ז'אק שיראק – האיש שכיהן כנשיא צרפת, ראש ממשלה וראש עיריית פריז, חיבב על עצמו את הציבור באמצעות לחיצות ידיים, נשיקות לתינוקות ואפילו חיבה למנת ראש עגל, הוכיח שעם כריזמה, אומץ וחיוך, אפשר לכבוש כמעט כל במה פוליטית. כן, אפילו כשהיא עמוסה כמו רחובות פריז בשעות השיא.
ז'אק שיראק, שכיהן כנשיא צרפת במשך שתי כהונות, היה פוליטיקאי רב עוצמה עם כריזמה אדירה ואנרגיה עצומה, נכסים שהיו חיוניים במאבקו העיקש לעלות לשלטון. תדמיתו כאדם עממי, שאהב את הבירה ואת מנת tête de veau (ראש עגל), לא הייתה מעשה ציני – הוא באמת השיג כוח פוליטי באמצעות מגע ישיר עם הציבור, לחיצות ידיים ונשיקות לתינוקות. מבקרים רבים כינו אותו לעיתים "שבשבת רוח" בשל התנודות התכופות ברוחו הפוליטית, אך רבים גם העריכו את חיוביותו האישית ואת הקשר האמיתי שלו עם הציבור.
חיי ז'אק
ז'אק רנה שיראק נולד בשנת 1932 לז'אק רנה שיראק, בנו של מנהל בנק שבעתיד הפך למנכ"ל חברת מטוסי דאסו. הוא התחנך ב־École Nationale d'Administration (ENA), האקדמיה היוקרתית לצמרת השירות הציבורי, ושירת בצבא הצרפתי במהלך מלחמת אלג'יריה, שם נפצע. בתחילת שנות ה־60 היה עוזר לראש הממשלה הגוליסטי ז'ורז' פומפידו, שהכיר בכישוריו וקידם אותו לתפקיד שר זוטר בשנת 1967.
בשנת 1974 התרחשו נקודות מפנה בגוליזם. שיראק, שכבר היה דמות מרכזית במפלגה, הוביל מרד נגד מועמד הגוליסטים הרשמי לנשיאות, ז'אק שבאן-דלמאס, ותמך במועמדותו של ולרי ז'יסקר ד'אסטן. ז'יסקר נבחר לנשיא ומינה אותו לראש ממשלה – כשהוא רק בן 41. זמן קצר לאחר מכן, עקב חיכוכים עם ז'יסקר שהפך לסמכותי יותר, התפטר שיראק והקים את המפלגה הנאו-גוליסטית RPR.
בשנת 1977 נבחר שיראק לראש עיריית פריז – תפקיד שבו החזיק במשך 18 שנה. כהונתו התאפיינה בשדרוג העיר, פיתוח התשתיות, קידום הפרופיל הבינלאומי של פריז והרחבת ההשפעה התרבותית שלה, אך היא הוכתמה בשורה של פרשיות שחיתות, חוזים מזויפים ועובדים פיקטיביים בעירייה. בשנת 2011 נידון בבית משפט בפריז לשנתיים מאסר על תנאי בגין מעילה.
שיראק רדף תמיד אחרי הנשיאות. בשנת 1981 התמודד מול המועמד הסוציאליסטי פרנסואה מיטראן והפסיד. בשנת 1986 מונה שוב לראש ממשלה, במהלך תקופת הקוהביטציה, שבה כיהן נשיא סוציאליסטי וראש ממשלה שמרני, אך היחסים היו מתוחים מאוד. הוא חווה מחאות סטודנטים רחבות וביקורת חריפה על תפקידו בשחרור בני ערובה צרפתים שהוחזקו בלבנון ב־1988 – רבים חשדו שהוא סגר עסקה עם איראן שתמכה בחוטפים, אך שיראק הכחיש זאת בתוקף. ימים ספורים לאחר מכן הפסיד שוב למיטראן בבחירות לנשיאות והתפטר מהממשלה. למרות כישלונות אלה, המשיך להאמין כי יגיע לראש המדינה, במיוחד כשהציבור הצרפתי החל לנוע לעמדות ימניות יותר בנושאי מס, הפרטה ותפקיד המדינה.
בשנת 1995 התמודד לבחירות הנשיאותיות. עם הבטחות להפחתת מסים ולגישור על הפערים החברתיים, הביס בסיבוב הראשון את יריבו הגוליסטי אדואר בלדור ובסיבוב השני את ליונל ז'וספן, יורשו של מיטראן מהמפלגה הסוציאליסטית. בפעם השלישית, "הדחפור" – כינויו של שיראק – פרץ סוף סוף לשערי ארמון האליזה וסיים 14 שנות שלטון של השמאל.
שיראק פתח את מוסד הנשיאות לציבור: המדרכה שלפני הארמון הפכה נגישה להולכי רגל, ואפשר לשלוח לנשיא מייל ישירות. אך מבחינות רבות אחרות, מעט השתנה. שישה שבועות בלבד לאחר השבעתו עורר סערה עולמית כשחידש את הניסויים הגרעיניים בצרפת באטול מורורואה. הניסויים גרמו למהומות אלימות בטהיטי הסמוכה, שנרגעו רק לאחר ששלח את לגיון הזרים להשתלט על המצב, וגם הורה להשתלט על ספינת גרינפיס שחדרה לאזור הניסוי.
