הק.ג.ב. הבלארוסי: מסורת סובייטית מול דיכוי מודרני

בלארוס היא אחת ממדינות הפוסט‑סובייטיות שהמשיכו לשמור על שמו ומבנהו של גוף הביטחון המרכזי שלהן. הקה־גב־בה הבלארוסי הוא היורש הישיר של שירות הביון הסובייטיי וממשיך לפעול לא רק כגוף מודיעין אלא ככלי פוליטי מרכזי, המעצב את המדינה מבפנים ומחוצה לה.

שורשים היסטוריים

תולדות מנגנוני הביטחון בבלארוס מקורם עוד לפני התקופה הסובייטית. תחת האימפריה הרוסית פעלה המשטרת החשאית של הצאר, האוכרנה, שפיתחה תרבות של מעקב, ענישה ורדיפות כלפי מתנגדים לשלטון, מהפכנים ותנועות לאומיות. השטחים שהפכו לבלארוס היו צומת של מאבקים אידאולוגיים ויצרו סביבה פוליטית שבה סמכות המדינה כמעט שלא נבדקה.

עם הקמת ברית המועצות, מנגנון ביטחון המדינה התגבש דווקא בבלארוס, בה הושם דגש על דיכוי שיטתי, מעצרים המוניים, הגליות, הוצאות להורג וחקלאות כפויה, במסגרת הקולקטיביזציה של סטלין. בימיה הראשונים של ברית המועצות פעלו כמה גופי ביון וביטחון כמו הצ׳קה, גה-פא-או, נ.ק.ו.ד ולבסוף הוועדה לביטחון המדינה, הק.ג.ב., שהוקמה במרץ 1954. האגף הבלארוסי של מנגנוני הביטחון הסובייטיים נודע באכזריותו, זאת כחלק ממדיניות מרכזית למניעת השפעה נגד השלטון והמשטר.

החזרת הק.ג.ב.

לאחר הכרזת עצמאות בלארוס ב־1991, רבים ציפו לדמוקרטיזציה אבל למעשה, תחת הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, הק.ג.ב. נשמר ושמו נשאר זהה. החלטה זו הייתה גם סמלית וגם אידאולוגית – האמונה בשירותי ביטחון חזקים כחיוניים לאחדות המדינה ולהגנה מפני איומים פנימיים וחיצוניים היוותה אבן יסוד במשטרו של לוקשנקו.

הוועדה לביטחון המדינה (Камітэт дзяржаўнай бяспекі, שראשי התיבות שלה בבלארוסית הן ק.ד.ב.) היתה למנגנון המרכזי לביטחון פנים, לאיסוף מודיעין אנושי ולמודיעין אותות ומאגד תחת קורת גג אחת מגוון גדול של מחלקות שבמדינות מקבילות מבצעות סוכנויות ממשלתיות עצמאיות.

במהלך שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000, הארגון פעל לדיכוי מתנגדים פוליטיים, סגירת עיתונות עצמאית והפסקת פעילות ארגונים אזרחיים, בעוד דו״חות של ארגוני זכויות אדם תיעדו "היעלמויות" של אישים פוליטיים, כולל מנהיגי אופוזיציה.

שליטה אידאולוגית

בתקופת ברית המועצות, הק.ג.ב. בבלארוס נודע ביעילותו, נאמנותו למשטר והמשמעת של אנשיו. הארגון הפך למכשיר מרכזי בהבטחת התאמה אידאולוגית, במעקב אחרי פעילות פוליטית ובדיכוי תחושות לאומיות. רשת מודיעים מסועפת מנעה גדילה של התנגדות בקהילות, באוניברסיטאות, במוסדות תרבות ובמקומות עבודה. תעמולה הייתה כלי מרכזי ומנגנון ביטחון המדינה סייע ביצירת נרטיב של אחדות לאומית, תהילת הצבא האדום ובגידה של יריבים פוליטיים, כשהכל הופץ דרך מדיה חצי‑ממשלתית וחינוך. אלמנטים אלה נשארו נוכחים עד ימינו בדיון הפוליטי בבלארוס.

