מלומד ומתחשב, ג'ון אדמס היה מדהים יותר כפילוסוף פוליטי מאשר כפוליטיקאי. "אנשים ואומות נחושים בשריפות המצוקה", הוא אמר, ספק חושב על הניסיון שלו וגם על הניסיון האמריקאי…
חייו המוקדמים
ג'ון אדמס, שנולד בשנת 1735 לחוואי וסנדלר מבריינטרי, מסצ'וסטס, היה אחד החברים המשפיעים ביותר בדור המהפכני האמריקאי. אדמס למד בהרווארד ב-1751 ובסופו של דבר בחר במשפטים כמקצועו. בשנת 1764 התחתן אדמס עם בתו של שרה בווימות' בשם אביגיל סמית'.
ביחד, ג'ון ואביגיל אדמס ניהלו חווה ונולדו להם 6 ילדים, שאחד מהם יהפוך לנשיא השישי של ארצות הברית. ג'ון אדמס הקדיש את חייו לשירות הציבורי של ארצו לאורך המהפכה האמריקנית ולאחר מכן שימש כסגן הנשיא הראשון של ארצות הברית תחת ג'ורג' וושינגטון וקדנציה אחת כנשיאה השני של ארצות הברית.
אדמס פגש לראשונה את ג'ורג' וושינגטון בשנת 1774 בזמן ששימש השניים כנציגים בקונגרס הקונטיננטלי הראשון. שני הגברים סעדו יחד מספר פעמים והיו השותפים המושלמים כאשר אדמס מדבר בהתלהבות בעוד וושינגטון מאזין בדריכות. אדמס כיבד מאוד את וושינגטון ובשנת 1775 דחף לקונגרס להעניק לו את תואר ראש הצבא. אדמס האמין שעם וושינגטון בראש, "למינוי הזה תהיה השפעה גדולה, בחיזוק והבטחת איחוד המושבות הללו."
למרות המינוי המוצלח של וושינגטון כמפקד הצבא, אדמס לא התאים באופן אידיאלי לחייו של פוליטיקאי. הוא נודע לעתים קרובות בשל הבוטות וחוסר הטאקט שלו, כמו גם חוסר הסבלנות שלו בהליכי חקיקה. אדמס גם היה רגיש במיוחד לביקורת והיה מתוסכל לא אחת על רקע ביקורת מיריביו. אולם מסירותו לתמיכה בעצמאות לא נעלמה מעיניהם והובילה לכמה מינויים ממשלתיים, כולל כדיפלומט בצרפת ומאוחר יותר באנגליה כדי לנהל משא ומתן לשלום בסוף המהפכה. דרך שירות החוץ שלו הגיע ג'ון אדמס למרכז הבמה כמנהיג לאומי.
בקצרה
אדמס נולד במושבת המפרץ מסצ'וסטס בשנת 1735. כעורך דין שלמד בהרווארד, הוא זוהה מוקדם יחסית בקריירה עם המטרה הפטריוטית; הוא היה חבר בקונגרס הקונטיננטלי הראשון והשני והוביל את התנועה לעצמאות.
עם שובו מאירופה, אדמס ביקש תחילה לפרוש מהשירות הציבורי. התוכנית נדחתה, עם זאת, כאשר ג'ורג' וושינגטון נבחר פה אחד לנשיא הראשון של ארצות הברית ב-1789 עם ג'ון אדמס כסגן הנשיא שלו. אדמס מצא שתפקידו כסגן נשיא מייגע. אף על פי ששניהם היו פדרליסטים, וושינגטון הסתמך על הקבינט שלו במקום על סגן הנשיא שלו, אפילו הוציא את אדמס מישיבות הקבינט. כנשיא הסנאט, לא הורשה לאדמס להשמיע קול בוויכוחים. עבור אדם שהתענג על ויכוחים, חובתו לשמש כעד שקט היו דבר שהוא התקשה לשאת. עם זאת, אדמס השתתף בעקביות בישיבות והטיל 31 קולות שוברי שוויון במהלך כהונתו, תמיד בתמיכת ממשל וושינגטון.
במהלך מלחמת העצמאות שירת בצרפת ובהולנד בתפקידים דיפלומטיים וסייע במשא ומתן להסכם השלום. מ-1785 עד 1788 שימש כמזכיר בקבינט וחזר להיבחר למשרת סגן הנשיא תחת ג'ורג' וושינגטון.
שתי הקדנציות של אדמס כסגן הנשיא היו חוויות מתסכלות עבור אדם בעל מרץ, אינטלקט ויהיר. הוא התלונן בפני אשתו אביגיל, "מדינתי הרכיבה עבורי בחוכמתה את התפקיד הכי חסר משמעות שהגה האדם אי פעם".
כאשר אדמס הפך לנשיא ארצות הברית השני ב-21 באפריל 1789, המלחמה בין הצרפתים והבריטים עוררה קשיים גדולים עבור ארצות הברית בים הפתוח וסכסוכים מפלגתיים אתגרו תדיר את הממשל שלו, שהתמקד בצרפת, שם הדירקטוריון, הקבוצה השלטת, סירבה לקבל את השליח האמריקני והשעתה את היחסים המסחריים.