מדיניות חוץ ואירופה
במדיניות החוץ חיזק שיראק את השותפות עם גרמניה והדגיש את האינטגרציה האירופית באמצעות הנהגה משותפת של שתי המדינות. עם זאת, הוא ספג ביקורת על שמירת ריביות גבוהות כדי לשמור על יציבות מול המרק הגרמני, אך הצטרפות צרפת למטבע האירופי האחיד התקיימה בהצלחה. סירובו לתמוך בפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003 חיזק את מעמדו בצרפת, אך החריף את הקרע עם ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר. בריאיון ל־BBC ב־2004 אמר:
"לאמריקה יש את עמדתה בעניין זה. הנשיא האמריקאי אומר שהוא לא ישנה את עמדתו, ואני מבין זאת לחלוטין. לצרפת יש את עמדתה, וגם היא לא תשנה אותה. זה לא אומר שאנחנו לא מכבדים זה את זה".
שיראק גם נודע בהגנתו על מדיניות צרפת באיחוד האירופי, אך ניסיונו ליצור אירופה נגד הגמוניה האמריקאית נתקל בקשיים, במיוחד לאחר הצטרפות מדינות מזרח אירופה לאיחוד. החוקה האירופית, שזכתה לתמיכתו המלאה, נדחתה ברוב גדול בצרפת בשנת 2005, מה שגרם לו להופיע בטלוויזיה הארצית ולקרוא לאחדות לאומית:
"אל לנו להשלות את עצמנו. ההחלטה של צרפת יוצרת מצב קשה מאוד להגנה על האינטרסים שלנו באירופה. עלינו להתלכד סביב דרישה אחת – האינטרס הלאומי".
בפוליטיקה הפנימית התמודד שיראק עם אבטלה גבוהה, מעמד תחתון הולך וגדל ומתח גזעי. עלייתו מחדש של ז'אן-מרי לה פן והחזית הלאומית בבחירות 2002 זעזעה את המערכת הפוליטית בצרפת. לה פן העפיל לסיבוב השני מול שיראק אך הובס בצורה מוחצת, מה שהקנה לו פופולריות רבה ונתן לו יתרון פוליטי. שיראק נלחם להוציא לפועל רפורמות כלכליות ומדיניות, אך לעיתים רבות נאלץ לפעול בקווים כלליים בלבד. תקופת הקוהביטציה עם ליונל ז'וספן גרמה לו להיות מוגבל מאוד בענייני פנים, בעוד שהשפעתו בתחום החוץ נותרה ניכרת. הוא נודע כמי שנשאר פוליטית ערני גם לאחר כהונתו, והמשיך להוות דמות משפיעה בפוליטיקה הצרפתית.
מורשת שיראק
שיראק היה אדם חביב עם כריזמה אישית, אך מאחורי החיוך הסתתר צד פרטי רגיש – אספן קרמיקה יפנית, חובב שירה סינית ואוסף אומנות שבטית. הוא שמר את בתו קלוד קרובה אליו לאורך כל נשיאותו, כששימשה יועצת תדמית ותקשורת רבת השפעה. בתו הגדולה לורנס נפטרה ב־2016, ובשנת 1979 אימצו בני הזוג גם נער וייטנאמי צעיר. שיראק נולד למשפחה בורגנית, גדל בפריז אך שמר על קשר עמוק עם אזור קורז במרכז צרפת, שם התבססו שני זוגות סביו. סבו מצד אחד היה קתולי שמרני, ומצד שני סוציאליסט רדיקלי שיצא נגד הכנסייה – שילוב זה תרם לסתירות האידיאולוגיות שהפכו אותו למישהו שקשה לתת לו הגדרה פוליטית ברורה.
שיראק היה מנהיג מיומן ופוליטיקאי רב ניסיון – הוא נכנס לממשלה כעוזר לראש הממשלה, שימש פעמיים כראש ממשלת צרפת, החזיק במגוון תפקידי שר וניהל את פריז במשך 19 שנה. ניסיונו בתחום המדיני, במיוחד התנגדותו לפלישה לעיראק, נחשב מוצלח מבחינה מוסרית ופוליטית. עם זאת, מעמדו נפגע לאחר פרישתו מהנשיאות, כאשר הורשע בשחיתות מתקופת כהונתו כראש עיריית פריז בין 1977 ל־1995. הוא היה ראש המדינה הצרפתי הראשון שהועמד לדין, אם כי לא האחרון. הנשיא לשעבר הואשם בכך שהעניק לאנשים משרות בעירייה בעוד שלמעשה אלה עבדו עבור מפלגת המרכז-ימין שהקים, RPR.
הוא היה לאומן במסורת הגוליסטית ואישיות פוליטית מרשימה ששילבה כריזמה וקסם אישי. מבקריו כינו אותו "שבשבת רוח" בשל התנודות בהלך רוחו הפוליטי, אך לאחר קריירה שנמשכה יותר מ־40 שנה, ז'אק שיראק השאיר אחריו מורשת עשירה ומורכבת, מהתנגדות נחרצת למלחמות, דרך חיזוק הקשר עם גרמניה והאיחוד האירופי, ועד פיתוח פריז והעמקת המודעות ההיסטורית לצרפת. מסעו הארוך בפוליטיקה הצרפתית מוכיח את כוחו של מנהיג עם חזון ואופי. אם אתם סקרנים לגלות עוד על דמויות שהשפיעו על ההיסטוריה הצרפתית ואירועים שעיצבו את אירופה המודרנית, צללו לכתבות נוספות באתר כי כאן ההיסטוריה מחכה לכם.
