תאמל״ק ליסרט ההמשך של "ג'וקר" נכשל כישלון חרוץ בקופות והרוויח רק 37 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו בארצות הברית. לשם השוואה: החלק הראשון התחיל עם 96 מיליון וסרט ההמשך ל״קפטן מארוול״, הכישלון העיקרי של מארוול, הרוויח 46 מיליון דולר. לפי אנליסטים, סרט עם תקציב של 200 מיליון צריך להרוויח 450 מיליון רק כדי לשבור את האיזון. אבל כבר ברור שזה לא יקרה. אז מדוע השילוב האפל של דרמה מוזיקלית ודרמת בית משפט נכשל?
חואקין פיניקס הוא לא כוכב
קוונטין טרנטינו צדק לחלוטין כשאמר שכוכבי מארוול אינם כוכבי קולנוע במובן הקלאסי, כי הם לא מסוגלים לגרום לקהל ללכת לבתי הקולנוע עם המראה שלהם לבד. מוסד הכוכבים האמיתיים נהרס ויש רק כמה שחקנים שפרצופיהם באמת יכולים לעזור לסרט בתקציב גדול להרוויח כסף: טום קרוז, ליאונרדו דיקפריו ובראד פיט.
חואקין פיניקס הוא שחקן נהדר, אבל הקהל לא נוהר בהמוניו לבתי הקולנוע רק כדי לצפות בו. לאחר ההצלחה הבלתי נתפסת של ״ג'וקר״ הראשון, הוא כיכב בשני פרויקטים מאולפן A24: "קדימה, קדימה" ו"בו מפחד". שני הסרטים נכשלו בקופות: הראשון הרוויח 4.5 מיליון בתקציב של 8.3 מיליון, השני – 11.5 מיליון בתקציב של 35 מיליון. אפילו "נפוליאון" האפי של רידלי סקוט, לפי הערכות של דדליין, הביא ל־Apple הפסדים של 16 מיליון דולר במהלך יציאתו לקולנוע (לראיה, החברה העלתה את הסרט די מהר לצפייה דיגיטלית).
בסך הכל, פרט לג'וקרים ונפוליאון, רק 3 סרטים בכיכובו של פיניקס חצו את רף המאה מיליון בקופות העולמיות: "הכפר" של מ. נייט שאמלאן, הסרט הביוגרפי של ג'וני קאש "הולך בדרכי" ודרמת האש "תחנה 49" . כולם יצאו בשנות ה־2000. בעשור האחרון, פיניקס עבד בעיקר עם במאים עצמאיים וסרטיו הכניסו בממוצע כ-15 מיליון.
DC הוא מותג גוסס
ראוי להודות שמותג DC איכזב את כולם מזמן. למרות שהג'וקר של טוד פיליפס אינו חלק מהיקום המורחב של DC, שהאחים וורנר מאתחלים כעת מחדש עם ג'יימס גאן, בעיני הציבור הרחב, "טירוף לשניים" עשוי להמשיך להיות מזוהה עם שורה של כישלונות. אחרי "ג'וקר", לאולפני DC לא היה להיט של ממש מלבד "באטמן" של מאט ריבס. "ציפורי הטרף", "בלאק אדם", "בלו ביטל" ו"הפלאש", כמו גם ההמשכים ל"וונדר וומן", "יחידת המתאבדים" ו"שהאזאם!" — כל הסרטים האלה, במקרה הטוב, כמעט השתלמו ובמקרה הרע, הם היו כישלונות מוחלטים. הסרט האחרון של יקום DC המורחב, "אקוומן 2: הממלכה האבודה", הצליח לכסות את התקציב שלו, אבל הכניס פי 2.5 פחות מהסרט הראשון. ובל נשכח את "באטגירל" שנגנז.
גם המבקרים לא בדיוק עפו על הסרטים של DC: עיתונאים שיבחו באמת רק את הסרטים "באטמן" של מאט ריבס ו"יחידת המתאבדים" שביים ג'יימס גאן. וכבר שנים שפרסומים בתעשייה משוכנעים שלקהל נמאס מגיבורי על באופן כללי ו־DC לא מעוררת אמון במיוחד על רקע ההפקות החדשות. עם זאת, אפילו בקרב המתחרים ממארוול, את הכסף הטוב ביותר עושים סרטים עליזים עם גיבורים מוכרים כמו ספיידרמן, דדפול ו-וולברין.
