נפילת יריחו הוא סיפור מקראי פופולרי שריתק תיאולוגים, היסטוריונים וארכיאולוגים רבים. בתנ״ך, אין הרבה ניצחונות בקנה מידה גדול כמו קרב יריחו. כקרב ראשון מתוך סדרה של קרבות שבני ישראל ניהלו נגד הכנענים.
נפילת חומות יריחו הוא סיפור אפי על ניצחון האמונה. אולם, עד כמה מדויק היסטורית התיאור המקראי על נפילת יריחו? האם הסיפור אמיתי, או שמא מדובר בעוד אגדה שנכנסת לקטגוריה של תעמולה היסטורית?
העיר העתיקה יריחו היא כיום אתר ארכיאולוגי בארץ ישראל המכונה תל א־סולטאן. ברם, בשנת 8500 לפנה"ס, יריחו הייתה עיר צומחת שהתהדרה בחומות בעובי של למעלה מ־6 מטרים ובגובה של 15 מטרים ובמגדל הגבוה ביותר באותה עת בגובה של 28 מטרים. עד היום חומות יריחו הן חומות ההגנה העתיקות ביותר שהתגלו אי פעם. כדי להוסיף למבנה המרשים הזה עבור צבאות מוקדמים, גם תעלת הגנה ענקית הקיפה את החומות. למרות שמספרים אלה עשויים להיראות חסרי משמעות בהשוואה לביצורים מאוחרים יותר, אנשי יריחו בוודאי ישנו בשקט במיטותיהם, בידיעה שחומות המגן העצומות הללו ניצבו במקומן.
במהלך אלפי השנים, יריחו פרצה כעיר חשובה למשי. אך לפעמים היא ננטשה כשקבוצות עמים היגרו ברחבי העולם העתיק. עם זאת, יריחו עמדה בפני איום נוסף בשנת 1400 לפני הספירה, למעלה מ־7000 שנים לאחר הקמתה. כשהיא מיושבת בידי הכנענים, העיר צפויה היתה ליפול למתקפה של בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון.
אולם כיבוש יריחו פירושו כיבוש חומותיה, דבר שלא ייעשה בקלות. בתקופה זו, יריחו לא רק התהדרה בחומותיה המקוריות, בגובה 15 מטר, אלא גם במערכת ביצורים שנייה וחדשה יותר שמוקמה בראש גבעת יריחו. הביצורים הללו היו יכולים להגיע לגובה מרשים של 26 רגל ולהקיף את העיר כולה. לפני שהאשורים המציאו את נשק המצור במאה התשיעית, נראה היה שרק התערבות אלוהית יכולה להפיל את חומות יריחו.
בתנ״ך, בני ישראל והכנענים הם אויבים קדומים. גם אנשי כנען היו צאצאים מנח אך באמצעות בנו חם, שהתפרסם בשל בגידתו בנח ובכך קולל להיות כפוף לבני ישראל.
הכנענים ישבו בארץ שהובטחה לבני ישראל, העם הנבחר. הם היו גם עובדי אלילים ידועים שנאמר כי היו מונעים רק מחמדנות ועושר חומרי. בשל עבירות אלו, הם יהיו בין הראשונים שירגישו את זעמו של האל.
אולם לפני כן, בני ישראל דרשו מנהיג. לאחר מות משה רבנו, נבחר תלמידו יהושע למשימה זו והובטח שאלוהים יהיה עמו במסעו לכבוש את הארץ המובטחת, היא ארץ ישראל.
יהושע לא היה טיפש — הוא היה מודע היטב לכך שהמעוז העתיק של יריחו חסם את דרכו לארץ המובטחת ולכן הוא שלח מרגלים לעיר. שם פגשו המרגלים את רחב הזונה שהסתירה אותם מזעמו של מלך יריחו והם הבטיחו את שלומה במתקפה המתוכננת. לאחר מכן חזרו המרגלים ליהושע, אשר היה בטוח בניצחון וחצה את נהר הירדן בראש צבאו.
בהגיעו לעיר העתיקה, פגש יהושע לראשונה אדם אוחז בחרב. כששאל אותו אם הוא כנעני או ישראלי, השיב האיש שהוא מפקד בצבא ה' — הידוע גם כמלאך. הפגנת התערבות אלוהית זו לא הגיעה לרגע מוקדם מדי, שכן בני ישראל גילו במהירות שיריחו כמעט בלתי ניתנת לחדירה בכל אמצעי לחימה שהם מכירים.
