הפוליטיקה הצ'יליאנית נכנסה לעידן חדש ומקוטב עם ניצחונו של חוסה אנטוניו קאסט בבחירות 2025 • קאסט, עורך דין שמרן, הוא נשיא ייחודי שסוחב על גבו מטען היסטורי כבד ומורכב: בנו של קצין גרמני שהיה חבר במפלגה הנאצית במלחמת העולם השנייה • למרות שורשיו מעוררי המחלוקת, קאסט מיצב עצמו בהצלחה כדמות ימין קיצונית וכוח פוליטי, המעריץ בגלוי את משטרו האוטוריטרי של אוגוסטו פינושה מחד, אך מאידך נחשב לתומך מובהק של הקהילה היהודית ושל מדינת ישראל בקרב חוגי הימין באמריקה הלטינית…
כיצד הצליח מועמד כה שנוי במחלוקת, התומך ב"יד קשה" ובערכים אולטרה-שמרניים חברתית, להתגבר על תבוסתו ב-2021 ולהתמנות לנשיא ומה משמעות המהפך הפוליטי הזה עבור צ'ילה, אמריקה הלטינית ויחסי ירושלים-סנטיאגו?
בקצרה
חוסה קאסט, הוא עורך דין ופוליטיקאי שמרני צ'יליאני. הנשיא הנבחר של צ'ילה, שניצח בבחירות הכלליות בצ'ילה, שנערכו בדצמבר 2025.
קאסט, שנולד למשפחת מהגרים גרמנית בסנטיאגו הבירה, כיהן כחבר בבית הנבחרים מ-2002 עד 2018, כשהוא מייצג את מחוז 30 של מחוז מאיפו ואת מחוז 24 של פניאלולן ולה ריינה. קאסט היה חבר בתנועת האיחוד הדמוקרטי העצמאי עד 2016, ולאחר מכן היה לפוליטיקאי עצמאי עד 2019, אז הקים את המפלגה הרפובליקנית הצ'יליאנית השמרנית (PRChe) ואת צוות החשיבה "רעיונות רפובליקניים".
הוא התמודד לנשיאות כעצמאי בבחירות הכלליות בצ'ילה ב־2017 והקים את תנועת "פעולה רפובליקנית" (Acción Republicana) ב-2018. קאסט התמודד שוב לנשיאות צ'ילה ב-2021, ניצח בסיבוב הראשון אל הפסיד בסיבוב השני המכריע למועמד השמאל גבריאל בוריץ', ששימש מאז כנשיא צ׳ילה. קאסט כיהן גם כנשיא הארגון הבינלאומי "רשת פוליטית למען ערכים" (Political Network for Values) בשנים 2022–2024.
במהלך הקמפיינים שלו לנשיאות ב-2017 וב-2021, אימץ קאסט סגנון ישיר שמיצב אותו כדמות פוליטית מעוררת מחלוקת. הוא הביע סימפטיה למשטרו של אוגוסטו פינושה ושמר על עמדות שמרניות בנושאים כמו הפלות, המתת חסד, שיטות למניעת הריון, נישואים חד-מיניים והגירה.
במהלך 2025, כשהתמודד בפעם השלישית לנשיאות צ׳ילה, הוא ריכך כמה מהדעות הקודמות שלו, ועבר להציג מצע פרגמטי יותר. הוא הדגיש את הנשיא הרפורמיסטי לשעבר פטריסיו איילווין (Patricio Aylwin) ובכך קיבל תמיכה גם ממגזרים סוציאל-דמוקרטיים.
אף שתואר על ידי כמה כלי תקשורת וחוקרים כאיש הימין הקיצוני, פרשנות אקדמית מיקמה את קאסט בתוך מסורת ניאו-שמרנית רחבה יותר. בנוסף, מחקרים הבוחנים את הניסוח הרב-לאומי של תנועות ימין מוצאים הקבלות בין השיח של קאסט לבין התחייה השמרנית הקשורה לעידן רייגן בארצות הברית, במיוחד בהקשר של יצירת קשרים בינלאומיים, מסרים מבוססי ערכים ומסגרות של התנגדות קשוחה.
