תאמל״ק לימבנה קרח מפואר שהוקם בסנקט פטרבורג בשנת 1740, שימש כזירה לחגיגות ניצחון צבאיות וגם לאחד ממעשי ההתעמרות המוזרים ביותר בתולדות המלוכה הרוסית…
החורף של שנת 1739 ותחילת שנת 1740 בסנקט פטרבורג היה מהקרים ביותר שידעה רוסיה מעולם, עם טמפרטורות שצנחו עד לארבעים מעלות מתחת לאפס, מה שהפך את נהר הנייבה למשטח קרח עבה ויצוק. בתוך הקור הקיצוני הזה, הורתה הקיסרית אנה איוואנובנה על הקמתו של מבנה יוצא דופן שנועד להמם את העולם: ארמון שלם העשוי כולו מלבני קרח שקופות. במהלך אותו חורף מריר, הורתה הקיסרית אנה איוואנובנה לפקיד החצר אלכסיי טטישצ'ב להקים ארמון קרח על נהר הנייבה בסנקט פטרבורג, כחלק מחגיגות הניצחון על האימפריה העות'מאנית. המבנה, ששימש כזירה לחתונה משפילה של ליצן החצר מיכאיל אלכסייביץ' גוליצין, הפך לסמל של פאר הנדסי לצד עריצות שלטונית.
מה עמד מאחורי בניית הארמון המפואר בלב הכפור הרוסי?
המסורת הרוסית של בניית מתקני קרח על נהר הנייבה לא הייתה חדשה לגמרי; בחורפים קרים מאוד, נהגו לבנות על הקרח ביצורים לצורך אימון חיילים ומתקני שעשועים להנאת התושבים. אולם, החורף של 1739/40 היה קיצוני בכל קנה מידה. הקיסרית אנה איוואנובנה רצתה לציין את הניצחון הרוסי על האימפריה העות'מאנית בדרך שתשקף את עוצמתה ואת שליטתה בטבע עצמו.
השר ארטמי וולינסקי העלה את הרעיון לבניית ארמון הקרח והציג אותו כרעיון מקורי שלו, אם כי הביצוע הופקד בידי אלכסיי טטישצ'ב, גנרל ומפקד משטרת העיר של סנקט פטרבורג. לתכנון המבנה גויס האדריכל פיוטר ירופקין, ולצדו פעל המהנדס גאורג וולפגנג קראפט, שהיה אמון על הפן הטכני והמדעי של הפרויקט. הניסיון הראשון לבנות את הבית נכשל משום שהמבנה היה כבד מדי, מה שגרם למשטח הקרח של הנהר לשקוע ומים החלו לזרום לתוך הבית. בעקבות זאת, נבחר מיקום חדש בין בניין האדמירליות לבין ארמון החורף, בדיוק במקום שבו ניצב כיום גשר הארמון בסנקט פטרבורג.
כיצד נראה ארמון הקרח מבחינה הנדסית ועיצובית?
הארמון היה הישג הנדסי מרשים. אורכו עמד על כ-16 מטרים, גובהו היה כ-6 מטרים ועומקו כ-5 מטרים. הקירות נבנו מלבני קרח שמשקל כל אחת מהן הגיע ל-120 קילוגרם, ועוביים הממוצע היה 3 רגל. במהלך הבנייה בוצעו ניסויים מדעיים שונים, כולל ניסיונות ראשוניים בתחום הגלציולוגיה (חקר הקרחונים).
חלוקת המבנה הייתה מדויקת להפליא. ורנדה עם גמלונים מגולפים חילקה את הבית לשני חלקים, כאשר כל חלק הכיל שני חדרים: סלון, חדר אוכל, חדר שינה וחדר שירותים. כל הרהיטים וחפצי הבית בתוך החדרים היו עשויים מקרח. באחד החדרים ניתן היה למצוא שתי מראות קרח, שולחן איפור, פמוטים, מיטה גדולה, כיסא ואפילו אח עם גזירי עץ העשויים קרח.
החדר השני הכיל שולחן מגולף, שתי ספות, שתי כורסאות וארון קטן לשירות תה הכולל כוסות, כמו גם כוסות יין וכלים, כולם מקרח. פינות החדרים עוטרו בשני פסלים של קופידון. מחוץ לארמון, כדי להדגיש את הניצחון על האימפריה העות'מאנית, הוצב פסל של פיל בגודל טבעי וקבוצת פסלי פרסים עשויים קרח. ליד הכניסה הוצבו שתי מרגמות ושישה תותחי קרח בני שישה פאונד. התותחים הללו היו כה חזקים, שהם שרדו ניסיון ירי שבוצע עם ארבעה אונקיות של אבק שריפה מבלי להינזק.
הארמון והחגיגות שסביבו היו חלק מחגיגת הניצחון של רוסיה על האימפריה העות'מאנית.
תיעוד היסטורי של בניית הארמון.
אילו אירועים התקיימו בתוך "טירת הקסמים" הקפואה?
בין ה-27 בינואר ל-17 בפברואר 1740, ערכה הקיסרית אנה איוואנובנה חגיגות שונות בתוך מה שכינתה "טירת הקסמים עבור ענקי החצר שלה". כל חגיגה הייתה מפוארת ומרשימה מקודמתה. הנשפים הראשונים שנערכו במקום הזכירו את הקרנבל הוונציאני ביופיים ובתחפושותיהם.
