בשעה 20:00 ב־19 ביוני 1953, יוליוס ואתל רוזנברג הוצאו להורג באמצעות כיסא חשמלי בכלא הידוע לשמצה סינג סינג בניו יורק. בני הזוג, שהורשעו בריגול בשם ברית המועצות, היו האזרחים האמריקאים היחידים שהוצאו להורג באשמת ריגול במהלך המלחמה הקרה.
בעוד שרבים תמכו בעונש של בני הזוג רוזנברג – ההערכה היא כי המידע ששיתפו האיץ בשנה את ייצור פצצת האטום הראשונה של ברית המועצות, במחאות לאומיות ובינלאומיות נטען כי בני הזוג רוזנברג היו קורבנות של פרנויית המלחמה הקרה וכי הוצאתם להורג היתה בלתי מוצדקת.
המשפט וההוצאה להורג של בני הזוג רוזנברג ממשיכים להיות נושא שנוי במחלוקת. עם זאת, מקובל להניח שהקיבעון הנרחב במקרה שלהם שיקף את האובססיה הרחבה יותר של ארצות הברית למירוץ החימוש הגרעיני, למאבק נגד הקומוניזם ולמוניטין שלה בזירה הבינלאומית. זהו סיפורם של יוליוס ואתל רוזנברג.
רקע
יוליוס רוזנברג נולד ב־12 במאי 1918 בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים ששניהם נולדו ברוסיה. היו לו אח אחד ושלוש אחיות.
אתל רוזנברג, לבית גרינגלאס, נולדה ב־28 בספטמבר 1915 בעיר ניו יורק, בתם של מהגרים יהודים. אביה נולד ברוסיה ואמה נולדה באוסטריה. בני משפחה נוספים כללו את דייוויד, ברנרד ואח למחצה.
אתל ויוליוס רוזנברג נישאו ב־18 ביוני 1939 בעיר ניו יורק, ונולדו להם שני בנים: מייקל אלן, שנולד ב־10 במרץ 1943, ורוברט הארי, שנולד ב־14 במאי 1947.
יוליוס ואתל רוזנברג חיו רוב חייהם בצד המזרחי התחתון של מנהטן ושניהם למדו באותו בית ספר תיכון. אתל סיימה את לימודיה ב־1931, ויוליוס סיים ב־1934.
יוליוס רוזנברג למד בבית הספר להנדסה במכללה בניו יורק מספטמבר 1934 ועד פברואר 1939, אז סיים את לימודיו עם תואר ראשון בהנדסת חשמל. בנוסף, הוא לקח קורסים שונים באוניברסיטאות אחרות בניו יורק.
יוליוס רוזנברג החל להיות בקשר עם אתל גרינגלאס בערך בשנת 1932. הוריה של אתל לא חיבבו את יוליוס, והוא לא הורשה לבקר בבית הוריה בערך משנת 1932 ועד 1935. במהלך תקופה זו, אתל ושני אחיה הצעירים, ברנרד ודייוויד, גרו בדירה בקומה שמעל דירת הוריהם. יוליוס רוזנברג היה מבקר לעיתים קרובות את אתל בדירה זו, שהייתה עמוסה בעותקים של חומרי מפלגה קומוניסטיים ושל העיתון “The Daily Worker”.
בין השנים 1932 ל־1935, יוליוס ואתל הפכו לקומוניסטים מסורים, ולאחר מכן טענו כי אין דבר חשוב יותר מהמאבק הקומוניסטי. מידע שהתקבל במרץ 1944 הראה כי יוליוס רוזנברג היה חבר במפלגה הקומוניסטית. מידע זה נמסר למחלקת הביטחון והמודיעין של פיקוד השירות השני, באי גוברנורס, ניו יורק, לאור עבודתו של רוזנברג במחלקת המלחמה באותה תקופה. חקירה זו גם קבעה כי אשתו, אתל, חתמה על עצומה של המפלגה הקומוניסטית. עבודתו של רוזנברג בממשל האמריקאי הסתיימה בדצמבר 1945.
