ישו. בין מציאות לבדיה

רבים מפקפקים בכך שישו הנוצרי היה אישיות אמיתית. יש שמאמינים בכך מתוך אמונה. אבל האם קיימות ראיות היסטוריות לכך שהוא בכלל היה קיים?

רוב האנשים יספקו את תשובתם מנקודת המבט שלהם בנוגע לאמונה ודת, במקום לבחון את הראיות שבאופן אובייקטיבי יובילו לתשובה. נוצרים יטענו שישוע אכן התקיים כיוון שהכתובים אומרים זאת. אחרים מאמינים שהמקרא הוא מקור לא אמין המלא במיתוסים וכי הוא שוּחַת עד כדי כך שאינו ראוי לאמון. בחינה אובייקטיבית של ההיסטוריות של קיומו של ישו צריכה, אם כן, להסתמך על ראיות ממקורות שמחוץ למקרא.

ישוע או ישו?

ישו במקורות לא-נוצריים

שישה מקורות לא-נוצריים רלוונטיים לשאלה האם ישוע היה דמות היסטורית: טקיטוס, יוספוס, פליניוס הצעיר, סואטוניוס, לוסיאן וקלסוס. חלק מהאזכורים של מחברים אלה שנויים במחלוקת כיוון שהם אינם ספציפיים לגמרי בנוגע לישוע אלא מזכירים נוצרים קדומים. עם זאת, דברי ימי ישוע אינם אבודים בהכרח בשל חוסר הדיוק, אך מקורות אלה הם בעלי ערך נמוך יותר מאלה שמזכירים את ישוע בשמו. לכן, נחלק את המקורות לשתי קטגוריות: ראיות ספציפיות וראיות עקיפות.

הראיות הספציפיות מוגבלות להיסטוריונים כמו יוספוס וטקיטוס, בעוד שהראיות העקיפות מתייחסות לאזכורים של נוצרים שהתאימו את הטענות של הנרטיב מהברית החדשה ו/או ההיסטוריה, ובכך מראות שישוע אכן התקיים. יש לזכור כי הנצרות הקדומה נחשבה ככת של היהדות בעולם הרומי, ואזכורים של ישוע ושל נוצרים הם לעיתים מזלזלים. ייתכן שישו, כדמות מרכזית בנצרות, אינו מוזכר ישירות באזכורים אלה, אף על פי שהתנועה הנוצרית נוסדה על בסיס חייו ופעולותו. אזכורים כאלה מעידים על כך שישוע אכן חי במהלך המאה הראשונה לספירה.

ראיות ספציפיות

2 היסטוריונים מהמאות הראשונות לספירה הזכירו במפורש את ישוע בכתביהם. אלו היו טקיטוס ויוספוס.

טקיטוס

קורנליוס טקיטוס, היסטוריון רומי שחי בין 54 ל-120 לספירה, ונחשב על ידי חלק מהחוקרים לגדול ההיסטוריונים הרומים בכל הזמנים. הוא כתב על ישוע בחיבורו ״האנאלים״ (ספרי השנים) בסביבות 116 לספירה, שם הוא מעיר את ההערה הבאה כאשר הוא דן בשעירים לעזאזל שנירון האשים בהם את השריפה הגדולה של רומא בשנת 64 לספירה: "שמם [של הנוצרים] בא מהמושיע, אשר, בזמן שלטונו של טיבריוס, הוצא להורג על ידי הפרוקוראטור פונטיוס פילטוס."

כאן, טקיטוס מאשר את קיומו של ישוע ואת צליבתו על ידי פונטיוס פילטוס והוא ממשיך לדבר על התפשטות הנצרות באימפריה הרומית, אף כי מנקודת מבט רומית עוינת. הוא אינו מביע כל ספק שישוע היה דמות היסטורית.

