הוא אחד הנשיאים הפחות מוכרים בהיסטוריה האמריקאית. שימש כנשיא במשך 200 ימים בלבד, אך הצליח לחזק את סמכויות הנשיא על חשבון הסנאט. ברם נרצח בידי אדם שלמעשה העריץ אותו ולא מונה לקונסול מטעם ארצות הברית בשל המחלות הנפשיות מהן סבל
ילדותו
בתור הצעיר מבין שלושה ילדים חיים, ג'יימס אברהם גארפילד נולד ב־19 בנובמבר 1831, בחוות גבול במחוז קויהוגה, אוהיו. הוא בילה את נעוריו לצד אמו האלמנה, כמעט חסרת פרוטה, אליזה, שעבדה בחווה שלה מחוץ לקליבלנד, אוהיו. הוא מעולם לא הכיר את אביו, אברהם גארפילד, איש חזק הידוע ביכולות ההיאבקות שלו, שמת כשג'יימס בקושי היה תינוק, בזמן שפרצה שריפה בבקתת העץ בה התגוררו.
כאביו, ג'יימס היה טוב באגרופים ואהב לטייל בחוץ, אבל הוא מעולם לא אהב חקלאות. הוא חלם במקום להיות מלח. בגיל 16, גארפילד ברח כדי לעבוד על סירות התעלה שהעבירו את המסחר בין קליבלנד לפיטסבורג. במהלך ששת השבועות שלו בסירות, הוא נפל מהסיפון 14 פעמים, ולבסוף לקה בחום כזה שנאלץ לשוב הביתה. בזמן שהחלים, גארפילד נשבע לפלס את דרכו בעולם תוך שימוש במוח ולא בכוח.
חינוך, קריירה מוקדמת ושירות במלחמת האזרחים
נחוש להצליח, גארפילד עבד כנגר ומורה במשרה חלקית בזמן שלמד באקדמיית ג׳וֹגֶה (Geauga), הממוקמת בצ'סטר, אוהיו. הוא פרנס את עצמו במשרת הוראה חלקית בבית ספר מחוזי. מ-1851 עד 1854, הוא למד במכון האקלקטי בהיראם, אוהיו והתפרנס כשרת בית ספר.
ב־1854, בגיל 23, נכנס ג'יימס למכללת וויליאמס במערב מסצ'וסטס והיה אחד הסטודנטים הוותיקים ביותר שנרשמו למוסד זה.
עוד בשנת 1850, בגיל 18, חווה גארפילד המרת דת והוטבל לזרם של הוריו, תלמידי ישוע. הוא שגשג אינטלקטואלית במכללת וויליאמס. הוא התענג על ההזדמנות לשמוע את ראלף וולדו אמרסון ואת האתגר להתמודד עם האישיות החזקה של נשיא המכללה, מארק הופקינס. הוא דמיין את עצמו כרפורמטור, המזדהה עם האמונות נגד העבדות של המפלגה הרפובליקנית שאך נוצרה.
למרות שהיה סטודנט רציני, ג'יימס נהנה לצאת לציד, לדוג, לשחק ביליארד ולשתות במתינות, הוא סירב לקבל את התחייבות המחנה המתון או להצטרף למטרה שלו. הוא גם נהנה מנשים, כשיצא עם 3 נשים צעירות בו זמנית. גארפילד התאהב בסופו של דבר בלוקרישיה רודולף, אחת מחבריו לכיתה במכון האקלקטי. כגברת צעירה מושכת, היא הייתה בעלת ידע נלהב והשתוותה לגארפילד בתאבון הידע שלה. בזמן שגארפילד סיים את לימודיו בוויליאמס, היא לימדה בבית ספר.
