מעטים האנשים ששמם נותר חקוק בתולדות האנושות במשך יותר מאלף שנה. אבו עלי אל-חוסיין אבן סינא, הוא אחד מהם – דמות אדירה שחצתה גבולות בין מדע, פילוסופיה, דת ורפואה, והייתה לאבן יסוד בתולדות המחשבה האנושית.
במאה ה-19, הרופא והמדען ההונגרי איגנץ פיליפ זֶמֶלְוַויְיס (1818-1865) הבחין משהו לא אינטואיטיבי שגרם לו לחקור לעומק ולסייע בפיתוח הליך מציל חיים באירופה. זמלווייס צפה בשיעור תמותה גבוה יותר בקרב נשים שפנו לרופאים מנוסים ויקרים בלידה בהשוואה לאלו שלא יכלו להרשות לעצמן שירותי בריאות יקרים. הטא ביקש להבין את התופעה על ידי מעקב אחר הרופאים המתלמדים שאליהם הנשים העניות פנו לעתים קרובות. שלא כמו רופאים בכירים, הוא שם לב שהמתלמדים רחצו את ידיהם בזמן שעבדו על גופות. זמלווייס הגיע למסקנה ששטיפת ידיים היא המפתח ונודע כ"מושיע האמהות" על ידי הכנסת נהלי היגיינה.
זמלווייס הציל חיים, אך הוא לא היה הראשון שהנהיג פרוטוקול חיטוי בבית חולים. הסבון היה קיים במשך אלפי שנים והיה חלק מנהלים שכאלה לפני שהפך למוצר המיוצר בהמוניו באירופה רק במאה ה-19. בבבל ובהודו הליכי חיטוי לטיפול בחולים שימשו במשך מאות שנים לפני האירופאים.
היה זה אבו עלי אל-חוסיין בן עבד אללה בן סינא (980-1037), הידוע יותר כאבן סינא, איש תור הזהב האסלאמי, שניסח במדויק את הרעיון ביצירתו הגדולה מהמאה ה-11, "כתאב אל-קאנון פי אל-טיב" או "הקאנון של הרפואה", על ידי התמקדות בשיבוש וקטורי ההולכה. הקאנון, הוא מדריך משולב לכירורגיה ורפואה שהשפיע על תפיסות ועקרונות מלומדים במשך מאות שנים.
לפי אבן סינא ריפויים הם דבר נהדר, אבל התערבות מונעת עדיפה יותר. הוא טען לקיצוץ וקטורי ההעברה ולמניעת מחלות וסיפק את הבסיס לרפואה המודרנית. הוא הפך את הרפואה המונעת למטרה. אם היפוקרטס הוא אולי אבי הרפואה, אין ספק שאבן סינא הוא אבי הרפואה המודרנית.
אבן סינא גילה פוטנציאל כילד בבוכרה (אוזבקיסטן של ימינו) וגאונותו זכתה להכרה כבר בשלב מוקדם בחייו. הוא הראה שיש בו משהו מיוחד כששינן את הקוראן כשהיה בן 10. אביו טיפח אותו ושכר מורה שילמד אותו מתמטיקה. הוא שלט במשפט האסלאמי בגיל 13 לפני שלמד פילוסופיה. ונטען כי כשהיה בן 16, אמר לו מורו שהוא התעלה עליו ואין לו עוד מה ללמד אותו.
אבן סינא. קווים לדמותו
אבן סינא נולד בשנת 980 לערך בכפר קטן ליד בוכרה שבמרכז אסיה והתפרסם כרופא גאון, פילוסוף פורץ דרך ומתמטיקאי שהותיר אחריו חיבורים שימשיכו להשפיע על האנושות מאות שנים לאחר מותו. ספריו לא רק עיצבו את המדע והרפואה בעולם האסלאמי, אלא חדרו גם לאירופה של ימי הביניים והשפיעו עמוקות על הפילוסופיה הנוצרית, כולל על תומס אקווינס, מההוגים החשובים ביותר של התקופה. אבן סינא נולד בכפר אפשאנה, לא רחוק מבוכרה, למשפחה מוסלמית שהייתה קשורה לשלטון הסאמנידים. כבר בגיל צעיר הפגין כישרון יוצא דופן. משפחתו עברה לעיר בוכרה, מרכז תרבותי ואינטלקטואלי חשוב של התקופה ושם נחשף אבן סינא לספריות עצומות ולמיטב המורים.
