תאמל״ק לי
ב־1946, פחות משנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, ראש ממשלת בריטניה בעת המלחמה השמיע אזהרה דחופה לגבי האיום הסובייטי על המערב.
"משטטין שבים הבלטי ועד טריאסטה שבים האדריאטי, מסך ברזל ירד לרוחבה של היבשת."
במשפט אחד, וינסטון צ'רצ'יל הגדיר את החלוקה בין שתי דרכי חיים מנוגדות: מצד אחד, המערב הקפיטליסטי, ומהצד השני, המזרח הקומוניסטי.
בנאום שנשא ב־5 במרץ 1946, בו דחק בארה"ב להסתכל החוצה ולהתנגד לחזרה לבדלנות, צ'רצ'יל שרטט קו מפריד מטפורי דרך אירופה, מגבולה של גרמניה עם צפון-מערב פולין ועד לגבולה של איטליה עם החלק של יוגוסלביה שהוא כיום סלובניה. הנאום לכד רגע שהיה תלוי בין האופוריה של סיום המלחמה לבין התחושה המטרידה שיש לצפות לסכנות החדשות שבפתח.
לא כולם הבינו זאת עדיין, אך צ'רצ'יל זיהה כיצד התנאים מבשילים לקראת המלחמה הקרה, מאבק בין שתי מעצמות-העל החדשות, ארצות הברית וברית המועצות, שיפצל את העולם למחנות אידיאולוגיים במשך עשורים.
אז צ'רצ'יל דיבר כאזרח פרטי בלבד, לא כמנהיג העולם שהוביל את בריטניה לאורך רוב שנות המלחמה. בזמן שהמעצמות הגדולות עדיין תכננו איזו צורה תלבש המפה העולמית שלאחר הניצחון, הבריטים הדיחו את צ'רצ'יל מתפקידו בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 1945.
מדוכא ומבולבל מהדחייה פחות מחודשיים לאחר חגיגות יום הניצחון באירופה, בן ה-71 הרהר בצעדיו הבאים. אך משהו כבר העסיק את מחשבתו. ככל שהתקרב סוף המלחמה, צ'רצ'יל הבחין בכך שהצבא הסובייטי אינו נסוג מהשטחים שכבש תוך כדי ההתקדמות ברחבי מזרח אירופה להביס את גרמניה הנאצית. משטרים בחסות סובייטית החלו להופיע במדינות המשוחררות, ומוסקבה אותתה על שאיפות להרחיב עוד יותר את השפעתה. עם זאת, לאחר סכסוך עולמי כה הרסני, מעט אומות – ובמיוחד ארצות הברית – רצו להתעמת עם בעלת בריתן לשעבר ולהסתכן במלחמת עולם שלישית.
אבל צ'רצ'יל חלק על כך ואף שקל לתקוף את ברית המועצות. תוכנית סודית ונפיצה זו זכתה לשם הקוד "מבצע בלתי ניתן להעלות על הדעת" (Operation Unthinkable). יועצים צבאיים בריטים הבינו במהרה שהיא אינה מציאותית – השם אולי היה רמז לכך – והיא נזנחה.
נשיא ארה"ב הארי טרומן חישב כיצד נאום של צ'רצ'יל עשוי להועיל לממשל שלו, כי כעת, כשכבר לא כיהן כראש ממשלה, דבריו של צ'רצ'יל עדיין נשאו משקל בינלאומי.
באוקטובר 1945, הגיעה הזדמנות מרגשת ממקור לא צפוי כשקיבל הזמנה נועזת לנאום ב"ווסטמינסטר קולג'", מוסד אלמוני עד אז בעיירה הקטנה פולטון שבמיזורי. בתחתית המכתב שורבטה המלצה נשיאותית: "זהו בית ספר נפלא במדינת הולדתי. מקווה שתוכל לעשות זאת. אני אציג אותך. בברכה, הארי טרומן."
מימיה הראשונים, ארה"ב נאבקה באיזון בין סדרי עדיפויות פנימיים לשאיפות מעבר לים. עם חזרת הכוחות הביתה, אמריקאים רבים הביטו פנימה והתמקדו בשיקום. עם זאת, היו שחשו חרדה מהאיום הסובייטי הפוטנציאלי. טרומן יכול היה להשתמש בנאומו של צ'רצ'יל כדי לסייע באומדן דעת הקהל האמריקאית באותה עת.