יוספוס

פלאוויוס יוספוס, היסטוריון יהודי שחי במאה הראשונה לספירה, מספק אזכורים משמעותיים לישוע בכתביו, בעיקר בספריו קדמוניות היהודים ומלחמת היהודים. יוספוס, הלא הוא יוסף בן מתתיהו, על אף שחלק מכתביו של יוספוס היו נתונים לתוספות נוצריות מאוחרות יותר, רוב החוקרים מסכימים כי קטעי הליבה המתייחסים לישוע הם אותנטיים. קטעים אלה כוללים אזכורים של ישוע כאיש חכם, עושה מעשים מפתיעים, וצליבתו תחת פונטיוס פילטוס.

יוספוס כתב: "וכבר מת פסטוס, ואלבינוס היה בדרך; הוא אסף אפוא את הסנהדרין של השופטים, והביא לפניהם את אחיו של ישוע, הנקרא המושיע, ששמו היה יעקב, וכמה אחרים…" יוספוס נולד זמן קצר לאחר מותו של ישוע, וכבנו של הכהן הגדול מתיאס, הוא גדל בסביבה שהייתה מודעת היטב לכת הנוצרית החדשה והרכה. ייתכן שאף שמע חלק מהשליחים מטיפים.

מאוחר יותר, ב״קדמוניות״ 18.63, כתב יוספוס: "בזמן זה הופיע ישוע, איש חכם, אם אכן ראוי לקרוא לו איש. שכן הוא היה עושה מעשים מדהימים, מורה לאנשים המקבלים את האמת בהנאה. והוא צבר תומכים הן בקרב יהודים רבים והן בקרב רבים ממוצא יווני. הוא היה המושיע. וכאשר פילטוס, בשל האשמה שהוגשה על ידי ראשינו, גזר עליו מוות בצלב, אלה שאהבו אותו קודם לכן לא חדלו לעשות כן. כי הוא נגלה להם ביום השלישי חי שוב, בדיוק כפי שהנביאים האלוהיים דיברו על דברים אלה ועל אינספור דברים נפלאים אחרים אודותיו. ועד היום הזה שבט הנוצרים, הנקרא על שמו, לא נכחד."

על אף שחוקרים אחדים טוענים כי קטע זה מראה שיוספוס התנצר, אב הכנסייה אוריגנס הצהיר כי יוספוס לא היה נוצרי. בין אם היה או לא, יוספוס נותר היסטוריון מכובד ומצוטט לעיתים קרובות מהמאה הראשונה וראשית המאה השנייה לספירה. עבודתו מתייחסת ישירות לישוע ומאשרת את ההקשר ההיסטורי של מותו של ישו.

ראיות עקיפות

פליניוס הצעיר

פליניוס הצעיר היה סנאטור והיסטוריון רומי שחי במאה הראשונה לספירה. באחד ממכתביו לקיסר הרומי טראיאנוס בסביבות 112 לספירה, הוא מזכיר את הנוצרים ואת מנהגי פולחנם. פליניוס רדף נוצרים על שלא ויתרו על אמונתם. הוא מציין כי הנוצרים "נפגשו בקביעות לפני עלות השחר ביום קבוע, ושירו לסירוגין מזמור למושיע כאילו לאל." הערתו של פליניוס רומזת כי הוא האמין שישו היה אדם ממשי. על אף שהוא אינו מזכיר את ישוע ישירות, אזכורו של פליניוס את הנוצרים ואת פעילויותיהם משמש כראיה עקיפה לקיומו של ישוע, שכן נוצרים קדומים אלה ריכזו את אמונותיהם ומנהגיהם סביבו.

סואטוניוס

גאיוס סואטוניוס טרנקוילוס, היסטוריון רומי ששירת תחת הקיסר אדריאנוס, כתב על נוצרים קדומים בחיבורו ״חיי שנים-עשר הקיסרים״, שפורסם בסביבות 120 לספירה. בביוגרפיה שלו על הקיסר קלאודיוס, הוא מזכיר את גירוש היהודים מרומא עקב מהומות שנגרמו על ידי "כרסטוס". אף על פי שהאזכור קצר ועמום במקצת, חוקרים רבים מפרשים את "כרסטוס" כטעות כתיב של "כריסטוס" (המושיע). סואטוניוס מזכיר גם "אמונה תפלה חדשה ומזיקה" הנקראת נצרות. הוא מזכיר כי המדינה האשימה נוצרים אלה בהצתת השריפה שהרסה את רומא ב-64 לספירה והענישה אותם בהתאם.