לאחר שסיים את לימודיו בוויליאמס בהצטיינות ב־1856, חזר גארפילד למכון האקלקטי. למרות שרשמית היה מדריך בשפות קלאסיות, הוא לימד מגוון רחב של קורסים, כולל אנגלית, היסטוריה, גיאולוגיה ומתמטיקה. משנת 1857 עד 1861, הוא כיהן כנשיא המכון, אם כי הוא מצא את ההתקוטטות עם הסגל כבלתי נסבל. בשנת 1858, הוא ולוקרישיה התחתנו. למד משפטים בעצמו, הוא עבר את מבחן לשכת עורכי הדין באוהיו ב־1861.
בשנת 1856, גרפילד פעל באוהיו למען ג'ון סי פרמונט, המועמד לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית. שלוש שנים לאחר מכן, הוא השליך את עצמו לפוליטיקה, כשהפך לחבר הצעיר ביותר בבית המחוקקים באוהיו.
גארפילד, פעיל נלהב של ביטול העבדות, האמין שבשום פנים ואופן לא ניתן לאפשר למוסד העבדות להתפשט לאף אחד מהטריטוריות המערביות. למרות שהוא לא הסכים לפשיטה העקובת מדם של ג'ון בראון על הארפרס פרי, הוא האמין שמשפטו והוצאה להורג של בראון "יהיו שחר של יום טוב יותר".
בבחירות לנשיאות של 1860, גרפילד פעל לטובת אברהם לינקולן. כאשר החלו מדינות הדרום לפרוש מהאיחוד, גארפילד יצא בחריפות נגד ההיפרדות והפציר בממשלה הפדרלית להגיב בכוח. הוא אמר, "נוטה אני להאמין שחטא העבדות הוא אחד מהם שניתן לומר שבלי שפיכת דם אין מחילה". הוא בירך על נפילת פורט סאמטר בנמל צ'רלסטון, מתוך אמונה שזה יאחד את תחושות המדינות הצפוניות בתמיכה במלחמה בקונפדרציה.
באמצע אוגוסט 1861, גארפילד ארגן את חיל הרגלים ה-42 של אוהיו, ועלה מדרגת סגן קולונל לקולונל תוך מספר שבועות. פעמיים הוא זכה להצטיינות: בינואר 1862 בקרב על מידל קריק, החטיבה שמספרה היה גדול בהרבה, הביסה את הקונפדרציה ובכך הותירה אותו בשליטה על מזרח קנטאקי. בספטמבר 1863 בצ'יקמאוגה, הוא יצא לרכיבה נועזת תחת אש האויב. עד אז, הוא היה אלוף, הקצין הצעיר ביותר שהחזיק בדרגה זו. גארפילד שימש כראש המטה תחת מייג'ור גנרל ויליאם ס. רוזקרנס, מפקד צבא קמברלנד, למרות שהוא ערער על הממונה עליו בכך שסיפק מידע שלילי למחלקת המלחמה. בדצמבר 1863, גרפילד התפטר מהצבא כדי לתפוס את מקומו בבית הנבחרים של ארצות הברית, אליו נבחר כגיבור המלחמה בנובמבר הקודם מבלי שנערך מעולם קמפיין בחירות.
חבר הקונגרס גארפילד
במהלך שנות המלחמה, גארפילד בלט כאחד הרפובליקנים הרדיקליים בקונגרס. למרות שהוא פעל למען לינקולן, הוא מעולם לא אהב את הנשיא וראה בו "עורך דין ממדרגה שנייה מאילינוי" שלא הצליח להכריע נמרצות את המלחמה. גארפילד תמך בהחרמת רכוש המורדים בצפון ובהוצאה להורג או בגלות של מנהיגי הקונפדרציה. בבחירות 1864, תוך כדי קמפיין לבחירה מחדש, הוא כמעט ולא הזכיר את הנשיא.
