומה להפליא לסיפור ההצלחה של חיזבאללה בלבנון.
המושכים בחוטים
אז מי מנהיג את החות׳ים ומי הם בכירי התנועה? בראש ובראשונה יש לציין את מי שעומד בראש החות׳ים מאז 2004, עבד אל-מלכ אל-חות׳י שמוביל את הקו הנצי ומחזיק בקשרים הדוקים עם איראן וכוחות משמרות המהפכה שלה.
לצדו יש להזכיר את מי שעומד בראש הזרוע המדינית מאז 2018, מהדי אל-משאט, שנחשב למקורבו של אל-חות׳י. דמות בכירה נוספת היא ראש הזרוע הימית, מוחמד פדל עבד א-נבא, שגם הוביל את שלל המתקפות הימיות על אוניות הסוחר בים סוף.
ומעל כולם יש לזכור את היד שמאכילה, הלא הוא כוח קודס האיראני, הזרוע הביצועית של משמרות המהפכה מחוץ לאיראן. מי שמנהל את הקשר האיראני עם תימן הוא עבדול רזא שהלאאי, המשמש כמפקד מרחב תימן בכוס קודס. הוא האיש שאחראי להעברת המימון והתמיכה הלוגיסטית לחות׳ים, בין השאר, הוא גם מעביר הנחיות.
תחילת הסוף?
כל זה אולי מסביר במשהו עד כמה מורכבת הפוליטיקה התימנית ועד כמה הפכפכה היא יכולה להיות. השאלה היא כמה ישראל תשכיל לפעול נגד התימנים שנתמכים על ידי האיראנים, אחרי הירי ליפו והאם המשך התוקפנות החות׳ית מסמן את תחילת הסוף של התנועה?
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
