בלילות האפלוליים של טוסקנה, בין גבעות הברוש והשדות הצבעוניים, הסתובב רוצח אחד שהפך את פירנצה למוקד פחד עולמי. זהו "המפלצת מפירנצה" – שם שכבר חצי מאה מהדהד באירופה כצירוף של מסתורין, טירוף וטקסים אפלים שאין להם אח ורע בעולם הפשע.
המפלצת מפירנצה (Mostro di Firenze), הוא כינוי שניתן לאדם האחראי למותם של לפחות 14 בני אדם בסביבת פירנצה בשנים 1974 ל-1985. על אף שהתקיימו משפטים בתיק "המפלצת מפירנצה", ושני גברים נשלחו לכלא ה'מוסטרו די פירנצה' עדיין נחשב לתיק קר (תיק שבו החקירה הפעילה הופסקה אך אפשר לפתוח אותה מחדש).
אופן הפעולה (ה'מודוס אופרנדי') של המפלצת היה תמיד זהה. קורבנותיו היו תמיד זוגות שהיו לבד – לרוב במכונית חונה – באזורים כפריים מבודדים בלילה. התוקף היה ממתין עד שהזוג יתחיל להתקרב זה לזה מבחינה אינטימית, וכך ההגנות שלהם היו נמוכות יותר והם היו פחות עשויים לשים לב למה שמתרחש מחוץ למכונית.
המפלצת הייתה יוצאת מהחושך ואורבת לגבר ולאישה, יורה בשניהם באקדח ולאחר מכן משלימה את מלאכתה באמצעות סכין. הפשע היה מסתיים בכך שהתוקף מבצע את "הטקס" שלו – השחתת גופת הקורבן האישה באמצעות סכין. הפשעים התרחשו בלילות ללא ירח ובערב שלאחריו רוב האנשים לא נאלצו לעבוד, או מפני שהיה זה סוף שבוע או חג. התוקף תמיד החליף אזור מפשע לפשע, כשהוא אורב לזוגות בחלק אחר לחלוטין מפרברי פירנצה.
החלק הגדול ביותר בפאזל של תיק המפלצת מפירנצה הוא האקדח ששימש לביצוע הפשעים, אשר היה תמיד זהה – אקדח ברטה בקוטר 22 מילימטר טעון בכדורי 'ווינצ'סטר' מסדרת H.
כפי שנראה, הבנת חידת האקדח תביא למציאת הפתרון לפשעים. אף על פי כן, איש לא הצליח לעשות זאת. קל היה מאוד לזהות שאותו אקדח שימש לכל הפשעים מכיוון שנוקר האקדח הותיר סימן מסוים על תרמילי הכדורים.
נוקר פגום זה, והעובדה שהמפלצת מפירנצה השתמשה תמיד באותם כדורים שיוצרו לפני 1968 ועם הטבעת האות H מאחור, אפשרו למשטרה לקבוע בוודאות מוחלטת שאותו אדם אחראי לכל הפשעים. המפלצת מפירנצה ריתקה חוקרים, פסיכולוגים וקרימינולוגים במשך עשורים מכיוון שזהו מקרה הפשע היחיד מסוגו בתולדות הקרימינולוגיה.
"המקרה הזה הוא היחיד מסוגו בעולם, אז למי נוכל לפנות לעזרה?", ציטוט של מאורו מאורי, הפתולוג שביצע את הנתיחה שלאחר המוות של כל הקורבנות.
דבריו של מאורי מאושרים על ידי הקרימינולוג האיטלקי פרנצ'סקו דה פאציו (Francesco de Fazio), שגם שרטט פרופיל אופי של הרוצח המסתורי. דה פאציו חוזר ומדגיש כי פשעים כגון אלו שבוצעו על ידי המפלצת מפירנצה שונים מכל פשע אחר המצוי בספרות הקרימינולוגית כולה: "בכל מחקרי המקרה על קרימינולוגיה, לא ניתן לדמות אף מקרה למפלצת מפירנצה".
מה הופך את רוצח ה-22 מילימטר הזה לייחודי?
תעלומת המפלצת מפירנצה מסקרנת עוד יותר בשל המקום שבו התרחשו פשעים אלו, הפרברים שמסביב לפירנצה.
