תאמל״ק לי
סיפור חייה ומותה הטרגי של היפאטיה מאלכסנדריה הפך אותה למיתוס רב-דורי: מפילוסופית ניאופלטונית מוערכת ועד לסמל למאבקים דתיים, פוליטיים ופמיניסטיים.
היא פסעה ברחובות אלכסנדריה עטויה בטריבון, גלימת הפילוסופים המוכרת, כשהיא מחלקת שיעורי פילוסופיה ואסטרונומיה בדרכה.
היא הייתה דמות מוערכת באימפריה הרומית, אישה ששמה יצא לפניה כיועצת חכמה ומרצה מבריקה, המושכת אליה תלמידים מכל רחבי אגן הים התיכון. אך באביב שנת 415 לספירה, השלווה האינטלקטואלית הזו נקטעה באכזריות כאשר המון זועם ארב לה בדרכה הביתה, משך אותה אל כנסייה והביא למותה בתקרית שזעזעה את האימפריה כולה.
היפאטיה, בתם של המתמטיקאי תאון מאלכסנדריה, חיה בערך בין השנים 350 ל-370 ועד למותה בשנת 415 לספירה.
היא הייתה פילוסופית ניאופלטונית, אסטרונומית ומתמטיקאית בולטת באלכסנדריה, עיר שהיוותה מרכז מחשבתי שני בחשיבותו רק לאתונה. חייה ומותה, שתועדו על ידי היסטוריונים עתיקים, הפכו אותה לדמות מרכזית בהבנת המעברים החברתיים והדתיים המורכבים של התקופה המאוחרת בעולם העתיק.
שורשים וצמיחה: בתו של תאון
היא גדלה בצל אביה, תאון מאלכסנדריה, דמות שזכתה להערכה רבה כמתמטיקאי בזמנו. תאון עמד בראש בית ספר בלעדי ויוקרתי שכונה "מוזיאון", שם חינך את תלמידיו על פי משנתו של פלוטינוס, תוך דחיית תורתו של יאמבליכוס. הישגו המרכזי של תאון היה עריכת מהדורה חדשה לספרו של אוקלידס, "יסודות", מהדורה שתיקנה שגיאות מעתיקים שנצברו לאורך 700 שנה והפכה לטקסט הנלמד ביותר במשך דורות.
על אמה של היפאטיה לא ידוע דבר, שכן היא אינה מוזכרת בשום מקור ששרד. באשר לשנת לידתה, קיימת מחלוקת בין חוקרים: יש הסוברים שנולדה בסביבות שנת 370, בהתבסס על תיאור יופיה הפיזי והתקופה שבה "פרחה" תחת שלטונו של ארקדיוס, בעוד שאחרים מצביעים על שנת 350, בהתבסס על אזכורו של ג'ון מלאלאס, המכנה אותה "זקנה" בעת מותה.
קריירה אינטלקטואלית ופילוסופית
בדומה לאביה, דבקה היפאטיה בניאופלטוניזם המוקדם שנוסח על ידי פלוטינוס. אלכסנדריה תחת הנהגתה האינטלקטואלית הפכה למוקד משיכה לתלמידים מכל רחבי העולם העתיק.
על פי דמאסיוס, היפאטיה הרצתה על כתבי אפלטון ואריסטו, תוך שהיא משלבת הרצאות פומביות מאולתרות. היא נודעה ביכולתה לשמור על קור רוח וקלות דעת גם בנוכחות שופטים ומנהיגים, תכונה שזכתה להערכה רבה מצד בני זמנה.
תלמידה המפורסם ביותר היה סינזיוס מקירנה, לימים הבישוף של פטולמאיס. מכתביו ששרדו מהווים את המקור העיקרי למידע על חייה.
סינזיוס תיאר את היפאטיה כמי ש"משגיחה בכבוד על מסתורי הפילוסופיה". אף שהייתה פאגאנית, היפאטיה הראתה סובלנות כלפי נוצרים, וכל תלמידיה הידועים היו נוצרים. דמאסיוס מציין שהיפאטיה נותרה בתולה כל ימי חייה, ואף מתאר אנקדוטה שבה ניסתה להניא תלמיד שהתאהב בה על ידי נגינה בנבל והצגת פיסות בד מוכתמות בדם מחזור, כסמל לארעיות הגוף.
הסכסוך הפוליטי והקץ הטרגי
לקראת סוף חייה, מצאה עצמה היפאטיה בלב מאבק כוחות פוליטי בין אורסטס, הנציב הרומי של אלכסנדריה, לבין קירילוס, הבישוף של העיר. לאחר מותו של הבישוף תיאופילוס בשנת 412, ירש אותו אחיינו קירילוס, שהחל בסדרה של צעדים תקיפים נגד קבוצות דתיות יריבות ונגד הקהילה היהודית באלכסנדריה. אורסטס, ידידה הקרוב של היפאטיה, התנגד למהלכיו של קירילוס והמתח בין השניים הסלים לכדי התנגשויות אלימות.
