יוסיף סטלין. שמש העמים האכזר

כיצד הפך יוסיף סטלין, המוכר גם בכינויו "איש הפלדה", לאחת הדמויות המשפיעות והמפורסמות לשמצה בהיסטוריה המודרנית? מאיוון האיום ועד פיוטר הגדול, ההיסטוריה הרוסית עוצבה בידי מנהיגים רבי עוצמה. אך אף מנהיג לא הותיר חותם כה עמוק כמו יוסיף סטלין. השפעתו הייתה כה גדולה עד שמערכת השלטון שלו קיבלה שם מיוחד – "סטליניזם". אז, מי היה האיש המאיים והנורא ששלט בברית המועצות?

סטלין נולד בשם איוֹסִיף ויסריונוביץ' דז'וגאשווילי ב-21 בדצמבר 1879, בגאורגיה. אביו היה סנדלר עני, ולדברי היסטוריונים היה שותה לשוכרה ומכה את סטלין הצעיר. אמו הייתה עקרת בית שעבדה קשה כדי להרחיק את משפחתה מהעוני. לאחר שכשלו עסקיו, עבר אביו של סטלין לבירת גאורגיה, טביליסי, כדי לחפש עבודה. סטלין ואמו נאלצו לעבור לביתו של כומר אורתודוקסי. אף כי דיבר לעיתים רחוקות על אביו, שמר יוסיף סטלין על קשר חזק עם אמו לאורך חייו.

לאחר כמה שנים בבית הכומר, שכנעה אמו של סטלין את בנה ללמוד בבית הספר של הכנסייה בכפר, שם הצטיין בלימודים. קריאה וכתיבת שירה היו בין תחביביו האהובים. הוא גם החל לקרוא ספרי היסטוריה ואת כתביהם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, שעיצבו את השקפת עולמו הצעירה. סטלין סיים את לימודיו ב-1894 כמצטיין הכיתה וקיבל מלגה לסמינר כנסייתי בטביליסי. אך הוא נשאר שם סמסטר אחד בלבד. הוא גורש משום שקרא את כתבי מרקס ושכנע אחרים ברעיונות הקומוניזם.

קריאת כתבי מרקס והוגים קומוניסטים נוספים הובילה את סטלין להצטרף לבולשביקים, תנועה מהפכנית ברוסיה הקיסרית, בהנהגת ולדימיר לנין. בראשית המאה ה-20 הפך סטלין לחלק מהפעילות המחתרתית של הבולשביקים, ארגן הפגנות ושביתות וביצע פעולות נגד הצאר בבירת גאורגיה. הוא נודע כאיש אמין וחזק בתנועה, שהתמחה בפעולות בלתי-חוקיות שנקראו "עבודה שחורה" למימון המפלגה. פעולות אלה כללו חטיפות, שוד בנקים, גניבה ושוחד. באותה תקופה פגש את לנין בכנס מפלגה והשניים הפכו לבעלי ברית קרובים.

כצפוי, פעולותיו המהפכניות של סטלין עוררו את תשומת לב המשטרה הצארית, שלכדה אותו שוב ושוב ושלחה אותו למאסר ולגלות. אך הוא תמיד הצליח להימלט, לעיתים כשהתחפש לאישה או שיחד סוהרים. בתקופה זו אימץ את השם המהפכני "סטלין", "איש הפלדה" ברוסית.

בנובמבר 1917, אחרי כמעט שנה של שביתות ונזקי מלחמת העולם הראשונה, הצליחה המפלגה הבולשביקית להפיל את שלטון הצאר ולהקים את ברית המועצות. סטלין מילא תפקיד חשוב אך לא בולט, כעורך העיתון היומי של המפלגה "פראבדה". לאחר המהפכה מינה אותו לנין למזכ״ל המפלגה הקומוניסטית. בשנים אלו פעל מאחורי הקלעים, יצר בריתות ואסף מודיעין שיחזק את כוחו. היה כה נוכח אך לא זכור, עד שתואר על ידי אחד מאנשי המפלגה כ"כתם אפור".