האזור הכפרי הפלורנטיני מפורסם ברחבי העולם בשל יופיים של גבעותיו וההרמוניה המושלמת כציור של עצי הברוש והזית שלו. תיירים מגיעים באלפים מדי שנה כדי להתפעל מהצהובים והאדומים הבהירים בשדות חמניות ופרגים, אותם שדות שזוגות צעירים בחרו בהם כדי לבלות לבד יחד בחיפוש אחר אינטימיות ורומנטיקה.
ניגוד זה בין מה שפאולו קוֹקִי (Paolo Cochi) – במאי סרט דוקומנטרי על המקרה – מכנה "תערובת של אהבה ומוות", הוא שהופך את המקרה הזה לא רק לייחודי, אלא גם לייחודיות איטלקית.
לפני שנדבר על תעלומת המפלצת מפירנצה וחידת האקדח, עלינו לדבר תחילה על פשע "פתור", פשע של רכושנות, תשוקה וקנאה שהתרחש זמן רב לפני שפירנצה פגשה את ה'מוסטרו' המפורסם שלה.
בליל יום רביעי, בסביבות חצות ב-21 באוגוסט 1968, שני אוהבים מבלים לבד במכונית חונה באזור מיוער בלאסטרה א סִינְיָה (Lastra a Signa), עיירה קטנה בפרברי פירנצה. האישה היא ברברה לוצ'י (Barbara Locci), בת 31, והגבר הוא אנטוניו לו ביאנקו (Antonio Lo Bianco), בן 29. שניהם נשואים, אך לאחד/ת אחר/ת.
במושב האחורי של המכונית ישן בנה בן ה-6 של האישה, נטלינו (Natalino). אדם (או כמה אנשים?) יוצא מבין השיחים החשוכים ומתגנב אל המכונית, ולפני ששני האוהבים מספיקים להבין את הסכנה שבה הם נמצאים, שניהם נורים ונהרגים במקום.
בשעה שתיים לפנות בוקר נטלינו בן ה-6 מצלצל בפעמון דלת של בית במרחק כקילומטר וחצי מזירת הפשע. בעל הבית, בוודאי מופתע מאורח בלתי צפוי בשעה כזו, מביט מבעד לחלון ורואה ילד צעיר יחף עומד לבד מחוץ לדלתו.
"תכניס אותי, אני עייף ואבא שלי חולה בבית, אחר כך אתה צריך להחזיר אותי הביתה כי אמא שלי ודוד שלי (הערת העורך: באיטליה נהוג שילדים מתייחסים לחברים של ההורים כ'דודה' ו'דוד') שניהם מתים במכונית."
הילד יספר מאוחר יותר כיצד, לאחר היריות, גבר הרים אותו על כתפיו ונשא אותו לבית הזה במרחק כקילומטר וחצי, תוך שהוא שר לו שיר פופולרי בדרך. האיש צלצל בפעמון הדלת (נטלינו היה נמוך מדי מכדי להגיע) ואז עזב אותו לבד מחוץ לדלת.
הפשע נחשב ל"מקרה סגור" ונפתר די מהר.
האישה הייתה אשתו של סטפנו מלה (Stefano Mele), גבר מבוגר יותר שנחשב לאיטי מבחינה שכלית. היא הייתה גם המאהבת של מספר גברים נוספים, כולל 3 אחים, משפחת וינצ'י (Vinci), שהיו חלק מקבוצת סרדינים שהיגרו לטוסקנה וחיו ועבדו בפירנצה וסביבתה.
ג'ובאני, סלבטורה ופרנצ'סקו וינצ'י, פועלי כפיים ועבריינים קטנים, היו כולם מאהבים של ברברה לוצ'י בשלב מסוים, כאשר סלבטורה אף עבר לגור בביתם של לוצ'י ומלה לתקופה ממושכת. הבעל, סטפנו מלה, הורשע בפשע.
הראיות שהצטברו נגדו היו:
גם נטלינו סיפר כמה גרסאות שונות לעובדות:
למרות שהאשים לסירוגין את האחים וינצ'י ולמרות סיפוריו המשתנים של בנו נטלינו, מלה – הבעל הנבגד – הורשע ונשלח לכלא ל-14 שנה. מלה קיבל עונש קל בשל העובדה שנאמר כי הוא סובל מ"חולשה נפשית" ונחשב לא כשיר מבחינה מנטלית ושכלית.