על פי המקרא, "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" (יהושע ו׳, א׳). כשהוא לא הצליח לתקוף, יהושע התפלל וקיבל סיוע אלוהי. האל דיבר אל יהושע והפציר בו ובשאר בני ישראל הלוחמים לצעוד ברחבי העיר פעם אחת, בכל יום, במשך שישה ימים. לא רק זה אלא את ארון הברית המפורסם, כלי הזהב שהחזיק את עשרת הדיברות המקוריות, יילקח איתם. חצוצרות של קרן איל שהוחזקו על ידי הכהנים היו אמורות להילקח במשמרת היומית הזו בהקיפם את החומות.
כמובן, שבע הוא מספר תנ״כי חשוב ומובהק. לפיכך, ביום השביעי, העם, התיבה והכוהנים עם קרניהם ערכו שבעה הקפות סביב העיר הנצורה. בסיומם הם היו אמורים לתקוע בקרניים, לצעוק לתפילה בעוד שהאל הבטיח שהוא יקרע את חומות יריחו האדירות.
הוראות אלו בוצעו בדיוק כפי שציווה האל במשך שישה ימים. ביום השביעי והלפני אחרון, ממש לפני התהלוכה האחרונה, פנה יהושע לחייליו לאמור "וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב. ". (יהושע ו׳ כ״א). בשל תאוות הבצע וחוסר תום הלב, נאלצו לטהר את העיר כולה, מלבד רחב הזונה ומשפחתה שעזרו להסתיר את מרגלי ישראל. עם זאת, האל עדיין יקבל את המגיע לו מהעיר ברגע שהיא תיפול כפי שהובטח. כל חפצי הערך זהב, כסף וברונזה היו אמורים להישמר כאוצר האל.
כך, ביום השביעי, סבבו בני ישראל את העיר שבע פעמים עם ארון הברית. לאחר שהסתיימה התהלוכה, תקעו בשופרות, העם צעק לתפילה והחומות האדירות ביותר בעולם העתיק קרסו.
בני ישראל רצו במעלה המדרון מעל החומה שהופלה. אז החל הטבח והעיר נהרסה והובערה. כשהעיר בערה, יהושע הטיל את מכת המוות על יריחו. הוא קילל את מי שינסה לבנות מחדש את העיר באומרו, "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ–בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו' כ"ו). זה נמשך במשך חצי אלף שנה, כאשר יריחו תהיה נטושה במשך 500 השנים הבאות.
עדויות ארכיאולוגיות סביב אתרים תנ"כיים היו תמיד במחלוקת חריפה. אנשים בני דתות שונות התומכים בתנ"ך דוגלים בסיפורים שנמצאו בו כעובדות היסטוריות כספר שאלוהים קבע, בעוד שאחרים ממהרים להצביע על הנושאים שנמצאו בדפיו שאינם נתמכים בעדויות ארכיאולוגיות — המבול של נח הוא דוגמה אחת. יש אנשים שפשוט רוצים לדעת אם הספר יכול לשמש כראיה היסטורית במידה כלשהי או שמא הדיווחים על ניצחונות בני ישראל היו בסך הכל תעמולה דתית והיסטורית שנוצלה על ידי עמים קדומים וחכמים כדי להוכיח שאלוהיהם היה חזק יותר מכל האחרים וכדי לתת תקווה לדורות הבאים.
אז היכן עומדת יריחו בנוגע לשאלות הללו בהשוואה למקרא? כאחת הערים העתיקות ביותר בהיסטוריה ובשל חשיבותה לבני דתות רבות, העיר העתיקה נחקרה ונחפרה רבות על ידי ארכיאולוגים במאה ה־20.
מ־1907 עד 1911, ארנסט סלין וקרל ווצינגר חפרו את יריחו העתיקה. הם גילו את השרידים של החומה הפנימית הקטנה והישנה יותר והחומה החיצונית המסיבית יותר. בעוד שנראה שההרס מסמל ניצחון לתומכים בסיפורו של יהושע, סלין ו־ווצינגר החליטו בסופו של דבר שהרס החומות התרחש ככל הנראה בתקופת הברונזה התיכונה, 200–500 שנים לפני הגעתו וניצחונו של צבא האל.
חפירה נוספת בוצעה ביריחו בשנות ה־30 של המאה ה־20 על ידי ג'ון גרסטנג, שנפל איפשהו בין הדיווחים התנ"כיים והחילוניים על מה שהתרחש. גרסטנג מצא כי בניגוד לקודמיו, חומות יריחו נפלו בשנת 1400 לפנה"ס (השנה הקריטית לסיפור התנ"כי) וכי בני ישראל היו שם, מה שהוביל להרס העיר. עם זאת, גרסטנג אימץ השקפה פרגמטית יותר כשדיבר על מה שגרם לקריסת החומות; בשל הפעילות הסייסמית הידועה באזור ובגלל שהחומות נפלו כלפי חוץ, גרסטנג האמין שסביר יותר שרעידת אדמה באותו מועד גרמה לחומות האדירות של יריחו ליפול ולא התערבות אלוהית.