הוא למד הלכה אסלאמית במסורת החנפית אצל המלומד אסמאעיל זאהד, ובמקביל החל להתעניין ברפואה. בזכות הספריה המפוארת של הרופאים בחצר הסאמנידים, הצליח בגיל צעיר לרכוש ידע עצום ברפואה ובפילוסופיה. עד גיל 18 בלבד כבר הכריז כי שלט בכל המדעים הידועים באותה תקופה: מתמטיקה, לוגיקה, רפואה, פילוסופיה, ואף מוזיקה. בזכות מוניטין זה מונה לרופא בחצר שליט הסאמנידים, נוח אבן מנסור, ושם גם החל לכהן בתפקידים מנהליים. עם נפילת השלטון הסאמנידי בשנת 999, נאלץ לעזוב את בוכרה ולנדוד בין ערים שונות בחיפוש אחר אדון חדש. הוא פעל בערים גורגנז', חוראסאן, ריי, חמדאן ואספהאן ובכל מקום שבו שהה, שילב רפואה, פילוסופיה ופוליטיקה.
אבן סינא נודע לא רק כחוקר אלא גם כאדם בעל תשוקות חזקות. הוא אהב יין, נשים ומותרות ולא היסס להתעמת עם יריביו. עובדות אלה הפכו מאוחר יותר לכלי נשק בידי מבקריו, ובמיוחד בידי מתנגדיו הדתיים.
שני ספרים הפכו את אבן סינא לאגדה חיה.
- "אל-קאונון פי אל-טיב" (החוק ברפואה)
ספר רפואי עצום שהפך למדריך הסטנדרטי ללימוד רפואה במשך מאות שנים. הוא שימש כחומר לימוד עיקרי בבתי ספר לרפואה לא רק בעולם המוסלמי אלא גם באוניברסיטאות אירופה עד המאה ה-17. הספר תיאר שיטות אבחון, טיפולים, תרופות, וניתוחים באופן שיטתי ומהפכני. - "אל-שפא" (הריפוי או "הקיור")
יצירה פילוסופית מקיפה בת מספר כרכים שעסקה בכל תחומי המדע של התקופה – לוגיקה, מטפיזיקה, מתמטיקה, פיזיקה, ותיאולוגיה. הספר הפך לאבן יסוד בפילוסופיה של ימי הביניים והשפיע רבות על הוגים נוצרים ומוסלמים כאחד.
בנוסף להם כתב חיבורים רבים נוספים, ביניהם ספרי פילוסופיה בשפה הפרסית כמו "דאניש נאמה-י עלאא'י" (ספר הידע לעלאא' א-דולה) שנועד להנגיש את רעיונותיו לקהל הרחב, וכן ספרים מיסטיים ואלגוריים, שחלקם נעלמו עם השנים.
במאה ה-12 החלו חיבורים של אבן סינא להיות מתורגמים ללטינית בספרד, בעיקר בערים טולדו ובורגוס. ספריו עוררו סערה עצומה בעולם הנוצרי. הרעיונות שלו על טבע הנשמה, על ההבדל בין מהות לקיום, ועל מבנה היקום, הפכו לנושאי ויכוח בין פילוסופים נוצרים. למרות שבשנת 1210 נאסרו חלק מספריו בפריז מחשש לכפירה, לא ניתן היה לעצור את השפעתו. תומס אקווינס, מהתאולוגים החשובים של הכנסייה הקתולית, הושפע עמוקות מתפיסותיו המטפיזיות של אבן סינא ואף שילב חלק מהן במערכת המחשבתית הנוצרית. במקביל, ספר "החוק ברפואה" הפך לטקסט חובה בבתי הספר לרפואה באירופה. באוניברסיטת פדובה באיטליה, למשל, למדו ממנו סטודנטים עד סוף המאה ה-17.
אבן סינא פעל בתקופה שבה הוגים מוסלמים ניסו לגשר בין הדת האסלאמית לבין הפילוסופיה היוונית. הוא ראה את משימתו ביצירת מערכת מחשבתית כוללת שתסביר את מקומו של האדם ביקום ותתאים לרוח האסלאם. בלב הגותו עמד הרעיון של "קיום הכרחי": האל. לפי תפיסתו, העולם קיים לא משום שהאל ברא אותו יש מאין, אלא כתוצאה טבעית של קיום האל, שהוא הטוב המוחלט, שמחויב להקרין קיום על כל מה שסביבו, וכך נוצר יקום מסודר והרמוני.