עם הזמן, במהלך שמונה שנות כהונתו, חבר הקונגרס גארפילד ריכך את הנטיות הרדיקליות שלו והפך לפוליטיקאי ותיק. הוא פיתח יכולת לפעול למען פשרה תוך הגנה על האינטרסים המרכזיים של אזור הבחירה המערבי שלו. לחלק מהמשקיפים, יכולתו של גארפילד לצעוד בנתיב ביניים נגעה באופורטוניזם. בעיני אחרים, זה היה סימן להיותו פוליטיקאי מעשי. גארפילד היה שונה מעמיתיו הרדיקליים יותר, ולעתים קרובות תמך בתגובה מתונה יותר כלפי הדרום המובס. עם זאת, הוא הצביע בסופו של דבר בעד הדחת הנשיא ג'ונסון. בשנים 1868 ו־1872, הוא תמך ביוליסס ס. גרנט לנשיאות, למרות שהיו לו הסתייגויות חמורות לגבי היכולות הניהוליות והחכמה הפוליטית של הגנרל.
כחבר קונגרס, גארפילד הפך למומחה בעניינים פיננסיים כשכיהן בוועדות מפתח. הוא מילא תפקידים שונים, ביניהם יו"ר ועדת הבנקים והמטבע, ועדת ההקצאות והוועדה לענייני צבא. הוא גם היה חבר בוועדת הדרכים והאמצעים. בתפקיד זה, הוא דגל במדיניות קשיחה. הוא התנגד לכל המאמצים לנפח את היצע הכסף באמצעות הנפקת מטבע נייר ללא גיבוי זהב; שימוש בדולרים ללא גיבוי (שהודפס במהלך מלחמת האזרחים) כדי לפדות אגרות חוב ממשלתיות; או הנפקת מטבעות כסף ללא הגבלה. עמדתו הפכה אותו למועדף בקרב הרפובליקנים המזרחיים במאבקם למנוע את התרחבות היצע הכסף של המדינה. כנושים, בדרך כלל בנקאים וסיטונאים, לא רצו שהכסף שהם הלוו יוחזר בדולרי נייר פחות יקרים או מנופחים — דולרים שהיו שווים פחות בכוח הקנייה שלהם מהדולרים שהם הלוו. לקוחות פרטיים ועסקיים היו בעלי החוב שלהם. גארפילד גם לא אהב את תוכניות החווה השיתופיות השונות שנתמכו על ידי מה שמכונה הגריינג׳, הקול העיקרי של החקלאים הנלחמים וקבוצה שדגלה בחקיקה ("חוקי גריינג'ר") המסדירים את תחום מסילות הברזל. בפני חבר הקונגרס של אוהיו, הם ייצגו את "הקומוניזם בתחפושת".
בסוגיית המכסים, גארפילד נקט בקו מתון ודגל בשיעורי מכסים מתונים ונמוכים בתגובה לדרישות הבוחרים הכפריים שלו לסחורות זולות מאירופה. אולם בכל הנוגע לאינטרסים של המחוז שלו, הוא קבע את הקו, למשל, כשדרשו מכס גבוה על ברזל חזיר. הוא התנגד לאיגודי עובדים, נלחם על יום העבודה בן 8 שעות למען העובדים הפדרליים, והאמין שיש להשתמש בחיילים פדרליים לפירוק שביתות. במהלך השפל הכלכלי של שנות 1870, הוא היה כל כך מודאג מההוצאות הממשלתיות שהוא התנגד לפרויקטי סיוע במימון פדרלי.
במהלך כהונתו בקונגרס, גארפילד זוהה גם כאחד מכמה חברי קונגרס שקיבלו מניות בקרדיט מובילייר, חברת בנייה של הרכבת הטרנס-יבשתית Union Pacific Railroad שקיבלה הלוואות ומענקי קרקע מהממשלה הפדרלית. חברי הקונגרס המעורבים הואשמו בכך שהשתמשו בהשפעתם כדי להחליש את פיקוח הקונגרס על החברה, ובכך אפשרו לפקידי החברה לשלם לעצמם הוצאות ומשכורות עתק. גארפילד הודה שקיבל רק 329 דולר מהחברה. הוא גם משך את התנגדותו מכיוון שהצביע בעד העלאת שכר רטרואקטיבית והיה קשור לחוזה סלילה מושחת. ב־1874 הוא הפסיד את מקומו בקונגרס.