המרגלים

כבר כמה שנים שמערכת אכיפת החוק בבלארוס הגבירה את פעילותה מחוץ למדינה. העדר סוכנות ביון עצמאית אינה מעידה כהוא זה על המוטיבציה של הבלארוסים לרגל ולעקוב אחר אויביה.

כך למשל, נעצרה בפולין אזרחית בלארוסית בחשד לריגול ולשיתוף פעולה עם הק.ג.ב. הבלארוסי. מדובר בדאריה אוסטפנקו, פעילת אופוזיציה לשעבר. על פי ההודעות שנמצאו בטלפון שלה, אוסטפנקו שיתפה פעולה עם שירותי הביטחון הבלארוסיים מאז שנת 2017 והעבירה מידע על חברי הפזורה הבלארוסית.

זה כבר זמן רב איננו סוד ששירותי הביטחון מנסים לפעול נגד האופוזיציה הבלארוסית, שרבים מנציגיה נמצאים כיום ברובם מחוץ למדינה.

בנוסף לאגף ביון החוץ של הוועדה לביטחון המדינה של בלארוס פועל גם מינהל המודיעין הראשי של המטה הכללי של הכוחות המזוינים של בלארוס, שהוא גוף המודיעין הצבאי. ואף שלעתים נשלחים סוכני הק.ג.ב. לפעילויות מחוץ למדינה, ברוב המוחלט של המקרים מגויסים לצורך פעילות זו אזרחים מהשורה, כולל אזרחים זרים.

מלבד מודיעים ישירים, קיימים גם סוכני השפעה, שיכולים ליצור סדר יום מסוים בתוך הארגון שאליו הוחדרו ולשכנע אחרים לפעול בהתאם לאינטרסים של שירותי הביטחון הבלארוסי עם. הפעילות האינטנסיבית ביותר היא בעיקר בליטא, פולין ובאוקראינה. שירותי הביטחון מתעניינים בעיקר בארגונים שעלולים להסב נזק ממשי למשטר של לוקשנקו, כאלה שיכולים להדיח אותו בכוח, לארגן שביתות או להשפיע על הטלת סנקציות חדשות. עם זאת, היקף המרגלים ומספר הסוכנים אינו גדול וייתכן שעומד על כמה עשרות בלבד. גיוס סוכן לפעילות מחוץ למדינה הוא מורכב יותר, שהרי הוא יכול בכל רגע להחליט להפסיק את שיתוף הפעולה.

אנשי השירותים עצמם כמעט ואינם יוצאים לשליחויות מחוץ לבלארוס. מאחר שמדובר בסיכון גדול מאוד עבורם, שכן כל מאגרי הנתונים של משרד הפנים דלפו כבר מזמן על ידי פעילי אופוזיציה. הרשויות מעדיפות שלא להסתכן.

עם זאת, עבור לוקשנקו אין גבול ליכולת והרצון לבצר את משטרו והוא חתם על צו נשיאותי שמרחיב את סמכויות הק.ג.ב. לבצע פעילויות לאיסוף מודיעין לצורך מאבק ב”ארגוני טרור וארגונים קיצוניים” וב”יחידים”, מה שמעיד על הגברת פעילותם של כוחות הביטחון הבלארוסיים מחוץ למדינה.

מבנה והנהגה

הוועדה הבלארוסית לביטחון המדינה פועלת ישירות תחת סמכות הנשיא, לעיתים תוך עקיפת פיקוח ממשלתי רגיל והיא מפעילה גופים שונים כמו מחלקת סיכול ריגול, שמתמקדת בהשפעות זרות ורשתות אופוזיציה; היחידה לפיקוח פוליטי, שמנטרת פעילים, עיתונאים וארגונים לא ממשלתיים; מחלקת מבצעים דיגיטליים, שעוקבת אחרי התנגדות מקוונת ומבצעת ריגול דיגיטלי; כוחות מבצעים מיוחדים (Alpha Group), יחידות עלית לביצוע מעצרים והפחדה. הנהגת הגוף מורכבת מנאמנים ארוכי שנים ללוקשנקו, רבים מהם בעלי רקע בשירותי ביטחון סובייטיים.

