תאמל״ק לי
אם חשבתם שהסיפור של "הסמוראי האחרון" הוא המצאה הוליוודית – חכו שתשמעו על ז׳וּל בְּרוּנֶה. קצין צרפתי עם שפם מרשים, אהבה לסקיצות מהירות ונטייה לאי-ציות לפקודות, שהחליט באמצע המאה ה-19 להפוך לגיבור יפני. במקום לחזור הביתה אחרי משימת ייעוץ צבאית ביפן, הוא פשוט אמר "לא תודה", לקח צד במלחמת אזרחים זרה והקים רפובליקה עצמאית בקצה העולם. אם זה לא נשמע כמו טריילר לסרט, אנחנו לא יודעים מה כן.
ז'ול ברונה היה קצין צבא צרפתי ששירת את השוגונות של טוקוגאווה במהלך מלחמת בושין ביפן. במקור נשלח ליפן כמדריך ארטילריה רכובה במסגרת המשימה הצבאית הצרפתית בשנת 1867, אך לאחר שהשוגון הובס סירב לעזוב את המדינה. במקום זאת, הוא שיחק תפקיד מרכזי בהקמת רפובליקת איזו שנאבקה בכוחות רפורמת מייג'י. לאחר תבוסת המרד, חזר לצרפת, השתתף במלחמת צרפת-פרוסיה, התקדם עד לדרגת גנרל דיוויזיה ושירת במשרד המלחמה.
שנותיו המוקדמות והקריירה המוקדמת
ברונה נולד ב-2 בינואר 1838 בעיר בלפור, שבחבל בורגון-פרנש-קומטה במזרח צרפת. אביו, ז'אן-מישל ברונה, היה וטרינר צבאי, ואמו, לואיז-אדין רושר, ניהלה את הבית. ב-1855 התקבל לאקדמיה הצבאית סן-סיר, ולאחר שנתיים עבר לאקול פוליטכניק. הוא סיים במקום ה-68 מתוך 120 תלמידים והצטרף ליחידת ארטילריה רכובה בצבא הצרפתי. את הכשרתו השלים בבית הספר לארטילריה במץ, שם בלט ביכולותיו וסיים במקום הרביעי במחזור בשנת 1861.
לאחר סיום לימודיו, נשלח במסגרת פלישת צרפת למקסיקו. כקצין משנה במשמר הקיסרי, הוא השתתף בכל הקרבות החשובים, במיוחד במצור על פואבלה בשנת 1863, שם זכה בצלב לגיון הכבוד מנפוליאון השלישי. ב-1867 קודם לדרגת קפטן ארטילריה וקיבל תואר אביר לגיון הכבוד ובמהלך שהותו במקסיקו, יצר סדרת סקיצות מהירות שפורסמו בעיתונים צרפתיים ותיארו את המלחמה דרך עיניו.
המשימה ליפן
ב-1866 החליטה ממשלת צרפת לשלוח משלחת יועצים צבאיים ליפן כדי לסייע לערוך מודרניזציה של צבא השוגון. בזכות הישגיו בלימודים ובמקסיקו, ברונה היה בחירה טבעית לתפקיד. פקיד ממשל בכיר, אמיליאן דה נייוורקרק, המליץ עליו אישית לנפוליאון השלישי וציין את כישוריו באיור ואת "רצונו העז להוביל משימה צבאית ביפן".
ברונה, שהיה אז בן 28 בלבד, היה אחד הקצינים הצעירים במשלחת. המשלחת כללה 15 חברים, ביניהם חמישה קצינים, והונהגה בידי קפטן שארל שנואן. הם הפליגו ב-3 בנובמבר 1866 בספינת ה"פֶּלוּז" והגיעו ליפן בינואר 1867. במהלך השנה, אימנו את חיילי השוגון בטקטיקות אירופאיות מתקדמות ובאוגוסט 1867 קודם ברונה לדרגת קפטן, אך אז פרצה מלחמת בושין – מלחמת אזרחים ששינתה את פני יפן.
