תאמל״ק לי
באמצעות יישום של מתמטיקה ומדידה, יצר דה וינצ׳י מפה יפה ושימושית של העיר אימולה (Imola), מדויקת מספיק כדי לנווט בה גם בימינו.
בראשית המאה ה-16, לאונרדו דה וינצ'י שב לפירנצה לאחר כמעט שני עשורים שבהם עבד בשירותו של לודוביקו ספורצה, דוכס מילאנו. לאונרדו, שהתקרב לגיל 50, כבר נודע בזכות גאונותו המדעית והישגיו האמנותיים, כולל תכנון קטפולטה חדשנית בסביבות 1485 ופרסקו הסעודה האחרונה (1495-1498). לאונרדו שילב מעשיות ותצפית ויישם את העיקרון של "סאפֶּרֶה וֶודֶרֶה" (sapere vedere, לדעת לראות, בלטינית) בכמה שיותר תחומי מחקר אנושי שאליהם הוביל אותו.
כיבוש אימולה
כיום, אימולה היא עיירה המונה כ-70,000 תושבים השוכנת בעיר המטרופולינית של בולוניה, והיא ידועה במיוחד כמקום משכנו של אוטודרומו אנזו ודינו פרארי (Autodromo Enzo e Dino Ferrari), שבו מתקיים מדי שנה הגרנד פרי של פורמולה 1 אמיליה-רומאניה. עם זאת, רבים אינם מודעים ליופייה הארכיטקטוני (הרוקה ספורצסקה, Rocca Sforzesca, המרשימה ידועה היטב) ולמשמעותה ההיסטורית, שמחברת אותנו, למעשה, ישירות למפה החדשנית של לאונרדו.
מיקומה האסטרטגי של אימולה לאורך הויה אמיליה (Via Aemilia) הפך אותה לחשובה במיוחד בימי האימפריה הרומית, הן מסיבות מסחריות והן מסיבות צבאיות, שכן הדרך הייתה חיונית לחיבור ערים רומיות מרכזיות זו לזו. במהלך הרנסאנס, השליטה בערים כאלה הייתה נתונה לעיתים קרובות במחלוקת בשל חשיבותן בדינמיקת הכוח האזורית.
צ'זארה בורג'ה, בנו השאפתן של האפיפיור אלכסנדר השישי, הפך לפטרון של לאונרדו בשנת 1502. באותה עת הוא ביקש לבסס את שלטונו על אזור רומאניה ואחת המשימות הראשונות שקיבל לאונרדו הייתה ליצור מפה של העיר אימולה, הסמוכה לבולוניה. בורג'ה כבש את העיר בשנת 1499. העיר, שהייתה מוקפת חפיר ומבוצרת בכבדות, הייתה נקודת מפתח לכיבוש עבור המפקד הצעיר והכריזמטי. שליטה בעיר דרשה הבנה של הגיאוגרפיה ונקודות הציון שלה, ובורג'ה רצה את המפה מהמוח המבריק של לאונרדו כדי להשיג זאת, על מנת לזהות את נקודות התורפה של העיר.
חזון קוטבי
במאה ה-16, מפות ערים נטו להיות סמליות ולעתים קרובות מנופחות, כשהן מגדילות בצורה דתית את גודלם של מבני דת. "תוכנית אימולה" של לאונרדו שברה באופן רדיקלי את המסורת הזו, ושמה לה למטרה לשקף את המציאות בשטח, ולספק מפה שימושית יותר. לאונרדו יישם טכניקת מיפוי שפותחה על ידי ההומניסט הפלורנטיני לאון בטיסטה אלברטי (Leon Battista Alberti), שהציע כי ניתן למפות עיר באמצעות קואורדינטות קוטביות (polar coordinates). לאונרדו התחיל בטכניקה של אלברטי ועיבד אותה כדי לקלוט מרחקים, פרופורציות ויחסים מדויקים יותר בין המאפיינים.
"אפילו כאשר ה'דמיון' הפך לאבן בוחן להערכת מפות, קרטוגרפים תימרנו את יצירותיהם כדי לשרת עקרונות אסתטיים."
ג'נבייב קרלטון (Genevieve Carlton), מתוך ״צרכנים ארציים: הדרישה למפות באיטליה בתקופת הרנסנס״
(Worldly Consumers: The Demand for Maps in Renaissance Italy).
חשוב לסייג, המפה לא מדויקת במאת האחוזים. דה וינצ'י היה קפדן בענייני אסתטיקה. בהתבסס על השוואות לשרטוטים קודמים של דה וינצ'י עצמו ולפרטים בפועל של העיר, חוקרים טוענים כי הוא אכן העדיף לעיתים את היופי על פני הדיוק המרבי בתיאור זה של אימולה. אך גם במובן זה, הוא הקדים את זמנו.ֿ
כיכר העיר קובעה במרכז הרשת ושמונה כיווני המצפן הראשיים יוצאים ממנה. היסטוריונים מאמינים שלאונרדו אסף נתונים בשטח כשהוא מתחיל בנקודה מרכזית זו, ולאחר מכן השתמש במצפן ובמד מרחק (odometer) כדי למדוד רחובות ונקודות ציון. באמצעות גאומטריה, הוא יכול היה לאחר מכן למלא את שאר פרטי המפה. הטכניקות של לאונרדו הניבו את המפה הראשונה שהשתמשה בנתונים כדי להציג במדויק "עיר שטוחה" כפי שהיא עשויה להיראות מלמעלה, מה שקרטוגרפים מכנים כיום מפה איכנוגרפית, שהוא אולי סוג המפה המוכר ביותר בשימוש כיום. המדידות של לאונרדו עדיין תקפות: לדברי היסטוריונים, ניתן עדיין להשתמש ב"תוכנית אימולה" כדי לנווט בעיר חמש מאות שנים לאחר מכן (!)