בבחירות לנשיאות 1876, גרפילד תמך במושל אוהיו, רתרפורד ב' הייז, לנשיא, בין השאר בגלל עמדתו הרכה יותר של הייז בענייני כספים ובחלקו בגלל אי היותו בולט, מה שעשוי היה לחזק יותר את יריביו כמו הסנאטורים רוסקו קונקלינג מניו יורק וג'יימס ג' בליין ממיין. גארפילד כיהן בוועדת הבחירות שחקרה את החזרות השנויות במחלוקת מהצבעות שנערכו בדרום קרוליינה, לואיזיאנה, פלורידה ואורגון. הוא הצביע עם שבעת הרפובליקנים האחרים בוועדה השנויה במחלוקת בת 15 חברים כדי להעניק להייז את הבחירות על ידי הענקת כל האלקטורים ממדינות אלה השנויות במחלוקת לרפובליקנים.
כדי להרגיע את הדמוקרטים הזועמים ששלטו בבית הנבחרים, גארפילד פעל מאחורי הקלעים בתמיכה בפשרת 1877, שסיימה את הכיבוש הצבאי של הדרום והביאה לפחות לשקט פוליטי מסוים.
בתקופת ממשל הייז, גארפילד שימש כמנהיג המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, זכה למוניטין של אסטרטג פוליטי המסוגל להשיג פשרה בין הפלגים השונים בתוך המפלגה שהלכה והתפצלה. קבוצה אחת של רפובליקנים התגייסה סביב הסנאטור קונקלינג מניו יורק, שיחד עם הסנאטורים ג'יי דונלד קמרון מפנסילבניה וג'ון א. לוגאן מאילינוי, התרכזו במדיניות דרומית קשוחה וביקשו את החזרתו של יוליסס ס. גרנט לבית הלבן. הם קראו לעצמם "סטלוארטים", תוך שהם מתייגים את יריביהם במפלגה כ"חצי גזענים". ה"חצי גזענים", בראשות הסנאטור בליין, מיקדו את תשומת לבם בצורך בתעריף גבוה. אבל מעט מאוד הפריד בין שני הפלגים — שניהם חיפשו להשיג חלק בשלטון.
מערכות בחירות
הנשיא רתרפורד ב. הייז שימש כנשיא לכהונה אחת בלבד. כשהרפובליקנים התכנסו בשיקגו ביוני 1880, המאבק על מינוי הנשיא הבא עמד בין הנשיא לשעבר יוליסס ס. גרנט, לבין ג'יימס ג'י בליין, הסנאטור ממיין. גארפילד, ראש משלחת אוהיו ויו"ר ועדת כללי האמנה, תמך במזכיר האוצר ג'ון שרמן מאוהיו, מוותיקי בית הנבחרים והסנאט כאחד. שרמן נועד לשמש כמועמד הפשרה האידיאלי. אך הוועידה נקלעה למבוי סתום במהלך 33 ההצבעות הבאות, כשגרנט מוביל ואחריו בליין ושרמן.
במהלך ההצבעה בוועידה, גארפילד קיבל הצבעה אחת או שתיים בכל מפקד. בהצבעה ה־34, ויסקונסין הטילה 16 קולות לטובת גארפילד. בהצבעה הבאה קיבל גארפילד 50 קולות. המהלך הפך לטלטלה בקלפי ה־36 כאשר אנשיהם של בליין ושרמן התגייסו לחבר הקונגרס מאוהיו, שנבחר על ידי בית המחוקקים של מדינת אוהיו לסנאט האמריקני רגע לפני ועידת המפלגה הרפובליקנית. גארפילד זכה ב־399 קולות לעומת 306 לגרנט, מה ששם אותו בפסגה והעניק לו את המועמדות הרפובליקנית לבית הלבן.