ומה עם האקדח?
מלה אמר שהפיל את האקדח בזירת הפשע, עובדה שגם הילד נטלינו אישר באחת מגרסאותיו למה שהתרחש. עם זאת, אקדח הברטה בקוטר 22 מילימטר מעולם לא נמצא.
פשע זה משנת 1968 נחשב למקרה ברור: פשע פשוט של תשוקה שבו גבר נבגד מבצע רצח נקמה, ממש "לחם חוק" עבור מחלקת המשטרה האיטלקית. והתיק נסגר.
סטפניה פטיני (Stefania Pettini), בת 18, ופאסקוואלה ג'נטילקור (Pasquale Gentilcore), בן 19, חנו באזור כפרי בעיירה בורגו סן לורנצו (Borgo San Lorenzo) באזור מוג'לו (Mugello) ממש מחוץ לפירנצה.
הזוג היו "קבועים" במקום זה והגיעו לשם כדי לבלות זמן פרטי לבד יחד במשך למעלה משנה.
גופותיהם המתות נמצאו למחרת בבוקר, הנער בתוך המכונית נשען על דלת הנהג, סטפניה על הדשא מאחורי הרכב.
גופתה של סטפניה נמצאה מופשטת והיא נדקרה רק על פני השטח – לא פצעים עמוקים אלא כאילו נדקרה במחט – למעלה מ-90 פעמים. היא גם "חוללה" באמצעות ענף דק של עץ זית.
הסופרת מגדלן נאב (Magdalen Nabb), ברומן שלה "המפלצת מפירנצה" – עיבוד בדיוני של המקרה – ראתה במעשה זה סימן ברור לכך שהרוצח היה אימפוטנט, וכתבה: "הוא מנסה לאנוס את הנערה, אך אינו מסוגל, ולכן הוא מחלל אותה במקום זאת באמצעות ענף זית".
שום כסף לא נגנב, ארנקו של ג'נטילקור נמצא בתא הכפפות, וארנקה של פטיני נמצא ביער הסמוך כשארנקה ותכולתו עדיין שם. נראה שהרוצח לקח רק כמה תכשיטים פשוטים שסטפניה נהגה לענוד. הרצח נותר בלתי פתור.
עבור פירנצה, ולמעשה עבור איטליה, זה נחשב לאירוע חד פעמי, רצח בלתי מוסבר שלא סביר שיחזור על עצמו.
באותה תקופה איש לא ידע זאת, אך פשע זה נודע לימים כרצח הכפול הראשון שבוצע על ידי המפלצת מפירנצה.
כרמלה דה נוצ'יו (Carmela de Nuccio), בת 21, וג'ובאני פאג'י (Giovanni Faggi), בן 30, חנו בדרך עפר ממש מחוץ לפירנצה באזור סקנדיצ'י (Scandicci), מרחק קצר ממועדון לילה פופולרי, "מועדון אנסטסיה".
כמו סטפניה ופאסקוואלה, הזוג נהג להגיע למקום הזה כדי להיות לבד יחד.
למחרת בבוקר נמצאו גופותיהם, שניהם נורו ונדקרו. ג'ובאני נשאר במושב הנהג לבוש למחצה. כרמלה נמצאה במרחק של כ-6 מטרים מהמכונית, מכנסיה נמשכו למטה – ובאופן מזעזע – אזור הערווה שלה נחתך ונלקח.
תכולת תיקה רוקנה ופוזרה סביב המכונית ליד צד הנהג, אך התיק נמצא סגור ליד המכונית. הכסף בארנקו של ג'ובאני לא נגע.
נוצר קשר מהיר לרצח הכפול הבלתי פתור משנת 1974.
בדיקה בליסטית הוכיחה שאותו אקדח, ברטה 22 מילימטר לונג רייפל, שימש עם אותם כדורי ווינצ'סטר הנושאים את האות 'H' מוטבעת על גב התרמיל.
פשע זה העניק למשטרה כמה ודאויות:
רצח כפול זה הוביל את המשטרה ללכת אחרי קו החקירה הראשון שלהם בפרשת המפלצת מפירנצה: מציצנים.
פירנצה מוקפת גבעות, יערות ואזורים כפריים, נסיעה של 15 דקות בלבד מחוץ לעיר תיקח אתכם לשדה או יער שוממים.