מבנה הק.ג.ב. כולל אגפים ראשיים לסיכול ריגול, להגנת הסדר החוקתי ולמאבק בטרור, לביטחון כלכלי ולמאבק בשחיתות, לאבטחת פעילות מבצעית-חקירתית, להצפנת ואבטחת התקשורת הממשלתית, אגף לסיכול ריגול צבאי, אגף ביון חוץ (שהוא בפועל סוכנות הביון הבלארוסית), אגף חקירות, אגף משאבי אנוש, וכן גוף כלכלי בשם “סנטוריום לֶסנויה”.

בכל אחד ממחוזות בלארוס פועלות יחידות אזוריות של ובהן מחוז ברסט, ויטבסק, גרודנו, גומל, מוגילב, וכן יחידה ייעודית למינסק ולמחוז מינסק.

יושבי ראש הארגון

מאז 1990 כיהנו בראש הוועדה לביטחון המדינה שורה של קצינים בכירים, מנאמניו של השליט, אלכסנדר לוקשנקו. הראשון היה אדוארד שירקובסקי, גנרל-קולונל, שכיהן מ־30 באוקטובר 1990 ועד 25 בינואר 1994. אחריו כיהן גנאדי לביצקי מ־22 בפברואר 1994 ועד 21 ביולי 1994 ואז ולדימיר יגורוב עד דצמבר 1995.

ולדימיר מאצקביץ’ כיהן עד נובמבר 2000, אחריו ליאוניד ירין עד נובמבר 2004, סטפן סוחורנקו עד יולי 2007 ויורי ז’דובין משׂ17 ביולי 2007 ועד 15 ביולי 2008. בהמשך כיהנו ואדים זייצב, ליאוניד מלצב כממלא מקום, ולרי וקולצ’יק עד 3 בספטמבר 2020 ומאז 2020, מכהן איוואן טרטל כראש הארגון.

איוואן טרטל נולד ב-8 בספטמבר 1966 בכפר הקטן פריוואלקי שבמחוז גרודנו. זה היה אז חלק מברית המועצות, מציאות רחוקה מאוד מזו שבתוכה עתיד היה להפוך לאחד האנשים החזקים והמעוררים מחלוקת במנגנון הביטחוני של בלארוס. אביו, סטניסלב יאנוביץ’, עבד כמקרין קולנוע ואמו, אנסטזיה קזימירובנה, הייתה ספרנית ובהמשך גם ניהלה מועדון קהילתי. המשפחה חיה חיי קהילה צנועים והשתייכה לכנסייה הקתולית.

את שנות ילדותו העביר טרטל בין כיתות בית הספר המקומי בפריוואלקי ואת לימודיו התיכוניים סיים בעיר דרוסקינינקאי. בשנת 1984, בגיל 18, התגייס לשורות הכוחות המזוינים הסובייטיים. שירותו הראשון היה בעיר טולה שברוסיה ובתוך שנים ספורות כבר סימן לעצמו מסלול ברור במערכת הביטחון. ב-1989 סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה לפיקוד של חיל הצנחנים בריאזאן, מוסד שמכשיר קצינים לקריירות ארוכות וממושמעות.

ההשכלה הביטחונית שלו לא נעצרה שם. ב-1994 השלים לימודים במכון לביטחון לאומי של הק.ג.ב. בבלארוס, שנתיים לאחר מכן סיים גם את אוניברסיטת גרודנו ע”ש יאנקה קופאלה, וב-2017 הוסיף לרזומה את האקדמיה לניהול הכפופ נשיא הרפובליקה של בלארוס. כל תחנה כזו חיזקה את מעמדו בתוך המערכת.