ב-1924 מת לנין משבץ. בעוד הבולשביקים התאבלו בכבדות על מנהיגם, סטלין ראה בכך הזדמנות. מייד לאחר הלוויה החל לפעול כיורשו של לנין. רבים ציפו כי לאון טרוצקי, מפקד הצבא האדום ומייסדו, ימשיך את דרכו. אך רעיונותיו המהפכניים נדחו. סטלין, שהציע לבנות סוציאליזם בגבולות ברית המועצות בלבד, צבר די תמיכה כדי להפוך עד סוף שנות ה-20 לדיקטטור בפועל. זמן קצר לאחר מכן גירש את טרוצקי מהמדינה.

עם עלייתו לשלטון, היתה החקלאות הסובייטית מבוססת על בעלי אדמות קטנים ושיטות מסורתיות. כדי לזרז את התיעוש, הנהיג סטלין תוכניות חומש להגדלת הייצור. מפעלים נבנו בן-לילה, מסילות ברזל הונחו במהירות תוך שימוש בעובדי כפייה ובמוסקבה נבנו גורדי שחקים ראשונים בהיסטוריה הרוסית, שכונו מגדלי סטלין בסגנון סטליניסטי ברוטלי. גם האמנות שונתה תחת "ריאליזם סוציאליסטי". אך מי ששילמו את המחיר הכבד היו החקלאים: כ-25 מיליון מהם אולצו להצטרף לחוות קולקטיביות. מי שסירב – נעצר, הוגלה או הוצא להורג על ידי המשטרה החשאית, הנקוו״ד. קולקטיביזציה זו גרמה לרעב הכבד, הידוע בהיסטוריה האוקראינית כהולודומור, שבמהלכו מתו כ-10 מיליון בני אדם.

האלימות בברית המועצות לא הייתה חדשה, אך תחת סטלין היא הגיעה לממדים אדירים. לאחר רצח ראש עיריית לנינגרד, ידידו ויריבו הפוליטי סרגיי קירוב ב-1934, פתח סטלין בגל טרור עצום. עשרות אלפי מנהיגי מפלגה, גנרלים ואזרחים הוצאו להורג או הוגלו למחנות הגולאג. המשטרה החשאית קיבלה מכסות של מספרים להוצאה להורג ולמאסר והמספרים תמיד מולאו ואף עלו על המכסה.

ב-23 באוגוסט 1939 חתם סטלין על הסכם אי-התקפה עם גרמניה הנאצית, שכלל סעיף חשאי לחלוקת פולין ומזרח אירופה. ימים לאחר מכן פלשה גרמניה לפולין, וסטלין הופתע כשגרמניה פלשה גם לברית המועצות ב-1941, למרות רמזים ואינדיקציות מודיעיניות. עם התקדמות הצבא הגרמני עד מוסקבה, פקד סטלין על הצבא האדום שלא לסגת והורה להוציא להורג חיילים שערקו. קרב סטלינגרד היה נקודת המפנה. לאחר חורף קשה והקרבת מיליוני חיילים, הצליחה ברית המועצות להדוף את הגרמנים ומעתה היה הצבא הסובייטי בעמדת מתקפה.

אחרי המלחמה, כוחות סובייטיים שלטו במזרח אירופה. בוועידת פוטסדאם הוסכם על חלוקת גרמניה וברלין. סטלין התעקש שהמדינות במזרח אירופה יישארו תחת השפעה סובייטית. יריביו לשעבר, בריטניה וארצות הברית, הפכו ליריבים. "מסך ברזל" ירד על אירופה וב-1949 ערכה ברית המועצות ניסוי גרעיני ראשון. כך נולדה המלחמה הקרה.

