נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר הלך לעולמו בגיל 100 בביתו שבג'ורג'יה. היה הנשיא שבכהונתו נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, אך ברבות השנים הפך למבקר חריף של ישראל.
ג'ימי קרטר נבחר לנשיא ב־1976, נדחה על ידי מצביעים מאוכזבים לאחר קדנציה אחת בלבד, עם זאת הוא זכה בפרס נובל לשלום, אבל כך גם ערפאת וברק אובמה…
הוא מת אמש בביתו, בפּליינס, ג'ורג'יה. הוא היה בן 100 במותו והנשיא האמריקאי החי המבוגר ביותר בכל הזמנים. סיבת המוות לא נמסרה מיד. בהצהרה בפברואר 2023, מרכז קרטר מסר כי הנשיא לשעבר, לאחר מספר אשפוזים בבית חולים, יפסיק טיפול רפואי נוסף ויבלה את שארית זמנו בבית תחת טיפול בהוספיס. הוא טופל בשנים האחרונות בסוג אגרסיבי של סרטן עור מלנומה, עם גידולים שהתפשטו לכבד ולמוחו.
אשתו, רוזלין, הלכה לעולמה ב־19 בנובמבר 2023, בגיל 96. בני הזוג קרטר, שהיו שותפים קרובים בחיים הציבוריים, היו נשואים במשך יותר מ־77 שנים, הנישואים הנשיאותיים הארוכים ביותר בתולדות ארה"ב. אחת מהופעותיו הפומביות האחרונות הייתה בהלווייתה, שם ישב בשורה הראשונה בכיסא גלגלים. קרטר צולם לאחרונה מחוץ לביתו עם משפחה וחברים כשצפה בטיסה ב־1 באוקטובר 2024 שנערכה לציון יום הולדתו המאה.
קווים לדמותו
ג'ימי קרטר כיהן כנשיאה ה־39 של ארצות הברית בשנים 1977–1981. הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2002 והסיבה הרשמית ציינה את עבודתו למציאת פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים, לקידום דמוקרטיה וזכויות אדם ולקידום פיתוח כלכלי וחברתי.
קרטר שאף להפוך את הממשל לעממי יותר, להגיב לעם האמריקאי ולציפיותיו. אבל בעידן של עליות אנרגיה, אינפלציה מתגברת ומתחים מתמשכים, הממשל שלו לא היה מסוגל לעמוד בציפיות הגבוהות הללו.
קרטר, שמיעט להשתמש בשמו המלא — ג׳יימס ארל קרטר ג'וניור — נולד ב־1 באוקטובר 1924 בפּליינס, ג'ורג'יה. גידול בוטנים, דיבורים על פוליטיקה ומסירות לאמונה הבפטיסטית היו עמודי התווך בחינוכו. עם סיום לימודיו בשנת 1946 באקדמיה של הצי באנאפוליס, מרילנד, קרטר נישא לרוזלין סמית'. לשניים נולדו שלושה בנים, ג'ון וויליאם (ג'ק), ג'יימס ארל השלישי (צ'יפ), דונל ג'פרי (ג'ף) ובת, איימי לין.
לאחר 7 שנות שירות כקצין הצי האמריקאי, קרטר חזר לפליינס. ב־1962 הוא נכנס לפוליטיקה ושמונה שנים לאחר מכן נבחר למושל מדינת ג'ורג'יה. בקרב מושלי הדרום הצעירים החדשים, הוא משך תשומת לב בשל שימת דגש על ענייני איכות הסביבה, יעילות בממשל והסרת מחסומים גזעיים בתקופה של מתח גזעי.
