תאמל״ק לי
מה היה כל כך נורא באיוון האיום, השליט מעורר היראה של רוסיה? ועם היותו כל כך נורא, איך זה שהתואר והמדינה של השליט המוסקבאי הזה התרחבו?
איוואן האיום מתואר לעתים קרובות באמנות כשליט שטוף חימה, נורא ואכזר. אך כינויו מהווה למעשה, תרגום גס של המילה הרוסית grozny, שמרמזת על "נורא" אבל במובן של "מעורר יראת כבוד" או "מפחיד" ולא כפי שאנחנו מכירים כרע. ברור אם כן שכינויו של איוואן מגיע ממוניטין מקיאווליאני יותר, כזה שעורר פחד אך עדיין יצא למען עמו. ובכל זאת, איוואן אכן ביצע פעולות מסוימות שנחשבות "איומות" באמת. אם כך, האם הוא היה בן אדם רע, או מעורר יראה?
שלטונו המוקדם של איוואן האיום
נולד בשנת 1530, איוואן הוכתר לנסיך הגדול של מוסקבה בגיל שלוש. באותה תקופה, הכתר של איוואן ייצג את המדינה הקודמת של רוסיה: דוכסות מוסקבה מימי הביניים. הנסיך הצעיר היה צאצא משושלת רוריק, אחת משתי שושלות מלכותיות, לצד רומנוב אליהם היו קשורים בני רוריק, ששלטו ברוסיה הקיסרית. חוקרים משערים כי רוריק היו צאצאי מהגרים ויקינגים שהגיעו לרוסיה ואוקראינה מתקופת ימי הביניים המוקדמת. הוויקינגים הללו היוו את הישות הפוליטית הקדומה ביותר של האזור הידוע בשם רוס של קייב. האם דרך ההגירה הוויקינגית לאזור התיישבו האירופים הלבנים באזור; על כל פנים לילידי האזור היו מראה ותרבות סיבירי או טורקי יותר.
איוואן איבד את אביו כשהיה בן שלוש, וזו הסיבה שהוא ירש את כס המלכות בגיל כה צעיר. אמו, ששימשה אז כעוצרת, מתה כשהיה בן שמונה. משפחות האצילים העוצמתיות נאלצו להתערב כדי למלא את החלל הפוליטי. תחומים שונים של אצילים התחרו על השליטה במדינה, ועשו רושם מתמשך על איוואן הצעיר, שהודח הצידה.
בגיל שש עשרה, בתחילת 1547, הוכתר איוואן האיום כ"צאר רוסיה כולה", הראשון משליטי רוסיה לשאת תואר כזה. במקביל, הוא התחתן עם אנסטסיה רומנובה, בת למשפחת רומנוב החזקה שבשנת 1613 ירשה את כס המלוכה ישירות בזכות השידוך הזה. למרבה האירוניה, שושלת רומנוב תסתיים גם עם אנסטסיה רומנובה (בתו הצעירה של הצאר ניקולאי השני שנרצחה בקיץ 1918).
למרות שהתואר מרמז על מעמד שווה לתואר המערבי של קיסר, שליטי רוסיה יתפרסמו כקיסרים רק לאחר כהונתו של פיוטר הגדול (1682-1725).
איוואן שוחר השלום?
מרגע עלייתו על כס המלכות ועד שנות ה-50 של המאה ה-19, איוואן הוציא סדרה של רפורמות גורפות. כדתי קנאי, איוואן האיום ייבא את הדפוס לרוסיה על מנת להדפיס שורה של טקסטים דתיים. הצאר גם הזמין את בנייתן של מספר כנסיות ברחבי מדינתו, כולל קתדרלת באזיל הקדוש במוסקבה.
