תאמל״ק לי
דיקטטורים לעיתים רחוקות משתפרים עם הגיל או עם הזמן שהם בתפקיד. ככל שהם מתרגלים לכוח בלתי מוגבל, הם שוכחים מדוע איפוק הוא מעלה. כשהם מענישים דוברי אמת, הם שומעים יותר שקרים. לאחר שנים של עריצות עמם, הם תוהים אם הם יכולים להתחמק גם מהתעללות בזרים. • ולדימיר פוטין וקים ג'ונג און אינם העריצים היחידים שמאיימים על שכניהם. איסאיס אפוורקי מאריתריאה הוא גם מרושע.
אִיסָאיָאס אַפְווֶרְקִי, נשיא אריתריאה מאז הקמתה ב-1993, הוא דמות המגלמת את הטרגדיה של מאבקי השחרור באפריקה: מלוחם חירות כריזמטי ומוערך לשליט אוטוריטרי המנהיג את אחת המדינות המבודדות והמדכאות בעולם. אַפְווֶרְקִי, המכהן גם כיו"ר מפלגת "החזית העממית לדמוקרטיה וצדק" (PFDJ), שולט במדינה ביד ברזל ללא חוקה פעילה, ללא בחירות ותחת ביקורת בינלאומית חריפה.
צמיחתו של מהפכן: מהטכניון באתיופיה למחנות האימונים בסין
אַפְווֶרְקִי נולד ב-2 בפברואר 1946 באסמרה (אז תחת שלטון בריטי). אביו היה פקיד זוטר במונופול הטבק הממשלתי. בצעירותו למד הנדסה באוניברסיטת היילה סלאסי באדיס אבבה, אך נשר מלימודיו לאחר הסמסטר הראשון לטובת פעילות פוליטית לאומנית. בשנת 1966 הצטרף ל"חזית לשחרור אריתריאה" (ELF), אך מהר מאוד זיהה בה נטיות עדתיות נגד נוצרים. ב-1967 נשלח לסין, שם הוכשר כקומיסר פוליטי ולמד את תורתו של מאו דזה-דונג ואת אסטרטגיית לוחמת הגרילה – לימודים שעיצבו את תפיסת עולמו הצבאית והפוליטית.
לאחר שובו, פרש מה-ELF והקים את "החזית העממית לשחרור אריתריאה" (EPLF). במהלך שנות ה-70 וה-80 ביסס אפוורקי את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער של הארגון, תוך שהוא מדחיק מתחרים ומחסל סיעות פנימיות שקראו לליברליזציה או למדיניות רדיקלית יותר. ב-24 במאי 1991 הוביל את כוחותיו לניצחון על אתיופיה, ובכך סיים מלחמה עקובה מדם שנמשכה 30 שנה.
מ"תקווה חדשה" לדיקטטורה מוחלטת
עם הכרזת העצמאות הרשמית ב-1993, נבחר אפוורקי לנשיא על ידי האספה הלאומית. בשנותיו הראשונות הוא נתפס במערב כהבטחה גדולה; נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, אף כינה אותו "מנהיג אפריקאי של תקופת הרנסאנס".
אולם, התקווה התבדתה במהירות. בשנת 1997 גובשה חוקה חדשה אך היא מעולם לא נאכפה. הבחירות שתוכננו ל-2001 נדחו ללא הגבלת זמן, ובשנת 2014 הצהיר אפוורקי כי החוקה "מתה". כאשר נשאל ב-2010 מתי יתקיימו בחירות, השיב: "נחכה 3 או 4 עשורים".
המדיניות הפנימית תחת שלטונו מתאפיינת בשירות לאומי ללא הגבלה,תוכנית שהחלה ב-1994 כחובה של 18 חודשים, הפכה למערכת של גיוס המוני וכפוי הנמשך שנים ארוכות ומשמש כעבודת כפייה; דיכוי תקשורתי, לאחר שבשנת 2001 נסגרה כל העיתונות העצמאית במדינה וב-2024 דורגה אריתריאה במקום האחרון במדד חופש העיתונות של "כתבים ללא גבולות", מתחת לצפון קוריאה; בנוסף דווח על הפרות זכויות אדם רבות. בדו״חות של האו"ם ואמנסטי אינטרנשיונל ממשלו מואשם בביצוע עינויים, מעצרים שרירותיים (לפחות 10,000 אסירים פוליטיים) והעלמויות כפויות.
