כמה מכם יכולים לומר שהם יודעים מי המציא את הפאזל? על כל פנים, שמו ג'ון ספילסברי והוא היה האיש שהפך מפת עולם למשחק ההרכבה המפורסם ביותר בהיסטוריה…
בלונדון של אמצע המאה ה-18, בין סמטאות העיר השוקקות, עמל חרט ויצרן מפות בשם ג'ון ספילסברי על מלאכת מחשבת שתשנה את פני החינוך והפנאי לעד. בשנת 1760 לערך, הוא הציג לראשונה את מה שייחשב לימים לפאזל הראשון בעולם, כשהוא מנסה למצוא דרך מקורית ויצירתית להנגיש את מדעי הגיאוגרפיה לדור הצעיר.
ג'ון ספילסברי, חרט ויצרן מפות גיאוגרפיות שחי ופעל בלונדון, המציא מפת עולם חתוכה לחתיכות שהודבקה על בסיס עץ. המצאה זו נועדה לשמש ככלי לימודי לשיפור הידע הגיאוגרפי של תלמידים, והיא מהווה את ראשיתו של הפאזל המודרני, שהתפתח משעשוע אריסטוקרטי יקר למשחק קרטון פופולרי המיוצר בהמוניו. הוא היה בעל חזון חינוכי. כאשר התגורר ועבד בלונדון במהלך המאה ה-18, הוא חיפש דרך לעורר עניין בגיאוגרפיה בקרב תלמידים. הפתרון שלו היה מבריק בפשטותו: הוא לקח מפת עולם שצייר וחרט, הדביק אותה על בסיס עץ איכותי ואז ניסר אותה לחתיכות נפרדות לפי גבולות המדינות והיבשות.

התלמידים שקיבלו לידיהם את המצאתו של ג'ון ספילסברי התבקשו להרכיב יחד את חלקי המפה השונים. פעולת ההרכבה הפיזית של היבשות על גבי בסיס העץ נועדה להטמיע בזיכרונם את המיקום המדויק של כל חבל ארץ. התחריט המקורי של ג'ון ספילסברי נעשה בשחור-לבן וניתן היה לראות בו בבירור את אירואסיה, את צפון ודרום אמריקה ואת אפריקה. עם זאת, המפה לא הייתה שלמה במונחים של ימינו. כך נוצר למעשה הפאזל (או תַּצְרֵף, בעברית תקנית…)
הידעת?
בפאזל המפה הראשון של ג'ון ספילסברי חסרו אוסטרליה ואנטארקטיקה, כיוון שאוסטרליה טרם נחקרה במלואה באותה תקופה ואנטארקטיקה התגלתה רק במאה ה-19.
התפתחות הפאזל ככלי לימודי ותענוג יקר
מאז המצאתו של ג'ון ספילסברי בסביבות 1760 ועד שנות ה-20 של המאה ה-19, הפאזלים שימשו בעיקר כעזרי לימוד בבתי ספר ובקרב משפחות אמידות. באותן שנים, הטכנולוגיה של החלקים הייתה שונה מזו המוכרת לנו כיום. חלקי המפה שייצר החרט הלונדוני ויורשיו לא היו "ננעלים" זה בזה. במקום המבנה המשולב המוכר לנו, החלקים היו פשוט מונחים זה לצד זה על בסיס מיוחד, מה שדרש יד יציבה וריכוז רב.
בתחילת דרכו, הפאזל היה מוצר יקר מאוד. התהליך הידני של חריטת המפה, הדבקתה על לוח עץ וניסור החלקים הפך את החידה של ספילסברי לתענוג השמור לשכבות הגבוהות בלבד. המצב החל להשתנות רק לקראת סוף המאה ה-19, כאשר חלה תמורה בחומרי הגלם. בסיס העץ הכבד והיקר הוחלף בקרטון זול יותר, מה שאפשר את הוזלת המוצר והפיכתו לנגיש לקהל רחב יותר של אנשים שרצו לאתגר את מוחם בפתרון חידות.
