האיש שנגע בכוכבים: אילן רמון – האסטרונאוט הישראלי הראשון

ב-1 בפברואר 2003, העולם עצר את נשימתו כאשר מעבורת החלל "קולומביה" התפרקה עם חזרתה לאטמוספירה. על הסיפון היה אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, דמות שהפכה לסמל לאומי של מצוינות, צניעות וחיבור עמוק למורשת היהודית. אך מאחורי המיתוס והטרגדיה, מסתתר סיפור חיים יוצא דופן של ילד מרמת גן שטיפס עד לפסגות הגבוהות ביותר, תרתי משמע.

שורשים

אילן רמון נולד ב-20 ביוני 1954 ברמת גן בשם אילן וולפרמן. הוא גדל בבאר שבע למשפחה ממוצא אשכנזי שנושאת עמה את צלקות ההיסטוריה היהודית. אביו, אליעזר (1923-2006), נמלט מרדיפות הנאצים בגרמניה בשנת 1935. אמו, טוניה (1929-2003), וסבתו היו ילידות פולין ושורדות שואה אשר חוו את זוועות מחנה אושוויץ. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1949 בחיפוש אחר חיים חדשים.

השם "אילן" מסמל עץ חזק וכמנהג הימים ההם, בחר אילן לעברת את שם משפחתו מ"וולפרמן" ל"רמון" עם גיוסו לחיל האוויר. שינוי זה נועד להעניק לו צליל "צברי" וישראלי יותר, דבר שהיה מקובל ומצופה מטייסי חיל האוויר ומקצינים בכירים בצה"ל באותה תקופה. רמון סיים את לימודיו התיכוניים ב-1972, ולימים, בשנת 1987, השלים תואר ראשון (.B.Sc) בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב.

כנפי פלדה: קריירה מפוארת בחיל האוויר

דרכו של רמון בחיל האוויר לא הייתה חלקה מהרגע הראשון. הוא החל את קורס הטיס ב-1972, אך נאלץ להשהות את לימודיו לאחר ששבר את ידו. במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת ביחידת לוחמה אלקטרונית בסיני, ורק לאחר מכן שב לבית הספר לטיסה, אותו סיים בהצלחה ב-1974 כטייס קרב.

הקריירה הצבאית שלו הייתה עשירה ומגוונת: בין השנים 1974-1976 עבר אימון מבצעי על מטוס ה"סקייהוק" (A-4), ולאחר מכן טס על ה"מיראז' 3" עד 1980. באותה שנה, נבחר רמון להיות חלק צוות ההקמה של טייסת ה-F-16 הראשונה בישראל והשתתף בקורס הסבה בבסיס חיל האוויר היל ביוטה, ארה"ב.

אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בשירותו התרחש ב-1981. רמון היה הטייס הצעיר ביותר שלקח חלק ב"מבצע אופרה" – התקיפה הישראלית שהשמידה את הכור הגרעיני "אוסירק" בעיראק (במבצע נהרגו 10 חיילים עיראקיים וחוקר צרפתי אחד). רמון טס במטוס F-16 "נץ" מספר 243, שעל אפו הוטבע מאוחר יותר סמל משולש ירוק-שחור לציון התקיפה. שנה לאחר מכן, השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה.

במהלך השנים טיפס רמון בסולם הדרגות והתפקידים: הוא שימש כסגן מפקד טייסת ב' בטייסת F-16, וכסגן מפקד טייסת א' בטייסת 119 (פאנטום). בין 1990 ל-1992 פיקד על טייסת 117 (F-16), ולאחר מכן עבר לתפקידי מטה בכירים במחלקת אמצעי לחימה, שם עסק בפיתוח ורכש עד 1998. רמון השתחרר בדרגת אלוף-משנה, כשלזכותו צבורות מעל 3,000 שעות טיסה על מטוסי סקייהוק, מיראז' ופאנטום, ומעל 1,000 שעות על ה-F-16.

המסע אל הלא נודע: נאס"א ומשימת קולומביה

בשנת 1997 נבחר רמון לתפקיד מומחה מטען (Payload Specialist). הוא יועד להיות הטייס הראשי במשימת מעבורת חלל שכללה מטען של מצלמה רב-ספקטרלית לתיעוד אירוסולים (אבק) במדבר. ביולי 1998 הוא התייצב לאימונים במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, טקסס, שם התאמן עד שנת 2003. רמון המריא לחלל על סיפון מעבורת החלל "קולומביה" במשימה STS-107. המשימה, שנמשכה 16 ימים (בין ה-16 בינואר ל-1 בפברואר 2003), הוקדשה למדע ומחקר. הצוות עבד 24 שעות ביממה בשתי משמרות מתחלפות וביצע בהצלחה כ-80 ניסויים. רמון שהה בחלל בסך הכל 15 ימים, 22 שעות ו-20 דקות.