תקציב מנופח
אם "ג'וקר" עלה למפיקים 60 מיליון דולר, הפעם בערך אותו סכום הוצא רק על עמלות לחואקין פיניקס, טוד פיליפס וליידי גאגא. לראשון והשני שולמו 20 מיליון, ליידי גאגא קיבלה 12. פיליפס התעקש לצלם בלוס אנג'לס ובניו יורק וסירב לנסוע ללונדון, שהייתה זולה יותר לצילומים, שם גם ממוקמים האולפנים של האחים וורנר. נבנו ביתנים נפרדים וכתוצאה מכך, עלות ההפקה הגיעה ל-200 מיליון דולר. סרטי המשך תמיד עולים יותר מקודמיהם, אבל האולפנים בדרך כלל לא מייקרים אותם פי שלושה.
אף אחד לא אוהב מחזות זמר מדכאים
"טירוף לשניים" הוא מחזמר אפל שאין לו קשר לאלה בברודווי, לסרטים המצוירים של דיסני או ללהיטי להקות פופ. במילים אחרות, זה לא "מלך האריות", או ״מאמא מיה!״ והצ'לו של הילדור גודנאדוטיר לא עושה חשק לרקוד. השירים המקוריים של ליידי גאגא לא נשמעים בסרט, אבל היא וחואקין פיניקס ביצעו נעימות פופולריות משנות ה-30 עד שנות ה-60 כמו "That's Entertainment!", "That's Life", "To Love Somebody". נכון, הזמרת הוציאה את האלבום "Harlequin", במקביל לסרט, אבל, למעשה, זו יצירה נפרדת לחלוטין.
כמחזמר, לסרט יש הרבה יותר במשותף עם הטרגדיות המוזיקליות כמו "רוקדת בחשכה" מאת לארס פון טרייר (עם שירים של ביורק) ו"אנט" מאת לאוס קראקס (עם הפסקול של Sparks). מעניין שהגיבורים האקסצנטריים שלהם בגילומם של ביורק ואדם דרייבר, כמו ארתור פלק, נפלו באותה מידה. בניגוד ל"ג'וקר: טירוף בשניים", שלא קיבל כלום בוונציה, הסרטים שהוזכרו לעיל הצליחו בקאן (פון טרייר זכה בדקל הזהב, ביורק זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר, קראקס זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר). ברור שעם תקציבי הפקה באזור ה-10 מיליון דולר, סרטי הפסטיבלים יכלו להרשות לעצמם לא לחשוב על טעמו של הקהל הרחב. אבל מוצר הוליוודי ענק זה עניין אחר לגמרי.
במסגרת מסע הקידום, גאגא ופיליפס הדגישו שוב ושוב שהם לא רואים בסרט מחזמר. לבסוף הודה הבמאי: "בסרט יש את כל האלמנטים של מחזמר. התכוונתי שזה לא מחזמר, כי כל מחזות הזמר האמיתיים בסופו של דבר משמחים את הקהל".
רייטינג נמוך ב־Rotten Tomatoes והקרנת הבכורה בוונציה
מקורבים להפקה אומרים שהאולפן לא שש לשלוח את הסרט לוונציה, אבל לבסוף הסכים בלחץ של טוד פיליפס, שזכה באריה הזהב עבור הסרט הראשון בפסטיבל. בשנת 2019, "ג'וקר" גרם לפילוג בקרב המבקרים. חלק העריצו, אחרים האשימו את הסרט בהצדקת אלימות. כך או אחרת, המשתמשים באתר Rotten Tomatoes העניקו דירוג לא מבריק, אם כי לא הרסני של 68%. סרט ההמשך בוונציה זכה לביקורת שלילית הרבה יותר חד משמעית.
היעדר שירות מעריצים (Fan Service)
"ג'וקר" מ־2019 נוצר בהשראה, לא רק של "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה" מאת מרטין סקורסזה, אלא גם מהקולנוע האמריקאי הזועם והטעון־חברתית של שנות ה-70 בכלל. בנוסף, חובבי קומיקס יכלו לראות מוטיבים מוכרים מהרומנים הגרפיים "האביר האפל חוזר" מאת פרנק מילר ו"הבדיחה ההורגת" מאת אלן מור. עם זאת, ל"טירוף בשניים" אין אב טיפוס, שהשוואות איתו ירחיבו את השיח סביב הסרט. מחזות הזמר "Theater Van" מאת וינסנט מינלי ו"אחד מהלב" מאת פרנסיס פורד קופולה, שפיליפס והצלם לורנס שר כינו מבין האזכורים הרחוקים לסרט ההמשך, כמעט ולא יושבים בתודעתם של מעריצי הקולנוע באשר הם.