בחיפוש שנערך בדירתם של בני הזוג רוזנברג בזמן מעצרו של יוליוס, התגלה כי אתל ויוליוס היו חברים בארגון הפועלים הבינלאומי (International Workers Order).
במאי 1940, סניף השדה של ה־FBI בניו יורק גילה, לאחר שאתל רוזנברג קיבלה משרה במשרד המפקד על המפקד הארצי (Census Bureau) בוושינגטון די.סי., כי היא קומוניסטית אדוקה. עוד נודע כי אתל רוזנברג ואישה נוספת, שלכאורה תמכו במפלגה הקומוניסטית, הפיצו חומרי תעמולה קומוניסטיים וחתמו על עצומות של המפלגה הקומוניסטית. אתל רוזנברג גם חתמה על עצומת מועמדות של המפלגה הקומוניסטית, שמתוארכת ל־13 באוגוסט 1939, בעיר ניו יורק.
החקירה העלתה כי יוליוס רוזנברג טען שהצטרף לליגת הקומוניסטים הצעירים כשהיה בן 14. בנוסף, שימש כמזכיר ליגת הקומוניסטים הצעירים בזמן לימודיו במכללה.
בני הזוג רוזנברג תמכו בקומוניזם
בשנת 1940 הצטרף יוליוס לחיל הקשר של צבא ארה"ב כמהנדס אזרחי ועזב את המפלגה הקומוניסטית כדי למנוע חשד. בעודו שם, הוא ביצע מחקר חשוב על אלקטרוניקה, תקשורת, מכ"ם ובקרת טילים מונחים. עם זאת, יוליוס שוחרר מהצבא ב-1945 לאחר שהצבא גילה את השתייכותו בעבר למפלגה הקומוניסטית.
סביר להניח שיוליוס רוזנברג גויס לרגל עבור משרד הפנים של ברית המועצות ביום העבודה ב-1942 (1 במאי). באותה תקופה, ברית המועצות הייתה בעלת ברית למעצמות המערב, כולל ארצות הברית, אך האמריקאים לא שיתפו מידע עם ברית המועצות לגבי פיתוח כלי הנשק הגרעיניים הראשונים בעולם באמצעות פרויקט מנהטן.
יוליוס רוזנברג שיתף מידע בעל ערך עם ברית המועצות וגייס מרגלים נוספים, ובעיקר את המהנדס הגרעיני ראסל מקנאט ואת אחיה של אתל, דייוויד גרינגלאס, יחד עם אשתו רות. עד 1945, יוליוס רוזנברג ורשת הריגול שלו סיפקו מידע בעל ערך, שכלל מידע על עדשות חומר נפץ גבוה שפותחו עבור פצצת האטום, סודות פיזיקה ומחקר אטומי, אלפי מסמכים מהוועדה המייעצת הלאומית לאווירונאוטיקה (כולל סט מלא של שרטוטי תכנון וייצור עבור מטוס הקרב הסילוני המבצעי הראשון של ארה"ב) ומידע על אופן ייצור אורניום לנשק גרעיני.
ארה"ב ובעלות בריתה היו בהלם מהמהירות שבה ברית המועצות ביצעה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, 'ג'ו 1', ב-29 באוגוסט 1949. ובשנת 1949, שירות המודיעין של צבא ארה"ב (SIS) חשף את רשת הריגול הסובייטית, מה שהוביל למעצרם של יוליוס ואתל רוזנברג. רבים מחברי הרשת הואשמו בהפרת חוק הסודות הרשמיים.
ב-6 במרץ 1951, החל משפטם של בני הזוג רוזנברג בניו יורק. המשפט, שנמשך כמעט חודש, האשים את בני הזוג בקשירת קשר ובמסירת סודות אטומיים לברית המועצות, אך מכיוון שארה"ב לא הייתה במלחמה עם ברית המועצות, הם לא יכלו להיות מואשמים בבגידה. עורכי דינם עמנואל ואלכסנדר בלוך הגנו גם על המרגל הנאשם מורטון סוֹבֶּל, שאתל ויוליוס התרועעו עמו לא אחת.