בהתחשב בהקשר, נראה סביר ש"כרסטוס" יכול להיות התייחסות לישו. לא סביר שנוצרים היו מעמידים את עצמם בסכנת רדיפה כזו אם האדם שעל שמו נקראו כקבוצה היה פיקטיבי.

לוסיאן

לוסיאן מסאמוסאטה היה סאטיריקן יווני בן המאה השנייה שכתב על דמויות דתיות ופילוסופיות שונות. בחיבורו ״מותו של פרגרינוס״ הוא מזכיר את הנוצרים ואת מייסדם, אדם שנצלב בארץ ישראל. לוסיאן כתב על הנוצרים: "…אותו אדם שהם עדיין סוגדים לו היום, האיש מארץ ישראל אשר נצלב כיוון שהביא צורה חדשה זו של חניכה לעולם."

לוסיאן אינו מזכיר את ישוע בשמו, אף על פי שבהקשר הוא מדבר על ישו כדמות היסטורית. הוא אינו מפקפק במציאות קיומו של ישוע בסאטירה שלו.

קלסוס

קלסוס היה פילוסוף מהמאה השנייה לספירה. אף על פי שכתביו המקוריים של קלסוס אינם קיימים עוד, אנו יודעים על תוכנם מאב הכנסייה אוריגנס, שכתב כתב הפרכה. ב״נגד קלסוס״, אוריגנס טוען נגד טענותיו של קלסוס שישוע היה ילד לא חוקי של מרים וחייל רומי, שנסיו היו מעשי כשפים וקסמים, ושהוא לימד את חסידיו להתחנן ולגנוב. אין ספק רב שקלסוס החשיב את ישוע לדמות היסטורית מההאשמות שהעלה נגדו.

מסקנה

הראיות העקיפות המפורטות לעיל מגבירות את הסבירות שישוע התקיים. ההקשרים שעליהם הם מדברים תואמים את הנרטיב המקראי. אף אחת מהדמויות המוזכרות לא הייתה אוהדת למטרה הנוצרית, ואף אחת מהן לא פקפקה בהיסטוריות של ישו כדמות המרכזית של האמונה הנוצרית.

שני המקורות העיקריים לראיות ספציפיות לקיומו של ישוע מגיעים משתי נקודות מבט שונות. יוספוס היה היסטוריון יהודי, בעוד טקיטוס היה היסטוריון רומי. שניהם מזכירים את ישו בשמו באופן שלא יכול להיות ספק שהם החשיבו אותו לדמות היסטורית. בשני המקרים, ההיסטוריונים מתייחסים להקשר מותו של ישו על ידי פונטיוס פילטוס.

יוספוס גם מזכיר את יעקב, אחיו של ישוע, ובכך מצביע על כך שהוא הבין שישו היה אדם אמיתי. ייחוסו כבן לכהן גדול הציב אותו בעמדה אידיאלית להיות מודע לאתגר שהציבה הדת הנוצרית החדשה בפני היהדות.

גם טקיטוס וגם יוספוס הם היסטוריונים אמינים מהמאה הראשונה לספירה, ואין סיבה לפקפק באזכורים שלהם לישוע כדמות היסטורית כאשר חוקרים מעריכים מאוד את שאר עבודתם. משמעותי הוא שככל הנראה שני ההיסטוריונים הנערצים ביותר מהמאה הראשונה לספירה מזכירים את ישוע בשמו. לאף אחד מהם לא הייתה הטיה נוצרית שעלולה לגרום למתבונן הספקני לפקפק באמיתות עבודתם כשהם מתייחסים לישו.