קרטר הכריז על מועמדותו לנשיאות בדצמבר 1974 והחל בקמפיין בן שנתיים שתפס בהדרגה תאוצה. בוועידת המפלגה הדמוקרטית הוא נבחר למועמד מטעם המפלגה ובחר בסנאטור וולטר פ. מונדייל ממינסוטה כמועמד מטעמו לסגנות הנשיא. קרטר פעל קשות נגד הנשיא המכהן ג'רלד ר. פורד וניהל מולו שלוש עימותים שונים. בסופו של דבר קרטר ניצח בבחירות ברוב של 297 קולות אלקטורליים מול 241 עבור פורד.
כנשיא קרטר עבד קשה כדי להילחם במצוקות הכלכליות המתמשכות של אינפלציה ואבטלה. עד סוף כהונתו הוא טען כי הביא גידול של קרוב לשמונה מיליון משרות וירידה בגירעון התקציבי, שנמדד באחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. אלא שהאינפלציה והריביות היו בשיאים חסרי תקדים לתקופה ומאמציו לצמצם אותם לא נשאו פרי אלא גרמו למיתון קצר.
בענייני פנים הוא התמודד עם המחסור באנרגיה על ידי קביעת מדיניות אנרגיה לאומית ועל ידי ביטול השליטה במחירי הנפט המקומיים בכדי להמריץ את הייצור. הוא הניע את הממשל להתייעלות באמצעות רפורמה בשירות המדינה והמשיך בהסרת הרגולציה על תעשיות ההובלות וחברות התעופה וביקש לשפר את הסביבה. בתקופתו הורחבה מערכת הפארקים הלאומיים שכללה הגנה על 103 מיליון דונם של אדמות אלסקה. כדי להגדיל את השירותים האנושיים והחברתיים, הוא הקים את מחלקת החינוך, חיזק את מערכת הביטוח הלאומי ומינה מספר שיא של נשים, שחורים והיספנים למשרות ממשלתיות.
בענייני חוץ, קרטר ניסה לקבוע את הסגנון שלו. מאבקו בזכויות אדם התקבל בקור רוח על ידי ברית המועצות וכמה מדינות. במזרח התיכון, באמצעות הסכם קמפ דייוויד משנת 1978, הוא תיווך במאמצי הסכם השלום בין מצרים לישראל, אך לא עשה זאת מאהבת ישראל וסירב לאפשר תנאים טובים יותר לישראל: ישראל נאלצה לעזוב את חצי האי סיני והסכם השלום הפך עם השנים לשלום קר. קרטר הצליח להשיג את אשרור הסכמי תעלת פנמה. אך לא היה ממובילי כינון היחסים הדיפלומטיים המלאים עם הרפובליקה העממית של סין, שהיה תוצר של מאמצי קודמיו. עם זאת, הצליח להשלים את המשא ומתן על הסכם הגבלת הנשק הגרעיני SALT II עם ברית המועצות, כשניהל דיונים עם מנהיג ברית המועצות דאז, לאוניד ברז׳נייב.
עם זאת, מדיניות החוץ שלו ספגה מהלומות כבדות. תחילה, הפלישה הסובייטית לאפגניסטן גרמה להשעיית התוכניות לאשרור הסכם SALT II ואז חטיפת צוות שגרירות ארצות הברית באיראן בעיצומה של המהפכה האסלאמית במדינה ב־1979 היתה משבר שנמשך במהלך 14 החודשים האחרונים של ממשלו. ההשלכות על כך, יחד עם התמשכות עליית האינפלציה, תרמו לתבוסתו של קרטר בשנת 1980. איראן שחררה לבסוף את 52 האמריקאים באותו יום שקרטר עזב את תפקידו. אך האמריקאים לא העניקו לו את הקדנציה השנייה והוא סיים את הקריירה הפוליטית שלו.
ב־44 השנים הבאות הוא חי עם רעייתו עד למותה ובמהלך כל השנים היה לביקורתי מאוד כלפי ישראל ותמך בפלסטינים. בערוב ימיו עד הספיק להצביע בבחירות הנשיאותיות לחברת מפלגתו, קמלה האריס במה שאולי מעיד יותר מכל על המורשת האמיתית של ג׳ימי קרטר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