בין השנים 1993 ל-2007 שירת טרטל בשירות משמר הגבול של בלארוס. בתקופה זו עמד בראש קבוצת המידע והניתוח של המחלקה המבצעית ביחידת משמר הגבול ה-16, בעבודה שקטה יחסית, אך כזו שפתחה בפניו דלתות. ב-24 בנובמבר 2008 הגיע הקידום המשמעותי הראשון, כשמונה לסגן יושב ראש הוועדה לביטחון המדינה, עם אחריות ישירה על תחום הביטחון הכלכלי והמאבק בשחיתות. במשך יותר מעשור החזיק בעמדות מפתח בק.ג.ב. הבלארוסי. תחילה כסגן האחראי על תחומים כלכליים ובהמשך כסגן יושב ראש הארגון עד יוני 2020. במקביל היה חבר בוועדות בין-משרדיות שעסקו בשיתוף פעולה צבאי-טכני, בפיקוח על ייצוא ובביטחון הכלכלי תחת מועצת הביטחון של בלארוס. אלו היו שנים שבהן צבר כוח והשפעה, אך גם ביקורת.

ב-4 ביוני 2020 מונה ליו”ר ועדת הפיקוח הממלכתית של בלארוס, בתקפיד שהעניק לו סמכויות פיקוח נרחבות ונציגו של הנשיא בעניינים שונים. באותו יום שוחרר משירות צבאי והועבר למילואים, לבקשתו, תוך שמירה על הזכות ללבוש מדים ולשאת דרגות. אלא שהשקט היחסי לא נמשך זמן רב. ב-17 באוגוסט 2020 הגיע טרטל לעיר נובופולוצק בניסיון לפנות לעובדי מפעל “נפטן”, ששבתו במחאה על תוצאות הבחירות לנשיאות בלארוס. הוא לא הצליח להשלים אפילו נאום אחד. העובדים שרקו בוז, קטעו אותו וצעקו לעברו: “לך”.

כשלושה שבועות לאחר מכן, ב-3 בספטמבר 2020, הועבר מתפקידו בוועדת הפיקוח הממלכתית כדי לעמוד בראש הוועדה לביטחון המדינה של בלארוס. זמן קצר אחר כך, באוקטובר 2020, הוענקה לו דרגת גנרל-לוטננט. מאז הוא עומד בראש אחד הגופים החזקים והחשאיים ביותר בבלארוס.

בינואר 2021 עלה שמו לכותרות גם בהקשר חמור במיוחד. איגור מקר, לשעבר סגן מפקד יחידת הלוחמה בטרור “אלמז”, טען כי טרטל היה חלק מקבוצה שתכננה את רצח העיתונאי פאבל שרמט, שנרצח בשנת 2016.

מעבר לתפקידיו הביטחוניים, טרטל משמש כחבר במועצת המנהלים של תאגיד “נפטן” ונושא בדרגת השירות הציבורי הגבוהה ביותר. במקביל, שמו מופיע שוב ושוב ברשימות סנקציות בינלאומיות. כבר לאחר הבחירות לנשיאות בלארוס בשנת 2010, שהאיחוד האירופי הגדיר כבלתי דמוקרטיות, הוטלו עליו מגבלות תנועה והקפאת נכסים, בין היתר בעקבות פיזור אלים של הפגנות במינסק ב-19 בדצמבר אותה שנה. בהחלטת מועצת האיחוד האירופי מ-15 באוקטובר 2012 צוין כי טרטל אחראי לדיכוי שביצע ארגונו נגד החברה האזרחית והאופוזיציה הדמוקרטית בבלארוס. ב-31 באוגוסט 2020 הוטל עליו איסור כניסה לצמיתות ללטביה, איסור כניסה לחמש שנים לאסטוניה ואיסור כניסה לליטא, בשל מעורבותו בזיוף הבחירות לנשיאות ב-9 באוגוסט 2020 ובדיכוי האלים של המחאות שפרצו לאחריהן.

