במשחק המחזור ה-33 בסרייה א' נקבעה אלופת איטליה. אינטר ניצחה בדרבי את מילאן (2:1) וזכתה בסקודטו 5 מחזורים לסיום העונה.
המתיחות באליפות איטליה העונה התפתחו כך שאינטר יכולה היתה להפוך לאלופת איטליה אם תגבר על יריבתה העירונית מילאן בדרבי של בירת לומברדיה. והנראזורי הצליחו – הם ניצחו מול היריבה המושבעת בתוצאה 2:1.
אינטר עלתה ליתרון כבר בדקה ה-18, כאשר אצ'רבי הבקיע. ואז, בתחילת המחצית השנייה, תוראם הכפיל את התוצאה והסקודטו הפך למוחשי ממש עבור חניכיו של סימון אינזאגי.
אבל הכל במצב כזה פשוט לא יכול היה להסתיים כל כך פשוט: בדקה ה-80 טומורי החזיר את מילאנו לייחם. ובסוף המשחק, שלושה שחקנים קיבלו כרטיסים אדומים לאחר שפרצה קטטה על הדשא: הרננדס וקלבריה הורחקו למילאן ודאמפריס לאינטר. אבל האחרונה שמר על היתרון המינימלי.
אינטר זכתה באליפות איטליה בפעם ה-20, כאשר למילאן היו 19 תארים. יובנטוס היא עדיין שיאנית הזכיות עם 36 זכיות באליפות איטליה. מאמן אינטר סימון אינזאגי זכה לראשונה באליפות ארצו כמאמן, אבל באופן כללי זהו התואר התשיעי שלו. בעבר הוא חגג שלושה זכיות עם לאציו הרומית וארבעה עם אינטר.
קצת רקע
מועדון הכדורגל אינטרנציונלה מילאנו (Football Club Internazionale Milano) הידוע כאינטר מילאנו, נוסד ב-9 במרץ 1908 והוא היחיד באיטליה שהתמודד בליגת הבכירה באיטליה, סרייה א', בכל שנות קיומה ומעולם לא נשרה לליגת המשנה. זהו המועדון האיטלקי היחיד שזכה בחמישה תארים בשנה אחת (אליפות, גביע, סופר קאפ, ליגת האלופות ואליפות העולם לקבוצות, כולם בשנת 2010).
אינטר היא הקבוצה השנייה האהודה ביותר באיטליה אחרי יובנטוס, וה"קלאסיקו" האיטלקי מתייחס למפגשים ביניהן שמכונים "הדרבי האיטלקי" (Derby d'Italia). עם זאת, היריבות המפורסמת ביותר היא עם מילאן, היריבה העירונית, כאשר כל מפגש ביניהן מכונה "דרבי דלה מדונינה".
הקבוצה מכונה "הנראזורי", על שם המדים השחורים-כחולים. מאז 2016, מרבית מניות הקבוצה מצויות בידי קבוצת ההחזקות סונינג (苏宁控股集团有限公司), חברה סינית שבעליה הוא המיליארד' ז'אנג ז'ינדונג.
אינטר מארחת את משחקי הבית באצטדיון "ג'וזפה מאצה", המוכר יותר בשם "סן סירו" והוא אצטדיון הכדורגל הגדול באיטליה (עם תכולה של 80,018 מושבים) ובו מארחת גם יריבתה העירונית מילאן.
היסטוריה
אינטר נוצרה בשנת 1908 מתוך מועדון הכדורגל והקריקט של מילאנו (שהיה קיים מאז 1899). אינטר נוצרה בעקבות החלטה של מועדון מילאנו לפיה, רק איטלקים צריכים להיות במועדון ללא זרים.
כך, 44 מחברי המועדון (זרים ואיטלקים שלא הסכימו עם הגישה החדשה) עזבו את מועדון מילאנו ובערב ה-9 במרץ 1908 הם הקימו מועדון חדש, שאותו כינו בשם Internazionale, תוך שימת דגש על ההרכב הבינלאומי של המועדון. לצבעי המועדון נבחרו שחור וכחול.
בשנת 1910, אינטר זכתה בסקודטו הראשון אי פעם. הם נאלצו לחכות 10 שנים לזכייה הבאה ורק ב-1920, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הצליחה אינטר להשיג אליפות שנייה. ב-1926 התרחש אירוע משמעותי עבור הקבוצה מילאנו: במדי אינטר הופיע לראשונה ג'וזפה מאצה, ששמו ייקשר עם הניצחונות של המועדון ושל נבחרת איטליה בשנות ה-40. הוא היה לחלוץ האיטלקי הטוב ביותר בכל הזמנים, כוכב כדורגל עולמי, שזכה שהאצטדיון הבייתי של הקבוצה, סן סירו האגדי, ייקרא מאוחר יותר על שמו.