נעורים והשכלה
חוֹסֵה אנטוניו קָאסט ריסט (José Antonio Kast Rist), נולד ב־18 בינואר 1966 בעיר סנטיאגו למשפחה גרמנית, למיכאל קאסט שינדלה ואולגה ריסט הגשפיל, שניהם במקור מבוואריה. רישומים היסטוריים מצביעים על כך שאביו שירת כסגן בצבא הגרמני (ורמאכט) במהלך מלחמת העולם השנייה והיה חבר במפלגה הנאצית. הוריו של קאסט היגרו לצ'ילה בדצמבר 1950 והתיישבו בבואין, במה שהיא כיום אזור מטרופולין סנטיאגו. אמו ושני אחיו, מיכאל (לימים נודע כמיגל) וברברה, הגיעו לצ'ילה ב-1951.
ב־1962 הקימה המשפחה את "ססינאס בוואריה", עסק קטן לייצור נקניקיות שלימים הפך לבסיס הפעילות הכלכלית של המשפחה. לזוג נולדו עשרה ילדים, שלושה מהם מתו בטרם עת.כמה מבני משפחת קאסט נכנסו מאוחר יותר לחיים הציבוריים. אחיו מיגל קאסט הפך לכלכלן שכיהן בתפקידי ממשלה במהלך המשטר הצבאי של אוגוסטו פינושה, כולל שר העבודה ונשיא הבנק המרכזי של צ'ילה. חוסה אנטוניו קאסט הוא גם דודו של הסנאטור פליפה קאסט.
קאסט למד משפטים באוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של צ'ילה, שם בא במגע עם "התנועה הגילדאית" (Movimiento Gremialista). הוא היה מועמד לנשיאות פדרציית הסטודנטים של האוניברסיטה (FEUC). כסטודנט, קאסט הופיע בתשדיר הבחירות של משאל העם הלאומי בצ'ילה ב-1988, כשהוא תומך באפשרות להאריך את שלטונו של פינושה בשמונה שנים נוספות. קאסט הקים משרד עורכי דין ב־1990. הוא גם היה מנהל חברת נדל"ן בבעלות משפחתו בשנות ה-90.
| מיכאל מרטין קאסט היה קצין צבא ואיש עסקים גרמני-צ’יליאני. חבר בתנועת הנוער ההיטלראי ובהמשך במפלגה הנאצית. לאחר תבוסת גרמניה הנאצית עם סיום מלחמת העולם השנייה, השתקע בצ’ילה, שם שיתף פעולה עם משטרו של אוגוסטו פינושה. רבים מצאצאיו מילאו תפקידים חשובים בפוליטיקה הצ’יליאנית, בהם בנו חוסה אנטוניו קאסט, שנבחר לנשיאות בדצמבר. 2025. מיכאל מרטין נולד בטלקירכדורף, כפר בווארי קטן בגרמניה, ב־2 באפריל 1924. אביו היה מאוּלְם, ובשנת 1893 הקים מפעל לייצור אבקת חלב בווידמנסדורף, אוברשטאופן, שהיה אחד משלושה בלבד בגרמניה כולה שייצרו את המוצר שזה עתה הומצא. ההיסטוריון הגרמני ארמין נולצן כתב כי קאסט היה ככל הנראה חבר בתנועת הנוער ההיטלראי מגיל 14 ועד 1 בספטמבר 1942, אז היה בן 18, כאשר הארכיונים הפדרליים של גרמניה מראים כי הצטרף מרצונו למפלגה הנאצית. קאסט ושבעה מאחיו הצטרפו לוורמאכט, כאשר קאסט שירת בצבא כחלק משירות החובה שלו. לפי דיווחים, מתוך שמונת האחים לבית קאסט שלחמו במלחמת העולם השנייה, רק שלושה שרדו.