ב-5 במרץ 1953 מת סטלין משבץ מוחי במעונו האישי בגיל 74 ובכך הקיץ הקץ על שלטון רודני בן 29 שנים. מאות אלפים השתתפו בהלווייתו במוסקבה ואלפים נמחצו למוות בהמון. האסירים במחנות הגולאג חגגו את מות הדיקטטור האכזר. יורשו, ניקיטה חרושצ'וב, גינה את מעשי סטלין והחל בתהליך "דה-סטליניזציה" וחנינה לאסירים רבים. ניקיטה חרושצ'וב שימש כמזכ״ל המפלגה הקומוניסטית עד 1964. סטלין נקבר תחילה במאוזליאום של לנין, לצדו, אך לאחר מכן הועבר לקבורה בבית הקברות של חומת הקרמלין, במוסקבה. דמותו של סטלין נותרה פופולרית אפילו עד ימינו אנו ורבים במזרח אירופה רואים בה דמות לחיקוי.

אין ספק כי בעת עלייתו לשלטון ב-1928, רוסיה הייתה מדינה נחשלת תעשייתית. עד 1937 כבר הפכה ברית המועצות למעצמה השנייה בגודלה בעולם אחרי ארצות הברית ובתקופת מלחמת העולם השנייה מילאה תפקיד מרכזי בניצחון על היטלר. אך הישגים אלו הושגו במחיר עצום של חיי אדם כי תחת שלטונו נספו מיליונים מרעב, ממחנות, ומהטיהורים הגדולים. כך שמורשתו של סטלין היא שילוב של תיעוש אדיר, ניצחון צבאי ומערכת טרור מדינתית אכזרית, ששמה עדיין מעורר אימה בלב רבים.

חומר מעשיר לקריאה

• אדוארד רדזינסקי, סטלין, ספרית מעריב, 2005
• יצחק דויטשר, סטלין: ביוגרפיה פוליטית, כתבים, 1951
• לואיס פישר, יוסף סטאלין – חייו ומותו, נ' טברסקי, 1953.

חומר מעשיר לצפייה

הסרט העלילתי הראשון שבו אחד השחקנים גילם את סטלין בתפקיד קצר היה הסרט האמריקאי "סוכן בריטי" – דרמת ריגול בהשראת הספר "יומני סוכן בריטי" מאת ברוס לוקרט. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1934 ובוים על ידי מייקל קורטיס. בברית המועצות, הסרט הראשון שהציג את סטלין יצא בשנת 1937. זה היה "לנין באוקטובר" בבימוי מיכאיל רום כשאת דמות המנהיג גילם סמיון גולדשטאב. בין השנים 1938 ל-1953 גילם את סטלין בקולנוע מיכאיל גלווניאני 13 פעמים ובזכותו נבנתה דמותו כאסטרטג יודע כל, גנן מיומן, בקי בנפשות בני האדם ואדם שנון. במקביל, בשנות המלחמה, נוצר דמות "רוסית יותר" של הדיקטטור על ידי אלכסיי דיקי, בסרטים אחרים.

לאחר מותו של סטלין והוקעתו על ידי חרושצ׳וב, הפכה דמותו של סטלין לדמות מתפקדת. הוא גולם על ידי השחקן הגאורגי אנדרו קובלאדז'ה. השחקן גאורגי סאקיאן גילם את סטלין יותר מ-30 פעמים בסרטים עלילתיים שונים, כשהפעם הראשונה שבה גילם את התפקיד הייתה בסרט "טהראן-43" בשנת 1978.

בתקופת הפרסטרויקה גילמו את סטלין ארצ'יל גומיאשווילי ("השנה הארבעים ואחת", "סטלינגרד" ו״מלחמה בחזית המערבית"), אלכסיי פטרנקו ("הסעודות של ולטסאר") וסרגיי שאקורוב ("אויב העם בוכרין"). לאחר מכן הופיע סטלין בקולנוע בעיקר בתפקידים קטנים וגילמו אותו איגור קוואזה, גנאדי חאזנוב, ארמן ג'יגרחניאן ואנדריי קרסקו. עד סוף שנות ה-2010 הוא גולם על ידי מקסים סוחנוב בסדרת הטלוויזיה הרוסית "ילדי ארבאט" ובסרט ההמשך "שמש בוגדנית 2". סטלין גולם תשעה פעמים על ידי אנאטולי דזיבאייב, כולל בסרטים "בן אבי העמים" ו״זורגה״.