חברו ובן חסותו של קונקלינג, צ'סטר א. ארתור, גבאי מכס לשעבר בנמל ניו יורק, קיבל את מועמדות המפלגה לסגן הנשיא עם אישורו של גארפילד. קונקלינג הזהיר את ארתור מלקבל את התפקיד, כשחזה את תבוסתו של גארפילד והפציר בו "להפיל אותו כמו שהיית עושה עם נעל לוהטת אדומה מהמחצבה". ארתור השיב כי "כהונתו של סגן הנשיא היא כבוד גדול ממה שאי פעם חלמתי להגיע אליו". מינויו של ארתור אורגן מאחורי גבו של גארפילד. גארפילד אישר אותו באי רצון, בידיעה שהוא זקוק לתמיכת המפלגה כדי לצאת מנצח.
כאשר סמואל ג'יי טילדן, מושל ניו יורק לשעבר והמועמד הדמוקרטי ב־1876, הסיר את שמו משיקוליו שלו, הדמוקרטים הציגו את ווינפילד ס. הנקוק, גיבור מלחמת האזרחים וקציןצבא. הנקוק לחם במלחמת האזרחים באנטיאטם וגטיסבורג,. הוא גם שימש כמושל הצבאי של לואיזיאנה וטקסס, כשהוא מתנגש עם הרפובליקנים הרדיקליים כאשר מדיניותו תמכה בלבנים ובדמוקרטים על פני שחורים.
הקמפיין לנשיאות חשף הבדלים מעטים בין המועמדים. הדמוקרטים תקפו את גארפילד על חלקו בשערוריית קרדיט מובילייר. בעקבות עצתו של הנשיא הייז, גארפילד שמר על פרופיל נמוך במהלך הקמפיין. ב-5 באוגוסט גארפילד נפגש עם מנהיגי המפלגה, אם כי לא קונקלינג, בעיר ניו יורק. במהלך חילופי דעות, הבטיח גארפילד להכיר בכל סיעות המפלגה, כאשר יתבצעו מינויים לנשיאות. למרות שהמונחים היו מעורפלים ומעורפלים, מומחים כינו את הוועידה "אמנת השדרה החמישית". גם קונקלינג וגם גארפילד ידעו שהקולות האלקטורליים בניו יורק עשויים בהחלט להכריע את החירות.
באחת הבחירות הקרובות ביותר שנרשמו, גארפילד ניצח את הנקוק בהפרש של 7,368 קולות בלבד, פחות מעשירית אחוז מסך ההצבעות. אם לוקחים בחשבון מפלגות קטנות, גארפילד קיבל רק 48.3 אחוזים. תמיכתו הייתה הרבה יותר חזקה בהצבעות האלקטורליות, שם קיבל 214 קולות לעומת 155 של הנקוק. כל מועמד השיג 19 מדינות. גארפילד זכה במדינות הצפון והמערב התיכון בעוד הנקוק זכה במדינות הדרום ואת רוב מדינות הגבול. אילו ניו יורק הייתה נהפכת לדמוקרטית, עם שינוי של כמה אלפי קולות בכל מדינה, הנקוק היה מנצח. אבל לבסוף גארפילד יצא כשידו על העליונה.
נשיאותו הקצרה
הסופר האמריקני תומס וולף, בספרו ״ממוות לבוקר״ (1935), התייחס פעם לגארפילד כאחד מ"הנשיאים האבודים": ״גארפילד, ארתור, הריסון והייז, זמנו של אבי, דם דמו, חיי חייו, . . . היו האמריקנים האבודים: פניהם הריקות והמושחתות התערבבו, נמסו, שחו יחדיו במעמקי הים של עבר בלתי מוחשי, בלתי ניתן למדידה ובלתי ניתן לזיהוי כמו העיר הקבורה פרספוליס. והם אבדו. כי מי היה גארפילד, אדם מעונה ומי ראה אותו ברחובות החיים? מי יכול היה להאמין שצעדיו נשמעו אי פעם על מדרכה בודדה? מי שמע את הטונים המזדמנים והמוכרים של צ'סטר ארתור? איפה הריסון היה? איפה הייז היה? למי היו השפמים, אשר החריפים: מי היה מי? האם הם לא אבודים?".