מוֹרטוֹן סוֹבֶּל נולד ב-11 באפריל 1917 בניו יורק, כבן למהגרים ילידי האימפריה הרוסית. הוא נישא להלן לוויטוב גורביץ' בארלינגטון, וירג'יניה ב-10 במרץ 1945.
סוֹבֶּל, שהיה חבר לספסל הלימודים של יוליוס רוזנברג ומקס אליצ'ר, סיים את לימודיו במכללה ביוני 1938, עם תואר ראשון בהנדסת חשמל. בשנים 1941 ו-1942 הוא למד לתואר שני באוניברסיטה במישיגן, ממנה קיבל תואר שני בהנדסת חשמל. סוֹבֶּל הועסק במהלך הקיצים 1934 עד 1938 כאיש תחזוקה במחנה יוניטי, ווינגדייל, ניו יורק, מחנה שהיה לכאורה בשליטה קומוניסטית. ב-27 בינואר 1939, הוא קיבל תפקיד כמהנדס חשמל זוטר בלשכת התחמושת של חיל הים (Bureau of Naval Ordnance), בוושינגטון הבירה, וקודם לתפקיד עוזר מהנדס חשמל. הוא התפטר באוקטובר 1940 כדי להמשיך בלימודיו. בעת שהועסק בחברת חשמל במדינת ניו יורק, הייתה לו גישה לחומרים מסווגים, כולל חומר על מכ"ם בקרת אש. לאחר שהתפטר משם, הוא קיבל עבודה כמהנדס חשמל בחברת מכשירים בניו יורק, שם הייתה לו גישה לנתונים סודיים. הוא נשאר בתפקיד זה עד 16 ביוני 1950, אז לא הופיע לעבודה. באותו תאריך, סוֹבֶּל ומשפחתו נמלטו למקסיקו. הוא אותר לאחר מכן במקסיקו סיטי. ב-18 באוגוסט 1950, לאחר גירושו ממקסיקו על ידי הרשויות הפדרליות במקסיקו, הוא נלקח למעצר על ידי סוכני הבולשת הפדרלית האמריקאית (FBI) בלרדו, טקסס.
מקס אליצ'ר, קומוניסט מוצהר, סיפר שבשנת 1939, כשגר עם מורטון סוֹבֶּל בוושינגטון הבירה, סוֹבֶּל שידל אותו להצטרף למפלגה הקומוניסטית. על פי הדיווחים, סוֹבֶּל היה פעיל בארגונים כמו "התארגנות השלום האמריקאית" (American Peace Mobilization) ו"קונגרס הנוער האמריקאי" (American Youth Congress), שניהם צוטטו על ידי התובע הכללי כארגונים קומוניסטיים. סוֹבֶּל הופיע גם ברשימות הפעילים של "התארגנות השלום האמריקאית" ונרשם ברשימות של "קונגרס הנוער האמריקאי" כנציג של הוועדה לקידום פעולה דמוקרטית בוושינגטון. תושב בבניין דירות בוושינגטון הבירה דיווח כי סוֹבֶּל ומקס אליצ'ר היו בין אלה שהשתתפו בפגישות בדירתו של אחד הדיירים במהלך 1940 ו-1941. אדם זה האמין שאלו היו פגישות בעלות אופי קומוניסטי.