אבן סינא הבחין בין "מהות" לבין "קיום": מהות – מה הדבר, מה תכונותיו; קיום – עצם העובדה שהדבר קיים. בעוד אלוהים הוא ישות שבה המהות והקיום אחד הם, כל שאר הדברים ביקום הם תלויי קיום – הם קיימים רק כי משהו אחר העניק להם קיום.
בהגות הפסיכולוגית שלו פיתח רעיון מרתק המכונה "אדם מעופף". הוא ביקש להוכיח שהנשמה קיימת גם ללא הגוף. לטענתו, אם אדם היה נוצר שלם אך תלוי באוויר, ללא מגע עם שום דבר פיזי וללא כל חוש פעיל, הוא עדיין היה מודע לעצמו. בכך הוכיח שהנשמה אינה תלויה בגוף, וכי יש לה קיום עצמאי. חוקרים חלוקים בשאלה האם אבן סינא היה גם מיסטיקן או רק פילוסוף רציונלי. מצד אחד, חלק מכתביו המאוחרים כוללים שפה מיסטית ורעיונות המזכירים זרמים רוחניים כמו הסופיות. מצד שני, חוקרים מודרניים כמו דימיטרי גוטאס טוענים כי מדובר במטאפורות בלבד, וכי אבן סינא היה הוגה רציונלי שעסק בשאלות של היגיון ומטפיזיקה בלבד.
ייתכן שהאמת נמצאת באמצע: אבן סינא אמנם לא היה סופי, אך הוא הכיר בכך שחוויות פנימיות ואינטואיציה יכולים לשמש שער לידע, כל עוד הן משתלבות במסגרת רציונלית. אבן סינא עורר התנגדות חריפה בקרב הוגים מוסלמים אורתודוקסיים. הבולט שבהם היה אבו חאמד אל-ע'זאלי, שראה בו סכנה לאמונה. אל-ע'זאלי תקף אותו בחריפות בספרו "התמוטטות הפילוסופים", שבו טען כי רעיונותיו של אבן סינא סותרים את האסלאם. עם זאת, גם מתנגדיו נאלצו להכיר בהשפעתו האדירה. אפילו כאשר ניסו להפריך את טענותיו, הם השתמשו בכתביו כבסיס לדיון. במאה ה-17, הפילוסוף האיראני מולא סדרא יצר סינתזה חדשה שהשתמשה ברעיונותיו של אבן סינא אך שילבה בהם יסודות מיסטיים. בכך הוכיח שכתביו של אבן סינא ממשיכים להוות בסיס לפיתוחים פילוסופיים גם מאות שנים לאחר מותו.
בשנת 1037, בעת מסע צבאי לעיר חמדאן, לקה אבן סינא בכאב בטן קשה ומת בגיל 57 בלבד. מותו סימן את סיום חייו של אחד המוחות הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. למרות מותו בגיל צעיר יחסית, כתביו המשיכו לחיות. במשך מאות שנים נלמדו ספריו בבתי ספר למדע ולפילוסופיה במזרח ובמערב. מורשתו השפיעה לא רק על העולם האסלאמי אלא גם על התרבות המערבית כולה.
אבן סינא היה אדם חי בכל מובן המילה, וייתכן שניתן לומר שמוחו המבריק זיכה אותו בחברים רבים, אם כי התהדרותו במוסכמות פוריטניות זיכתה אותו גם באויבים. עבור אנתוני פלו, פילוסוף בריטי ידוע, אבן סינא היה "אחד ההוגים הגדולים ביותר שכתבו אי פעם בערבית", בעוד סר ויליאם אוסלר, רופא ופרופסור לרפואה קנדי, תיאר את אבן סינא בשנת 1913 כ"מחבר ספר הלימוד הרפואי המפורסם ביותר שנכתב אי פעם". אוסלר הוסיף כי, כרופא, הבוכרי היה "אב טיפוס של הרופא המצליח שהיה בו זמנית מדינאי, מורה, פילוסוף ואיש ספרות", מה שביטא בצורה מושלמת את האופן שבו חוקרים בני זמנו תפסו אותו.