איטלקים נוטים לגור בבית עם הוריהם עד שהם מתחתנים, מה שאומר שלזוגות אין פרטיות רבה להיות לבד יחד. קיום יחסי מין במכוניות היה דבר שבשגרה וזוגות נהגו לחנות באזורים מבודדים בלילה (כיום זה כבר לא המצב, למרות שהמפלצת מפירנצה הייתה 'לא פעילה' מאז 1985, השפעתה עדיין מורגשת חזק וככל הנראה תמיד תהיה).
מנהג רומנטי לכאורה זה הגיע יחד עם תת-תרבות מושחתת הרבה יותר שעמדה להתגלות בציבור על ידי חקירת המפלצת מפירנצה.
מציצנים, וּוֹיֶרִיסְטִים, צופים נסתרים מאחורי השיחים, מילאו גם הם את האזורים הכפריים סביב פירנצה, מחפשים ריגושים על ידי ריגול אחר אוהבים צעירים.
רוב המציצנים נכנסו ליערות עם משקפות פשוטות, אך לא היה זה נדיר למצוא גם וּוֹיֶרִיסְטִים 'מקצועיים' המצוידים במכשירי ראיית לילה חדישים וכן במצלמות לצילום ותיעוד האוהבים חסרי המודעות.
ככל שזה יהיה נתעב, המשטרה חשבה שמציצנים אלה עשויים בהחלט להיות שימושיים.
אם אנשים כאלה אכלסו את היערות בלילה, מרגלים אחר אוהבים ומצלמים, ייתכן שאותם אנשים יוכלו לתת להם כמה כיוונים או טיפים לגבי גברים לא מוכרים או חשודים המסתובבים ביערות.
וכפי שהתברר, היה מציצן אחד שכן ראה משהו. שמו היה אנזו ספלטי (Enzo Spalletti) והוא נשמע מדבר על כך שראה שני אנשים מתים ביערות. למשטרה לא היה על מה להתבסס והיא קפצה על ההזדמנות לקבל סוף סוף סוג של קצה חוט.
ספלטי, בעל ואב, נלקח למעצר.
הסיבה העיקרית למאסרו של ספלטי הייתה חוסר רצונו לדבר על מה שעשה ביערות באותו לילה. עדים אישרו שראו את מכוניתו חונה ממש ליד זירת הפשע, אך ספלטי הכחיש שהיה שם כלל.
הוא נחשד בהיותו המפלצת מפירנצה רק בגלל שנראה שידע על מות הזוג לפני שהדבר דווח רשמית ברדיו או בעיתונים.
עד כמה שה"חשוד" הזה בהיותו המפלצת מפירנצה היה בלתי משכנע, העובדה הפשוטה שמישהו נמצא במעצר בחשד להיות הרוצח יצרה את הרושם שחלה התקדמות.
סוזנה קמבי (Susanna Cambi), בת 24, וסטפנו באלדי (Stefano Baldi), בן 26, חנו את מכוניתם בסביבות השעה 22:00 בדרך כפרית בקלנזאנו (Calenzano), אזור כפרי ממש מחוץ לפירנצה.
הם לא היו קבועים במקום מבודד זה, למעשה, המשטרה מאמינה שהם פשוט עצרו שם באופן ספונטני מתוך רצון פתאומי לאינטימיות.
גופות הזוג נמצאו למחרת בבוקר. הפעם נמצא הצעיר מחוץ למכונית לבוש רק בחולצה ותחתונים. האישה נישאה למקום סמוך והחלק האינטימי של גופה הושחת. בשלב זה התברר כי זהו 'טקס' שרוצח ה-22 מילימטר התכוון לבצע בכל פעם.
תכולת תיקה של האישה רוקנה ופוזרה סביב המכונית, אך הארנק לא נלקח, וגם לא נגנב לכאורה כסף או חפץ כלשהו משני הקורבנות.
רצח כפול זה נחשב – באותה תקופה ועד היום – לאנומליה בסדרת הרציחות המיוחסות למפלצת מפירנצה:
פשע סתיו זה גם העניק למשטרה רמז – אחד מהבודדים שאי פעם הושארו מאחור על ידי המפלצת מפירנצה.
