היחסים בין הודו לפקיסטן מדשדשים בעקבות מתקפה קטלנית של חמושים בחבל קשמיר שבהודו, שהציתה פעולות תגמול הדדיות והעלתה חששות להסלמה צבאית נוספת בין המדינות בעלות הנשק הגרעיני.
הודו ופקיסטן שולטות שתיהן בחלקים מקשמיר אך כל אחת טוענת לריבונות מלאה ונלחמו בשלוש מלחמות על השטח ההררי. בשנת 2019, מטוסים הודים הפציצו מטרות בתוך פקיסטן לאחר שתקיפה חמושה חוצת גבולות הרגה לפחות 40 אנשי צבא הודים בחלקה של קשמיר.
בטבח שבוצע ב-22 באפריל 2025, כולם, מלבד אחד, מבין 26 התיירים שנרצחו היו אזרחים הודים. ניו דלהי הפנתה במהירות אצבע מאשימה כלפי פקיסטן, הורידה את רמת הקשרים והשעתה את השתתפותה באמנה מכרעת ביניהן בנושא חלוקת מים. פקיסטן מצדה הכחישה מעורבות ואמרה כי כל ניסיון לעצור או להסיט מים השייכים לפקיסטן ייחשב כמעשה מלחמה. בינתיים עם התגברות המתיחות, חיל הים ההודי אמר כי פתח בתקיפות טילים ניסיוניות כהפגנת כוח. בעוד ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, נשבע לרדוף את התוקפים "עד קצה העולם".
מה קרה בפאהלגם?
חמושים פתחו באש על תיירים ביעד תיירותי פופולרי בפאהלגם, בחבל קשמיר הנמצאת תחת שליטת הודו. לפחות 25 אזרחים הודים ואזרח נפאלי אחד נהרגו בטבח, שהתרחש בעמק נגיש רק ברגל או על סוסים. עדי ראייה תיארו סצנות אימה כאשר החמושים התקרבו ופתחו באש על תיירים מטווח קצר. חלקם נזכרו כיצד הגברים בקבוצה זוהו וירו לעברם. ניצולים אחרים סיפרו לתקשורת המקומית כי החמושים האשימו חלק מהקורבנות בתמיכה בראש הממשלה מודי.
ממשלתו ההינדית-לאומנית של מודי ביטלה את האוטונומיה החוקתית של קשמיר, בעלת הרוב המוסלמי, בשנת 2019 והכפיפה אותה לשליטתה הישירה של ניו דלהי, מה שעורר מחאות נרחבות. לא ברור מי אחראי למתקפה בפאהלגם. ארגון מיליטנטי חדש יחסית בשם התנגדות קשמיר, המכונה גם חזית ההתנגדות (TRF), נטל בתחילה אחריות ברשתות החברתיות, אך דווח כי מאז חזר בו מהטענה הזו, על פי דיווחים מרובים בתקשורת המקומית. בהודו סיווג את TRF כ"ארגון טרור" וקישרו אותו לקבוצת הטרור האסלאמית לשקר-א-טאיבה (LeT), שעמדה מאחורי הפיגועים הקטלניים במומבאי בשנת 2008. כך, יומיים לאחר הטבח, פרסמה המשטרה ההודית בקשמיר, על מעצרת של שלושה חשודים בארגון LeT שלכאורה היו מעורבים בפיגוע. שניים מהשלושה הם אזרחים פקיסטנים.
מה הסיפור עם קשמיר?
קשמיר הייתה מאז ומתמיד מוקד מחלוקת ביחסי הודו-פקיסטן מאז ששתי המדינות קיבלו את עצמאותן מבריטניה בשנת 1947. שתי המדינות שיצאו מהחלוקה העקובה מדם של הודו הבריטית (הודו בעלת רוב הינדי ופקיסטן בעלת רוב מוסלמי) טוענות שתיהן לבעלות על קשמיר וחודשים לאחר קבלת העצמאות, לחמו במלחמה הראשונה מבין שלוש על השטח שבמחלוקת וכיום הוא אחד האזורים המתוחים ביותר בעולם.
במשך עשרות שנים, מספר קבוצות מיליטנטיות מקומיות, הדורשות עצמאות לקשמיר או העברת האזור לחלק מפקיסטן, לחמו בכוחות הביטחון ההודיים, באלימות שהרגה עשרות אלפים. הודו טוענת שקבוצות אלה נתמכות על ידי פקיסטן, דבר שאסלאמאבאד מכחישה.
ממשלתו של מודי טענה כי המיליטנטיות פחתה מאז ביטול האוטונומיה של קשמיר בשנת 2019, אלא שכעת אנליסטים אומרים שטבח פאהלגם ניפץ את המסר הזה.