הפרת הפקודה והצטרפות לצד המפסיד
בספטמבר 1868 הורה הממשל הצרפתי לכל חברי המשלחת לעזוב את יפן. קפטן שאנואן דאג שהמשלחת תעזוב את יפן על סיפון שתי ספינות, שהפליגו ב-15 וב-28 באוקטובר. ברונה, לעומת זאת, בחר להישאר ביפן ולהישאר נאמן לצדו של השוגון במלחמה. כך בעוד רב חברי המשלחת צייתו, ברונה החליט להמרות פקודה. ב-4 באוקטובר הוא שלח מכתב לשר המלחמה הצרפתי, אדולף ניאל, ובו כתב: "יש לי הכבוד להגיש את התפטרותי מדרגת קפטן. מהיום, אני מוותר על כל זכויותיי כקצין ארטילריה בצבא הצרפתי."
במכתב נוסף לנפוליאון השלישי עצמו, הוא פירט את תוכניתו להצטרף לברית הצפון (Ōuetsu Reppan Dōmei), קואליציה של מושלים יפניים שתמכו בצרפת: "מהפכה מאלצת את המשלחת הצבאית לחזור לצרפת. לבד אני נשאר, לבד אני רוצה להמשיך, בתנאים חדשים: התוצאות שהושגו על ידי המשלחת, יחד עם מפלגת הצפון, שהיא המפלגה התומכת בצרפת ביפן. בקרוב תתרחש תגובה, והדאימיוס של הצפון הציעו לי להיות נשמתה. הסכמתי, כי בעזרתם של אלף קצינים ותיקים יפנים, תלמידינו, אני יכול לנהל את 50,000 אנשי הקונפדרציה […]"
כך, עוד באותו היום, ב-4 באוקטובר, במקום להגיע לנמל יוקוסוקה כפי שטען, הפליג ברונה בחשאי אל צי השוגונות. ב-4 באוקטובר, יום התפטרותו, עזב ברונט את המפקדה הצרפתית ביוקוהמה בתירוץ של ביקור במחסן הצרפתי-יפני ביוקוסוקה. במקום זאת, הוא נסע לצי השוגונות שעגן מול שינאגאווה, במפרץ טוקיו, שם הצטרף לאנדרה קזנב, בן ארצו שנשאר נאמן לשוגון.
מלחמת בושין ורפובליקת איזו
ברונה השתתף באופן פעיל במלחמת בושין, כולל בקרב טובה-פושימי בינואר 1868. לאחר תבוסת השוגון, ברח עם אדמירל אנומוטו טאקאקי תחילה לסנדאי ולאחר מכן לאי הוקאידו (אז נקרא איזו).
ב-26 באוקטובר 1868 הם כבשו את נמל הקודטה, ובסוף השנה הכריזו על הקמת רפובליקת איזו – מדינה עצמאית קצרת-יומין. ברונה מונה לשר החוץ בפועל של הרפובליקה, ניהל מגעים דיפלומטיים עם מעצמות זרות, וכתב הודעות רשמיות בצרפתית.
הוא גם ארגן את צבא איזו במבנה משולב – יפני-צרפתי:
- המפקד העליון: אוטורי קייסוקה
- סגנו: ז'ול ברונה
- ארבעה בריגדות, כל אחת בפיקוד קצין צרפתי, כשיפנים פיקדו על החטיבות המשניות.
בקרב הסופי – קרב הקודטה ביוני 1869 – הובסו כוחות איזו (3,000 לוחמים) מול 7,000 חיילי האימפריה. ברונה כתב בזיכרונותיו על היג'יקטה טושיזו, סגן מפקד השינסנגומי, ואמר שאילו היה נולד באירופה, היה הופך בוודאות לגנרל.