ב-6 בנובמבר 2020 צורף מחדש ל”רשימה השחורה” של האיחוד האירופי. בנימוקי הסנקציות נכתב כי כיו”ר הק.ג.ב. וכיו”ר לשעבר של ועדת הפיקוח הממלכתית, היה אחראי למסע רדיפה והפחדה של מנגנון המדינה, שכלל מעצרים שרירותיים, יחס אכזרי למפגינים, עינויים, וכן אלימות ואיומים כלפי עיתונאים. בעקבות זאת הצטרפו לסנקציות גם בריטניה, קנדה ושווייץ. ב-24 בנובמבר הצטרפו אלבניה, איסלנד, ליכטנשטיין, נורבגיה, צפון מקדוניה ומונטנגרו ומאז 21 ביוני 2021 הוא נכלל ברשימת האזרחים המיועדים והנכסים החסומים של ארצות הברית, במרץ 2022 הוטלו עליו סנקציות מצד יפן, ובאוקטובר אותה שנה גם מצד אוקראינה.

המטה ברחוב בעצמאות

מטה הק.ג.ב. הבלארוסי שוכן במבנה המרשים שבשדרות העצמאות 17, פינת רחוב קומסומולסקיה 30. זהו מבנה בן שלוש וארבע קומות עם קומת מרתף, בעל הרכב אדריכלי מורכב. החלק המרכזי מודגש בריזליט עם אכסדרה בת ארבעה עמודים בסגנון קורינתי ומעליה גמלון משולש.

בפינת המבנה ניצב בלוודר מתומן בן שלושה מפלסים, המכונה “מגדל צאנאווה”. חזיתות המבנה מעוטרות בפילסטרים, כרכוב מסיבי ומעקה אטום וחלונות הקומה השלישית ממוסגרים בסנדירקים.

קיימת אגדה אורבנית שלפיה צאנאווה (שעל שמו נקרא המגדל) הורה לאדריכל להוסיף את המגדלון, ששימש לו כמשרד ואיפשר לו לצפות באימוני כדורגל באצטדיון דינמו הסמוך.

שיטות דיכוי מודרניות

הק.ד.ב. משלב שיטות ישנות וחדשות כולל איום פיזי בפשיטות, מעצרים שרירותיים ו"מעצרים מונעים" לפני הפגנות; פיקוח באמצעות שימוש במצלמות, חציית תקשורת ומעקב GPS אחרי מתנגדים.; הפעלת לחץ פסיכולוגי תוך איומים על משפחות, פיטורים וקמפיינים ציבוריים להלנת שמם; כמו גם הטלת צנזורה דיגיטלית וחסימת אתרי חדשות עצמאיים, מניפולציה ברשת והתקנת תוכנות ריגול על מכשירי פעילים. המעצר המונע הוא פרקטיקה מפחידה במיוחד, שבה פעילים נאסרים ללא כתב אישום כדי למנוע מהם השתתפות באירועים ציבוריים.

הקשר לאירועי 2020–2021

לאחר הבחירות לנשיאות ב־2020 פרצו הפגנות המוניות, שמחו נגד בחירתו מחדש של לוקשנקו לנשיאות. אף שרבים בעולם פקפקו ביושרת התהליך, ברוסיה זוהה הגבר והאישה, שנראים מיודדים. הק.ד.ב. ניהל מעצרים, חקירות והחדרת מרגלים לקבוצות ההפגנה נגד המשטר. עדויות של עצורים תיארו עינויים, מכות ותנאי מעצר בלתי אנושיים.

באותה תקופה התחזקו גם שיתופי הפעולה עם שירות הביטחון הפדרלי הרוסי, בחילופי מודיעין ואימוץ טכנולוגיות פיקוח מתקדמות.