הנאום המלא
״אני שמח להגיע למכללת ווסטמינסטר אחר הצהריים, ומוחמא מכך שאתם מעניקים לי תואר. השם "ווסטמינסטר" מוכר לי במידת מה. נדמה לי ששמעתי אותו בעבר. אכן, בווסטמינסטר קיבלתי חלק נכבד מאוד מהשכלתי בפוליטיקה, דיאלקטיקה, רטוריקה ודבר אחד או שניים נוספים.
זהו גם כבוד, גבירותיי ורבותיי, אולי כמעט יחיד במינו, עבור מבקר פרטי להיות מוצג בפני קהל אקדמי על ידי נשיא ארצות הברית. בתוך עומס המטלות הכבדות שלו, החובות והאחריות – שלא חיפש אותם אך גם לא התחמק מהם – הנשיא נסע אלף מיילים כדי לכבד ולרומם את פגישתנו כאן היום, ולהעניק לי הזדמנות לפנות אל האומה הקרובה הזו, כמו גם אל בני ארצי מעבר לאוקיינוס ואולי גם לכמה מדינות אחרות.
הנשיא אמר לכם כי זהו רצונו, כפי שאני בטוח שזהו רצונכם, שתהיה לי חירות מלאה לתת את עצתי האמיתית והנאמנה בזמנים חרדים ומבלבלים אלה. אני בהחלט אנצל חופש זה, ומרגיש בעל זכות גדולה יותר לעשות כן כיוון שכל שאיפות פרטיות שאולי טיפחתי בימי צעירותי סופקו מעבר לחלומותיי הפרועים ביותר. הרשו לי בכל זאת להבהיר כי אין לי משימה רשמית או מעמד רשמי מכל סוג שהוא, וכי אני מדבר בשם עצמי בלבד. לכן אני יכול לאפשר למוחי, עם ניסיון של חיים שלמים, להרהר בבעיות המטרידות אותנו למחרת ניצחוננו המוחלט בנשק; ולנסות לוודא שמה שהושג בהקרבה ובסבל כה רב יישמר למען תפארת העתיד וביטחון האנושות.
ארצות הברית ניצבת בזמן זה בפסגת הכוח העולמי. זהו רגע חגיגי עבור הדמוקרטיה האמריקאית. לראשוניות בכוח מצטרפת גם אחריות מעוררת יראה כלפי העתיד. כשאתם מביטים סביבכם, אתם ודאי חשים לא רק את תחושת החובה שבוצעה, אלא גם חרדה שמא תיפלו מתחת לרמת ההישג. ההזדמנות נמצאת כאן כעת, ברורה ונוצצת, עבור שתי המדינות שלנו. לדחות אותה, להתעלם ממנה או לבזבז אותה יביא עלינו את כל התוכחות הממושכות של הזמן שאחרי. הכרחי כי עקביות המחשבה, התמדה במטרה והפשטות הנשגבת של ההחלטה ידריכו וישלטו בהתנהלותם של העמים דוברי האנגלית בשלום כפי שעשו במלחמה. עלינו, ואני מאמין שנעשה זאת, להוכיח את עצמנו כראויים לדרישה מחמירה זו.
…
צל נפל על התפאורה שהוארה אך לא מזמן על ידי ניצחון בעלות הברית. איש אינו יודע מה רוסיה הסובייטית וארגון הקומוניזם הבינלאומי שלה מתכוונים לעשות בעתיד הקרוב, או מהם הגבולות, אם קיימים כאלה, למגמות ההתפשטות והמיסיונריות שלהם. יש לי הערכה רבה וכבוד לעם הרוסי האמיץ ולחברי לימי המלחמה, המרשל סטלין. ישנה אהדה ורצון טוב בבריטניה – ואין לי ספק שגם כאן – כלפי העמים של כל ה"רוסיות", והחלטה לשמר למרות הבדלים ודחיות רבים את ביסוסן של ידידויות מתמשכות. אנו מבינים את הצורך הרוסי להיות בטוחה בגבולותיה המערביים על ידי הסרת כל אפשרות לתוקפנות גרמנית. אנו מברכים את רוסיה על מקומה הראוי בין האומות המובילות בעולם. מעל הכל, אנו מברכים על מגעים קבועים, תכופים וגדלים בין העם הרוסי לבין עמנו משני עברי האוקיינוס האטלנטי. עם זאת, חובתי היא – שכן אני בטוח שהייתם רוצים שאציג בפניכם את העובדות כפי שאני רואה אותן – להציב בפניכם עובדות מסוימות על המצב הנוכחי באירופה.
