זהו מקרה שטלטל את יפן עד עמקי נשמתה: סיפור על אכזריות בלתי נתפסת שעדיין רודף את האומה יותר משלושה עשורים לאחר מכן.
שימו לב! הכתבה כוללת תיאור גרפי, המשך הקריאה על אחריותכם.
25 בנובמבר 1988. רחובות מיסאטו, פרבר שקט של טוקיו, שוקקים בקהל הרגיל של אחרי הצהריים. ביניהם ג'וּנקוֹ פוּרוּטָה (古田 順子), תלמידת תיכון בת 16 הידועה ביופיה, באינטליגנציה ובטוּב לבה. כשהיא מדוושת הביתה על אופניה, אין לה מושג שהיום הרגיל הזה יהיה הטעימה האחרונה שלה מהחופש.
ברגע שישנה את מהלך חייה לנצח, ג'ונקו מופלת לפתע מאופניה על ידי קבוצת נערים מתבגרים. מה שבא לאחר מכן לא היה רק פשע אלא ירידה לגיהנום זוועתי שיימשך 44 ימים מייסרים. סיפורה של ג'ונקו הוא סיפור על עינויים בלתי נתפסים בידי ארבעה גברים צעירים שיהפכו לשוביה, למייסריה ובסופו של דבר, לרוצחיה…
ג׳ונקו נחטפה, נאנסה, עונתה ולאחר מכן נרצחה. בין המעשים המחרידים שעברה כללו כוויות חוזרות ונשנות, מכות, כפייה לשתות את השתן שלה והצתה. המקרה שלה כונה "פרשת רצח נערת התיכון שעטופה בבטון", משום שגופתה התגלתה ארוזה בבטון בתוך חבית נפט שהושלכה.
ההתעללות בוצעה בעיקר על ידי ארבעה בני נוער (הירושי מיאנו, ג'ו אוגורה, שינג'י מינאטו ויאסושי ווטאנאבה) במשך 45 יום, בין ה-25 בנובמבר 1988 ל-4 בינואר 1989. הפשע תואר כמקרה החמור ביותר של עבריינות נוער ביפן שלאחר המלחמה ועונשיהם נעו בין מעצר קטינים לתקופה קצרה ל-20 שנות מאסר.המקרה התפרסם לא רק בשל האופי הגרפי ביותר של המכות החוזרות ונשנות והתקיפות המיניות שסבלה, אלא גם בשל האמונה בציבור ביפן כי העבריינים קיבלו עונשים מקלים מדי.
רקע
פורוטה נולדה ב־18 בינואר 1971 וגדלה במיסאטו, מחוז סאיטאמה, יפן, שם התגוררה עם הוריה, אחיה הגדול ואחיה הצעיר. בזמן הרצח, היא הייתה בת 17 בכיתה י"ב בתיכון יאשיו-מינאמי ועבדה במשרה חלקית במפעל ליציקות פלסטיק מאוקטובר 1988 כדי לחסוך כסף לטיול סיום לימודים שתכננה. פורוטה גם התקבלה עבודה בחנות אלקטרוניקה, שם תכננה לעבוד לאחר סיום הלימודים. פורוטה הייתה אהודה על חבריה לכיתה ועל מוריה, עם ציונים גבוהים אך גם היעדרויות תכופות. לדברי חבריה, היא חלמה להיות זמרת איידול.
מבצעי הרצח היו ארבעה בני נוער: הירושי מיאנו (宮野裕史; בן 18), ג'ו אוֹגוּרַה (小倉譲; בן 17), שינג'י מינאטו (湊伸治; בן 16), ויאסושי וואטנאבה (渡邊恭史; בן 17), שבמסמכי בית המשפט כונו "A", "B", "C" ו-"D" בהתאמה. שני חשודים נוספים בשם טטסואו נקמורה וקואיצ'י איהארה (שניהם בני 16) כונו "E" ו-"F". ארבעת העבריינים העיקריים נשרו כל אחד מהתיכון בקיץ 1988 והסתבכו בפשע מאורגן עם ארגון צ'ינפירה (ארגון יאקוזה זוטר). הם השתמשו בבית משפחתו של מינאטו באדאצ'י, טוקיו, כמקום בילוי קבוע. החל מאוקטובר, הם התעסקו במגוון פשעים, כולל גניבת ארנקים ומכוניות), תקיפה ואונס. ב-8 בנובמבר, הקבוצה חטפה אישה בת 19 באדאצ'י ואנסה אותה במלון שם. ב-27 בדצמבר, במהלך כליאתה של פורוטה, הקבוצה חטפה אישה נוספת בת 19 באדאצ'י וגם אותה הם אנסו במלון שם.