מעריצי באטמן יכלו לשמוח ב"ג'וקר" על קו העלילה שכלל את משפחתו של תומס וויין, שגורלו התברר כקשור קשר הדוק למהפכה המקרית של ארתור פלק. אין כמעט באטמן ב"טירוף בשניים". בסופו של דבר הארלין קווינזל היא דמות משנה. התובע המחוזי הארווי דנט לא הופך לדו-פרצוף ולא בולט בין הדמויות בסרט וארקהם אסיילום (אותו בית משוגעים מהקומיקס) הופך לאחד משני המיקומים העיקריים של הסרט, אבל לא שונה בהרבה מבית סוהר טיפוסי עם הסוהר הסדיסט המחייב (שמגולם על ידי ברנדן גליסון).
ציפיות מוגזמות
המותחן הפסיכולוגי בתקציב בינוני ("ג'וקר") הרוויח יותר בקופות העולמיות מכל הסרטים על האביר האפל, למעט החלק האחרון בטרילוגיה של נולאן, "עלייתו של האביר האפל" והסרט עלה פחות מכל סרט "באטמן" מודרני, למעט "באטמן" של טים ברטון, שיצא לאקרנים ב־1989. בנוסף, "ג'וקר" הפך לעיבוד הקומיקס הראשון שקיבל את הפרס הראשי בפסטיבל מהדרגה הראשונה ("פרס אריה הזהב" בוונציה) ועד 11 מועמדויות לאוסקר (הפסלונים הגיעו לפיניקס ולמלחינה הילדור גודנאדוטיר). לפני יציאתו לאקרנים של "דדפול & וולברין", הדרמה של פיליפס נותרה הסרט בעל דירוג R המכניס ביותר בהיסטוריה במשך 5 שנים. קשה לשחזר הצלחה כזו, גם אם אם לא משנים דבר. אלא שהבמאי שינה הכל.
דירוג גרוע
אתר CinemaScore מבקש מהצופים העוזבים את אולם הקולנוע לדרג את הסרט בסולם של 5 נקודות. דירוג נמוך הוא לרוב אינדיקציה לא לכך שהסרט רע, אלא לאי-צפייה. "טירוף בשניים" הוא עיבוד הקומיקס הראשון שקיבל דירוג D (אפילו ל"מורביוס" היה דירוג C+). חוקר השוק אד מינץ, שיצר את הדירוג, מסביר את הרייטינג כך: "סרטים בדירוג A הם לרוב טובים, B חלשים ו־C הוא נורא. D ו־F אומרים שהסרט לא היה צריך להיעשות מלכתחילה או שהוא נמכר לקהל הלא נכון".
פעם, סרטי האימה של אולפן A24 קיבלו דירוג D+, כמו גם המותחן האירוטי של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה" (D-), "אהבה" של פול תומאס אנדרסון (D+) ואפילו דרמת הפשע של אנדרו דומיניק "Casino Heist" וסרט האימה הפילוסופי של דארן ארונופסקי "אמא!", שהצופים דירגו אותו אפילו גרוע יותר — F!
אבל כל הסרטים האלה לא היו גרועים, פשוט מסעות הפרסום המתעתעים שלהם, יחד עם האווירה המדכאת והטרגית, הותירו את הקהל צועק ביציאתם מבתי הקולנוע. טוד פיליפס, שקיבל כתף קרה מהאולפן שלו, עשה בכוונה סרט שלא יכול לפנות לקהל היעד. ואם להאמין למקורבים להפקה, פיליפס ראה בפיניקס את הצופה העיקרי שלו, כשלפי השמועות, הרעיון ל"טירוף בשניים" הגיע בחלום שפיניקס עצמו חלם!