אדמס שלח שלושה נציבים לצרפת, אך באביב 1798 הגיעה הידיעה ששר החוץ הצרפתי טוליראן והדירקטוריון סירבו לנהל איתם משא ומתן אלא אם כן ישלמו תחילה שוחד משמעותי. אדמס דיווח על העלבון לקונגרס והסנאט הדפיס את ההתכתבות, שבה כונו הצרפתים רק כ"X, Y ו-Z". האומה התוודתה למה שג'פרסון כינה "קדחת ה-X.Y.Z.", שהתגברה בעוצמתה בעקבות ההפצרות של אדמס. האוכלוסייה הריעה בצרוד בכל מקום שבו הופיע הנשיא. מעולם לא היו הפדרליסטים כל כך פופולריים.
הקונגרס הפקיד כסף להשגת שלוש פריגאטות חדשות ולבניית ספינות נוספות ואישר גיוס של צבא זמני. הוא גם העביר את חוקי הזרים וההמרדה, שנועדו להפחיד סוכנים זרים מחוץ למדינה ולחנוק את התקפותיהם של עורכים רפובליקנים.
הנשיא אדמס לא קרא להכריז מלחמה, אך פעולות האיבה החלו בים. בתחילה, הספנות האמריקנית הייתה כמעט חסרת הגנה מפני הצרפתים, אבל עד שנת 1800 סוחרים חמושים וספינות מלחמה אמריקאיות פינו את נתיבי הים. למרות כמה ניצחונות ימיים מבריקים, קדחת המלחמה שככה. השמועה הגיעה לאדמס שגם לצרפת אין חשק למלחמה והיא תאות לקבל שליח בכבוד. משא ומתן ארוך הביא לבסוף לסיום המלחמה.
אלא ששליחת משימת שלום לצרפת הביאה את הזעם המלא של המילטון נגד אדמס. במערכת הבחירות של 1800 הרפובליקנים היו מאוחדים ויעילים, הפדרליסטים היו חלוקים בדעותיהם קשות. ברם, אדמס סקר רק כמה קולות אלקטורליים פחות מאשר ג'פרסון, שהפך לנשיא ארצות הברית השלישי במספר.
ב-1 בנובמבר 1800, רגע לפני הבחירות, הגיע אדמס לעיר הבירה החדשה כדי להתמקם בבית הלבן. בערב השני שלו בחדריו הלחים והלא גמורים, הוא כתב לאשתו: "לפני שאסיים את מכתבי, אני מתפלל משמים שיעניקו את מיטב הברכות לבית הזה ולכל מה שיאכלס בו מעתה. יהי רצון שאף אחד חוץ מאנשים ישרים וחכמים ישלוט אי פעם תחת קורת הגג הזו."
אדמס פרש לחוותו בקווינסי. כאן הוא כתב את מכתביו המשוכללים לתומס ג'פרסון, שלמרות היריבות ביניהם ניהלו תכתובות פעילות וכאן ב-4 ביולי 1826, הוא לחש את מילותיו האחרונות: "תומס ג'פרסון שורד". אבל ג'פרסון מת במונטיצ'לו כמה שעות קודם לכן…
תקופת נשיאותו
מרגע כניסתו של ג'ון אדמס לנשיאות בשנת 1797, ארצות הברית הייתה במצב של מלחמה לא מוכרזת עם צרפת. המלחמה הבלתי רשמית, כפי שהיא הייתה ידועה, שלטה בנשיאותו, תוך מונופול על מדיניות החוץ ועל מדיניות הפנים. אדמס ירש את המשבר עם צרפת מג׳ורג׳ וושינגטון, כמו גם חלק גדול מהקבינט שלו. אבל סגן הנשיא לשעבר היה חסר מעמד בהשוואה לקודמו והנאמנויות של הקבינט היו במקום אחר: בעיקר עם מזכיר האוצר לשעבר, אלכסנדר המילטון, שעדיין היה מנהיג המפלגה הפדרליסטית. לאורך כל תקופת ממשל אדמס, הקבינט ערער על סמכותו.
הבעיות עם צרפת
זרעי המלחמה בלתי רשמית נזרעו במהלך הקדנציה השנייה של וושינגטון, בשנת 1793. עם המלחמה שהתחוללה בין בריטניה לצרפת, הכריז וושינגטון על נייטרליות. הוא הסכים לחתום על הסכם ג'יי עם בריטניה ב-1795, שצרפת ראתה בו כהכרזה על עוינות. היא החלה לתקוף ספינות אמריקאיות שסחרו עם בריטניה. אדמס, כמו וושינגטון לפניו, ידע שהאומה החדשה לא תוכל לעמוד במלחמה נוספת. אבל אדמס היה פדרליסט ובשנת 1797, רבים במפלגה הפדרליסטית היו בעד מלחמה. עבור המפלגה הרפובליקנית, בראשות סגן הנשיא תומס ג'פרסון, רגשות ידידותיים כלפי צרפת נשאבו מהברית הצרפתית-אמריקאית המוצלחת במהלך מלחמת העצמאות.