המשטר הפשיסטי שעלה לשלטון באיטליה בשנת 1928 איחד את שתי הקבוצות של מילאנו, אינטר ומילאנזה, שהעפילה לליגה הבכירה בזכות הקמת מועדון אחד בשם אמברוזיאנה מילאנו. עבור הנאצים, עצם המילה "בינלאומי" כבר הייתה בלתי מתקבלת על הדעת, שלא לדבר על שמה של אחת הקבוצות המובילות במדינה. בשלב זה הפכו מדי הכדורגל של המועדון ללבנים עם צלב אדום, כדגל העיר מילאנו. הקבוצה המאוחדת החדשה לא הצליחה במיוחד בעונתה הראשונה, בלשון המעטה, וסיימה רק במקום השישי.
אבל בעונת 1929/30, הקבוצה ממילאן המשיכה במסורת של זכייה בסקודטו כל עשר שנים והיא עשתה זאת תחת השם "אמברוזיאנה". את הקבוצה אימן אז ארפד וייס. בין השחקנים הבולטים בה היו אלמני, קסטלאצי, פולדו, קונטי וכמובן ג'וזפה מאצה המבריק. גם עונות 1937/1938, 1939/1940 היו מוצלחות עבור המועדון, בסימן זכייה באליפות, ובעונת 1938/1939 זכתה אינטר בגביע האיטלקי הראשון שלה. אליפות 1939/1940 היתה התואר האחרון בו זכתה אינטר עם ג'וזפה מאצה, שכן בסוף העונה הוא יעבור ליריבה/שכנה מילאן.
בשנת 1945 חזר המועדון לשמו המקורי, Internazionale ולצבעי המועדון המסורתיים. בתקופה שלאחר המלחמה, התקשתה הקבוצה להגיע להישגים. רק באמצע שנות ה-50 הצליחה הקבוצה לזכות בסקודטו והיא עשתה זאת פעמיים ברציפות: ב-1953 וב-1954.
בשנת 1955, איש העסקים אנג'לו מוראטי היה לנשיא המועדון והוא הפתיע את כולם עם הזמנתו של ג'וזפה מאצה למשרת מאמן הקבוצה, שבסופו של דבר לא הוביל לשום דבר טוב, הקבוצה סיימה במקום החמישי ובעונה הבאה אפילו במקום 11. אבל הכל השתנה כשהמאמן הארגנטינאי הלניו הררה הוזמן ב-1960. ימי הזוהר של הנראזורי והניצחונות המתוקשרים ביותר קשורים בדיוק בשמו של הדרום אמריקאי הזה, שלימים ייקרא "הקוסם" והתקופה שבין 1962 ל-1966 הייתה עידן "אינטר הגדולה" (La Grande Inter).
אחרי עבודה מאומצת של המאמן במשך שתי עונות, אינטר מתחילה לצבור תאוצה ובעונת 1962/1963 המועדון זכה באליפות המיוחלת, הראשונה בעידן "אינטר הגדולה". ברם, בעונת 1963/1964 אינטר מפסידה לבולוניה את האליפות ("משחק הזהב" שהסתיים בהפסד 0:2), אבל זכתה בתואר האירופי הראשון שלה עם הזכייה בגביע האלופות, כשהיא מנצחת בגמר את ריאל די סטפנו ופוסקאס בתוצאה 3:1.
בעונת 1964/65 זכתה אינטר שוב בגביע אירופה לאלופות, במה שהיתה העונה הטובה בתולדות המועדון אז, כשהשיגה זכייה באליפות, העפילה לגמר גביע המדינה וזכתה בגביע האלופות השני ברציפות, כאשר זה קורה באצטדיון הבייתי סן סירו במשחק מול בנפיקה ליסבון הפורטוגלית. לאחר הזכייה בסקודטו העשירי שלה בשנת 1966, אינטר מקבלת את הזכות לעלות עם כוכב על חולצת המדים, אותו כוכב שמציין אבן הדרך של עשרה תארי אליפות.
אבוי לאינטר ואוהדיה, אבל מאז 1966 החלה הדעיכה הגדולה. רק הזכייה באליפות 1970/1971 ואליפות 1979/1980 (עשר שנים מאוחר יותר, כמיטב המסורת…) תחת המאמן איבנו פרייזולי היו בין נקודות האור הבודדות של הקבוצה בתקופה זו.
אינטר נכנסה לתקופה של דעיכה מסוימת, אבל בזכות הגעתם של שחקנים גרמנים כישרוניים כמו אנדראס ברהמה, לותאר מתאוס ויורגן קלינסמן, מצבה משתפר. כך, בעונת 1988/1989 הפכה אינטר, לאחר תשע שנות בצורת, לאלופת איטליה ובעונה הבאה (1990/1991) השיגה זכייה ראשונה בתולדותיה בגביע אופ"א.
