קריאת מצוקה מהתחנה: התוכנית לנטישת תחנת החלל הבינלאומית

אסטרונאוטים המקיפים את כדור הארץ עוברים אימונים מפרכים כדי להתמודד עם התרחישים הגרועים ביותר. זה כולל את הצורך לנטוש תחנת חלל גוססת – ובמהירות.

ביום חמישי (15 בינואר 2026), ארבעת האסטרונאוטים המרכיבים את צוות Crew-11 של תחנת החלל הבינלאומית (ISS) נחתו במימי האוקיינוס השקט. אחד מארבעת חברי הצוות דיווח על מקרה חירום רפואי שלא ניתן היה לטפל בו באמצעות המשאבים הצנועים של התחנה. במקום זאת, הם נאלצו להתפנות. האמריקאים מייק פינק וזינה קרדמן, קימיה יוּאי מיפן והקוסמונאוט אולג פלטונוב הגיעו לתחנה באוגוסט 2025 ותכננו להישאר בה את תקופת השהייה הסטנדרטית של שש חודשים וחצי. אך מצב החירום הרפואי חייב את כל הצוות לחזור יחד בתוך הקפסולה מתוצרת SpaceX שהביאה אותם לתחנה.

האירוע מוכיח כי חקר מערכת השמש על ידי בני אדם, אפילו במסלול נמוך סביב כדור הארץ, לעולם אינו יכול להיחשב לשגרה. "החלל," אמר ד"ר מקוי באחת הגרסאות האחרונות של 'מסע בין כוכבים', "הוא מחלות וסכנה, עטופים בחשיכה ובשתיקה." וזה עוד ביום טוב.

דמיינו שאתם מתעוררים לקול סירנה צורמנית ובלתי פוסקת. מבולבלים, אתם סגורים בתוך שק השינה שלכם בתא קטן בתחנת החלל. החמצן נשאב החוצה דרך חור בקיר שנפער מפסולת חלל, או אולי אמוניה רעילה דולפת לאוויר סביבכם. אולי להבות מלחכות את פתח הדלת. אם אתם אסטרונאוטים בהכשרה, אתם לא צריכים לדמיין, אתם תחוו כל אחד מהדברים הללו, ואולי את כולם בבת אחת, פעמים רבות בסימולטור של תחנת החלל הבינלאומית על הקרקע.

כאסטרונאוט עוברים תרחישי קיצון. זורקים אותך למים העמוקים מבלי שיגידו לך מה הולך לקרות, למשל שריפות, דליפות אמוניה, כל מיני דברים שונים ואתה פשוט צריך להתמודד איתם. זה נועד לדמות סיטואציה שלעולם לא תקרה, בתקווה, אבל זה באמת כדי להכין אותך לרעיון שהרבה דברים יכולים לקרות בבת אחת ושעליך להיות מסוגל לקבל החלטות מהירות תוך כדי תנועה. היכולת לשמור על קור רוח תחת לחץ היא שיקול מרכזי בבחירת אסטרונאוטים. אסטרונאוטים בפוטנציה עוברים תחקור וראיונות עומק עם פסיכולוגים ובמהלך התרגילים המעשיים הם מחפשים אנשים שיכולים להישאר רגועים במצבים כאלה, שהם סתגלנים וחסינים.

מאז שהגברים והנשים הראשונים עזבו את כדור הארץ, מתכנני המשימות שוקלים מה קורה כשדברים משתבשים. ב-1966, למשל, סוכנות החלל האמריקאית נאס"א הטילה על תאגיד Rand לבצע מחקר בן תשעה חודשים על "תכנון מגירות למצבי חירום בטיסות חלל". המחקר כיסה הכל, מטיסות במסלול ועד לחקר הירח ומשימות למאדים ובחן איומים על החיים כולל מקרי חירום רפואיים, מחסור בחמצן וחשיפה לכימיקלים וקרינה. הם המליצו לתכנן חלליות עם מערכות גיבוי מרובות ולשלב מודולים שנועדו להחזיר את הצוות לכדור הארץ במקרה חירום. ממצאי הדו״ח ההוא השפיעו על תוכניות אפולו ומעבורות החלל, והם רלוונטיים באותה מידה גם היום.

העובדה שתמיד יש לך 'חללית מעבורת' מוכנה להחזיר אותך הביתה כמעט בהתראה של רגע היא כלל בסיסי שכל המדינות הפעילות בחלל משתמשות בו, כי אתה אף פעם לא צריך להזמין מונית – תמיד יש לך אחת שם אם תחנת החלל ניזוקה. זה עובד מצוין עד שהחללית עצמה היא מוקד החירום – סיטואציה שאיתה התמודד לאחרונה צוות תחנת החלל הסינית טיאנגונג. בנובמבר 2025, הטייקונאוטים (טייסי חלל סיניים) גילו שחלונות החללית שלהם ניזוקו מרסיס של פסולת חלל. מרכז הבקרה בבייגי׳נג נאלץ לשלוח קפסולה חלופית.