משטטין שבים הבלטי ועד טריאסטה שבים האדריאטי, מסך ברזל ירד לרוחבה של היבשת. מאחורי קו זה שוכנות כל בירותיהן של המדינות העתיקות של מרכז ומזרח אירופה. ורשה, ברלין, פראג, וינה, בודפשט, בלגרד, בוקרשט וסופיה, כל הערים המפורסמות הללו והאוכלוסיות סביבן שוכנות במה שאני חייב לכנות המרחב הסובייטי, וכולן כפופות בצורה זו או אחרת, לא רק להשפעה סובייטית אלא למידה גבוהה מאוד ובמקרים מסוימים הולכת וגוברת של שליטה ממוסקבה. אתונה לבדה, על תפארתה בת האלמוות, חופשית להחליט על עתידה בבחירות תחת פיקוח בריטי, אמריקאי וצרפתי. הממשלה הפולנית הנשלטת על ידי רוסיה קיבלה עידוד לבצע פלישות עצומות ופסולות לשטחי גרמניה, וגירושים המוניים של מיליוני גרמנים בקנה מידה מצער וחסר תקדים מתרחשים כעת. המפלגות הקומוניסטיות, שהיו קטנות מאוד בכל המדינות המזרחיות הללו של אירופה, הועלו למעמד של בכורה וכוח הרבה מעבר למספרן והן חותרות בכל מקום להשיג שליטה טוטליטרית. ממשלות משטרה שוררות כמעט בכל מקרה, ועד כה, למעט בצ'כוסלובקיה, אין דמוקרטיה אמיתית. טורקיה ופרס שתיהן מודאגות ומוטרדות עמוקות מהתביעות המועלות כלפיהן ומהלחץ המופעל על ידי ממשלת מוסקבה. הרוסים בברלין מנסים לבנות מפלגה מעין-קומוניסטית באזור הכיבוש שלהם בגרמניה על ידי מתן טובות הנאה מיוחדות לקבוצות של מנהיגים גרמנים מהשמאל. בסיום הלחימה ביוני האחרון, צבאות ארה"ב ובריטניה נסוגו מערבה, בהתאם להסכם קודם, לעומק שבנקודות מסוימות הגיע ל-150 מייל בחזית של כמעט 400 מייל, כדי לאפשר לרוסים לכבוש את מרחב הטריטוריה העצום הזה שהדמוקרטיות המערביות כבשו. אם כעת הממשלה הסובייטית תנסה, בפעולה נפרדת, לבנות גרמניה פרו-קומוניסטית באזוריה, הדבר יגרום לקשיים חמורים חדשים באזורים הבריטיים והאמריקאיים, ויעניק לגרמנים המובסים את הכוח להעמיד את עצמם למכירה פומבית בין הסובייטים לבין הדמוקרטיות המערביות. יהיו אשר יהיו המסקנות שיוסקו מעובדות אלה – ועובדות הן – אין זו ודאי אירופה המשוחררת שנלחמנו לבנות. וגם אין זו אירופה המכילה את יסודות השלום הקבוע.
…
ממה שראיתי אצל חברינו ובעלי בריתנו הרוסים במהלך המלחמה, אני משוכנע שאין דבר שהם מעריצים יותר מאשר כוח, ואין דבר שיש להם פחות כבוד אליו מאשר חולשה, במיוחד חולשה צבאית. מסיבה זו הדוקטרינה הישנה של מאזן כוחות היא לקויה. איננו יכולים להרשות לעצמנו, אם אנו יכולים להימנע מכך, לפעול על שוליים צרים, המציעים פיתויים למבחן כוח. אם הדמוקרטיות המערביות יעמדו יחד בדבקות קפדנית בעקרונות אמנת האומות המאוחדות, השפעתן לקידום עקרונות אלו תהיה כבירה ואיש לא צפוי להציק להן. אם לעומת זאת הן יתפלגו או יהססו בחובתן ואם לשנים כה חשובות אלו יותר לחמוק, אזי אכן אסון עלול להכריע את כולנו.״
יצירת 'היחסים המיוחדים'
צ'רצ'יל קפץ על ההזדמנות והקדיש שבועות לעבודה על הנאום, כשהוא מגבש את מחשבותיו על העולם החדש שמגיח מחורבות המלחמה. הוא נסע מוושינגטון די.סי למיזורי יחד עם הנשיא טרומן, שקרא את הטקסט ברכבת. צ'רצ'יל תיאר במכתב לקלמנט אטלי, יורשו בתפקיד ראש הממשלה, כיצד טרומן נתן את אישורו: "הוא אמר לי שלדעתו הנאום נהדר ולא יגרום אלא לטוב, למרות שהוא יעורר סערה. הוא נראה מרוצה באותה מידה בזמן הנאום ולאחריו."