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא הוצב תחילה לשירות חיל המצב בצרפת בשנת 1942, ולאחר מכן נלחם בברית המועצות בשנים 1943–1944 במהלך קרב קורשון-צ’רקסי. הוא התקדם בדרגות והפך לקצין בדרגת לויטננט, מתוך רצון ליטול יותר אחריות פיקודית בשדה הקרב. בשנת 1944 ועד 1945, הוא שירת באיטליה כדי להגן על קו הגותים בהרי האפנינים ונשבה בידי יחידה אמריקאית סמוך לטרנטו במאי 1945. הוא הצליח להימלט מהשבי במהלך חילופי משמר בחודש שלאחר מכן, וחזר ברגל לבוואריה תוך שימוש בנתיבי הברחה (ratlines). שם השיג תעודת זהות מזויפת שהציגה אותו כחבר בוועד הבינלאומי של הצלב האדום, כך לפי העיתונאי חאבייר רבלדו. בבוואריה פגש קאסט את אשתו לעתיד, ילידת 26 באוקטובר 1924 בשם אולגה מריה קרשנציה ריסט (26 באוקטובר 1924 – 15 במאי 2015), שבצ’ילה נודעה מאוחר יותר בשם אולגה ריסט האגשפיל, בהתאם למסורת השמות בשפה הספרדית, שבה נושאים באופן רשמי ומשפטי את שמות המשפחה של שני ההורים. השניים נישאו ב-26 באוקטובר 1946 בטלקירכדורף. ב־1947 החל לאמץ זהות בדויה במהלך תקופת הדה-נאציפיקציה, אך כשביקש תעודת דה-נאציפיקציה, הרשויות הגרמניות בתחילה לא אישרו זאת, אף כי תובע שהיה ידידותי אליו שרף את רישומי חברותו במפלגה הנאצית. לאחר מכן נמלט לארגנטינה ובהמשך לצ’ילה, בסיוע נתיבי הברחה של הוותיקן. הוא הגיע לצ’ילה בדצמבר 1950 והשתקע בבואין, רשות מקומית באזור המטרופוליני של סנטיאגו בימינו. אשתו של מרטין, יחד עם שני ילדיהם שנולדו בגרמניה, מיכאל (שלימים נקרא מיגל) וברברה, הגיעו לצ’ילה זמן קצר לאחר מכן. ב־1962 ייסד את מפעל הנקניקים “Cecinas Bavaria”, חברה שנמצאת כיום בבעלות בנו, כריסטיאן קאסט ריסט. קאסט זכה להוקרה ציבורית מטעם עיריית בואין (1985), לשכת המסחר של בואין (1989) והקרבינרוס של בואין (1992). הוא סייע גם בבנייתן של שש כנסיות בבואין ואחת מיחידות מכבי האש בבואין נושאת את שמו ונקראת “Brigada Juvenil Miguel Kast” (“בריגדת הנוער מיגל קאסט”). רק ב־1995 הוענקה לו אזרחות צ’יליאנית. הוא מת לבסוף ב-10 במאי 2014, בגיל 90. טקס האשכבה שלו התקיים בכנסיית Santos Ángeles Custodios בבואין ביום שלאחר מכן. מעורבותו של קאסט במלחמת העולם השנייה ובתקופת הדיקטטורה הצבאית של אוגוסטו פינושה הייתה נושא למחלוקת. העיתונאים חאבייר רבלדו וננסי גוסמן כינו את מיכאל קאסט נאצי באופן מפורש בספרם משנת 2015, שכותרתו ״בצל העורבים: שותפיה האזרחיים של הדיקטטורה״ (“A la sombra de los cuervos”). חוסה אנטוניו קאסט חלק על כך במאמר שכתב ל-The Clinic, שבו טען שאביו לא יכול היה לבצע פשעי מלחמה בתקופת שירותו בצבא הגרמני, שכן קאסט האב ביקר בגרמניה פעמים רבות בשנותיו המאוחרות ללא כל התערבות משטרתית. לדברי רבלדו, אשתו של קאסט, אולגה מריה ריסט, הצהירה כי בתחילה היה ספקן לגבי הצטרפות למפלגה הנאצית, אך סמל שכנע אותו לעשות כן, מאחר וכך היה מוצב בחצי האי קרים במקום להישלח לסטלינגרד. בשנת 2021 האשים גבריאל בוריץ’, יריבו הפוליטי המרכזי של חוסה קאסט בבחירות הכלליות בצ’ילה בשנת 2021, את חוסה קאסט בצביעות, באומרו: “הגירה היא זכות ולעיתים גם טרגדיה. אביך בעצמו היה מהגר לאחר שלחם בצבא הנאצי”. בעקבות זאת חשף העיתונאי החוקר מאוריסיו וייבל כיצד מיכאל קאסט מופיע בארכיוני המפלגה הנאצית ואישר את חברותו במפלגה.