יחסי חוץ: סכסוכי גבול ובריתות מפתיעות
מדיניות החוץ של אפוורקי רצופה בעימותים עם שכנותיה של אריתריאה, בין השנים 1998–2000 התנהלה מלחמת גבולות עקובה מדם מול אתיופיה על אזור באדמה, שהסתיימה במבוי סתום של "לא מלחמה ולא שלום". רק ב-2018 חלה תפנית דרמטית כאשר אפוורקי וראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, חתמו על הסכם שלום היסטורי. עם זאת, שיתוף הפעולה ביניהם הוביל למעורבות אריתריאה במלחמת תיגראי (2020), שם הואשמו כוחותיו בביצוע מעשי טבח וביזה.
יחסיו עם ג'יבוטי וסודאן ידעו עליות ומורדות חדות, כולל עימותים צבאיים (עם ג'יבוטי) והאשמות בתמיכה בטרור אסלאמי (מול סודאן), שבהמשך הוחלפו בתיווך של אפוורקי בסכסוכים פנימיים בסודאן.
כשלטון אוטוריטרי, אפוורקי נחשב לאחד מתומכיו הבודדים של ולדימיר פוטין בזירה הבינלאומית. אריתריאה הייתה אחת מחמשת המדינות היחידות שהצביעו נגד גינוי הפלישה הרוסית לאוקראינה באו"ם ובביקורו במוסקבה ב-2023, אף הכחיש אפוורקי את עצם קיומה של מתיחות בין המדינות.
אריתריאה. קווים לדמותה של רודנות אפריקאית
אריתריאה זכתה לעצמאות רק ב-1993, לאחר מלחמה ארוכה נגד אתיופיה. לפני כן, היא הייתה תחת שלטון אתיופי (ולפני כן תחת מנהל בריטי ואיטלקי). לכן, לא הייתה "מדינה אריתראית" קודמת שיכולה הייתה להיות דמוקרטית או דיקטטורית. אפוורקי הוא המנהיג היחיד שהמדינה ידעה מאז הקמתה.
עוד לפני העצמאות, במהלך שנות ה-80, אפוורקי שינה את אופי תנועת השחרור (ה-EPLF). הטקסט מציין שהוא הפך אותה לארגון "הנשלט על ידי מפלגה פנימית ריכוזית מאוד" ופעל לדחוק הצידה את ההנהגה המייסדת לטובת אנשים הנאמנים לו אישית. כלומר, **התשתית האוטוריטרית הונחה עוד בשדה הקרב**, לפני שהמדינה בכלל הוקמה.
לאחר העצמאות היו סימנים של תקווה, אך אפוורקי הוא זה שבלם אותם באופן אקטיבי: ב-1997 נכתבה חוקה, אך אפוורקי מעולם לא אכף אותה. ב-2014 הוא אף הכריז עליה כ"מתה"; בנוסף, בחירות שתוכננו ל-2001 נדחו על ידו ללא הגבלת זמן.; וכאשר בכירים בממשלו (קבוצת ה-G-15) קראו לרפורמות דמוקרטיות ולבחירות ב-2001, הוא עצר אותם וסגר את העיתונות החופשית.
חברו לנשק לשעבר של אפוורקי, אנדברהן ולדה גיאורגיס, טען ב-2018 כי אפוורקי "ניכס לעצמו את הכוח באופן אישי, ולאחר מכן ניצל אותו עד תום". כך שהמעבר של אריתריאה ממדינה צעירה עם פוטנציאל דמוקרטי לדיקטטורה המכונה "צפון קוריאה של אפריקה" מיוחס ישירות להחלטותיו של אפוורקי – החל מהשעיית החוקה, דרך ביטול הבחירות ועד לדיכוי אלים של כל קול ביקורתי.
חייו האישיים והקשר הישראלי
אפוורקי, המכונה לעיתים בפי מקורביו "איסו", נשוי לסאבא היילה, לוחמת EPLF לשעבר, ולזוג שלושה ילדים. הוא חבר בכנסייה האורתודוקסית האריתראית. פרט מעניין בעברו קשור לישראל הוא שזמן קצר לפני הכרזת העצמאות של אריתריאה, לקה אפוורקי במלריה מוחית קשה. הוא הוטס לישראל כשהוא במצב תרדמת ואושפז במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, שם ניצלו חייו לאחר טיפול מוצלח.
איסאיאס אפוורקי נותר השליט היחיד והבלתי מעורער של אריתריאה. עבור תומכיו, הוא האייקון של השחרור הלאומי; עבור הקהילה הבינלאומית ורבים מבני עמו שנמלטו מהמדינה, הוא דיקטטור שהפך את ארצו למחנה צבאי סגור ונטול זכויות בסיסיות.
