מעטים יודעים על סיפורו של איוואן אנטונוביץ', קיסר רוסיה, נינו של איוואן החמישי (ואחיו של פיוטר הראשון), שקורות חייו שזורות לנצח בתולדות האימפריה הרוסית; כמעט כל המאה ה-18 בהיסטוריה הרוסית היא עידן של הפיכות חצר − כאשר, עקב חוק ירושה לא ברור, כל אחד יכול היה להפוך לקיסר. כך למשל, מרתה סקברונסקיה, שהייתה כובסת אנאלפביתית, אך בגלל נישואיה לפיוטר הראשון, היא הצליחה להפוך לקיסרית.
בשנת 1740, כאשר הקיסרית אנה יואנובנה, שהבינה שהחיים אינם נצחיים, החלה לבחור יורש/ היא שהיא הייתה זקוקה לשליט זוטר שעליו ניתן יהיה להקים ממשל עוצר. וזאת משום שאהוב לבה ארנסט בירון, לא היה מדינאי בעל ראות גבוהה במיוחד והקיסרית חששה שאחרי מותה הממשלה תתחלף בפתאומיות ובירון פשוט יסולק.
בינתיים, אחייניתה של הקיסרית והדוכס מבראונשווייג, אנטון אולריך, יולדים בן, איוואן, שמקבל את הירושה, בעוד בירון ממונה לעוצר, תוכנית משכנעת מאוד. וזמן קצר לפני מותו, בלילה, ראה אחד השומרים דמות לבנה מוזרה בצללים, שנראתה דומה מאוד לקיסרית. הדמות לא נעלמה, למרות הרעש שנגרם בארמון. לבסוף, אנה עצמה התעוררה, כשיצאה להסתכל על הכפילה שלה. "זהו מותי", אמרה הקיסרית והלכה לחדרה…
ב-5 באוקטובר 1740, במהלך ארוחת ערב עם בירון, הקיסרית חטפה התקף, שהתבטא בהקאות דמיות, בשל החמרה במחלת הכליות שלה וב-17 באוקטובר הקיסרית הלכה לעולמה.
בירון שימש כעוצר במשך 3 שבועות בלבד. הבעיה היא שבירון עצמו לא היה פופולרי במיוחד, הוא ניסה לעשות דברים מועילים, אך ללא הצלחה. הפעם, את ההפיכה הנהיג כריסטופר מיניץ' – אהוב נוסף של הקיסרית לשעבר. הוא קשר קשר עם אנה לאופולדובנה (אמו של איוואן השישי), שלאחר הפיכה מוצלחת, הראשון יקבל את התואר המפקד העליון של הצבא הרוסי, והאחרון יהפוך לעוצר עבור בנה.
ב-9 בנובמבר 1740, בירון נעצר, למרות שהתנגד נואשות. האישומים העיקריים היו כדלקמן: "השתלטות" על כס העוצר, "הזנחה" של בריאותה של הקיסרית המנוחה, רצון להוציא את משפחת המלוכה מרוסיה כדי לתפוס את כס המלוכה ודיכוי העם הרוסי. בתחילה הוא נידון למוות, אך מאוחר יותר גזר הדין הוממר לגלות לכל החיים לפלים (כיום מחוז סברדלובסק). עובדה מעניינת: בירון חזר בסופו של דבר מהגלות, הוא מת בגיל 82. עם זאת, דבר אחד כבר ברור בוודאות – חלומותיו של בירון על שלטון ארוך לא נועדו להתגשם. אבל כך, גם חלומותיו של מיניץ׳. אנה לאופולדובנה רימתה אותו בכך שמינתה את בעלה, אנטון אולריך, למפקד העליון. נעלב, הוא החליט להתפטר, מתוך אמונה שאנה תדחה זאת. ואז אירע הכישלון – העוצר הנוכחי חתם על כך מיד.