הגיהנום
בערב ה-25 בנובמבר 1988, מיאנו ומינאטו רכבו סביב מיסאטו על אופנועיהם במטרה לשדוד ולאנוס נשים מקומיות והבחינו בפורוטה, שהייתה בדרכה הביתה מעבודתה במשרה חלקית. לפי הוראותיו של מיאנו, מינאטו העיף את פורוטה מאופניה ונמלט מהמקום. מיאנו, בטענה שהוא עד לתקיפה במקרה, ניגש לפורוטה והציע ללוותה הביתה. לאחר שרכש עוד יותר את אמונה, מיאנו ליווה אותה למחסן סמוך ואיים עליה, ואמר לה שהוא חבר יאקוזה ושהוא יחוס עליה רק אם תציית להוראותיו. באותו לילה, מיאנו לקח את פורוטה במונית למלון באדאצ'י, שם אנס אותה. מאוחר יותר הוא התקשר לביתו של מינאטו והתרברב בפני אוגורה על האונס, אוגורה אמר לו לא לתת לפורוטה לעזוב. בשעות הבוקר המוקדמות של ה-26 בנובמבר, מיאנו לקח את פורוטה לפארק שליד המלון, שם חיכו לה ווטאנאבה, אוגורה ומינאטו. הם אמרו לה שהם יודעים היכן היא גרה ושהיאקוזה תהרוג את משפחתה אם תנסה להימלט. מינאטו הסכים לאפשר לפורוטה להישאר כלואה בחדר שבקומה השנייה של ביתו באדאצ'י כדי לאנוס אותה. פורוטה הוחזקה בשבי במשך 44 יום בסך הכל.
ב-27 בנובמבר, הוריה של פורוטה פנו למשטרה ודיווחו על היעלמותה. כדי להרתיע את החקירה, החוטפים אילצו את פורוטה להתקשר לאמה שלוש פעמים כדי לשכנע אותה שהיא ברחה אך בטוחה ומתארחת אצל חברים. כאשר הוריו של מינאטו נכחו בבית בו היא נכלאה, פורוטה נאלצה להעמיד פני חברתו. הקבוצה ויתרה על העמדת הפנים הזו כאשר התברר שהוריה של מינאטו לא ידווחו עליהם למשטרה. ההורים טענו מאוחר יותר כי לא התערבו משום שפחדו מבנם, אשר הפך אלים יותר ויותר כלפיהם. בליל ה-28 בנובמבר, מיאנו והאחרים, יחד עם נקמורה ואיהרה, אנסו את פורוטה באופן קבוצתי ולאחר מכן מיאנו גילחה את שיער ערוותה בעזרת סכין גילוח והשתמש בגפרור כדי לשרוף את אזור איברי המין שלה. בתחילת דצמבר, כעונש על ניסיון בריחה, הקבוצה הכתה את פורוטה שוב ושוב בפניה ומיאנו שרף את קרסוליה במצית. הם אילצו אוץה לרקוד לצלילי מוזיקה כשהיא עירומה, לאונן מולם, ולעמוד במרפסת באמצע הלילה עם מעט בגדים, תוך החדרת חפצים לנרתיק ולפי הטבעת שלה, כולל מוט מתכת ובקבוק. הם גם אילצו אותה לשתות כמויות גדולות של אלכוהול, חלב ומים, לעשן שתי סיגריות בבת אחת ולשאוף אדי מדלל צבע. בתקיפה אחת באמצע החודש, פורוטה הוכתה על ידי הקבוצה בטענה שמיאנו דרך על שלולית שתן שלה ולאחר מכן שרף את ירכיה וידיה מספר פעמים בנוזל מצתים. בערך מאותה תקופה, פורוטה, שלא יכלה לשאת את התקיפות החוזרות ונשנות, התחננה בפניהם להרוג אותה.