נפגע מקליע של מתנקש 100 ימים בלבד לאחר השבעתו, לגארפילד היה די מעט זמן להשיג משהו. זכורה במיוחד התערבותו במינוי המנהל על נמל ניו יורק, שצבר יותר הכנסות מכל שאר הנמלים האמריקאים יחדיו. הוא החליף את הגנרל אדווין א. מריט, בויליאם ה. רוברטסון, נשיא מקצוען מהסנאט של ניו יורק, היו שזעמו על כך והתפטרו מתפקידם במחאה, גרפילד ניצח בקרב ובכך הפך למנהיג המפלגה הבלתי מעורער.
גארפילד הצליח להפעיל את המומחיות הפיננסית שלו, שנרכשה באמצעות ניסיונו בוועדת הקונגרס, על ידי החזרת איגרות חוב ממשלתיות ששילמו ריבית של 6%. האוצר הצליח לממן אותם ב־3.5%, מה שחסך 10 מיליון דולר בשנה — כ־4% מהתקציב הכולל באותה תקופה.
בסכסוך פנים-מפלגתי אדיר, הצליח גארפילד למנות את הקבינט שלו. בצעד קוטבי ביותר, הנשיא החדש התעקש למנות את ג'יימס ג'י בליין למזכיר המדינה. בתפקיד החשוב באוצר, גרפילד שבר בגלוי את קונקלינג כשמינה את וויליאם ווינדום ממינסוטה; גארפילד התעקש שהוא רוצה מישהו משוחרר מהשפעת הבנקאים המזרחיים. הוא גם מינה את בנו של אברהם לינקולן, רוברט טי לינקולן, למזכיר המלחמה שלו, בעיקר בגלל היוקרה הקשורה לשם לינקולן. למשרת התובע הכללי, גרפילד מינה את וויין מקווי, עורך דין מפילדלפיה. סמואל ג'יי קירקווד בן ה־67, מושל איווה בתקופת המלחמה, תפס את משבצת מזכיר הפנים בעוד ויליאם הנרי האנט, עורך דין מניו אורלינס, נבחר למזכיר הצי.
תומס ל. ג'יימס, מנהל הדואר של ניו יורק, קיבל את משרת מנהל הדואר הכללי, משום שהוא היה נאמן לגארפילד. בשנת 1881, מחלקת הדואר הייתה המחלקה הגדולה ביותר בממשל הפדרלי ושימשה למעלה ממחצית הביורוקרטיה הפדרלית. באופן לא מפתיע, זה היה גוף שמועד לשחיתות רבה. כשגרפילד נכנס לנשיאות, פרצה ״שערוריית מסלול הכוכבים״, שהתרכזה בהענקת חוזים פדרליים לסוכנויות כרכרות ועגלות פרטיות שהיו מעורבות בשירות לאזורים מבודדים במערב. הפרשה זעזעה את הציבור שהאשים את חברי המפלגה של גארפילד עצמו במכירת חוזי נתיבי דואר בתמורה להטבות.
במדיניות החוץ גארפילד הוגבלה למינוי תפקידים דיפלומטיים פנויים, ובעיקר מינויו של הסופר ג'יימס ראסל לואל כשגריר ארצות הברית לאנגליה ולו וואלאס, גנרל האיחוד לשעבר וסופר פופולרי, לתפקיד מקביל בטורקיה. גארפילד קיווה שוואלאס יכתוב רומן שווה ערך לרב המכר שלו ״בן חור״ על סמך חוויותיו באזור.
במהלך כהונתו הקצרה של גארפילד, מזכיר המדינה בליין היה כל כך מעורב בענייני חסות, עד שהיה לו מעט זמן להתמודד עם ענייני אמריקה הלטינית, סוגיית ההגירה הסינית או סכסוכי דיג עם הבריטים באוקיינוס השקט — כל אלה דרשו את תשומת לבו.