למרות שהגדיר עצמו כחילוני, רמון חש כי הוא מייצג את העם היהודי כולו. "אני מרגיש שאני מייצג את כל היהודים ואת כל הישראלים," אמר. הוא היה האסטרונאוט הראשון שביקש מזון כשר וציין את השבת בחלל. רמון, בן לניצולת אושוויץ, לקח עמו לחלל פריטים בעלי משמעות היסטורית עמוקה. לבקשת יצחק מקל מ"יד ושם", הוא נשא עמו את הציור "נוף ירח" שצייר הנער פטר גינז, שנרצח באושוויץ בגיל 16. בנוסף, לקח עמו העתק מיקרופילם של ספר תורה שקיבל מנשיא המדינה משה קצב, וספר תורה זעיר ששרד את השואה, אותו קיבל מניצול ברגן-בלזן, פרופ' יהויכין יוסף. פריטים נוספים כללו מזוזה עשויה גדר תיל שיצרה האמנית איימי גולנט (לבקשת ארגון ניצולי השואה "מועדון 1939"), ודולר של הרבי מליובאוויטש.

הסוף הטראגי והיומן ששרד

אסון הקולומביה התרחש כאשר המעבורת התפרקה מעל מזרח טקסס במהלך הכניסה לאטמוספירה, 16 דקות בלבד לפני הנחיתה המתוכננת. רמון, שהיה בן 48 והמבוגר בצוות, נספה יחד עם ששת חבריו לצוות. הוא היחיד שאינו אזרח אמריקאי שזכה לקבל את מדליית הכבוד החללית של הקונגרס (לאחר מותו).

אחד הסיפורים המופלאים ביותר הקשורים לאסון הוא סיפורו של היומן. בין השרידים שנמצאו בשדות ליד פלסטיין, טקסס (שרידים שהיוו כ-40% בלבד מתוכן המעבורת), נמצאו 37 דפים מיומנו האישי של רמון. נאס"א השיבה את הדפים לאשתו, רונה רמון. רונה הביאה את הדפים למומחי זיהוי פלילי במוזיאון ישראל בירושלים. יגאל צלמונה, אוצר המוזיאון, תיאר את שיקום היומן כ"נס". היומן שרד את החום הקיצוני של הפיצוץ, את הקור האטמוספרי הקיצוני, ואף מתקפה של מיקרואורגניזמים וחרקים על הקרקע. נדרשה שנה לשיקום חלקי ועוד ארבע שנים כדי לפענח כ-80% מהטקסט שנכתב בדיו שחורה ובעיפרון. היומן כיסה את ששת הימים הראשונים של המשימה, וכלל גם עותק של תפילת הקידוש.

"היום היה היום הראשון בו הרגשתי שאני באמת חי בחלל. הפכתי לאדם שחי ועובד בחלל."

אילן רמון, ביום האחרון של היומן

מורשת נצחית

מותו של אילן רמון, יחד עם חבריו לצוות הקולומביה, הותיר חלל עצום אך גם מורשת מפוארת של העזה, סקרנות וחיבור אנושי. סיפורו, מילד להורים שורדי שואה ועד לאדם שנגע בכוכבים ולקח עמו את זיכרון עמו לגבהים חדשים, ממשיך להוות השראה ולא בכדי על שמו נקרא נמל התעופה רמון, רחובות ומוסדות חינוך ואפילו כנס בינלאומי של סוכנות החלל הישראלית…

חומר מעשיר לקריאה

אחד הספרים המומלצים לקריאה למי שמחפש להעשיר את הידע שלו אודות האסטרונאוט הישראלי הראשון, הם ״התרסקות הקולומביה – סיפורה של משימה STS-107״, שכתבו אבי בליזובסקי ויפה שיר-רז. הספר יצא בהוצאת כנרת זמורה-ביתן ב-2003. ספר נוסף הוא ספרו של משה גרנות, ״הנער שחלם לעוף : סיפורו של אילן רמון – האסטרונאוט הישראלי הראשון״ ויצא לאור ב-2007 בהוצאת דני ספרים.

חומר מעשיר לצפייה