לצורך הבידור, הובא למקום "גן חיות אנושי" שכלל כ-300 אנשים מלאומים שונים, לבושים בתלבושות לאומיות ומנגנים בכלי נגינה מסורתיים. הקיסרית אנה איוואנובנה נהנתה להציג את המגוון האנושי של האימפריה שלה כחלק מהתפאורה המפוארת של החורף הרוסי.
מה היה סיפור החתונה של הליצן גוליצין?
שיא החגיגות התרחש ב-6 בפברואר (או ה-17 בפברואר לפי הלוח החדש) 1740, באירוע שנודע כ"חתונה". גיבורי האירוע היו ליצן החצר של הקיסרית, הנסיך מיכאיל אלכסייביץ' גוליצין, ואבדוטיה בוז'נינובה, אישה נוצרייה ממוצא קלמיקי.
אבדוטיה בוז'נינובה התלוננה בפני הקיסרית אנה איוואנובנה על בדידותה. מנגד, הנסיך מיכאיל אלכסייביץ' גוליצין עורר את חמתה של הקיסרית לאחר שהתחתן בסתר עם אישה איטלקייה והמיר את דתו לקתוליות. כעונש, הפכה אותו הקיסרית לליצן חצר, וכעת כפתה עליו להתחתן עם אבדוטיה, אותה הגדירה הקיסרית כ"נערה מהמעמד האתני הנמוך ביותר".
לאחר הטקס בכנסייה, החתן והכלה הושמו בתוך כלוב גדול שנישא על גבי פיל. את התהלוכה ליוו למעלה מ-400 אנשים, חלקם רכבו על גמלים וחלקם רכבו על מזחלות שנגררו על ידי איילים, חזירים, כלבים, עזים וחתולים. מיטאל הכלולות בתוך ארמון הקרח הייתה, כצפוי, עשויה מקרח בלבד. בהוראת הקיסרית אנה איוואנובנה, הזוג נאלץ לבלות בה את כל הלילה בקור המקפיא.
מה הותיר אחריו ארמון הקרח בזיכרון ההיסטורי?
הסיפור המרתק והקודר של ארמון הקרח לא נשכח עם הפשרת הקרח. בשנת 1888 נבנה העתק של ארמון הקרח לציון האירועים ההיסטוריים. האירועים הללו זכו להנצחה נרחבת גם בספרות ובתרבות.
הנובלה המפורסמת ביותר בנושא היא "בית הקרח" (The Ice House) של איוואן לאז'צ'ניקוב משנת 1835. הספר הפך לפופולרי כל כך עד שבשנת 1927 הוא עובד לסרט קולנוע. יצירות ספרותיות נוספות שתיארו את הארמון כוללות את סיפורו של יורי נגיבין "קוואסניק ובוז'נינובה" משנת 1986, ואת הרומן של דברה דין "העולם המשתקף" (The Mirrored World) שיצא לאור בשנת 2012.
ההיסטוריה מלמדת אותנו שהארמון היה הרבה יותר ממבנה ארכיטקטוני; הוא היה ביטוי מוחשי לכוחה המוחלט של הקיסרית אנה איוואנובנה ולגחמותיה, שהיו יכולות לבנות פאר מרהיב מתוך חומר קפוא ובו בזמן לגזור סבל על נתיניה.
נתונים טכניים
| מאפיין | מידות/ערך | פרטים נוספים |
|---|---|---|
| אורך המבנה | 80 רגל / 16 מטרים | נבנה על נהר הנייבה |
| גובה המבנה | 33 רגל / 6 מטרים | כלל ורנדה וגמלונים |
| עובי הקירות | 3 רגל בממוצע | לבני קרח במשקל 120 ק"ג |
| טמפרטורת סביבה | −40 °C | חורף 1739/40 |
ארמון הקרח נותר כאחד הסיפורים המיוחדים ביותר של סנקט פטרבורג, עיר שנבנתה על מים וקרח. היסטוריה מורכבת לפעמים גם מהחומרים מהם עשויים החלומות – והסיוטים – של אלו שאחזו ברסן השלטון. אם הסיפור הזה עורר בכם סקרנות לגבי פלאי העבר, אנחנו מזמינים אתכם להמשיך לחקור איתנו את רגעי השיא והשפל של האנושות. אהבתם את הכתבה על ארמון הקרח? שתפו אותה עם חברים חובבי היסטוריה והירשמו לניוזלטר שלנו כדי להבטיח ששום סיפור מרתק לא יחמוק מכם בעתיד.
דמיינו ארמון שלם שבו הכל – מהקירות ועד המיטה והכוסות – עשוי מקרח צרוף. בשנת 1740, בלב חורף רוסי קטלני של מינוס 40 מעלות, הקיסרית אנה איוואנובנה הפכה את הדמיון למציאות אכזרית. ארמון הקרח שנבנה על נהר הנייבה לא היה רק מפגן של עליונות הנדסית וחגיגת ניצחון על האימפריה העות'מאנית; הוא היה הבמה לאחד מסיפורי ההתעללות המוזרים ביותר בהיסטוריה..
