תאמל״ק לילאחר עשורים של איומים, ישראל פתחה ביום שישי במתקפה נועזת על אדמת איראן, במטרה לפגוע באתרי הגרעין האיראניים, מדעני גרעין והצמרת הביטחונית של איראן. טהרן לא הכחישה כי מטרת העל שלה היא להשמיד את מדינת ישראל ואין ספק שאחזקת נשק כזה תהווה איום קיומי.
איראן השקיעה עשרות שנים בפיתוח תוכנית הגרעין שלה ורואה בה מקור לגאווה לאומית והפגנת עוצמה וריבונות. במשך שנים טען המשטר שהתוכנית מיועדת אך ורק למטרות אנרגיה ובכוונתה לבנות תחנות כוח גרעיניות נוספות כדי לענות על צרכי האנרגיה המקומיים ולשחרר את התלות בנפט לייצוא. תחנות כוח גרעיניות דורשות דלק הנקרא אורניום – ולפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, לאף מדינה אחרת אין את סוג האורניום שיש לאיראן כיום מבלי שתהיה לה גם תוכנית לנשק גרעיני.
עובדה זו הציתה חשדות שאיראן אינה שקופה לחלוטין לגבי כוונותיה. טהרן השתמשה במלאי האורניום שלה כקלף מיקוח בשיחות עם ארצות הברית וטענה שוב ושוב כי תיפטר ממנו אם הסנקציות האמריקאיות יוסרו. אבל ככל שחלף הזמן, כפי שחשפה קהילת המודיעין הישראלית, זה היה רק מבצע הונאה שנועד להרדים את המערב, בייחוד לאור התבטאויות בכירים באיראן כי לא יוותרו לעולם על העשרת אורניום.
תוכנית הגרעין האיראנית הושקה עוד בשנת 1957. אז, השאה ששלט באיראן וניהל יחסים ידידותיים עם המערב ובגיבוי ארה"ב, איראן החלה לפתח את תוכנית האנרגיה הגרעינית שלה באופן מואץ בשנות ה-70. אלא שאז השאה הודח במהלך המהפכה האסלאמית בשנת 1979 ומאז המהפכה, שהפכה את איראן לרפובליקה אסלאמית, מדינות המערב דאגו מהשלב שבו איראן עשויה להשתמש בתוכנית הגרעינית שלה כדי לייצר נשק אטומי באמצעות אורניום מועשר. תחילה, איראן טענה כי היא אינה שואפת לבנות נשק גרעיני מאחר שהיא צד לאמנת האו"ם למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), במסגרתה התחייבה שלא לפתח פצצה.
התקיפות הישראליות באיראן פגעו באתר העשרת האורניום הגדול ביותר במדינה הממוקם בנתנז – ולא ידועה מידת הנזק שנגרם, למעט דיווחים שונים על פגיעה במבנה החיצוני ובתשתיות החשמל. איראן מפתחת את התשתית הגרעינית שלה מאז שנות ה-60, לעתים קרובות בסתר כאשר חלק מהמתקנים קבורים עמוק מתחת לאדמה. היא מסוגלת לבצע את רוב שלבי ייצור האורניום, החל מכרייה ועד העשרה ולמרות התעקשותה שהתוכנית אינה למטרת ייצור נשק גרעיני, במוסד ובצה״ל זיהו כי איראן ניצבת ימים לפני ייצור כמה פצצות אטום ולכן הוחלט לפעול.
בלב המחלוקת סביב תוכנית הגרעין של איראן עומדת פעילות העשרת האורניום שלה, תהליך המשמש לייצור דלק לתחנות כוח, שברמות גבוהות יותר ניתן להשתמש בו גם לייצור פצצה גרעינית. בתחילת שנות ה-2000, פקחים בינלאומיים מגוף הפיקוח הגרעיני של האו״ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) הודיעו כי מצאו עקבות של אורניום מועשר במפעל איראני בנתנז. איראן עצרה זמנית את ההעשרה, אך חידשה אותה בשנת 2006 והתעקשה שהיא מותרת על פי ההסכם שלה עם סבא"א. זה הוביל לשנים של סנקציות בינלאומיות על איראן.
לאחר שנים של משא ומתן, איראן ושש מעצמות העולם הסכימו בשנת 2015 על הסכם גרעין שיזם ברק אובמה שהגביל את האיום הגרעיני של איראן בתמורה להקלה בסנקציות. ההסכם חייב את איראן לשמור על רמות העשרת האורניום שלה ללא יותר מ-3.67%, ירידה מכמעט 20%, תוך הפחתה באופן דרמטי של מלאי האורניום שלה ולהפסיק בהדרגה את הצנטריפוגות שלה, בין היתר. אורניום אינו ברמת טוהר של פצצה עד שהוא מועשר לרמה של 90% טוהר ותחנות כוח גרעיניות המייצרות חשמל משתמשות באורניום המועשר ל-3.5% עד 5%.
לא ברור עד כמה איראן קרובה לבניית פצצה גרעינית בפועל, אך אין ספק שהיא עשתה התקדמות משמעותית בייצור המרכיב העיקרי שלה: אורניום מועשר מאוד. בשנים האחרונות, היא צמצמה באופן דרמטי את הזמן הדרוש להגעה לרמות טוהר עבור יצירת נשק גרעיני, כעת נדרש רק כשבוע כדי לייצר מספיק עבור פצצה אחת. מה שממחיש את גודל האיום.