קווים לדמותו של חרט
ג'ון ספילסברי היה השני מבין שלושת בניו של תומאס ספילסברי; אחיו הבכור היה החרט ג'ונתן ספילסברי, ולעתים נוצר בלבול בין השניים. הוא שימש כשוליה של תומאס ג'פריס, הגיאוגרף המלכותי של המלך ג'ורג' השלישי.
בשנת 1763 הציג עצמו ספילסברי כ"חרט ומבתר מפות בעץ", והוא כמעט בוודאות היצרן המסחרי המוקדם ביותר של פאזלים. הוא יצר את הפאזל הראשון בשנת 1766 ככלי עזר לימודי להוראת גיאוגרפיה. הוא הצמיד מפת עולם ללוח עץ וחתך כל מדינה בנפרד כדי ליצור את הפאזל הראשון. כמי שזיהה את ההזדמנות העסקית, הוא יצר פאזלים בשמונה נושאים: העולם, אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה, אנגליה וויילס, אירלנד וסקוטלנד.
דמות נוספת שזוהתה כמי שיצרה פאזלים של מפות עוד לפני שספילסברי החל למכור את מרכולתו היא מאדאם דה בומון, סופרת ומחנכת צרפתייה שהתגוררה באנגליה בין השנים 1748–1762. אזכורים ל"מפות העץ" של מאדאם דה בומון מופיעים במכתבים שנשלחו בשנים 1759 ו-1762, תאריכים הקודמים למכירת הפאזלים של ספילסברי.
ספילסברי נישא לשרה מיי מניומרקט שבסאפוק בשנת 1761. לאחר מותו, ניהלה שרה את העסק שלו במשך תקופה מסוימת, ולאחר מכן נישאה להארי אשבי, שהיה שולייתו של ספילסברי והמשיך למכור את הפאזלים.
המהפכה התעשייתית של חברת האחים פארקר
השלב הבא באבולוציה של הפאזל התרחש מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בארצות הברית. בשנת 1909, חברת Parker Brothers (פארקר בראדרס) חוללה מהפכה של ממש בתחום. החברה פתחה את המפעל הראשון שהתמחה בייצור פאזלים בעלי חלקים מתחברים, או "ננעלים". פיתוח זה של חברת פארקר בראדרס שינה את חוויית המשתמש, שכן כעת ניתן היה להזיז קבוצות של חלקים מורכבים מבלי שהם יתפזרו.
השימוש בקרטון והמצאת החלקים הננעלים על ידי חברת פארקר בראדרס הפכו את הפאזלים לפופולריים בכל העולם. מה שהתחיל ככלי עזר ללימוד גיאוגרפיה בבית המלאכה של ג'ון ספילסברי בלונדון, הפך למשחק פנאי מרכזי בבתים רבים. חברת פארקר בראדרס בארה"ב הביאה את הבשורה של הייצור ההמוני, ובכך חתמה את המעבר של הפאזל ממוצר חינוכי אריסטוקרטי לבילוי משפחתי גלובלי.
הידעת?
עד סוף המאה ה-19 פאזלים יוצרו על בסיס עץ, ורק אז החלו להשתמש בקרטון כדי להוזיל את עלויות הייצור לציבור הרחב.
ההיסטוריה של הפאזל היא עדות ליכולת של האדם להפוך צורך פדגוגי למקור של הנאה וסיפוק. מאז התחריט השחור-לבן של ג'ון ספילסברי ועד למפעלים המשוכללים של חברת פארקר בראדרס, הפאזל ממשיך לאתגר את המחשבה האנושית ולחבר בין חלקים לכדי תמונה שלמה אחת.
כל פרט קטן בהיסטוריה, אפילו חלק קטן של פאזל, בונה את התמונה הגדולה של האנושות. אז אם נהניתם מהמסע הקטן אל המאה ה-18 בלונדון, אנחנו מזמינים אתכם להמשיך ולחקור את האתר שלנו, לקרוא סיפורים נוספים שישלימו לכם את תמונת העבר. אל תשכחו לשתף את הכתבה עם חובבי היסטוריה נוספים ולהירשם לניוזלטר שלנו כדי להישאר תמיד מעודכנים בסיפורים המרתקים ביותר שההיסטוריה מספרת לנו.
תאמל״ק לי