תקופת שלטונה של אנה לאופולדובנה
פעם אחת, בתקופת שלטונו של איוואן השישי, הגיעה משלחת מהפרסים לרוסיה. במהלך ביקורם, הוצגו בפני הצאר מתנות עשירות: בדים מזרחיים, כלי נשק משובצים ביהלומים, כלי זהב ועוד. יותר מכל, תושבי סנט פטרסבורג נדהמו מהופעתם של ארבעה עשר פילים (הקרקס הראשון, אם אפשר לומר כך), שגם הם הוצגו בפני איוואן. כמובן, לא סתם כך, השאה ביקש להתחתן עם יורשת העצר יליזבטה פטרובנה, ששמועות על יופיה כבר הגיעו לפרס. סגן הקנצלר של רוסיה, אנדריי אוסטרמן, סירב, למורת רוחה של יליזבטה.
בשלב זה כבר הוכנה קונספירציה חדשה, לפיה בתו של פיוטר הראשון, יליזבטה פטרובנה, תהפוך לקיסרית החדשה. היא לא תבעה את כס המלוכה לפני כן, אך כשראתה את איוואן הצעיר החלש ואת אנה החלשה, הבינה שזו ההזדמנות שלה.
איוון היה מבודד לחלוטין מהוריו, איש מלבד יליזבטה עצמה ומייג'ור מילר לא ידע בדיוק היכן נמצא הקיסר לשעבר כעת. הם אפילו החלו לקרוא לו גריגורי, כדי שאף אחד מהמשרתים לא ינחש את מקור מסכת הברזל. בשנת 1746, אמו אנה מתה לאחר שילדה ילד נוסף. מאוחר יותר, השם איוואן אנטונוביץ' נאסר לחלוטין: נוצרו נקודות מיוחדות שהחליפו מטבעות עם דמותו של הקיסר לשעבר בחדשים, ואלו שהחליטו לשלם במטבעות ישנים איימו עליהם בעבודת פרך. בנוסף, כל הדיוקנאות עם דמותו של איוואן, כל המסמכים שבהם הוא הוזכר אפילו בקצרה נשרפו.
הקיסר לשעבר נשמר בבידוד ובסודיות מוחלטת. נאסר היה לספר מי הוא. נאסר היה ללמד אותו לקרוא ולכתוב (אך הוא הורשה לקרוא תנ"ך). אך למרות כל זאת, איוואן ידע את מוצאו וקרא לעצמו הריבון. אך שמועות על נוכחותו במאסר החלו להתפשט, והקיסר נאלץ להישלח למבצר שליסלבורג. רק לשלושה קצינים הייתה גישה לאסיר, השאר אפילו לא ניחשו על מי הם שומרים. בשנת 1759, הבחור סוף סוף השתגע: הוא דיבר לעתים קרובות לעצמו, ניסה להכות את השומרים והיה נראה שהוא איבד את שפיותו.
בשנת 1761, יליזבטה מתה, ופיוטר השלישי הופך לקיסר החדש. הוא חותם על צו לפיו יש להרוג את הקיסר לשעבר אם רוצים להציל אותו. בשנת 1762, הקיסרית יקטרינה השנייה אפילו רצתה להתחתן עם איוואן, אך רעיון זה נזנח מאוחר יותר, והבחור נותר להירקב בכלא.
מותו
בשנת 1764, אחד משומרי המצודה, וסילי מירוביץ', הגה תוכנית אמינה לשחרר את איוואן. לאחר שקיבל את תמיכת שאר השומרים, מירוביץ' כבש את המצודה והלך בביטחון לתא של הקיסר לשעבר. אך השומרים שהיו ליד הבחור פשוט הרגו אותו, משום שזו היתה הפקודה שלהם. מירוביץ' הוצא להורג מאוחר יותר.
גופתו של הקיסר לשעבר נקברה בסתר על פי הטקס הנוצרי, ככל הנראה בשטח מבצר שליסלבורג, אם כי ישנם מקומות קבורה נוספים שנטען ששם נקבר. אביו של איוואן, אנטון אולריך, יחד עם שאר בני המשפחה יחיו עוד 10 שנים, ולאחר 6 שנים נוספות שאר המשפחה תזכה לחנינה ותישלח לדנמרק. זה היה גורלו של בחור מסכן אחד, שנכנס לכלא על לא עוול בכפו…