ארתור פלק זכה לפופולריות גם בתת התרבות הרעילה של מי שראו את עצמם בגיבור המנודה. בנוסף, דמותו של הג'וקר אומצה לא רק על ידי פופוליסטים איטלקיים ממפלגת תנועת חמשת הכוכבים השמאלנית, אלא גם על ידי מפגינים לבנונים, צ'יליאנים והונג קונגים שלר היו מרוצים מהחלטות ממשלותיהם. חברי תנועת "האפודים הצהובים" בצרפת השתמשו גם באיפור של נבל הקומיקס. פיליפס ספג ביקורת על כך שקרא לאלימות ולאכזריות ועיתונאים עצבנו את פיניקס בשאלות כמו האם הוא חושש מלעורר בטעות השראה לאנשים לבצע רצח המוני (אחרי הטבח בהקרנת הבכורה של "עלייתו של האביר האפל" בעיר אורורה ב־2012, אי אפשר לקרוא לפחד הזה מופרך).
כתוצאה מכך, חואקין פיניקס וטד פיליפס הפכו את סרט ההמשך שלהם לאנטי-ג'וקר. בסרט ההמשך, ארתור פלק אף פעם לא מוביל מהפכה בגות'הם, אבל מפסיד במשפט שלו, נאנס על ידי סוהרי ארקהאם ומוותר על דמות הג'וקר שלו. הוא נזרק על ידי הארלי קווין (שאולי הומצאה במוחו), שלא רוצה מערכת יחסים עם מפסידן. כאשר ארתור סוף סוף משלים עם עצמו, הוא נהרג על ידי מעריץ שנעלב ממנו. פלק לעולם לא הופך לנסיך הפשע. מאבקיו עם באטמן לא יתרחשו. הוא לא ירעיל את אנשי גות'הם בגז צחוק, הוא לא יטביע את העיר בכאוס ולא יילחם בסופרמן המרושע בעולם פוסט-אפוקליפטי, כפי שזה קורה בקומיקס. לא תהיה נפילה לחומצה ולא "חיוך גלאזגו" המפורסם, או אפילו הקעקוע הפגום על המצח שלו. אולי הג'וקר הזה יתגלה רק כמקור השראה לאותו ג'וקר, אבל הקהל לעולם לא יידע על כך. ההישג הפלילי העיקרי של נבל העל פלק יישאר שהוא חנק את אמו עם כרית. נכון, הגיבור יקבל סרט טלוויזיה על הרפתקאותיו, אבל לא יותר מזה. ואולי כדרמה חברתית עצמאית זה היה מצליח, הבעיה מתחילה כשמבססים את הדמות הראשית על דמויות DC, או דמויות שיש להן היסטוריה ברורה מחומר כתוב אחר.
לא מפתיע שכולם נעלבו מהסרט: "טירוף בשניים" נועד במקור ללגלג על מעריצי הסרט הראשון ועל חובבי קומיקס. יריקה בפרצוף של כל מי שקשר את עצמו עם הגיבור הלא מאוזן. "יצרתי בדיחה, אבל אתה לא תבין", צוחק פלק בעצבנות בסצנת הסיום של הסרט הראשון. כפי שהתברר, הוא לא היה אירוני לגבי רצח הוריו של ברוס וויין, כפי שרמזה ההפקה. הוא הכריז זאת בהקשר לסרט ההמשך ועוד בז'אנר המוזיקלי, שכלל לא מתאים לעולם הזה.
מה משמעות הכישלון עבור התעשייה?
האולפנים לא יפסיקו לעשות סרטים בדירוג R הבעיה עם הכישלון היא לא הדירוג למבוגרים, כפי שמוכיחה ההצלחה של דדפול 3 והג'וקר הראשון. גם ניסויים בז'אנר לא ייעלמו, אבל לא סביר שיוציאו עליהם יותר ממאה מיליון. נכון שגם במאים מצליחים כמו טד פיליפס לא יוכלו לעשות מה שהם רוצים. הוא הצליח לממש את חזונו בין השאר בשל העובדה שהוא עשה קומדיות מצליחות עבור האולפנים במשך עשרים שנה וההפקה של "טירוף בשניים" התרחשה בתקופה של שינויי ניהול וכאוס נלווה באולפני האחים וורנר ו־DC.
אבל לא עוד. כעת, האולפנים כנראה יימנעו מלאפשר למאט ריבס לקבל החלטות מסוכנות עם "באטמן 2" ועתיד העיבודים הקולנועיים של DC Comics נשען כעת לחלוטין על האופן שבו יתקבל "סופרמן" של ג'יימס גאן בשנה הבאה וג'וקר בהחלט מעט פגם בתו האיכות של סרטים על נבלי על. דבר אחד ברור: אף אחד לא ישיר שוב בסרט גיבורי על…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