חזרה לצרפת והמשך הקריירה
ברונה והיועצים הצרפתים האחרים היו מבוקשים על ידי הממשלה הקיסרית, אך פונו מהוקאידו על ידי הקורבטה הצרפתית קואטלוגון, בפיקודו של אבל-ניקולס ברגאס דו פטי-תואר. ביוקוהמה הם נעצרו על ידי בעל הכוח הצרפתי החדש ביפן, מקסים ד'אוטרי, ולאחר מכן נלקחו לסייגון. ברונה חזר לאחר מכן לצרפת. ממשלת יפן החדשה ביקשה שברונה ייענש על פעילותו במלחמת בושין, אך מעשיו זכו לתמיכה עממית בצרפת והבקשה נדחתה. ברונה קיבל עונש סמלי של חצי שנה השעיה, ובפברואר 1870 חזר לשירות פעיל.
במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה של 1870–1871 הוא הצטיין בקרבות ספיכרן, מארס-לה-טור וגרובלוט. הוא נלקח בשבי במצור על מץ ולאחר המלחמה, ברונה מילא תפקיד מפתח כחבר בצבא ורסאי בדיכוי הקומונה של פריז. הוא ביקר בבית הספר המלכותי להנדסה צבאית בממלכה המאוחדת באוגוסט 1871 ומאוחר יותר באותה שנה מונה לקצין בלגיון הכבוד ומונה לעוזר המחנה של שר המלחמה, ארנסט קורטו דה סיסי.
בשנת 1879, ברונה קודם לדרגת ראש משלחת ומונה לשמש כנספח צבאי ברומא. כקולונל, הוא פיקד על רגימנט הארטילריה ה-11 בין השנים 1887 ו-1891. הוא קודם לדרגת גנרל החטיבה בדצמבר 1891, ופיקד על חטיבת חיל הרגלים ה-48 בין השנים 1891 ו-1897, ולאחר מכן על חטיבת הארטילריה ה-19. בשנת 1898, שאנואן, הקצין הבכיר שלו לשעבר במשלחת היפנית, שכיהן אז כשר מלחמה, מינה את ברונה לראש הקבינט שלו וקידם אותו לדרגת גנרל דיוויזיה. תפקיד שבו שירת עד ינואר 1903, כשפרש למילואים.
לאחר תקופה ארוכה של מחלה הוא הלך לעולמו בעיר בפונטנה-סו-בואה, ב-13 באוגוסט 1911. שלושה חרבות יפניות שהוענקו לו על ידי טוקוגאווה יושינובו שמורות עד היום בידי צאצאיו.
שיקום היחסים עם יפן
באופן מפתיע, יריביו לשעבר סלחו לו. האדמירל אנומוטו טאקאקי, שהיה לצידו במרד, הצטרף לממשלת מייג'י והפך לשר הצי הקיסרי. הודות להשפעתו של אנומוטו, הממשלה הקיסרית ביפן לא רק סלחה על מעשיו של ברונה אלא העניקה לו מדליות כבוד בשנים 1881 ו-1885, שהוענקו לו בשגרירות יפן בפריז, ביניהן עיטור מסדר השמש העולה וב-1895 הוענק לו תואר קצין בכיר של מסדר האוצר הקדוש.
הסיפור של ז'ול ברונה הוא הרבה מעבר להיסטוריה יבשה – הוא סיפור על נאמנות, בגידה, חלומות חוצי יבשות ואומץ בלתי רגיל. תקופת מייג'י, מלחמות יפן והמפגש הדרמטי בין מזרח למערב, הן רק עדות עד כמה לפעמים המציאות עולה על כל סרט הוליוודי.
חומר מעשיר לצפייה
ברונה היווה השראה לדמותו של נתן אלגרן, גיבור הסרט "הסמוראי האחרון" (2003).
חומר מעשיר למשחק
ברונה מופיע גם כדמות במשחק הווידאו Rise of the Ronin (2024), שבו השחקן יכול להילחם לצידו בקרב טובה-פושימי אם יבחר לתמוך בכוחות השוגונות.