ב 28 באפריל 2024 פרסמו פעילי אופוזיציה בלארוסיים, מאגר של תלונות, הלשנות ופניות לארגון שנאספו במשך תשע שנים, מספטמבר 2014 ועד אוגוסט 2023. המאגר כלל פרטים אישיים מלאים של הפונים. ב 8 באפריל 2024 הוכרז הקרן הבלארוסית לסולידריות רפואית כ”ארגון קיצוני” ומינואר 2023 נשלחו לחברות רשימות של תורמים לקרנות ByPOL ו-BySOL וננקטו צעדים פליליים ואיומים.

לאחר הבחירות והמחאות נגד המשטר שפרצו בעקבות הבחירות לנשיאות בלארוס בשנת 2020, הנהגת הק.ג.ב. הוכנסה לרשימות סנקציות בינלאומיות. ב־2 באוקטובר 2020 כלל האיחוד האירופי את וקולצ’יק, סגניו וראשי אגפים נוספים ברשימות האישים שהוטלו עליהם סנקציות וב־6 בנובמבר צורף גם טרטל. סנקציות דומות הוטלו בידי בריטניה, קנדה ושווייץ.

ב־21 ביוני 2021 נכללו טרטל והארגון עצמו ברשימת הסנקציות של ארצות הברית. בשנת 2022 נוספו סנקציות מצד האיחוד האירופי, שווייץ ויפן ובינואר 2025, גם קנדה הטילה סנקציות. הסנקציות הוטלו בשל הפרות זכויות אדם מתמשכות נגד אזרחי בלארוס וארגוני האופוזיציה ותמיכה ברוסיה במלחמתה באוקראינה.

שליטה דיגיטלית, תעמולה והשפעה ציבורית

הארגון השקיע משאבים עצומים במעקב מקוון. פוסטים ברשתות חברתיות, צ'אטים מוצפנים ואפילו "לייקים" יכולים להוביל לחקירה. נשמרים מסדי נתונים של "תכנים קיצוניים", המשמשים להעמדה לדין תחת חוקי המלחמה בטרור.

גם בלארוסים מחוץ למדינה אינם מחוץ להישג ידו של הק.ד.ב.. עיתונאים, פעילים ואסירים פוליטיים לשעבר דיווחו על פגיעות דיגיטליות ואיומים על קרובי משפחה בבלארוס. מטרת האיום היא לפורר את האופוזיציה ולמנוע פעילות מהגולה. מעבר לפעילות החשאית, הק.ד.ב. מעצב את הנרטיב הציבורי. באמצעות "הדלפות" מבוקרות למדיה תומכת משטר, נוצרת אווירה של פחד וספקנות, תוך הצגת פעילים כסוכנים זרים או קיצוניים.

גינוי בין‑לאומי

האיחוד האירופי, האו"ם ומדינות נוספות גינו את פעילות הארגון והטילו סנקציות על בכירים, אך ההגבלות לא עצרו את פעולתו. המשטר משתמש בסנקציות כתעמולה, המציג אותן כהתקפה על ריבונותה של בלארוס. כוחו המתמשך של הארגון מדגיש את הקשיים מול תנועות דמוקרטיות. בלי פירוק או רפורמה משמעותית, שינוי פוליטי אמיתי בבלארוס יישאר קשה. הבנה של אופן פעולתו של מנגנון הביטחון הבלארוסי חיונית לפעילים מקומיים ובינלאומיים.

הק.ג.ב. של בלארוס מעבר להיותו למנגנון ביטחוני חשוב, הוא כלי פוליטי עמוק בתוך מבנה השלטון האוטוריטרי של לוקשנקו. הוא מראה כיצד סמכויות ריכוזיות מסוגלות להסתגל לטכנולוגיות חדשות ולשמר את השפעתן לאורך זמן. מעקב, תמיכה במי שנפגעים ושמירה על תשומת הלב הבינלאומית הם המפתחות להמשך המאבק לחופש בבלארוס, גם בצל הק.ג.ב. האימתני.