במהלך שארית דצמבר, חומרת ההתעללות של פורוטה המשיכה להסלים, ובסוף החודש היא סבלה מתת תזונה קשה לאחר שקיבלה רק כמויות קטנות של מזון ובסופו של דבר רק חלב. עקב פציעותיה, היא לא יכלה ללכת לשירותים בקומה התחתונה והייתה מרותקת לרצפת החדר במצב של חולשה קיצונית. פניה התנפחו עד כדי אי-זיהוי בעקבות המכות הרבות שספגה ופצעיה החלו להפיץ ריח רע, מחוסר טיפול.
הרצח והחקירה
ב־4 בינואר 1989, לאחר שהפסיד כסף במשחק מהג'ונג בלילה הקודם, מיאנו החליט לפרוק את כעסו על פורוטה. הוא הדליק נר וטפטף שעווה חמה על פניה, הניח שני נרות מקוצרים על עפעפיה ואילץ אותה לשתות את השתן שלה. פורוטה ספגה בעיטות, נפלה על מערכת הסטריאו והחלה להתכווץ. כדי למנוע ממנה להכתים את חפציהם בדמה, כיסתה הקבוצה את ידיה בשקיות ניילון לפני שהכו אותה באגרופים ובכדור ברזל, והפילו את הכדור על בטנה מספר פעמים. מיאנו שפך עליה נוזל מצתים והצית אותה; היא עשתה ניסיונות חלשים לכבות את עצמה אך היתה חלשה מדי ועד מהרה הפסיקה לזוז. התקיפה נמשכה כשעתיים, ולאחר מכן פורוטה מתה בשעה 10 בבוקר.
פחות מ-24 שעות לאחר מותה, אחיה של מינאטו התקשר כדי לבשר לו שפורוטה נראית מתה. מחשש שהפשע יתגלה, עטפו חברי הקבוצה את גופתה של פורוטה בשמיכה והניחו אותה בתיק נסיעות גדול, לאחר מכן הכניסו את התיק לחבית מתכת ומילאו אותו בבטון רטוב. בסביבות השעה 20:00 ב-5 בינואר, נסעה הקבוצה למגרש ריק ליד אתר בנייה באי ווקאסו בקוטו, טוקיו, והשליכה שם את החבית.
בתחילת 1989, נעצרו מיאנו ואוגורה בגין חטיפה ואונס קבוצתי של האישה בת ה-19, בדצמבר 1988. כאשר חוקרי משטרת טוקיו חקרו את מיאנו, הוא האמין בטעות שאוגורה כבר הודה ברצח פורוטה ושהמשטרה הייתה מודעת לכך, ולכן אמר להם היכן למצוא את גופתה. המשטרה הייתה מבולבלת בתחילה מהודאתו, שכן חקרו אותו על אונס קבוצתי אחר. החבית שהכילה את גופתה של פורוטה נמצאה ב-29 במרץ והיא זוהתה באמצעות טביעות אצבעות. מינאטו, ווטאנאבה, אחיו של מינאטו, נקמורה ואיהרה נעצרו גם הם.
המשפט
זהויות הנאשמים נאסרו לפרסום על ידי בית המשפט, מכיוון שכולם היו קטינים מבחינה חוקית (מתחת לגיל 20). עיתונאים מהצהובון "שוקאן בונשון" חשפו את זהותם ופרסמו אותם, בטענה כי הנאשמים אינם ראויים לשמירה על זכותם לאנונימיות, בהתחשב בחומרת הפשע.
ביולי 1990, כולם נמצאו אשמים ונידונו על ידי בית המשפט המחוזי בטוקיו בגין חטיפה למטרת תקיפה מינית, כליאה, אונס, תקיפה, רצח והפקרת גופה. ארבעתם ערערו; ביולי 1991, שלושה מהם נידונו מחדש לתקופות מאסר ארוכות יותר על ידי בית המשפט העליון בטוקיו.