סניף ה-FBI בניו יורק איתר עצומה של המפלגה הקומוניסטית שהוגשה בשמו של מורטון סובל. החתימה על עצומה זו זוהתה על ידי מעבדת ה-FBI ככתב ידו של סובל. במגע עם חברת המכשירים שבה הועסק סובֶּל הראה שהוא לא הגיע לעבודה אחרי ה-16 ביוני 1950. החברה קיבלה מכתב ממנו בסביבות ה-3 ביולי 1950, ובו נכתב שהוא זקוק למנוחה ושהוא הולך לקחת כמה שבועות חופש כדי להתאושש. חקירה של ה-FBI גילתה שסובל, אשתו ושני ילדיהם נראו לאחרונה בביתם ב-22 ביוני 1950, ושהם עזבו בחופזה מבלי ליידע איש על עזיבתם המתוכננת.
באמצעות חברת תעופה בשדה התעופה לה גוארדיה, נודע כי סובל ומשפחתו יצאו למקסיקו סיטי ב-22 ביוני 1950. כרטיסי טיסה הלוך-חזור בין ניו יורק למקסיקו נרכשו ב-21 ביוני 1950 על שמו של סובל.
במהלך שהותו של סובל במקסיקו, הוא יצר קשר עם קרובי משפחה באמצעות שימוש באדם מסוים לכתיבת דואר. אדם זה נחקר והודה בחוסר רצון בקבלת והעברת מכתבים לקרובי משפחה של סובל. הודאה זו ניתנה לאחר שנמסר לו כי מעבדת ה-FBI זיהתה את כתב ידו על המעטפות ששימשו להעברת מכתבים לקרוביו של סובל. באוגוסט 1950, הרשויות במקסיקו לקחו את סובל למעצר וגירשו אותו. בבקר מוקדם של ה-18 באוגוסט 1950, סוכני FBI עצרו את סובל בגשר הבינלאומי בלרדו, טקסס.
בני הזוג רוזנברג הכחישו את כל הטענות על ריגול
השופט אירווינג ר. קאופמן פתח את המשפט באומרו: "הראיות יראו שהנאמנות והברית של בני הזוג רוזנברג וסובל לא היו למדינה שלנו, אלא לקומוניזם. לקומוניזם במדינה הזו ולקומוניזם ברחבי העולם. סוֹבֶּל ויוליוס רוזנברג, חבריהם לספסל הלימודים במכללה, הקדישו את עצמם למען הקומוניזם. אהבה זו לקומוניזם ולברית המועצות הובילה אותם עד מהרה לרשת ריגול סובייטית".
גם יוליוס וגם אתל התייחסו לתיקון החמישי (בעצם, הזכות לשמור על זכות השתיקה) כשנשאלו שאלות חוזרות ונשנות הקשורות לריגול וכאשר נשאלו על היותם חברי המפלגה הקומוניסטית. רבים האמינו שסירובם לענות על שאלות ובהמשך הכחשת כל הטענות היוו הודאה באשמה. יתר על כן, הם סירבו להפליל מישהו אחר.
דייוויד גרינגלאס העיד נגד אחותו
ה־FBI עצר את גרינגלאס באשמת ריגול ביוני 1950. הראיות הישירות למעורבותם של בני הזוג רוזנברג הגיעו מהודאותיהם ועדויותיהם של דייוויד ורות גרינגלאס. מכיוון שבני הזוג רוזנברג הואשמו בקשירת קשר, לא נדרשו ראיות חותכות. לפני חבר מושבעים גדול באוגוסט 1950, דייוויד גרינגלאס העיד בסתר נגד יוליוס, וקבע כי הוא גויס על ידה להצטרף לרשת הריגול הסובייטית. עם זאת, הוא אישר כי מעולם לא דיבר עם אחותו על שום דבר שקשור לרשת הריגול.
זה הוביל לעדות חלשה נגד אתל בגין מעורבותה לכאורה. עם זאת, עדות זו לא הוצגה לעורכי הדין במהלך משפטם של בני הזוג רוזנברג.