התנקשות ומוות
ב-2 ביולי 1881, בשעה 9:20 בבוקר, ג'יימס גארפילד נורה בגבו כשצעד עם מזכיר המדינה בליין בתחנת הרכבת בולטימור ופוטומק בוושינגטון. הנשיא הגאה התכונן לעזוב למכללת וויליאמס — הוא תכנן להכיר לשני בניו את גבירתו. היריות הגיעו מרובה בולדוג בריטי מסוג .44, שהמתנקש, צ'ארלס ג'יי גיטו (Guiteau), רכש במיוחד משום שחשב שהוא ייראה מרשים במוזיאון.
רופאיו של גארפילד לא הצליחו להסיר את הכדור, שנתקע בלבלב. ב־19 בספטמבר 1881 מת הנשיא מהרעלת דם וסיבוכים מהירי בחדרי בית החולים באלברון, כפר על חוף ניו ג'רזי, שבו שכבה אשתו שחלתה במלריה.
גיטו, בן 39 באותה תקופה, היה ידוע ברחבי וושינגטון כאדם מופרע רגשית. הוא הרג את גארפילד בגלל סירובו של הנשיא למנות אותו לקונסול אירופי. בתכנון המעשה האלים הזה, גיטו עקב אחרי גארפילד במשך שבועות. ביום מותו של גארפילד, כתב גיטו לנשיא צ'סטר א. ארתור, "ההשראה שלי היא מתנת אלוהים לך ואני מניח שתעריך זאת… לעולם אל תחשוב על סילוקו של גארפילד כעל רצח. זה היה מעשה אלוהים, נובע מצורך פוליטי שהוא היה אחראי לו".
במשפטו, חבר המושבעים התלבט במשך שעה אחת לפני שהוחלט להאשימו. גיטו נידון לתלייה, טיפס על הפיגום ב-30 ביוני 1882, משוכנע שעשה את עבודת האל, כמו רוצחים רבים אחרים בהיסטוריה…
עובדות לא ידועות
נולד בבקתת עץ
גארפילד היה הנשיא האחרון שנולד בבקתת עץ. כשג'יימס נולד ב־1831, אוהיו הייתה על קצה הגבול האמריקאי והייתה מדינה במשך פחות מ־30 שנה. פחות משנתיים לאחר לידתו של ג'יימס, אביו אברהם, מת מחום ותשישות בבקתת המשפחה לאחר שנאבק להציל את החווה משריפה שפרצה. הבקתה, 2 קילומטרים דרך יער עבות עד לכביש הקרוב ביותר, הייתה רחוקה מטיפול רפואי.
היה בסכנת חיים
ג'יימס גארפילד כמעט מת ממלריה שבה חלה בזמן שעבד על תעלת אירי ואוהיו בשנת 1848. ב־1881, אשתו לוקרטיה רנדולף גארפילד כמעט מתה ממלריה בזמן שהתגוררה בבית הלבן. שיטת ההדבקה של המלריה הייתה עדיין בגדר תעלומה בשנת 1880, אם כי ידוע כי המחלה התפשטה באזורי ביצות, כמו סביבת הבית הלבן באותה תקופה. עצם העובדה שהמלריה הופצה על ידי יתושים לא התגלתה עד 1898.
חובב צ'ארלס דיקנס
הילד הראשון של ג'יימס ולוקרטיה גארפילד, בשם אלייזה ארבלה גארפילד, נקרא "טרוט", אזכור לדמותו של דיקנס אליזבת טרוטווד, מתוך ״דיוויד קופרפילד״, שהיה אחד הספרים האהובים על גארפילד.
מנהיג השמאל הראשון
גארפילד היה הנשיא הראשון מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שתמך בזכויות סוציאליות יותר לעמו.