רבלדו וגוסמן כתבו גם כי קאסט, יחד עם בנו מיגל, היו מקושרים למרכז המודיעין הלאומי של הדיקטטורה של פינושה (המשטרה החשאית) ונטלו חלק בלכידתו ובהיעלמותו הכפויה של פדרו ורגס, שעסק בארגון עובדים בעסקיו של קאסט. חוסה קאסט טען מנגד כי בלתי אפשרי שאביו היה מעורב בהיעלמותו של פדרו ורגס, מאחר שאביו ואחיו של ורגס, ברנבה וחורחה, המשיכו לעבוד במפעל הנקניקים של משפחת קאסט לאחר היעלמותו של פדרו ורגס. למיכאל קאסט היו 10 ילדים, מהם שניים שנולדו בגרמניה ושמונה בצ’ילה, 50 נכדים (בעת מותו) וכ-20 נינים (בעת מותו). שניים מילדיו נפטרו בצעירותם, אחד בטביעה והשני בתאונת דרכים. רבים מילדיו ונכדיו מילאו תפקידים חשובים בפוליטיקה הצ’יליאנית, ושימשו כחברי פרלמנט וסנאטורים. אחד מבניו נפטר מסרטן העצמות בגיל 34. |
קאסט הפוליטיקאי
בין 1996 ל-2000, קאסט כיהן חבר מועצה בבואין וב־2001, הוא נבחר כחבר בבית הנבחרים מטעם מחוז 30 של סן ברנרדו. הוא שימש כמזכ״ל תנועת האיחוד הדמוקרטי העצמאי, מפלגה ממנה התפטר כדי להתמודד לנשיאות.
בזמן שכיהן בבית הנבחרים, זכה קאסט לתמיכתו של הבישוף של סן ברנרדו, חואן איגנסיו גונזלס ארזוריז, כשהבישוף כתב מסמך בן 5 עמודים המורה לקהילתו לתמוך במי שמתנגד למניעת הריון חירום ולנישואים חד-מיניים. התמיכה של הבישוף הייתה מכרעת בביסוס הקריירה הפוליטית של קאסט, כשלעמדה של קאסט נגד מניעת הריון היה תפקיד חשוב בפיתוח תמיכה בו.
ב־18 באוגוסט 2017, קאסט נרשם כמועמד עצמאי והציג 43,461 חתימות. הוא נתמך על ידי קבוצות ימין, שמרנים, ליברטריאנים, לאומנים וקבוצות של אנשי צבא בדימוס, בין היתר. הוא קידם עמדה של "פחות מיסים, פחות ממשלה, תומך בחיים", כמו גם תוכניות ממשלתיות נגד הגירה בלתי חוקית. תמיכתו במשטר הצבאי לשעבר הובילה למחלוקת רבה במהלך הקמפיין שלו, במיוחד הצעתו לחון אסירים מעל גיל 80 הסובלים ממחלות הקשורות לגיל, כולל כאלה שהורשעו בהפרות זכויות אדם תחת ממשלת פינושה. הוא קיבל 523,213 קולות בבחירות לנשיאות ב־2017, שהם 7.93% מסך הקולות שמיקמו אותו במקום הרביעי, אף שסקרי דעת קהל הראו רק תמיכה של 2% עד 3% בו. בסיבוב השני של הבחירות, הוא תמך בסבסטיאן פיניירה, שניצח בבחירות. הוא העיר כי "[בעולם של היום,] הצ'יליאנים זקוקים לאלוהים" ואמר כי על המדינה לקדם דת בבתי הספר על ידי העמדת מורים זמינים לנושא זה כאשר התלמידים בוחרים בכך.
קאסט הציע לסגור את הגבול עם בוליביה, בטענה שצעד זה יאפשר מאבק יעיל יותר בסחר בסמים. במרץ 2018, במהלך סיור באוניברסיטאות במדינה, קאסט תכנן לשאת נאום באוניברסיטת ארתורו פראט באיקיקה, אך הותקף פיזית על ידי מפגינים שהתנגדו לדעותיו הפוליטיות. קאסט טען גם לצנזורה מצד אוניברסיטת קונספסיון ואוניברסיטת אוסטרל דה צ'ילה ובבחירות הכלליות בברזיל ב-2018, קאסט הביע תמיכה בז'איר בולסונארו.