טביעת נעל, מידה 44, נמצאה בבוץ. טביעת נעל זו, למרות שאי אפשר לייחס אותה בוודאות מוחלטת לרוצח, נחשבת ככל הנראה שייכת למפלצת ומאשרת שהמשטרה מחפשת אדם גבוה וחסון.
לאחר פשע זה שוחרר המציצן העצור – אנזו ספלטי.
אנטונלה מיליוריני (Antonella Migliorini), בת 19, ופאולו מאינרדי (Paolo Mainardi), בן 22, חנו ממש ליד כביש מחוזי ליד כמה שיחים בבאקאיאנו (Baccaiano), מדרום לפירנצה. המכונית הייתה גלויה בבירור מהכביש ולמעשה כמה חברים של הזוג נסעו במקום ויכלו לזהות בבירור מי הם היו במכונית.
הזוג בחר באזור מעט עמוס שבו מכוניות חולפות לעיתים קרובות והעדיפו פחות פרטיות מכיוון שאנטונלה פחדה מהמפלצת מפירנצה.
רצח כפול זה ייחודי משתי סיבות:
פאולו מאינרדי עשה ניסיון אמיץ מאוד לברוח מהתוקף. הוא אכן הצליח להפעיל את ההצתה ולהתניע את המכונית.
לרוע המזל, הרכב חנה כשהחלק האחורי שלו פונה לכביש, מה שאומר שניסה לנסוע לאחור ברוורס, תוך שיורים עליו.
הנתיחה שלאחר המוות הראתה גם שפאולו נפגע מכדור בזמן שניסה לברוח, מה שהפך את ניסיונו להירואי אך בלתי יעיל באופן בלתי נמנע.
עם זאת, מאינרדי הצליח לגרום למכונית לחצות את הכביש, אם כי בנסיעה לאחור, מה שהוביל לכך שהגלגלים האחוריים נתקעו בתעלה והמכונית לא יכלה לזוז עוד.
המפלצת מפירנצה – ללא הפרעה – ירתה אז בפנסים הקדמיים של המכונית כדי שהאורות לא ימשכו תשומת לב.
פאולו ואנטונלה נורו למוות אך לא נדקרו, ולא בוצע טקס השחתה על האישה, ככל הנראה מכיוון שלרוצח לא היה זמן והתפנית הבלתי צפויה של האירועים הכריחה אותו להימלט במהירות. זמן קצר מאוד לאחר מכן עצרה מכונית חולפת.
כשראה את המכונית תקועה בתעלה, הנהג חשב שהמכונית עברה תאונה ועצר לעזור.
המשטרה והאמבולנס נקראו מיד, וזו הפעם היחידה ברצח של המפלצת מפירנצה שבה קורבן נלקח לבית החולים עדיין בחיים.
פאולו עדיין נשם, אם כי מת זמן קצר לאחר מכן בבית החולים.
התובעת, סילביה דלה מוניקה (Silvia della Monica), שחקרה את התיק, החליטה להפעיל אסטרטגיה כדי לנסות לגרום למפלצת לבצע טעות.
היא גרמה לעיתונים לכתוב שפאולו, לפני מותו, הצליח לומר כמה מילים, שקר מוחלט, אך באותה תקופה האמינו בכך.
אבל המפלצת מפירנצה לא נפלה בפח הזה, או שכן?
הרצח הזה בבאקאיאנו היה נקודת מפנה בחקירה…
זמן קצר לאחר באקאיאנו, מעטפה הגיעה לתחנת הקרביניירי ברחוב בורגוגניסנטי (via Borgognissanti) בלב פירנצה.
בפנים, גזיר עיתון עם כתבה המתוארכת לקיץ 1968 על שני האוהבים שנורו במכונית חונה בלאסטרה א סינייה – הפשע שבו הורשע סטפנו מלה.
מישהו כתב על גבי הגזיר, "למה שלא תסתכלו שוב על המקרה הזה?"
וזה מה שהמשטרה עשתה.
תרמילי הקליעים מהרצח של 1968 עדיין היו מצורפים לארכיון, ובדיקות בליסטיות הוכיחו עד מהרה שאותו אקדח ששימש ב-1968 הוא אותו אקדח שמטיל אימה על הגבעות סביב פירנצה מאז 1974.
גם הקליעים היו זהים, ולא רק מאותו סוג, אלא מאותה קופסה.