אמו של הנשיא
לאחר השבעתו לתפקיד, הדבר הראשון שג'יימס גארפילד עשה היה להתכופף לנשק את אמו אליזה על לחיה. היא הייתה האם הראשונה של נשיא שהשתתפה בטקס ההשבעה של בנה.
הספרייה הנשיאותית הראשונה
לאחר מותו של גארפילד, רעייתו לוקרטיה אספה וארגנה את המסמכים והתכתובות של בעלה המנוח במאמץ להבטיח שמורשת בעלה לא תוכתם או תישכח. כך יצרה את הספרייה הנשיאותית הראשונה ויצרה את התקדים של איסוף המסמכים של הנשיא לדורות הבאים. יורשו של גארפילד, צ'סטר ארתור, לעומת זאת, שרף את רוב המסמכים שלו יום לפני מותו ב־1886. במשך שנים רבות, למחלקת כתבי היד של ספריית הקונגרס היה רק מסמך אחד שייצג את הנשיא ארתור.
גארפילד איש הדת
גארפילד היה הראשון והוא עדיין הנשיא היחיד שהיה חבר בכמורה. לאחר שהצטרף לכנסייה, גארפילד שימש ככומר לפני שפנה לפוליטיקה. בוושינגטון, גארפילד השתתף בכנסייה הנוצרית בשדרות ורמונט באופן קבוע כל כך, עד שצ'רלס גיטו תכנן במקור לירות בנשיא בכנסייה מכיוון שידע שימצא שם את גארפילד בימי ראשון.
רופא מאז הלידה
הרופא שהיה אחראי על הטיפול הרפואי של גארפילד לאחר שנורה היה ד"ר ד' ווילארד בליס. הד' מייצגת דוקטור, השם הפרטי שהוריו נתנו לו בלידתו, ככל הנראה בציפייה שזה גם יהיה מקצועו של בנם התינוק.
הרופא השחור הראשון
ד"ר צ'ארלס פורוויס, המנתח הראשי של בית החולים בן ה־39, הפך לרופא השחור הראשון שטיפל בנשיא ארה"ב כשהגיע לתחנת הרכבת של בולטימור ופוטומק כדי לטפל בנשיא גארפילד ב־2 ביולי 1881.
תקופה של טרגדיה… וחדשנות
שתי המצאות חדשות פורסמו בתקופת נשיאותו: מאזן האינדוקציה, המצאה של אלכסנדר גרהם בל הידועה לימים כגלאי המתכות והמזגן, הם נבדקו והוכנסו לעבודה בחדר החולים של גארפילד בבית הלבן.
שבועה כפולה
צ'סטר ארתור הושבע לתפקיד פעמיים: תחילה בבית העירוני שלו בניו יורק שעות לאחר מותו של גארפילד ואז שוב ב־22 בספטמבר בחדרו של סגן הנשיא בגבעת הקפיטול. הנשיא ארתור הוסיף את המשפט "כה יעזור לי האל" לסוף השבועה ונשיאים אחרים עשו את אותו הדבר.
הגברת הראשונה של צ'סטר ארתור
כשצ'סטר ארתור הפך לנשיא הוא לא עבר לבית הלבן מיד, אלא הזמין עדכונים נחוצים לבית הנשיא. ארתור התאלמן בשנת 1880 וביקש מאחותו הצעירה, מרי ארתור מקלרוי, לפקח על החובות החברתיות הנהוגות מהגברת הראשונה וההתקשרויות החברתיות של נשיאות ארתור הוגבלו מתוך כבוד לנשיא המנוח גארפילד.
חומר מעשיר לצפייה
נטפליקס כמו נטפליקס לא יכלה לדלג על קורות חייו של הנשיא האמריקני השני בהיסטוריה שנרצח. נטפליקס הפיקה את סדרת הטלוויזיה Death by Lightning בכיכובם של מת׳יו מק׳פיידן ומייקל שאנון שמגוללת את תקופת נשיאותו של גארפילד.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