באפריל 2018, קאסט השיק את התנועה הפוליטית הימנית שנקראת "פעולה רפובליקנית". בספטמבר 2019, קאסט הואשם בכך שלא הצהיר על כסף שהועבר לחברות בפנמה. קאסט הכיר בקיומן של חברות אלה אך הכחיש שהן בבעלותו וטען שהן בבעלות אחיו, כריסטיאן קאסט. לאחר מכן הגן על זכותם של אזרחי צ'ילה להשקיע בחו"ל. במאי 2019, הוא הקים את צוות החשיבה "רעיונות רפובליקניים" ובחודש יוני 2019 הוא הקים את המפלגה הרפובליקנית הצ׳יליאנית (PRChe).
הוא התנגד להפגנות שהתקיימו בצ'ילה ב-2019, ואמר שהן אינן חלק מתנועה חברתית אלא מעשי אלימות שאורגנו על ידי טרוריסטים. ככל שהתמיכה בהפגנות ירדה, קאסט הצליח לגייס תמיכה בקרב צ'יליאנים שהתנגדו לאלימות שנצפתה במהלך ההפגנות. במהלך משאל העם הלאומי בצ'ילה ב-2020 בנוגע לשינוי חוקת צ'ילה, הוא היה מהתומכים והפעילים העיקריים לדחיית ההצבעה, שקיבלה 21.72% מהקולות; עם זאת, השינוי החוקתי אושר ברוב של 78.28% מהקולות.
בבחירות לאספה המכוננת בצ'ילה ב-2021, קאסט יצר הסכם פוליטי עם קואליציית המרכז-ימין ״קדימה צ׳ילה״ (Chile Vamos) כדי להקים רשימה משותפת של מועמדים לבחירות שנקראה Vamos por Chile (קדימה למען צ'ילה). הרשימה קיבלה 20.6% מהקולות, המייצגים פחות משליש מהאספה המכוננת. קאסט הציע אחת מהמועמדות העיקריות של ההסכם, תרזה מרינוביץ', שדעותיה הפוליטיות תאמו את אלה של קאסט אך לא התקבלו היטב על ידי חלקים ממחנה המרכז-ימין. עם זאת, מרינוביץ' ניצחה עם אחוז קולות גבוה.
כבר ב־2018, קאסט אישר את כוונותיו להתמודד לנשיאות בבחירות הכלליות בצ'ילה ב-2021. בבחירות אלה, הוא התמודד תחת מפלגתו הרפובליקנית יחד עם מועמדים לבית הנבחרים ולסנאט, שלא כמו במועמדותו הקודמת לנשיאות ב-2017, בה התמודד כעצמאי. קאסט הקים את "החזית הנוצרית-סוציאלית", הסכם פוליטי להצגת רשימה של מועמדים מהמפלגה הרפובליקנית ומהמפלגה השמרנית הנוצרית. לקאסט היו הצעות קמפיין שנויות במחלוקת. הוא תמך במתן חנינה לפקידי משטר פינושה לשעבר ה"מבוגרים", מה שאומר שכל הפקידים הכלואים יקבלו חנינה. הוא גם הציע לאסור הפלות, למזג את המשרד לנשים ושוויון מגדרי, להוציא את צ'ילה ממועצת זכויות האדם של האו"ם ולבנות בתי כלא נוספים.
במהלך הקמפיין שלו, קאסט השתמש בסלוגן "להפוך את צ'ילה למדינה גדולה", שהושווה לסלוגן של דונלד טראמפ "להפוך את אמריקה לגדולה שוב" (Make America Great Again), כשכמה תומכים לבשו בגדים עם הכיתוב Make America Great Again באירועים שלו. קאסט לא השתתף בפריימריז לנשיאות של תנועת Chile Vamos, בהם ניצח סבסטיאן סיצ'ל. סיצ'ל נחשב למועמד הימין העיקרי בסקרים בתחילת הבחירות. עם זאת, לאחר העימות הראשון בטלוויזיה, קאסט הערך את סיצ'ל והפך למועמד הימין המוביל. הוא קיבל את מרב הקולות בסיבוב הראשון של הבחירות, כמעט 28% מכלל הקולות שהוטלו בקלפי והעפיל לסיבוב השני מול גבריאל בוריץ'.