צ'רצ'יל הוצג על ידי טרומן כ"אותו אזרח עולם דגול"; במה הוקמה באולם ההתעמלות של המכללה, המקום היחיד בקמפוס שהיה גדול מספיק כדי לארח אירוע כה מרכזי. הנאום הוכתר בכותרת "גידי השלום" (Sinews of Peace) כפרפרזה על ביטויו של הנואם הרומי קיקרו, "גידי המלחמה".
צ'רצ'יל היה חצי-אמריקאי והאמין שביטחונה של בריטניה תלוי בקשרים הדוקים יותר עם ארה"ב. בנאומו, הוא דחק בארה"ב למלא את חלקה בעיצוב השלום, לאחר שעיצבה את המלחמה. בקריאה להגנה מפני "שני השודדים הענקיים, מלחמה ועריצות", הוא אמר כי ארגון האומות המאוחדות שהוקם זה עתה אינו יכולות לשמור על השלום לבדו. "לא מניעת מלחמה בטוחה, ולא עלייה מתמשכת של ארגון עולמי יושגו ללא מה שכיניתי הקשר האחוותי של העמים דוברי האנגלית. משמעות הדבר היא יחסים מיוחדים בין חבר העמים והאימפריה הבריטית לבין ארצות הברית."
הביטוי שטבע אז, "יחסים מיוחדים", עדיין נמצא בשימוש נרחב לתיאור הקשרים ההיסטוריים והתרבותיים המשותפים של המדינות, אף על פי שהשותפות עצמה התגלתה לעיתים קרובות כמערכת יחסים סוערת למדי במדיניות החוץ.
הביטוי המפורסם ביותר מהנאום, "מסך הברזל", נכנס ללקסיקון הפוליטי כאשר הזהיר כי "ערי הבירה העתיקות ומדינות מרכז ומזרח אירופה" נופלות תחת השפעה סובייטית מתהדקת. מדינות הלוויין הסובייטיות הללו הופכות ל"ממשלות משטרה", הוא הזהיר, בזמן שמפלגות קומוניסטיות מנסות "להשיג שליטה טוטליטרית".
בעוד שנאומו של צ'רצ'יל הפך את הביטוי לפופולרי כתיאור חי של החלוקה הקפיטליסטית/קומוניסטית, הביטוי לא נטבע על ידו. למעשה, הוא השתמש בו בעצמו מספר פעמים בעבר.
המונח 'מסך הברזל' שימש לתיאור היחסים בין המערב לבולשביזם מאז המהפכה הבולשביקית, וצ׳רצ׳יל השתמש בו בבית הנבחרים, אך זו הפעם הראשונה בפולטון שהוא באמת חשף אותו לעולם בנקודת זמן שבה העולם מקשיב.
״אין דבר ש[הרוסים] מעריצים יותר מאשר כוח, ואין דבר שיש להם פחות כבוד אליו מאשר חולשה.״
– וינסטון צ'רצ'יל
פחות משנה לאחר יום הניצחון על הנאצים, צ'רצ'יל אמר שהשלום שהושג בעמל רב נותר שברירי. "זו בהחלט לא אירופה המשוחררת שנלחמנו לבנות, וזו גם לא אירופה המכילה את יסודות השלום הקבוע," אמר.
ביטחון העולם "דורש אחדות חדשה באירופה", ציין, בעוד שזה חיוני שהדמוקרטיות המערביות יעמדו מול הסובייטים. "ממה שראיתי אצל חברינו ובעלי בריתנו הרוסים במהלך המלחמה, אני משוכנע שאין דבר שהם מעריצים יותר מאשר כוח, ואין דבר שיש להם פחות כבוד אליו מאשר חולשה, במיוחד חולשה צבאית. מסיבה זו, הדוקטרינה הישנה של מאזן כוחות היא לקויה."
צ'רצ'יל הזכיר לאנשים כיצד הזהיר בשנות ה-30 מפני הפיוס כלפי היטלר וגרמניה הנאצית אך "איש לא הקשיב ואחד אחד נשאבנו כולנו אל המערבולת הנוראה". הוא הוסיף כי "בוודאי אסור לנו לתת לזה לקרות שוב". למרות שלא האמין שברית המועצות מחפשת קונפליקט נוסף, הוא אמר שהם רוצים את "פירות המלחמה ואת ההתרחבות הבלתי מוגבלת של כוחם ותורתם".