אבל אם סטפנו מלה היה בכלא, מי יכול היה לבצע את הפשעים האלה עם אותו אקדח?
מה שנראה כ"מקרה סגור" ב-1968, עם בעל קנאי ואישה מופקרת, נבחן מקרוב יותר.
ההצהרות שחזרו בהם וההאשמות שהצביעו על האחים הסרדינים נלקחו ברצינות רבה יותר ונשקלו מחדש.
המשטרה החלה לתהות האם האירועים אכן התפתחו כפי שסיפרו סטפנו מלה, ובמידה פחותה, בנו בן השש נטלינו.
מה אם סטפנו מלה היה רק כלי במזימותיה של החמולה הסרדינית?
מה אם גרמו לו לקחת את האשמה על רצח אשתו (שככל הנראה היה רצח שתוכנן ובוצע על ידי החמולה עצמה כשמלה הוא 'השעיר לעזאזל')?
זה יאמר שאחד מהסרדינים יכול מאוד להיות עדיין עם האקדח (זכרו, הוא מעולם לא נמצא בזירת הפשע למרות שמלה טוען שזרק אותו על הקרקע והשאיר אותו שם).
המשטרה חשה שיש לה סוף סוף קצה חוט קונקרטי ראשון בפרשת המפלצת מפירנצה: חמולה זו של עבריינים קטנים מסרדיניה חייבת להיות מעורבת.
המשטרה החלה לבחון מקרוב יותר את כל חברי החמולה הסרדינית שעשויים היו לקחת חלק ברציחות של 1968 וכן כל אדם קרוב אליהם.
שני החברים החשודים יותר היו פרנצ'סקו וינצ'י ואחיו המבוגר סלבטורה. ואז התגלה משהו מוזר מאוד.
זמן קצר לאחר רציחות באקאיאנו (זכרו, התובעת סילביה דלה מוניקה השתמשה באסטרטגיה שלה לדווח בעיתונים על החדשות הכוזבות שמאינרדי אמר כמה מילים לפני מותו) מכוניתו של פרנצ'סקו וינצ'י נמצאה בדרום טוסקנה מוסתרת ביערות.
האם המפלצת נפלה בפח של התובעת?
האם וינצ'י חשש שמאינרדי זיהה את סוג המכונית שבה נהג, ולכן החליט להסתיר אותה?
פרנצ'סקו וינצ'י נלקח למעצר בחשד להיות המפלצת מפירנצה.
בגאלוצו (Galluzzo), אזור מגורים בפירנצה, שני תיירים גרמנים, אוּוֶה רוּש (Uwe Rush), בן 24, והורסט מאייר (Horst Meyer), בן 24, נרגעים ומקשיבים למוזיקה וקוראים בקרוואן ה-VW שלהם.
אחד הגברים בעל מבנה גוף עדין ושיער בלונדיני ארוך, סוג של בחור ש – במבט חטוף – ניתן היה לטעות בו כאישה.
היריות נורו מחוץ לקרוואן דרך החלון, שהתנפץ אך שמשתו לא נפלה על הקרקע.
הרוצח, שלא הצליח לראות, נאלץ לעבור לצד השני, והמשיך לירות לחלון השני, ואז נכנס לרכב כדי לסיים את העבודה, רק כדי לגלות שהוא ארב לשני גברים, ולא הייתה אישה לבצע עליה את "הטקס" שלו.
פשע זה העניק למשטרה עוד פיסת ראיה עובדתית לגבי זהותה של המפלצת מפירנצה: גובהה.
חלונות של קרוואן גבוהים בהרבה מחלונות של מכונית, וחור הכדור שנותר בלוח הזכוכית המנופץ נתן אינדיקציה ברורה לגובהו של הרוצח. לפחות מטר אחד ו-80 סנטימטרים (כ-5 רגל ו-10 אינץ').
בדומה למקרה שבו אנזו ספלטי היה במעצר, גם עכשיו שהמשטרה עצרה את פרנצ'סקו וינצ'י, המפלצת מפירנצה פעלה שוב.
האם ייתכן שהרוצח ניסה לקיים אינטראקציה עם הרשויות?
זה בהחלט נראה כך. המפלצת לא רצתה שאף אחד אחר "ייקח קרדיט" על מעשיה.