לאחר הצלחתו בסיבוב הראשון, קאסט זכה לתמיכתם של רוב קבוצות הימין בצ'ילה, כולל הנשיא סבסטיאן פיניירה. בזירה הבינלאומית, קאסט מצא סולידריות עם דמויות ימין אחרות, כשחתם על אמנת מדריד (מסמך המגנה קבוצות שמאל באיברו-אמריקה שנכתב על ידי מפלגת ווקס הימנית הקיצונית של ספרד) לצד חותמים בינלאומיים אחרים; רפאל לופז אליאגה מפרו, נשיא ארגנטינה חאווייר מיילי ואדוארדו בולסונארו, בנו של הנשיא הברזילאי ז'איר בולסונארו. ב-30 בנובמבר 2021, קאסט החל ליצור קשרים בינלאומיים במהלך הקמפיין שלו, כשנפגש בוושינגטון הבירה עם הסנאטור הרפובליקני מרקו רוביו, השגריר הצ'יליאני לארגון מדינות אמריקה ולפחות 20 בכירים עסקיים אמריקאים המשקיעים בצ'ילה, כולל מריה פאולינה אוריבה מפפסיקו.
ב-18 בדצמבר, המועמד לנשיאות לשעבר של מפלגת העם, פרנקו פאריסי, תמך בחוסה אנטוניו קאסט. זאת בעקבות תוצאות התייעצות פנימית במפלגה שבה החברים בחרו לתמוך בקאסט עם 61.41% מהקולות, לעומת 6.58% שהעדיפו את גבריאל בוריץ'. בסיבוב השני של הבחירות, שהתקיים ב-19 בדצמבר, קאסט קיבל 44.13% מהקולות והפסיד לבוריץ', שגרף 55.87% מהקולות והפך לנשיא החדש של צ'ילה.
ב-19 בדצמבר 2021, קאסט הודה בהפסד לאחר שהפסיד לבוריץ' בסיבוב השני. קאסט היה למועמד הראשון מאז 1999 שהוביל בבחירות לנשיאות בסיבוב הראשון אך הפסיד בסיבוב השני.
לאחר הבחירות, בין מרץ 2022 לדצמבר 2024, קאסט שימש כנשיא הרשת השמרנית הבינלאומית "הרשת הפוליטית למען ערכים". ב-2023, הוקמה המועצה החוקתית כדי לנסח את החוקה החדשה לצ׳ילה. מועצה זו כללה 51 חברים, כשהצ'יליאנים בחרו 34 מהימין (23 מהמפלגה הרפובליקנית ו-11 מתנועת צ׳ילה קדימה (Chile Vamos) ו-16 מהשמאל במאי אותה שנה. בנובמבר, הנהגת המפלגה החליטה לתמוך באפשרות "בעד" במשאל העם שהתקיים בדצמבר, אך אפשרות ה"נגד" זכתה לרוב. לאחר התבוסה, חוסה אנטוניו קאסט הודה בכישלון הקמפיין.
ב־29 בנובמבר 2024, המפלגה הרפובליקנית אישרה את חוסה אנטוניו קאסט כמועמד מטעמה לסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות 2025 ובחרה שלא להשתתף בפריימריז משותפים עם Chile Vamos או קואליציות מרכז-ימין אחרות. באוגוסט 2025, קאסט רשם רשמית את הקמפיין שלו תחת הסלוגן La fuerza del cambio ("כוחו של השינוי"). הקמפיין שלו התמקד במסרים של חידוש מוסדי, סדר ציבורי והתאוששות כלכלית במסגרת של המשכיות דמוקרטית.
קאסט כנשיא
קאסט סיים במקום השני בסיבוב הראשון של ההצבעה שהתקיים ב-16 בנובמבר 2025, וזכה בכמעט 24% מהקולות. הוא התמודד מול מועמדת השמאל ז'אנט ז'ארה בסיבוב השני שנקבע ל-14 בדצמבר, בהן ניצח ברוב של יותר מ־58% מהקולות.
התוצאות סללו את הדרך ליוזמות ידידותיות יותר לשוק תחת נשיאותו של קאסט.