הירושי מיאנו נידון בתחילה ל-17 שנות מאסר, אבל המשפט חוזר נשלח ל-20 שנות מאסר: העונש הארוך ביותר שניתן בדרך כלל ביפן מלבד מאסר עולם, אותו ביקשה התביעה. הוריו של מיאנו מכרו את בית המשפחה ושילמו להוריו של פורוטה 50 מיליון ין כפיצויים. הערכה פסיכולוגית מצו בית המשפט קבעה כי למיאנו הייתה לקות למידה ש"לא פגעה בתפקוד המוח שלו, אלא עיכבה את התפתחותו הרגשית". לאחר שחרורו בשנת 2009, הוא שינה את שם משפחתו ל"יוקויאמה". על פי הדיווחים, הוא התרברב בקשרי היאקוזה שלו ובמעורבותו בתוכניות פירמידה. בשנת 2013, יוקויאמה נעצר בחשד להונאה בנקאית ולביצוע שיחות הונאה, אך שתק ולא הואשם.
ג'ו אוגורה נידון לחמש עד 10 שנות מאסר. הוא שוחרר בשנת 1999, שינה את שם משפחתו ל"קמיסאקו" והחל לעבוד בתחום טכנולוגיית מידע. בשנת 2000, קמיסאקו נישא לאישה סינית ועבר למחוז צ'יבה, אך התגרש לאחר מספר שנים וחזר לבית אמו בסאיטאמה. הוא איבד את עבודתו לאחר שעברו נודע לעמיתיו ושוב היה מעורב בעסקי היאקוזה. בשנת 2004, הא נעצר בגין תקיפת טקאטושי איזונו, מכר בן 27 שחשב שהוא התעסק עם חברתו. הוא דחף את איזונו לתא המטען של מכונית ונהג לבר של אמו במיסאטו, שם תקף אותו במשך ארבע שעות. הוא נידון לארבע שנות מאסר בגין ביצוע הפשע ולאחר שחרורו בשנת 2009, הוא הסתמך על קצבת סעד וחי לבדו בדירה בסאיטאמה, שם מת בתאונה ב-16 ביולי 2022, בגיל 51 – בזמן שנטל תרופות פסיכיאטריות, הוא התמוטט, ראשו נתקע בין האסלה למיכל, ונחנק מהקיא שלו.
שינג'י מינאטו נידון במקור לחמש עד 6 שנות מאסר, ונידון שוב לחמש עד 9 שנים. הוריו ואחיו לא הואשמו. לאחר שחרורו ב-1998, מינאטו עבר לגור עם אמו. בשנת 2018, מינאטו (אז מובטל) נעצר בחשד לניסיון רצח לאחר שהכה גבר בן 32 בכתף באלת מתכת וחתך את צווארו בסכין ברחוב בקוואגוצ'י, סאיטאמה, במהלך ויכוח על מקום חניה. בשנת 2019, מינאטו נידון לשנה ושישה חודשי מאסר, עם מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
יאסושי ווטאנאבה נידון במקור לשלוש עד 4 שנות מאסר, ונידון שוב לחמש עד 7 שנים. הוא ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון של יפן, אך ערעורו נדחה ביולי 1992. הוא שוחרר בשנת 1996, ולאחר מכן התגורר בדירה עם אמו בטוקיו. עד 2005, ווטאנאבה פיתח מחלה ניוונית של מערכת העצבים, אך לא היה לו כסף לטפל בה. הוא מת במאי 2021, בגיל 49.
טטסואו נקמורה וקואיצ'י איהארה, שאנסו את פורוטה אך לא השתתפו ברצח שלה, שוחררו מבית מעצר לנוער עד שנת 2000.
מאז הדיווח הראשון על המקרה בתקשורת, משטרת טוקיו קיבלה שיחות ומכתבים רבים מהציבור הרחב בדרישה להעניש את העבריינים בחומרה רבה, כולל הטלת מאסר עולם או עונש מוות. משרד התובע הציבורי של טוקיו, שדרש מאסר עולם עבור מיאנו במהלך המשפט, ספג ביקורת על כך שלא ביקש עונש מאסר עולם עבור העבריינים האחרים וגם לא דרש עונש מוות. בית המשפט המחוזי בטוקיו קיבל גם שיחות ומכתבים רבים שמתחו ביקורת על הקלות הנתפסת של גזר הדין.