עם זאת, מריו רוטלה (Mario Rotella), השופט החוקר בתיק באותה תקופה, היה משוכנע לחלוטין שהפתרון לפשעים נמצא בחמולה הסרדינית ובקשר לרצח הכפול בלאסטרה א סינייה ב-1968.
לאחר שחרורו של פרנצ'סקו וינצ'י (ברור שהוא לא המפלצת מפירנצה אם בזמן שהוחזק בוצע רצח נוסף), סלבטורה וינצ'י, אחיו המבוגר של פרנצ'סקו, נלקח למעצר.
גם ג'ובאני מלה (Giovanni Mele), אחיו של סטפנו מלה, ופיירו מוצ'אריני (Piero Mucciarini), גיסו של סטפנו מלה, הובאו לחקירה.
אף על פי שלא היו חלק ממשפחת 'וינצ'י', גברים אלה הוזכרו גם על ידי סטפנו מלה בהגיגיו הבלתי עקביים על מה שהתרחש באותו לילה ב-1968.
המשטרה חשה שסביר מאוד שחברי משפחת מלה אלה רצו את ברברה לוצ'י 'מחוץ לתמונה'.
אופייה המופקר של לוצ'י והרגל שלה להחליף מאהבים משבוע לשבוע היוו מבוכה לשם משפחתם – מניע מושלם לרצות להיפטר ממנה כפי שראתה המשטרה.
ואם מלה ומוצ'אריני היו מעורבים בפשע של 1968, הם היו גם חשודים בהחזקת האקדח הרצחני.
פיה רונטיני (Pia Rontini), בת 18, וקלאודיו סטפנאצ'י (Claudio Stefanacci), בן 21, חנו במקום הרגיל שלהם באזור מיוער בויקיו (Vicchio) ליד פירנצה.
בשעה 21:45 שניהם נורו ונדקרו למוות.
גופתה של פיה נגררה לאזור סמוך והרוצח ביצע את טקס ההשחתה שלו, הפעם לוקח את זה צעד אחד קדימה.
הוא גם חתך ולקח איתו את השד השמאלי של הנערה.
באופן בלתי אופייני, המתנקש השאיר שני רמזים בזירת פשע זו:
טביעת יד על גג המכונית שהובילה את החוקרים להאמין שהרוצח החזיק את האקדח בידו הימנית וייצב את עצמו על גג המכונית בידו השמאלית, מה שהופך אותו לימני.
סימני ברכיים בצד המכונית, המאשרים את גובה הרוצח כ-1.80 – 1.85 מטר.
שוב, המפלצת מפירנצה תקפה בזמן שהמשטרה החזיקה בחשודים במעצר. לחוקרים לא נותרה ברירה אלא לשחרר את הסרדינים.
מה שבתחילה נראה כקשר ודאי למציאת הפתרון לפשעים התברר כמבוי סתום.
בדרך סקופטי (via Scopeti) ליד סן קשיאנו (San Casciano), עיירה מחוץ לפירנצה, נאדין מוריאו (Nadine Mauriot), בת 36, וז'אן מישל קרבשווילי (Jean Michel Kravechvili), בן 25, הקימו אוהל ליד מכוניתם ממש ליד כביש ראשי בקרחת יער מאחורי כמה עצים. הזוג היה צרפתי.
שמתם לב ש-2 מתוך 3 הזוגות האחרונים שהפכו לקורבנות של המוסטרו די פירנצה היו זרים?
זהו סימן ברור שתושבי אזור פירנצה כבר לא העזו לצאת לאזורים מבודדים יותר.
עם זאת, תיירים תמימים עשו זאת, למרות שלטי האזהרה והודעות הסכנה שפרסמה עיריית פירנצה ברחבי האזור הכפרי וחילקה באופן שגרתי ברחבי העיר.
ז'אן מישל היה איש צעיר וחזק שהיה אצן מאומן.
כאשר המפלצת פתחה את חזית האוהל והפתיעה את הזוג, הגבר הצרפתי הצליח לפרוץ מהאוהל ולנסות לברוח על חייו, לאחר שנפגע רק מכדור בזרועו.
לרוע המזל הוא רץ לכיוון הלא נכון…
בכיוון אחד הוא היה מגיע במהירות לרחוב, אבל הכיוון שבחר בו אומר פנייה אל היערות. הרוצח הצליח להשיג אותו וסיים אותו באמצעות סכינו.