מגבלה נוספת של המערכת הזו היא שאם רק איש צוות אחד חולה או פצוע, כל הצוות של אותה חללית חייב לחזור, דבר שצוות תחנת החלל הבינלאומית יודע היטב. צריך להשאיר את כולם ביחד ולהחזיר את כל הצוות הביתה. אחרת, השארת אותם שם בלי דרך חזרה, ואתה לא רוצה לעשות את זה.

הפינוי חסר התקדים הזה של צוות התחנה התבצע בצורה מסודרת לאורך מספר ימים. אך מה קורה אם אסטרונאוטים צריכים לצאת מהתחנה במהירות? בספרה "בחזרה לכדור הארץ", האסטרונאוטית ניקול סטוט מתארת את המנטרה של האסטרונאוטים: "ללכת לאט כדי ללכת מהר".

"לכולנו היו סיטואציות בחיים שאם היינו יכולים לחזור ולעשות אותן אחרת, לא היינו נלחצים כל כך או נכנסים לסחרור שגרם לנו לאבד קשר עם הבעיה עצמה, לא הכל חייב להיות מהיר, זה פשוט חייב להיעשות בזמן המתאים ובמהירות המתאימה כדי לאפשר לנו לעכל את מה שקורה ולהגיב ביעילות."

ניקול סטוט, אסטרונאוטית

בפועל, זה אומר להגיב לאזעקה, להעריך מה השתבש, לפעול לפי הרשימה ולטפל בבעיה בשיטתיות כצוות. שריפה, למשל, תדרוש איתור של כל הצוות, לבישת מסכות נשימה, הפעלת מטפים ואיטום מודולים. תוך דקות מהאזעקה, הצוות יכול להגיע לחללית המעבורת שלהם, לאטום את הצוהר ולהעריך את המצב. קפסולת המילוט היא לא רק קפסולת מילוט, היא גם המקלט הבטוח, משם ניתן לבצע הליכים שונים כמו יציאה עם ציוד נשימה לבדיקת אזורים שונים בתחנה. אם מגלים שחייבים לעזוב את התחנה, אז אפשר לעשות זאת.

בתרחיש הגרוע ביותר, הצוות יכול להיות חזרה על הקרקע תוך שעות ספורות. אך עם משימות מתוכננות לירח ולמאדים, זה כבר לא יהיה המצב. מדברים על לפחות שלושה או ארבעה ימים מהירח, אבל כשמדברים על מאדים, תצטרכו לחכות שנתיים לאוטובוס הבא, נצטרך לקבל רמת סיכון גבוהה יותר וציוד רפואי ויכולות רפואיות נרחבות יותר – מודול בית חולים ולא רק ערכת עזרה ראשונה.

בינתיים, כשתחנת החלל הבינלאומית אמורה להינטש בחמש השנים הקרובות, חוקרים בוחנים מחדש את רעיון חילוץ החלל. במאמר מחקר מ-2021, גרנט קייטס מ"מכון בטיחות החלל" הדגיש את מה שכינה "פער היכולת" בחילוץ חלל. הוא הביע חשש שאם חללית מסחרית תיקלע לצרות, לא יהיה מי שיבוא לעזרתה. "האם יש לנו את הנהלים לביצוע חילוץ פשוט אם החלליות שלנו איכשהו לא מסוגלות להחזיר את הצוות הביתה בבטחה?" שאל קייטס. המשמעות בפועל היא תמיד להחזיק חללית זמינה על הקרקע שמוכנה לשיגור ומתאמי עגינה אוניברסליים שיאפשרו לכל מדינה או חברה מסחרית לבוא לעזרה.

באשר למשימות למאדים, כדי לשפר את הבטיחות, קייטס חוזה שליחת צי של חלליות. ככה החוקרים הגדולים הסתובבו בעולם באוקיינוסים, הם לא יצאו בדרך כלל עם ספינה אחת, הם הפליגו עם מספר ספינות כך שאם לאחת הייתה בעיה, ניתן היה להעביר את האנשים והאספקה לספינות הנותרות.

אבל הסיכונים כבר עולים. בשבועות הקרובים, נאס"א מתכננת לשגר את משימת Artemis II. המשימה תיקח אסטרונאוטים אל מעבר לירח לראשונה מאז 1972. החללית היא קפסולה אחת בלבד, אין רזרבית מוכנה על הקרקע, וברגע שעוברים את מסלול כדור הארץ, אין תוכנית פינוי אפשרית. אם משהו ישתבש, זה יהיה רק הם, מרכז הבקרה והחשיכה והשקט של החלל.