עם זאת, רוב אנשי המקצוע במערכת המשפט שרואיינו על ידי העיתון אסאהי שימבון אמרו כי פסקי הדין היו הולמים על סמך תקדימים. במקרה רצח הזוג בנגויה משנת 1988, לדוגמה – מקרה שרבים השוו אותו לפרשת פורוטה – בית המשפט המחוזי בנגויה גזר עונש מוות על הנאשם העיקרי, גבר בן 19 ועל הנאשם השני, גבר בן 17, מאסר עולם ביוני 1989. הירושי איטקורה, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ניהון, ציין כי ההבדל בגזר הדין מוסבר על ידי ההבדל במספר הקורבנות (שניים בפרשת נגויה, לעומת אחת בפרשת פורוטה). ביפן, עונש המוות מיושם לעיתים רחוקות במקרים עם קורבן אחד. איטאקורה הצהיר גם כי התביעה בתיק הרצח בנגויה הוכיחה תכנון מוקדם ברור, בעוד שבתיק פורוטה הכוונה לרצוח הייתה פחות ודאית.
השלכות
הלווייתה של ג׳ונקו פורוטה נערכה ב-2 באפריל 1989. במהלך הטקס, אחת מחברותיה נשאה הספד שנכתב על ידי חבריה לכיתה ובו נאמר
ג'ון-צ'אן, ברוכה השבה. לא חלמתי שניפגש שוב ככה. היית נתונה לאכזריות כזו, נכון? עברת כל כך הרבה, נכון? אני כועסת על עצמי שהמשכתי לחיות, מבלי לדעת מה קורה. תמיד היית כל כך עדינה ועליזה, ג'ון-צ'אן. השמחות שהכנו לפסטיבל התרבות נראו עליך נפלא. לעולם לא אשכח זאת. אנחנו בהחלט לא ניתן למותה של ג'ון-צ'אן להיות לשווא. כשאנחנו נתבגר, נשאף לעולם שבו פשעים נוראיים כאלה לא קיימים עוד. נעשה כמיטב יכולתנו, נשמור את ג'ון-צ'אן בליבנו ונדחוף קדימה. המנהל אפילו הביא את התעודה שלך. בזכות זה, כל 47 מאיתנו בכיתות ג'-ח' הצלחנו לסיים את לימודינו. ג'ון-צ'אן… אין עוד כאב או סבל עכשיו. נוחי על משכבך בשלום. להתראות, ג'ון-צ'אן.
המעסיק העתידי של פורוטה מחנות האלקטרוניקה העניק להוריה את המדים שהייתה לובשת בתפקידה והמדים הונחו בארון הקבורה שלה. בטקס סיום הלימודים, העניק המנהל להוריה את התעודה שלה. המקום בו התגלתה גופתה בוואקאסו הוא כיום אזור תעשייה.
הסיפור עובד לסרט קולנוע עצמאי עלילתי בשם ״בטון״ (コンクリート) משנת 2004. בשל אופי הארועים רבים ביקרו את יציאת הסרט והוא לבסוף יצא רק ל-DVD.
סיפורה של ג׳ונקו פורוטה הוא תזכורת מצמררת לאכזריות שבני אדם מסוגלים להפעיל האחד כלפי השני, ולחוסר הצדק שלעיתים קיים במערכות החוק והחברה. הסיפור שלה טלטל את יפן והשאיר צלקת עמוקה בלב האומה, אך גם עורר דיון ציבורי חשוב על הגנה על חסרי ישע ומאבק באלימות.
אם הסיפור הזה נגע בכם ואתם רוצים לקרוא עוד סיפורים היסטוריים ומעוררי מחשבה, הצטרפו לניוזלטר שלנו וגלו עוד פרקים אפלים ומרתקים מהעבר.
סיפור מעניין ונורא! מסכנה כמה סבלה