רק 10 ימים לפני תחילת משפטם של בני הזוג רוזנברג בפברואר 1951, גרינגלאס העיד מחדש ושינה את הצהרותיו המקוריות כדי להפליל בוודאות את יוליוס ואתל. זה היה תוצאה של עסקה שניתנה לבני הזוג גרינגלאס שאפשרה לרות להישאר עם ילדיהם. דייוויד טען כעת כי יוליוס, בעזרתה של אתל, גייס אותו לרשת הריגול הגרעינית בשנת 1944. הוא שינה מידע חיוני וקבע כי מידע מכריע נמסר בסלון הדירה של בני הזוג רוזנברג בניו יורק וכי אתל הייתה נוכחת. יתר על כן, הוא הצהיר כי אתל הייתה נוכחת במהלך כל הפגישות והקלידה הערות. מידע זה הוביל גם לביטול האישומים נגד רות.
גזר הדין של בני הזוג רוזנברג היה שנוי במחלוקת
ב־29 במרץ 1951, בית המשפט הרשיע את יוליוס ואתל רוזנברג בקשירת קשר לביצוע ריגול. הם נידונו למוות. השופט קבע, "אני רואה בפשעים שלכם גרועים יותר מרצח. אני מאמין שהתנהגותכם במסירת הפצצה האטומית לידי הרוסים [אומרת ש]מיליוני אנשים חפים מפשע נוספים עלולים לשלם את מחיר הבגידה שלכם".
למרות כותרות ה"בהלה האדומה" והעם האמריקאי שהבין שהריגול הסובייטי הוא עניין רציני, תוצאות המשפט יצרו תגובות מעורבות. רבים חשו שבני הזוג רוזנברג נרדפו אך ורק בשל מעורבותם בעבר במפלגה הקומוניסטית. זה הוביל למחאות לאומיות ובינלאומיות כאחד. הצוות המשפטי שלהם ניסה לבטל את פסק הדין שלהם, אך לא הנשיא טרומן ולא הנשיא אייזנהאואר נענו לבקשתם. ג'יי אדגר הובר התנגד בפומבי למשפט וקבע כי הוצאה להורג של אם צעירה תשקף באור שלילי את ה-FBI ומחלקת המשפטים כאחד.
למרות התגובות המעורבות, רוב העיתונים האמריקאים תמכו בגזר הדין המוות, בניגוד לעיתונים אירופאיים, שלא תמכו בו.
ב-19 ביוני 1953, הוצאו בני הזוג רוזנברג להורג. ההוצאה להורג של אתל השתבשה – לבה עדיין פעם לאחר שלושה מטענים של חשמל – ועד שמתה, דווח כי עשן יצא מראשה. אתל ויוליוס רוזנברג נקברו בבית העלמין ולווד בניו יורק. הטיימס דיווח כי 500 איש השתתפו, בעוד שכ-10,000 עמדו בחוץ.
המקרה עדיין נתון לוויכוחים עזים
כיום, ישנן הערכות סותרות בקרב היסטוריונים לגבי תוצאות המשפט. רבים מאמינים שהראיות נגד אתל הומצאו על ידי בני הזוג גרינגלאס (בראיון, דייוויד גרינגלאס הצהיר, "אשתי חשובה לי יותר מאחותי") בעוד שאחרים טוענים שהיא הייתה מעורבת באופן פעיל והשתתפה בפגישות עם יוליוס והמקורות שלו, למרות שאין שום ראיה לכך שהיא הקלידה הערות.
יש הטוענים שבני הזוג רוזנברג היו מרגלים, אך הומצאו נגדם ראיות משמעותיות שהובילו למשפט ולעונש לא צודקים. מנקודת מבט מדעית, צוין כי המידע שדייוויד ויוליוס העבירו לברית המועצות לא היה בעל חשיבות רבה מכיוון שלא היה מפורט במיוחד.
המשפט והעונש של בני הזוג רוזנברג הממו את אמריקה בזמן של תסיסה פוליטית, טכנולוגית וחברתית קיצונית. תהיה אשר תהיה האמת, עוצמת הוצאתם להורג של בני הזוג בגין ריגול מדברת רבות על הבהלה האדומה ועל העבר הפוליטי הסוער של ארצות הברית.