עם זאת, חושבים התומכים, האם לא ייתכן שרעידת האדמה הייתה צורת התערבות אלוהית משלה? הארוע בהחלט התרחש בזמן מתאים, ובני ישראל לא היו יכולים לכבוש אילולא התרחשה הרעידה. ואכן, זה מעלה שאלה נוספת, איך מגדירים נס?
רמזים אחרים שגרסטנג נותן תומכים גם בתיאור ספר יהושע. העובדה שהחומות נפלו כלפי חוץ במקום פנימה היא ניצחון קטן, שכן יהושע מציין בבירור שבני ישראל התוקפים טיפסו על החומה שנפלה ומעליה. זה גם מספק נימוק מוצק לגבי האופן שבו הם הצליחו לטפס על החומה הקטנה והישנה יותר. יתר על כן, גרסטנג גילה הוכחה לשריפה שפרצה כשהחומות נפלו, מה שתמך עוד יותר בתיאור התנ"כי שקבע שבני ישראל הבעירו את העיר כולה.
בשנות ה-50 בוצעה חפירה נרחבת ומשמעותית נוספת ביריחו, הפעם על ידי הארכיאולוגית הנודעת קתלין קניון (Kathleen Kenyon) שהביאה טכנולוגיה חדשה לאתר הארכיאולוגי, תוך בחינת סטרָטיגרפיה (תארוך סלעים) ושברי חרס. בהתבסס על ממצאיה, הסיקה קניון שנפילת יריחו התרחשה בשנת 1550 לפנה"ס, 150 שנה לפני השנה הרווחת של 1400 לפנה"ס לכיבוש העיר בידי בני ישראל. מכיוון שקניון הייתה דמות בולטת בתחום, עבודתה הייתה בדרך כלל מקובלת יותר מזו של גרסטנג. רבים חשבו שהממצאים הללו פגעו אנושות בתיאור התנ"כי של יריחו, אך אחרים התמידו באמונותיהם.
לדוגמה, קניון גילתה גם תבואה שרופה בחפירה שלה. התבואה השרופה הזו גרמה לרבים להאמין שיריחו נפלה מהר יחסית מכיוון שהתבואה נצרכה באופן שונה מאשר אילו העיר הייתה נתונה למצור ממושך — שבהחלט יכלה לעמוד בו הודות לחומותיה וביצוריה העצומים. עבור חלק, הדגן שלא נאכל מצביע על האפשרות שהעיר נכבשה בצורה מפתיעה לאחר ימים בלבד (אולי רק שבעה?) ושוב נותן אמון בנרטיב המקראי דווקא.
משנות ה־50 ועד היום, חפירות ארכיאולוגיות, דיונים ובדיקות מדעיות נמשכו ללא הפסקה באתר הארכיאולוגי של יריחו, כאשר חוקרים מנסים לחבר את מה שהתרחש בעיר לפני יותר מ־3000 שנה. למעשה, כמה מהממצאים החדשים ביותר, כולל מחקר נוסף על ממצאיו של קניון, בדיקת כלי החרס ותיארוך פחמן-14, תארכו את הרס העיר כמעט בדיוק לשנת 1400 לפני הספירה, מה שמעניק ביטחון גדול עוד יותר למי שמאמין שאלוהים אכן הפיל את חומות יריחו ומסר את העיר לעמו הנבחר.
אז, השאלה נותרת בעינה: האם נפילת יריחו הייתה ניצחון בממדים תנ"כיים עבור בני ישראל או פשוט תעמולה היסטורית וסיפור מרתק? יותר חשוב, האם זה משנה?
בעוד שהטיעונים המעמידים את חורבן יריחו במקביל למקורות הם משכנעים, שאלות כגון אלו מאתגרות במהותן. העדויות הארכיאולוגיות הן חלק משני כי הוויכוח נמשך, לא משנה מה הממצאים. חוקרי המקרא עדיין משוכנעים שהראיות ברורות לכך שאלוהים הפיל את החומות עבור בני ישראל. יחד עם זאת, ספקנים וארכיאולוגים בעלי שם אחרים מאמינים שסביר יותר שבני ישראל פשוט היגרו לאט לאדמות הכנענים ובנו אגדות תוך כדי התנגשות עם המקומיים. העיר יריחו, לטענתם, כבר הייתה נטושה במשך יותר ממאה שנה ורק שולבה בסיפורם.
ללא קשר למה שהתרחש בפועל, חיוני להבין שספר התנ"ך לא נוצר כספר לימוד בהיסטוריה — למרות שרבים מהתיאורים בו הם עובדות היסטוריות שניתן לאמת בקלות. בין אם נפילת יריחו התרחשה בדיוק כפי שנכתב בדפיו ובין אם לאו, היא נותרה כרוניקה סוחפת של אמונה וניצחון.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