הודו נימקה את צעדי התגמול שלה כתגובה ל"תמיכה לכאורה של פקיסטן בטרור חוצה גבולות". ניו דלהי סגרה מעבר גבול מרכזי והגבילה עוד יותר את הוויזות המוגבלות ממילא לאזרחים פקיסטנים. היא גם גירשה יועצים צבאיים, ימיים ואוויריים מהנציבות העליונה של פקיסטן בניו דלהי והשעתה את תפקידה באמנת המים אינדוס, הסכם חשוב לחלוקת מים בין הודו לפקיסטן, הנמצא בתוקף מאז 1960 ונחשב לסיפור הצלחה דיפלומטי נדיר בין שתי השכנות העוינות זו את זה.
מערכת נהר האינדוס העצומה, התומכת במאות מיליוני מקורות פרנסה ברחבי פקיסטן וצפון הודו, מקורה בטיבט, זורמת דרך סין וקשמיר, הנשלטת על ידי הודו, לפני שהיא מגיעה לפקיסטן. כמות המים העצומה היא משאב חיוני לשתי המדינות והאמנה מסדירה את אופן חלוקתם. בהצהרה של ממשלת פקיסטן נאמר שכל ניסיון לעצור או להסיט מים השייכים לפקיסטן ייחשב כפעולת מלחמה ובעקבות הצעד של הודו, פקיסטן הודיעה כי היא משהה את הסחר עם הודו, סוגרת את המרחב האווירי שלה ומגרשת דיפלומטים הודים, וכינתה את צעדיה של ניו דלהי "חד צדדיים, לא צודקים, בעלי מוטיבציה פוליטית, חסרי אחריות ביותר וחסרי בסיס משפטי".
ראש ממשלת פקיסטן, שהבז שריף, האשים ב-26 באפריל את ניו דלהי בהעלאת "האשמות חסרות בסיס" נגד איסלאמאבאד ואמר כי היא "פתוחה להשתתף בכל חקירה ניטרלית, שקופה ואמינה". למחרת, הצי ההודי הכריז כי ביצע "ירי נגד ספינות" כדי "לאשר מחדש ולהדגים את מוכנות המערכות והצוות לתקיפה התקפית מדויקת לטווח ארוך".
המתיחות גוברת בקשמיר כאשר כוחות הביטחון ההודיים ממשיכים לחפש אחר החשודים בתקיפה. כוחות הודיים היו "מעורבים בקרב יריות עם חמושים" במחוז בנדיפורה מצפון לסרינגאר במהלך החיפושים, כך מסר הצבא ההודי ובינתיים, מפקד צבא הודו, הגנרל אופנדרה דויוודי, ביקר בקשמיר ב-25 באפריל כדי "להעריך את מצב הביטחון באזור". אלפים נהרו לרחובות בימים האחרונים כדי לגנות את ההתקפות הקטלניות, כאשר בעלי עסקים הביעו חשש מההשפעה שכבר הייתה להן על יעד התיירות הפופולרי בעונת השיא.
"כולנו לא יכולנו פשוט לשבת ולצפות. יצאנו כדי להראות רגש, סולידריות ולגנות את הרציחות", אמר תושב מקומי עומר נזיר טיבטבקאן. בינתיים, פרצו מחאות אנטי-פקיסטניות בדלהי, בירת הודו, ובכמה ערים נוספות, מה שמעורר חששות מפני תסיסה בקרב תושבי קשמיר ואנטי-מוסלמים.
כעת כל העיניים נשואות לאופן שבו ניו דלהי ואיסלאמבאד יגיבו, כאשר אנליסטים חוששים מהסלמה צבאית אפשרית. "למודי יהיה דחף פוליטי חזק מאוד, אם לא בלתי ניתן לעמוד בפניו, להגיב בכוח", טוען ארזן טרפור, חוקר המרכז לביטחון ולשיתוף פעולה בינלאומי של אוניברסיטת סטנפורד. "איננו יודעים איך זה ייראה, וחסר משמעות לשער בשלב זה, אבל אני חושב שמשבר בלקוט ב-2019 מספק כמה רמזים לגבי מה לשים לב אליו בתגובת הודו", אמר טרפור, בהתייחסו לתגובת ניו דלהי למתקפה חמושה על חיילים הודים שהרגה לפחות 40 אנשי צבא למחצה בקשמיר, הנמצאת תחת שליטה הודית. ניו דלהי הגיבה בתקיפות אוויריות על פקיסטן, הפלישה הראשונה מסוגה לשטחה מאז מלחמת הטרור בין השתיים בשנת 1971. כך ש"השאלה המרכזית תהיה האם הם ינסו להטיל מחירים משמעותיים ומוחשים יותר על ארגוני טרור, כולל על ידי מיקוד בפעולותיהם המובילות".
רק ימים יגידו אם הודו תסתפק בפעולה מוגבלת או שמא אף תלך רחוק יותר ותחצה את הסף לביצוע תקיפה משמעותית נגד צבא פקיסטן.