שמועות שקריות החלו להתפשט בקרב האוכלוסייה הנוצרית, לפיהן היפאטיה היא זו שמונעת מאורסטס להתפייס עם הבישוף קירילוס.
בחודש מרץ 415, במהלך תקופת התענית הנוצרית, ארב המון של נוצרים בהנהגת פטר הלקטור למרכבתה של היפאטיה. הם גררו אותה למבנה הקיסריון, הפשיטו אותה ורצחו אותה באמצעות אוסטראקה – שברי חרסים או רעפי גג. לאחר מכן, ביתרו את גופתה ושרפו אותה בסינאריון, מחוץ לגבולות העיר, בהתאם למנהג הטיפול בפושעים מסוכנים.
״בוודאי אין דבר שרחוק יותר מרוח הנצרות מאשר מתן היתר למעשי טבח, לקרבות ולמעשים מהסוג הזה.״
רצח היפאטיה הותיר חותם עמוק על האימפריה.
חקירה שנפתחה ביוזמת השלטונות בקונסטנטינופול הובילה להגבלות על קבוצת ה"פרבאלני", אותם אנשי דת שנחשדו כמי שהיו מעורבים ברצח. עם זאת, קירילוס הצליח לבסס את כוחו הפוליטי באלכסנדריה והשפעתו הלכה וגברה.
אין ספק שרצח היפאטיה סימן נקודת מפנה: הציפיות לשיתוף פעולה בין הניאופלטוניזם לנצרות נגוזו, ופילוסופים החלו לראות בבישופים נוצרים דמויות עוינות ומסוכנות.
מורשתה המדעית והיסטורית
היפאטיה הייתה אסטרונומית ומתמטיקאית שעסקה בפירוש טקסטים קלאסיים. היא ערכה את הספר השלישי ב"אלמגסט" של תלמי, ופיתחה שיטה טבלאית לחישובים אסטרונומיים. בנוסף, כתבה פירוש ל"אריתמטיקה" של דיופנטוס – פירוש שחלקים ממנו השתמרו בתרגום ערבי מאוחר יותר – ופירוש ל"חתכי חרוט" של אפולוניוס מפרגה. חוקרים מודרניים מציינים כי היפאטיה בנתה אצטרולבים והידרומטרים, כלי מדידה שהיו בשימוש עוד לפני זמנה, אך היא הייתה זו שהדריכה את תלמידיה בבנייתם ובשימוש בהם.
במהלך ימי הביניים, דמותה עברה טרנספורמציה. היא נתפסה כסמל של סגולה נוצרית והייתה חלק מהבסיס לאגדת הקדושה קתרינה מאלכסנדריה. בעידן האורות, הפכה לסמל למאבק בקתוליות, ובמאה התשע-עשרה, בספרו של צ'ארלס קינגסלי, היא הוצגה כ"אחרונת ההלניסטים".
במאה העשרים, הועלתה על נס כסמל לזכויות נשים ופמיניזם, לעיתים תוך הוספת מיתוסים פיקטיביים שאין להם בסיס היסטורי, כמו הטענה שהיא נרצחה בשל שריפת הספרייה של אלכסנדריה – מוסד שכבר לא היה קיים בתקופתה.
העניין בהיפאטיה אינו דועך.
היא ממשיכה להופיע בספרות, בקולנוע ובאמנות, כשהיא משקפת את האופן שבו דורות שונים קוראים אל תוך חייה את תקוותיהם ואת פחדיהם האידיאולוגיים. מסיפורה ניתן ללמוד על כוחה של חוכמה אל מול קנאות, ועל השבריריות של המחשבה החופשית בעידן של תמורות דתיות ופוליטיות.
חומר מעשיר לקריאה
דמאסיוס, ״חיי איסידורוס״
סוקרטס סכולסטיקוס, ״היסטוריה כנסייתית״
ג'ון מניקיו, ״כרוניקה״
אדוארד ג'יי ווטס, ״היפאטיה מאלכסנדריה״.
חומר מעשיר לצפייה
הסרט ״אגורא״ משנת 2009 בבימויו של אלחנדרו אמנבר ובכיכובה של רייצ׳ל ווייז, מגולל את קורות חייה למן ההתחלה ועד לרציחתה האכזרית בידי המון מוסת.
רוצים לקרוא עוד על נשים בולטות בהיסטוריה? אנו מזמינים אתכם להירשם לניוזלטר של HistoryIsTold.com ולהתעדכן בכתבות המרתקות ביותר שלנו.