הוא הזהיר שאם הדמוקרטיות המערביות לא יעמדו יחד בהגנה על אמנת האו"ם, "אזי אכן אסון עלולהלהכריע את כולנו".
אבל התגובה הציבורית במערב לאזהרתו של צ'רצ'יל הייתה מאופקת. רק 10 חודשים לאחר כניעת הנאצים, זה בוודאי לא היה הזמן להתחיל להזהיר את כולם מפני ברית המועצות כאיום. ורוב האנשים ברוב המדינות החופשיות, או נאנחו למשמע דברי צ'רצ'יל או פשוט רתחו מזעם.
רבים ראו בצ'רצ'יל את עצמו הישן והנרגן, מחרחר המלחמה, אך לרוע המזל הם טעו והזקן הנרגן שוב צדק.
הקמת ברית האמנה הצפון־אטלנטית (נאט"ו)
המנהיג הסובייטי יוסיף סטלין הגיב לנאום של בעל בריתו לשעבר בזעם, כשהוא משווה את צ'רצ'יל לנאצים. הוא כתב ב'פרבדה', העיתון הקומוניסטי הרשמי: "היטלר החל לשחרר את המלחמה על ידי הכרזה על התיאוריה הגזעית שלו, וטען שרק אנשים הדוברים את השפה הגרמנית מייצגים אומה בעלת ערך מלא. מר צ'רצ'יל מתחיל לשחרר מלחמה, גם הוא על ידי תיאוריה גזעית, בטענה שרק אומות הדוברות את השפה האנגלית הן אומות בעלות ערך מלא, שנקראו להכריע את גורל העולם כולו."
כדי להרגיע את המצב, גם הממשל האמריקאי וגם ממשלת בריטניה התנערה בתחילה מנאומו של צ'רצ'יל. אך שנה לאחר מכן, הנשיא טרומן רתם את ארה"ב לתפקיד המגינה על הדמוקרטיה העולמית, כשהוא מתחייב לבלום את התפשטות ברית המועצות ואת הפצת הקומוניזם. דוקטרינת טרומן, כפי שנודעה מאז, הובילה להקמת נאט"ו ומאוחר יותר למעורבות ארה"ב בעימותים בקוריאה ובווייטנאם.
בסופו של דבר, מסך הברזל כפי שתואר על ידי צ'רצ'יל הפך למחסום פיזי כמו גם מטפורי, עם הקמת חומת ברלין ב־1961. במשך 28 שנים, היא הפרידה לא רק בין משפחות וחברים אלא חילקה מדינה שלמה. לאחר שהחומה נפלה סופית ב־1989, ב"ווסטמינסטר קולג'" ביקרו בנפרד מנהיגי שתי מעצמות-העל: מיקום סמלי שנבחר כדי לסמן שהמלחמה הקרה הסתיימה.
ב־1990, נשיא ארה"ב רונלד רייגן ציין את יום השנה הראשון לפירוק החומה על ידי הקדשת פסל מעשה ידי נכדתו של צ'רצ'יל, אדווינה סנדיס. כאשר מנהיג ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ'וב ביקר במקום שנתיים לאחר מכן, גם הוא היה, כמו צ'רצ'יל, אזרח פרטי לאחר שהודח מהשלטון. גורבצ'וב הכיר בכך שנאומו של צ'רצ'יל התפרש בברית המועצות כ"הכרזה הרשמית על המלחמה הקרה".
בנאומו ההיסטורי במרץ 1946, טבע וינסטון צ'רצ'יל את המונח "מסך הברזל" ובכך סימן את תחילתה של תקופה חדשה ומתוחה ביחסים הבינלאומיים. בעוד העולם עודו מתאושש ממלחמת העולם השנייה, צ'רצ'יל זיהה בחדות את התהוותה של המלחמה הקרה, והתריע מפני השבר האידיאולוגי המעמיק בין המערב הקפיטליסטי למזרח הקומוניסטי.
בקריאתו לארצות הברית לזנוח את מדיניות הבדלנות ולהתייצב מול השאיפות הסובייטיות, הוא שרטט את קווי המתאר של הסדר העולמי הדו-קוטבי שפיצל את אירופה והעולם כולו למשך עשורים קדימה.