בגיל תשע עשרה, איבן הוציא רפורמה כללית בחוק ויצר מערכת חקיקה מעין פרלמנטרית בשם זמסקי סובור. השיטה החדשה שיכנה נציגים מכל שלושת המעמדות החברתיים של רוסיה הפיאודלית: אצולה, אנשי דת ואפילו פשוטים יותר. כל קהילה הורשתה לבחור נציג להשתתף בעניינים שיפוטיים מטעמה. קהילות כפריות זכו בזכות לממשל עצמי, כולל חלוקת מסים משלהן. לאיכרים ניתנה הזכות לעזוב את האדמה בה עבדו לאחר ששילמו אגרה ולא הוחזקו עוד בעל כורחם.
אבל איוואן האיום יצר גם כוח מזוין רוסי המכונה סטרלצי; הצאר היה במלחמה כמעט ללא הפסקה במהלך כל שנות שלטונו. במוסקבה הפכה היחידה לשומר פרטוריאני של הצאר והקרמלין, אך גם פעלה ככוח מעין משטרתי וחטיבת כבאות של העיר. היחידה פורקה על ידי פיוטר הגדול בשנת 1689, סצנה שכללה מחזה של הוצאה להורג פומבית ועינויים לאחר שלא הצליחה לתמוך בלגיטימציה של פיוטר לכס המלכות.
האופריצ׳נינה האיומה
בשנות ה-60 של המאה ה-20, רוסיה נהרסה בעקבות רעב, בשל מלחמות עם השוודים והפולנים והייתה מותשת מסדרה של סכסוכים לא מוצלחים מול חבר העמים הפולני-ליטאי. אנסטסיה רומנובה, אשתו הראשונה של איוואן, אליה היה קשור מאוד, מתה בפתאומיות בשנת 1560. כשסיבת המוות הייתה הרעלה. אומרים שגורמים אלה ריסקו לחלוטין את איוואן והרסו את בריאותו הנפשית. השמועה על הרעלה הפכה את איוואן לפרנואיד כלפי האצולה הקרובה ביותר לצאר ולצארינה.
בשנת 1564, איוואן האיום ויתר על כס המלוכה, על רקע חשד לבגידה באצולה ונמלט מהמדינה. למרות הסיוע הפוליטי של זמסקי סובור, חצרו של איוואן לא היתה מסוגלת לפסוק בהיעדרו. הצאר הסכים לחזור לרוסיה בתנאי שיוכל לשלוט באוטונומיה מוחלטת, כולל הזכות להחרים את כל הנכסים של מי שנראה לו בוגד, כולל האצולה. מילתו של איוואן הייתה חוק.
עם שובו, יצר איוואן האיום יחידת שמירה אישית בשם אופריצ'ניקי, שענתה לצאר לבדו. הוא הכניס את ארצו למדיניות שנקראת אופריצ'נינה, שבה היא תישאר מ-1565 עד 1572. הצאר חצב חלק גדול מהאדמה עבור האופריצ'ניקי שלו, שם הם יערכו עינויים והוצאות להורג.
היעד העיקרי של מדיניות זו היה המעמד האצילי של המדינה. בכל החשד הקטן ביותר, איוון האיום שמר לעצמו את הזכות להוציא להורג או לענות בפומבי כל מי שהוא ראה כבוגד. הפרנויה והענישה האכזרית הזו של עמו היו מקבילים לזו של יוסף סטלין במהלך מדיניות הטיהורים שלו כאשר שלט בממשלת רוסיה הסובייטית עד שנות ה-30. כמעט בן לילה הפכה רוסיה למדינת משטרה.
התדרדרותו האיומה לכדי טירוף
כשמגפה פגעה בעיר נובגורוד, הפרנויה של איוואן הגיעה לנקודה שבה חשב שזו תחבולה של האצולה להפיל את שלטונו. הוא פינה את העיר שלו והעלה אותה באש. הביטוי הפוליטי של הפרנויה של איוואן קטף קורבנות רבים מספור, כשהמספר המדויק של קורבנות האופריצ'נינה שנוי במחלוקת, בדומה לספירת הקורבנות של הטיהורים של סטלין. יחידת האופריצ'ניקי נהנתה מפריבילגיות פוליטיות, משפטיות וחברתיות רבות, שכולן נוצלו לרעה. היחידה הייתה רשאית לתקוף כל מי שהם חשדו בבגידה. זו הייתה אחת הדוגמאות המתועדות הראשונות בהיסטוריה האנושית של מעקב ממשלתי אחר האוכלוסייה שלה. אזרחים רבים נמלטו מרוסיה, מה שגבה מחיר עצום מכלכלת המדינה.