לאומיות מחודשת
אולי זה היה טבעי שאדמס, דיפלומט לשעבר, יחפש פתרון בדרכי שלום למלחמה הבלתי רשמית, אבל הוא גם הכיר בכך שהסחר והביטחון בסכנה. עם שליחים שנשלחו לפריז, אדמס קרא לתגבורת צבאית במקרה שארצות הברית תיאלץ להגן על הנייטרליות שלה. ב-1798 סירב שר החוץ הצרפתי, טוליראן, להיפגש עם האמריקנים ודרש בחוצפה שוחד לעצמו ולממשלת צרפת לפני שהיחסים הדיפלומטיים יתחדשו. אדמס סירב. כאשר צצו פרטי התקרית, הידועה בשם פרשת XYZ, גל של היסטריה לאומנית שטף את ארצות הברית ואדמס חווה רמה לא אופיינית של פופולריות.
מעשים ידועים לשמצה
כשהצרפתים סירבו לנהל משא ומתן, נאומיו של אדמס קיבלו נימה מיליטריסטית יותר. הוא החל להופיע בציבור במדי צבא מלאים; הוא היה, אחרי הכל, המפקד העליון. כל מה שהושג במהלך מלחמת העצמאות, הוא אמר, יהיה בסכנה חמורה אם המדינה לא תצא למלחמה. "זה יהיה פחדני לא לאחוז בנשק". לשמחתם של הפדרליסטים הבכירים, התקיימו הכנות למלחמה. המפלגה הרפובליקנית והעיתונות ביקרו את אדמס על עמדתו. בשנת 1798, עם שיא ההיסטריה של המלחמה, הקונגרס הפדרליסטי ברובו דחף את חוקי הזרים וההמרדה, שהציבו מגבלות חמורות על חירויות האזרח, כולל חופש הביטוי והעיתונות. אדמס חתם עליהם והממשל שלו אכף את חוק ההמרדה נגד סופרים ועורכי עיתונים רפובליקנים.
החיזור אחר שלום
למרות הצהרותיו הפומביות, אדמס נאחז באופן פרטי ברעיון של פתרון שלום. הקבינט שלו יעץ לו לוותר על הרעיון לשלוח משלחת שלום נוספת לצרפת; למה לחזר על השפלת הדחייה בפעם השנייה? אבל אדמס האמין שקיימות ראיות לכך שצרפת רוצה לסיים את המשבר. הוא גם ידע שהתמיכה במלחמה הולכת ופוחתת. המיסוי לכיסוי עלויות צבאיות לא רק היה לא פופולרי, אלא גם הזכיר את המיסוי הבריטי שהקולוניסטים נלחמו נגדו שתי עשורים קודם לכן.
תמיכה חולפת
אדמס החליט לפתור את העניינים בדרך שהורגל בעבר: באופן עצמאי. ב-18 בפברואר 1799, הוא גילה לקבינט שלו ולקונגרס כי ישלח שליח נוסף לצרפת. הוא הסתיר את העובדה שג'ון קווינסי אדמס, אז השגריר בפרוסיה, הצביע על כך שצרפת מתקדמת לקראת משא ומתן. בשלב זה, פדרליסטים רבים נטשו את עמדת התמיכה במלחמה, ואדמס נהנה מרמת גבוהה של תמיכה במפלגה שלו. לרוע המזל, העם התעייף מהמסים הגבוהים ומביטול חירויות האזרח והרפובליקנים היו לפופולריים מתמיד.
ניצחון מאוחר מדי
מקרה של תזמון גרוע להפליא, בחירות 1800 הגיעו לפני שהידיעות על הדיפלומטיה המוצלחת של אדמס הגיעו לאמריקה. ג'ון אדמס הפסיד בבחירות. הרפובליקנים ג'פרסון ואהרון בור הגיעו לישורת האחרונה; בית הנבחרים ישבור מאוחר יותר את התיקו לטובת ג'פרסון. ימים ספורים לאחר מכן, אדמס קיבל חדשות הרסניות יותר: בנו השני, צ'ארלס, רק בן 30, מת מאי ספיקת כבד. חדשות טובות הגיעו זמן קצר לאחר מכן, אך מאוחר מכדי להציל את נשיאותו של אדמס: באוקטובר נחתמה האמנה משנת 1800 בין צרפת לארצות הברית. השלום הושג באמצעות דיפלומטיה והמלחמה הבלתי רשמית הסתיימה, אבל כך גם נשיאותו של אדמס.
חומר מעשיר לקריאה
ג'ון אדמס כתב את הספר ״על עריצות הרוב – או – הבסיס הרווח של הסמכות הפוליטית״, שתורגם מאנגלית על ידי ענת שפירא בשנת 2015.
Richard Alan Ryerson, John Adams's Republic: the One, the Few, and the Many, Johns Hopkins University Press, 2016.
חומר מעשיר לצפייה
אחת ההפקות הטובות ביותר אודות ג׳ון אדמס היא המיני-סדרה ״ג׳ון אדמס״ משנת 2008, בה כיכב פול ג׳יאמטי בתור הדיפלומט הנרגן.