המוסטרו חזר אז לאוהל כדי לבצע את ההשחתה הטקסית שלו על גופת האישה.
למחרת הגיעה מעטפה לסילביה דלה מוניקה, התובעת שניסתה את "התרגיל" על המפלצת ב-1982.
הכתובת נכתבה כאילו מדובר במכתב כופר, עם אותיות גזורות ממגזין, והייתה שגיאת כתיב, כאשר המילה 'Repubblica' (רפובליקה) נכתבה בשגיאה, עם 'B' אחת בלבד.
זה נתן לחוקרים עוד פיסת מידע קטנה כדי לנסות להבין את סוג האדם שבו הם עוסקים. אדם לא משכיל שלא ידע לאיית מילה נפוצה מאוד שנראית באיטלקית.
המעטפה לא הכילה מכתב או הודעה, אלא גביע מקאברי מהמפלצת מפירנצה: רסיס משדה של נאדין מוריאו. הזוג הצרפתי נאדין וז'אן היו הקורבנות האחרונים של תוקף ה-22 מילימטר.
באותה תקופה, הרשויות חשבו שהמעטפה הזו שנשלחה ישירות על ידי המטורף היא אזהרה על פשעים אלימים נוספים שבדרך.
אך, במחשבה שנייה, האם זה היה יכול להיות מכתב 'פרידה'?
החידה הגדולה ביותר במקרה זה היא אקדח הברטה בקוטר 22 מילימטר.
אקדח זה שימש ב-1968 לפשע שהיה לו מניע ובוצע על ידי אדם או אנשים שהכירו את הקורבנות.
אותו אקדח (וכדורים) שימש אז מ-1974 עד 1985 למסע רציחות סדרתיות שבוצע ללא מניע ברור על זוגות אקראיים שהתוקף לא הכיר, ואחריו טקס מעוות של השחתת הקורבן האישה.
יש רק שתי אפשרויות:
אבל – וזו השאלה הקשה ביותר לענות עליה – גם אם נניח שהאקדח החליף ידיים והפך לרכושו של מטורף מעורער בנפשו, מדוע אדם זה החליט לבצע פשעים שחוזרים על אותה סיטואציה כמו הרצח הכפול 'הראשון' ב-1968, זוג לבד באזור מרוחק מתנים אהבים?
שום דבר לא יכול להיות פשוט יותר מההסבר שהרוצח הסדרתי פשוט התחיל ב-1968, ולכן מלה הורשע בטעות והסרדינים אינם מעורבים.
אבל האם זה עומד במבחן הביקורת?
להלן הסיבות העיקריות להאמין כי פשעי המפלצת מפירנצה החלו ב-1968:
סיבות לשלול שהרציחות של 1968 היו חלק מסדרת המפלצת מפירנצה:
אכן, קשה מאוד להאמין שהפשע של 1968 היה חלק ממסע הרציחות שבוצע על ידי המטורף בפירנצה מ-1974 עד 1985.
לכן, כל השאלות לגבי האקדח נותרות בעינן: כיצד הוא החליף ידיים, למי הוא עבר, ומדוע הרוצח בחר לפעול ולבצע פשעי 'חיקוי'?
החוקרים הפלורנטינים ערכו פרופיל של המפלצת מפירנצה כדי לנסות להבין טוב יותר במי הם עוסקים ובאיזה סוג אדם לחפש.
פרנצ'סקו דה פאציו, קרימינולוג מומחה וראש המחלקה למדע פלילי וקרימינולוגיה של מודנה באותה תקופה, סיפק פרופיל עם המאפיינים הבאים:
תעלומת המפלצת מפירנצה ממשיכה להטריד את איטליה ואת עולם הפשע כולו. עשרות שנים אחרי הפשע הראשון, השאלות נותרו פתוחות: מי באמת עמד מאחורי סדרת הרציחות? האם הצדק אי פעם ייצא לאור?זו רק אחת משלל תעלומות מצמררות המנקדות את ציר הזמן של תולדות אירופה.
המיני סדרה האיטלקית ״המפלצת מפירנצה״, מבית נטפליקס, מגוללת את התרחשות הפרשה. בכיכובם של ולנטינו מניאס, פרנצ׳סקה אוליה ומרקו בוליטה.
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
© כל הזכויות שמורות למיזם HistoryIsTold.