בעונת 1993/94, רק נקודה אחת הצילה את הקבוצה מירידה לסרייה ב'. עם זאת, המצב היה טוב יותר במפעלים האירופיים, כשאינטר זכתה בגביע אופ"א השני שלה, זה המשיך בזכייה שלישית בגביע אופ"א בעונת 1998, כשהביסה את לאציו בגמר שהתקיים בפריז. עם זאת, הזכיות הללו היו נחמא פורתא עבור האוהדים שהיו רעבים לסקודטו.
בשנת 1998 קטעה אינטר את שיתוף הפעולה שלה עם חברת Umbro הבריטית ועברה לנייקי האמריקאית. מאז 1995, גם נותנת החסות התחלפה כאשר חברת ההלבשה Fiorucci, לא חידשה את החוזה, שכן אינטר חתמה עם יצרנית הצמיגים Pirelli. אבל תחילת המילניום החדש לא הביא לחבר'ה ממילאנו הצלחה רבה. הם זכו בסקודטו האחרון עוד ב-1989 והצליחו לזכות בתואר הראשון שלה במאה ה-21 רק ב-2006, וגם זה בזכות החלטת שופט הספורט האיטלקי, על רקע פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' (Calciopoli) וכתוצאה מכך האליפות נלקחה מיובנטוס וניתנה לאינטר. עם זאת, זה היה הדחף לתחילתו של עידן חדש של פריחה עבור אינטר מילאנו.
מעונת 2005/2006 עד עונת 2009/2010, הנראזורי היו בלתי מנוצחים, כשאינטר זכתה ב-5 תארי אליפות רצופים והצליחו לזכות גם בליגת האלופות בעונת 2010 עם ז'וזה מוריניו "המיוחד", כמאמן. אינטר השיגה טרבל זהב בפעם הראשונה, כאשר השיגה זכייה באליפות, בגביע המדינה ובליגת האלופות.
עם זאת, כפי שכבר קרה בהיסטוריה של אינטר, השנים הבאות הפכו לשנות "בצורת": הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר. בזמן הזה, בזירה המקומית זרחה האויבת הבלתי מנוצחת: יובנטוס מטורינו, שזכתה בתשעה אליפויות ברציפות.
בעונת 2019/2020, הנראזורי היו קרובים להשיג תואר אירופי אך לא הצליחו להביס את סביליה הספרדית בגמר הליגה האירופית. אבל אז ב-2019, אנטוניו קונטה, שאימן בעבר את היריבה יובנטוס, מונה לתפקיד המאמן הראשי ובעונת 2020/2021, אינטר חידשה את המסורת הארוכה של זכייה באליפות בתחילת העשור והצליחה לזכות בסקודטו.
אבל גם ההנהלה וגם האוהדים של אינטר לא יכלו לקבל מאמן עם עבר מפואר ביובנטוס מאחוריו ולפני תחילת עונת 2021/2022, אנטוניו קונטה פוטר ובמקומו מונה מאמן לאציו לשעבר, סימון אינזאגי.
ב-30 במרץ 2021, המועדון ביצע מהלך משמעותי של מיתוג מחדש על ידי קיבוע שם הקבוצה מ"אינטרנאציונלה" ל"אינטר מילאנו". בנוסף, הלוגו קיבל מראה וסגנון מודרני ומינימליסטי יותר.
בתום עונת 2021/2022, הקבוצה סיימה כסגנית האלופה, כשהיא רק במרחק של שתי נקודות מהאלופה מילאן. המועדון גם זכה בגביע האיטלקי ובסופר קאפ ולראשונה לאחר שנים רבות הגיע לפלייאוף ליגת האלופות. בעונת 2022/23 הגיעה אינטר לראשונה מזה שנים רבות לגמר ליגת האלופות, אך הפסידה למנצ'סטר סיטי האנגלית שאותה אימן פפ גווארדיולה. באותה עונה הקבוצה זכתה גם בגביע האיטלקי ובסופר קאפ. ואז הגיעה עונת 2023/2024, במהלכה אינטר לא הסתפקה רק בסופר קאפ אלא השיגה זכייה באליפות איטליה, רק 5 מחזורים לסיום, אחרי ניצחון על היריבה המושבעת: מילאן ובזכות הניצחון, היא עקפה את מילאן במספר האליפויות וכעת יש לה בארון 20 גביעי אליפות.
תארים משמעותיים
אליפות איטליה
1909/1910, 1919/1920, 1929/1930, 1937/1938, 1939/1940, 1952/1953, 1953/1954, 1962/1963, 1964/1965, 1965/1966, 1970/1971, 1979/1980, 1988/1989, 2005/2006[39], 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2009/2010, 2020/2021, 2023/2024
גביע איטליה
1938/1939, 1977/1978, 1981/1982, 2004/2005, 2005/2006, 2009/2010, 2010/2011, 2021/2022, 2022/2023
הסופר קאפ האיטלקי
1989, 2005, 2006, 2008, 2010, 2021, 2023, 2024
גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות
1963/1964, 1964/1965, 2009/2010
גביע אופ"א
1990/1991, 1993/1994, 1997/1998
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