לאחר מות אשתו הראשונה, ממנה נולדו לו רוב ילדיו, איוואן האיום יתחתן עם שבע נשים נוספות. הוא הוליד שמונה ילדים, רק שלושה מהם שרדו עד לגיל בגרות. מתוך שמונה הנשים שהצאר יתחתן עמן, שלוש מתו (או כנראה נהרגו). חוקרים משערים שמשפחות אצולה חזקות הרעילו את הנשים בניסיונות לגרום לבנותיהן להתחתן עם הצאר הנוירוטי כדי להחליק את שושלת המשפחה שלהן לשלטון.
נפילתו של הצאר
הדוגמה המפורסמת ביותר לטירוף של איוואן האיום מגיעה מסיפור בסוף 1581. באותה שנה, בנו הבכור ויורשו של איוואן, שנקרא גם איוואן, היה בן עשרים ושבע. אשתו הייתה בהריון. השושלת המשפחתית וזו של כס המלכות היו בטוחים. מסיבות לא ידועות, איוואן האיום נכנס למצב של זעם מסנוור והיכה את כלתו ההרה וככל הנראה גרם להפלה. זועם, בנו של איוואן התעמת עם הצאר והשניים ניהלו עימות סוער. איוואן האיום היכה את בנו במקדש במטה והרג אותו מיד.
יצירת האמנות המופתית בציור המפורסם מאת איליה רפין מתארת את איוואן המאובן מחזיק את בנו גוסס בזרועותיו. הצייר, איליה רפין, תפס רגע של אימה צרופה, בהלה, חרטה וצער בעיני הצאר. הציור הוא יצירה יוצאת דופן; אין כמעט מילים לתאר את ההבעה על פני הצאר.
מורשת
עם רצח בנו , איוואן האיום סיים לבדו את השושלת רוריק, שישבה על כס המלכות הרוסי והמוסקבאי מאז שנת 882. את איוואן ירש בנו השני ובכורו, פיודור הראשון (ששלט בשנים 1584-1598) והיה חלש בגוף ובנפש, הוא מעולם לא הוליד ילדים. לאחר שלטונו המטלטל מאוד של פיודור החלש מאוד (שהיו לו בעיות משלו לאחר שגדל ללא אמא ובצל אביו הרצחני והפרנואיד) נכנסה רוסיה למה שמכונה "תקופת הצרות", המסמן את משבר הירושה.
איוואן האיום מת משבץ בגיל 53 בזמן משחק שח. אף על פי שתואר כאיוואן האיום והנורא, מורשתו גם סייעה לתת לגיטימציה לרוסיה כמעצמה תרבותית ודתית. מדיניות החוץ שלו קבעה את ההתמקדות הרוסית מערבה לעבר אירופה ולא מזרחה לעבר אסיה. את המורשת הזו יקדם גם קיסר רוסיה פיוטר הגדול.
העידוד המוקדם של איוואן לאמנויות בא לידי ביטוי באיש עצמו: הוא היה סופר ומוזיקאי מיומן. לולא גדל בסביבה שכל כך פגעה בו נפשית, האם מלכותו הייתה של רפורמה מתקדמת וסובלנות מתמשכת…?
חומר מעשיר לצפייה
הפקות רבות נעשו בברית המועצות וברוסיה אודות הצאר האיום, אך הבולטות שבהן הן הסרט ״איוואן האיום״ (בן 2 חלקים שיצאו ב-1945 וב-1958) בבימויו של סרגיי אייזנשטיין והסרט הרוסי ״הצאר״, בבימויו של הבמאי היהודי פאבל לונגין.
הפקה טלוויזיונית יוקרתית היא הסדרה ״האיום״, בהפקת רשת ״רוסיה-1״, מבית תאגיד הטלוויזיה והרדיו הרוסי VGTRK.