אבן סינא הדגיש את חשיבות רכישת ידע, כאשר פיתח תיאוריה של חוכמה המבוססת על ארבע יכולות ספציפיות, שכללו תפיסות של החושים, היכולת לשמר כל ידע שצבר, היכולת האינטלקטואלית לדמיין ולבסוף, המיומנות להעריך את ערכו של ידע כזה. בסופו של דבר, לדמיון היה תפקיד מפתח עבור האינטלקט, שכן יכולת כזו איפשרה ל"מוח הגיוני" להשוות ולבנות דימויים אחרים, שבתורם הבטיחו גישה לרעיונות נפוצים. שוב, חשוב להדגיש כי חשיבתו של אבן סינא נבעה מהרעיון שהמטרה האולטימטיבית של האדם לרכוש ידע בלתי מוגבל היא האל, האינטלקט הטהור שברא בני תמותה בצלמו.
עבור אבן סינא, האל היה ותמיד יישאר הסיבה הראשונה, וככזה, היה גם מהות וגם קיום. במהלך השנים, מבקריו של אבן סינא אישרו כי הבוכרי היה מיסטיקן, אך זה לא היה המקרה. באופן מפתיע, אמונתו הייתה פילוסופית עמוקה, מה שזיכה אותו בחסידיו רבים. מעט פילוסופים מוסלמים הפעילו השפעה רבה על הוגים מקומיים – ערבים ולא ערבים – כמו על אינטלקטואלים אירופיים, במיוחד בימי הביניים.
אבן סינא לא היה רק רופא או פילוסוף. הוא היה גשר בין תרבויות, תקופות ודתות. כתביו חיברו בין העולם היווני הקדום, התרבות האסלאמית, והפילוסופיה הנוצרית של ימי הביניים. השאלות שהעלה על טבע האדם, משמעות החיים, והקשר בין גוף לנשמה ממשיכות להעסיק פילוסופים, מדענים ותאולוגים גם בימינו. לא לחינם נחשב אבן סינא לאחת הדמויות המרכזיות בתולדות המחשבה האנושית.
חומר מעשיר לקריאה ולצפייה
דמותו של אבן סינא תופסת נתח משמעותי בטרילוגיית הספרים מאת נוח גורדון, ״הרופא״.
הרומן הראשון עובד לסרט קולנוע גרמני משנת 2013, שם אבן סינא גולם על ידי בן קינגסלי. הסרט זכה לסרט המשך בשם ״הרופא 2״ שיצא לאקרנים ב-2025.
אחת ההפקות הידועות על חיי אבן סינא היא הסרט משנת 1956, בעקבות אבן סינא. הסרט, שבוים על ידי קמיל ירמטוב, הופק על ידי אולפן הסרטים של טשקנט בשנת 1956 והתסריט נכתב במשותף על ידי ויקטור ויטקוביץ' (תסריטאי רוסי שעבד וחי באוזבקיסטן) וסוטיים אולוגוזודה, סופר בולט באיגוד הסופרים הטג'יקי. הסרט הביוגרפי משנת 1956 הדגיש את אופיו ה"פרוגרסיבי" של הגיבור ויצירתו. בברית המועצות, אינטלקטואלים ומפיקי סרטים יכלו להמעיט בחשיבות אופיים הדתי של דמויות היסטוריות כמו אבן סינא ולחגוג את אופיין ה"רציונלי", שהושג על ידי מיקוד תשומת הלב בתרומותיהם האקדמיות. עמדות אנטי-דתיות בברית המועצות הפכו לחלק מהחיים הציבוריים הרשמיים; למדינה ולמפלגה הייתה היסטוריה של עוינות גלויה כלפי האסלאם במרכז אסיה והדת בכלל.
אחת מהפקות המקור המסקרנות היא סדרת הטלוויזיה ״אבן סינא הגאון הצעיר״ (Küçük Dahi: İbn-i Sina), סדרת טלוויזיה טורקית משנת 2023 המתמקדת בילדותו ובחוכמתו של אבן סינא. הסדרה צוללת לשנותיו המבריקות, ולעבודתו בתחומי הרפואה, האסטרונומיה והפילוסופיה, כשהיא מציגה אותו כגאון צעיר וסקרן.