המיפוי האיכנוגרפיבניגוד למפות פלנימטריות (planimetric maps), שהיו מוגבלות לייצוגים שטוחים במבט מלמעלה, השיטה האיכנוגרפית (Ichnographic map) של לאונרדו הציעה מבט מוטה, 'ממעוף הציפור' על הנוף, שאפשר לצופים להעריך את היחסים המרחביים ואת הגבהים הפיזיים של מבנים ושטח, בדומה לצילום אוויר מודרני. הייצוג המפורט של המאפיינים הארכיטקטוניים והפריסה העירונית של העיר מנקודת מבט זו היה יתרון במיוחד לתכנון אסטרטגי, שכן הוא סיפק הבנה ברורה יותר של נקודות הגנה ופגיעות פוטנציאליות בתוך העיר. הליך מדידה שיטתיממקורות התקופה אנו למדים שתהליך המיפוי של לאונרדו היה קפדני ושיטתי. סביר להניח שהוא עסק בעבודת שטח נרחבת, צפה ואולי שרטט ישירות את פריסת העיר ממקור ראשון. כדי להבטיח את דיוק המפה, הוא השתמש במגוון כלי מדידה שנחשבו למתקדמים לזמנו, כולל מצפנים וגרסה מוקדמת של גלגל מודד, ככל הנראה מד מרחק (odometer) בסיסי שהותאם להליכה וסייע בחישוב מרחקים מדויקים. לאונרדו השתמש כנראה גם בפסיעה, שיטה שבה המודד לוקח צעדים מדויקים וסופר אותם כדי למדוד מרחק לינארי: כל צעד, שכייל לאורך ידוע, איפשר ללאונרדו למדוד את הנוף העירוני בדיוק מפתיע. כל אחד מהכלים והטכניקות הללו איפשר לו ליצור לא רק ייצוג של אימולה אלא תוכנית פונקציונלית ואסטרטגית ביותר שפירטה את הרחובות, הכיכרות ומבני העיר המשמעותיים בדיוק יוצא דופן. |
כיום, מפת אימולה היא חלק מהאוסף המלכותי של הממלכה המאוחדת (Royal Collection of the United Kingdom), אחד מאוספי האמנות הגדולים והחשובים בעולם, השוכן במעונות מלכותיים שונים בבריטניה; האוסף מכיל מערך עצום של פריטים, מציורים ועד כתבי יד. רישומיו של לאונרדו, כולל מפת אימולה, נרכשו במהלך שלטונו של צ'ארלס השני, בין 1660 ל-1685 והם שוכנים כיום בטירת וינדזור (Windsor Castle).
מפת אימולה היא דוגמה מצוינת לאופן שבו לאונרדו שלט במפגש בין אמנות למדע: הרקע האמנותי שלו העניק לו יכולת יוצאת דופן לדמיין ולתאר את הנוף העירוני בדיוק אסתטי שהיה יוצא דופן למפות התקופה. בעוד תבונתו המדעית הבטיחה שכל קו וסימן במפה ימוקמו בכוונה ובדיוק וישקפו את הפריסה והממדים האמיתיים של העיר.
מעניין לציין שהדיוק הטכני של המפה של לאונרדו אומת על ידי מחקרים מודרניים שהשוו את המפה שלו לתצלומי לוויין עדכניים ונתונים גיאו-מרחביים, שחשפו רמת פירוט ודיוק מדהימה המתחרה בטכנולוגיות מיפוי מודרניות. לאונרדו ללא ספק מיזג כישורים אמנותיים מסורתיים ויישום חדשני של שיטות מדעיות בסקר וגיאומטריה, ככל הנראה באמצעות טכניקות מתקדמות כגון טריאנגולציה ומדידות זווית זהירות.
ואכן, נקודת המבט האיכנוגרפית שהציג במפת אימולה השפיעה עמוקות על התפתחות הקרטוגרפיה, שכן היא הוכיחה שמפות יכולות להיות מרתקות ויזואלית וכן שימושיות מבחינה פונקציונלית ואסטרטגית. השילוב של לאונרדו של תצוגות מפורטות וניתנות להגדלה הניח את היסודות למאמצי מיפוי עתידיים, וגישר למעשה על הפער בין תיאור אמנותי ליצירת מפות מדעית. בכך, הוא לא רק השפיע על בני דורו אלא גם על דורות של קרטוגרפים שביקשו לשלב דיוק טכני עם בהירות חזותית. באמצעות חידושים אלה, לאונרדו הגשים את משימתו עבור צ'זארה בורג'ה וגם תרם תרומה מתמשכת לאמנות ולמדע המיפוי.