במהלך קמפיין הבחירות קאסט הביע תמיכה בחפירת תעלה לאורך גבול צ'ילה-בוליביה כדי להפחית הגירה בלתי חוקית בהצעה שהושוותה לתמיכתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבניית חומה לאורך גבול מקסיקו-ארצות הברית.
בענייני ביטחון הציבור, קאסט טוען כי על המדינה להפעיל את סמכותה בבהירות ובהחלטיות, במיוחד באזורים המושפעים מאלימות מתמשכת. הוא תמך בחיזוק Carabineros de Chile (המשטרה הצ'יליאנית) והגברת הנוכחות המוסדית של המדינה באזורים הדורשים את השבת אמון הציבור. תמיכתו של קאסט במשטר הצבאי של צ'ילה התמקדה בעיקר ברפורמות המוסדיות שנדרשות ובמודרניזציה הכלכלית. הוא נמנע מתוויות אישיות, ושמר על עמדה לפיה הערכה היסטורית צריכה להסתמך על קפדנות משפטית והבחנה בין אחריות אישית לבין האבולוציה הרחבה יותר של המדינה. הוא תמך בשיקולים הומניטריים עבור אסירים קשישים או חולים קשה בכלא פונטה פואקו (Punta Peuco), כשהוא מדגיש כי החלטות כאלה חייבות תמיד להישאר בגבולות הנוהל החוקתי והמשפטי.
במישור האישי, קאסט נשוי למריה פיה אדריאסולה; לזוג 9 ילדים. הוא קתולי אדוק וחבר ב"תנועה האפוסטולית שונשטאט" (Schoenstatt Apostolic Movement).
ומה יחסו לישראל?
קאסט נתפס על ידי רבים בקהילה היהודית בצ'ילה כתומך בישראל, בעוד שיריבו דאז גבריאל בוריץ' (בבחירות 2021) נתמך על ידי ברית פרו-פלסטינית. על פי דיווחים, קאסט קיבל 52.3% מקולות הצ'יליאנים שהצביעו בישראל בסיבוב הראשון של בחירות 2025. עם זאת, במהלך קמפיין 2021, עלו דיווחים סותרים לגביו: למשל, מקורות מסוימים תיארו אותו כמבטיח להחזיר את החוק והסדר ו"כערב למען מטרת ישראל", כשכמה יהודים ראו בו "תומך בקהילה [היהודית]".
מקור אחר טען שבעבר הוא התבטא מפורשות נגד ישראל ותמך גלויות בתנועת BDS. עוד נטען כי כאשר הקהילה המקומית שלחה לו מתנה לראש השנה, הוא השיב: "תודה, אבל כדאי לכם לומר לישראל שתחזיר את השטחים לפלסטינים".
במהלך כהונתו כחבר קונגרס, דווח כי גילה אמפתיה לצרכי הקהילה היהודית וביקר בישראל לפחות פעמיים וכיבד את קורבנות השואה ביד ושם.
בסיכומו של דבר
חוסה קאסט מייצג מהפך פוליטי, אך גם סמל לקיטוב חברתי עמוק בצ'ילה, כשהוא מביא את הימין הצ'יליאני למחוזות אולטרה-שמרניים וריאקציוניים. הוא נבחר על בסיס מצע הדוגל בחוק וסדר, מדיניות שוק חופשי תקיפה, התנגדות להגירה בלתי חוקית ושמירה על ערכים מסורתיים דתיים, תוך שהוא דוחה את הקונצנזוס המדעי בנוגע לשינויי אקלים.
ניצחונו ב-2025 (לאחר שריכך את סגנונו המפלג מ-2021) נתפס כתגובת נגד ישירה לכישלון השמאל בראשות בוריץ' וכצורך ציבורי ב"כוחו של השינוי" (La fuerza del cambio) שיחזיר את הסדר על כנו. בעוד אביו הפגין נאמנות לרייך השלישי, בנו מיצב עצמו כתומך בינלאומי בולט של ישראל; כהונתו מבטיחה אפוא יחסים חמים יותר עם ירושלים, אך מציבה את צ'ילה במסלול של פילוג פנימי ועימות אידיאולוגי עם הדמוקרטיה המערבית בנוגע לזכויות אדם, סביבה וזכויות מיעוטים. עד כמה יתקרב לישראל, אם בכלל? ימים יגידו.