בשנת 2018, טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן ויזם סנקציות חדשות על המשטר כדי לשתק את הכלכלה המקומית. טהרן בתורה הודיעה כי תפסיק לעמוד בחלקים מההסכם, והחלה להגדיל את העשרת האורניום ואת מלאי האורניום באופן משמעותי ולהשתמש בצנטריפוגות מתקדמות. המשטר גם הסיר את כל הציוד של סבא"א שהותקן בעבר לצורך פעילויות מעקב וניטור. בצעד נואש, ממשל ביידן פתח לאחר מכן ביותר משנה של שיחות ומשא ומתן עקיף עם איראן במטרה להחיות את העסקה הכושלת שיזם ידידו אובמה, אך השיחות קרסו בשנת 2022.
ב-2023, הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) דיווחה כי במתקן גרעיני באיראן נמצאו חלקיקי אורניום מועשרים לרמה של 83.7% טוהר – קרוב לרמות שנדרשות לפצצה. מלאי האורניום שלה שהועשר עד 60% גדל גם הוא ל-128.3 קילוגרמים, הרמה הגבוהה ביותר שתועדה עד אז. וב-2024, ארצות הברית הודיעה על קיצור את מה שמכונה "זמן הפריצה" של איראן – כמות הזמן הדרושה לייצור די חומר בקיע לנשק גרעיני – "לשבוע או שבועיים". לאלה יש להוסיף דו"ח של הסוכנות לאנרגיה אטומית שנשלח למדינות החברות בסוף מאי 2025, שקבע כי מלאי האורניום המועשר בטוהר של 60% של איראן גדל כעת ל-408 קילוגרמים. מה שמספיק, אם יועשר עוד, לתשעה פצצות אטום, כך לפי מדד של הסוכנות לאנרגיה אטומית ובהתאם להערכת .
הסוכנות לאנרגיה אטומית האשימה זה מכבר את איראן בהפרת התחייבויותיה לאי-הפצת נשק גרעיני, אך ביום חמישי, 12 ביוני 2025 – לראשונה מזה כמעט 20 שנה – העבירה מועצת המנהלים שלה החלטה המכריזה רשמית כי איראן מפרה התחייבויות אלה. איראן הבטיחה להגיב על ידי הסלמת הפעילות הגרעינית. מה שללא ספק צמצם את חלון ההזדמנויות עבור ישראל לפגוע במתקנים הגרעיניים.
העשרה היא תהליך המגדיל את כמות אורניום-235, סוג מיוחד של אורניום המשמש להפעלת כורים גרעיניים או, בכמויות גבוהות בהרבה, לייצור נשק גרעיני. אורניום טבעי מורכב בעיקר מאורניום-238 – כ-99.3%, שאינו טוב לאנרגיה או לפצצות. רק כ-0.7% הוא אורניום-235, שהוא החלק הדרוש לשחרור אנרגיה. לשימוש באנרגיה גרעינית, יש לרכז את הכמות הזעירה הזו של אורניום-235 שימושי. לשם כך, אורניום הופך תחילה לגז ולאחר מכן מסובב במהירויות גבוהות במכונות הנקראות צנטריפוגות. מכונות אלה מסייעות להפריד בין אורניום-235 לאורניום-238 הנפוץ יותר. כך מתבצעת העשרת אורניום. אורניום המשמש בתחנות כוח גרעיניות מועשר בדרך כלל לרמה של כ-3.67%. כדי לייצר פצצה גרעינית, יש להעשיר אותה לכ-90%. איראן העשירה אורניום ל-60% שעדיין לא מספיק לפצצה, אבל מהווה צעד משמעותי לקראת ייצור פצצה כזו.
צנטריפוגות חיוניות להעשרת אורניום. ככל שהצנטריפוגה מתקדמת יותר, כך היא יכולה להפריד אורניום-235 מאורניום-238 מהר יותר וביעילות רבה יותר ובכך לקצר את הזמן הדרוש לייצור דלק גרעיני, או, באופן פוטנציאלי, חומר ברמת נשק. איראן השקיעה עשורים בשיפור טכנולוגיית הצנטריפוגות שלה, החל מדגם ה-IR-1 מהדור הראשון שלה בסוף שנות ה-80 עד לדגמים מתקדמים כמו IR-6 ו-IR-9, המשמשים אותה כעת. על פי סבא״א, קיבולת הצנטריפוגות הנוכחית של איראן עשויה לאפשר לה לייצר מספיק אורניום ברמת נשק לפצצה בתוך פחות משבועיים וזו גם הייתה הערכת קהילת המודיעין האמריקאית.
במסגרת מבצע עם כלביא, פגעו מטוסי חיל האוויר במתחם הגרעיני בנתנז, כ-250 קילומטרים דרומית לבירה טהרן. המתקן נחשב למתקן העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן וייתכן שמשמש לפיתוח והרכבה של צנטריפוגות להעשרת אורניום, טכנולוגיה מרכזית שהופכת אורניום לדלק גרעיני. איראן השקיעה שנים בחיזוק המתקנים הגרעיניים שלה מפני איום התקיפות הצבאיות, שיקשו על השמדתם המלאה, בייחוד באמצעות עיבוי ובניית מתקנים עמוק מתחת לאדמה כדי להרחיק אותם מהישג ידם של מטוסי חיל האוויר הישראלי. אין ספק שהמערכה לא תהיה קלה, אך משמעות הצלחת הפגיעה בהם תשפיע לדורות.
