חַ'יְבַּר (خيبر) הוא נווה מדבר ערבי היסטורי מצפון לעיר מדינה בסעודיה של ימינו, בעל משמעות דתית להיסטוריה האסלאמית, בעיקר בעקבות הקרב/טבח שהתרחש שם נגד היהודים והעובדה כי זו היתה ממלכה יהודית לפני מוחמד, כיום ח׳יבר הפכה למושג שנועד לתדלק את שנאת המוסלמים ליהודים .

המקום ידוע בעיקר מססמה פופולרית בקרב מוסלמים קיצוניים ״חַ'יְבַּר, חַ'יְבַּר, יא יהוד, ג'יש מוחמד סוּפא יא־עוּד!" (خيبر خيبر يا يهود جيش محمد سوف يعود; חַ'יְבַּר, חַ'יְבַּר, הו יהודים! צבאו של מוחמד יחזור!), ההכרזה הזו הועלתה על ידי מייסד חמאס אחמד יאסין עוד בתקופת האינתיפדה הראשונה והפכה מאז לססמה מרכזית בעצרות טרור והוכרה על ידי רבים כססמה אנטישמית דוחה.

ההכרזה מזכירה סדרה של קרבות מהמאה השביעית בין מוחמד ליהודי המקום במהלך השנים הראשונות להתבססות האיסלאם. כפי שסופר בקוראן ובמקורות אחרים, כוחותיו של מוחמד נקטו בפעולה נגד יהודי ח׳יבר בתגובה למעשי בגידה של יהודים לכאורה. בסופו של דבר, קרבות אלו הביאו להכנעה, גירוש המוני וטבח של הקהילות היהודיות השבטיות באזור. אך כל כמה שהמוסלמים ניסו להצדיק את שנאתם ליהודים באמתלות שונות, הדעה הרווחת היא ששנאתו של מוחמד ליהודים נובעת מסירובם להתאסלם.

השמעת הסיסמה הזו בהפגנות פרו-פלסטיניות או כל הפגנה של מוסלמים קיצוניים מעבירה באופן בעייתי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני המורכב למאבק דתי בין האסלאם ליהדות. יתרה מכך, בחגיגת תבוסה צבאית של יהודים בעבר, הפזמון הזה יכול להיתפס כאיום באלימות מזוינת או גירוש בכוח נגד יהודים כיום.

יחס האסלאם והקוראן ליהודים

שאלת יחסו של הקוראן ליהודים אינה רק עניין תיאורטי-אקדמי. בגלל מרכזיותו של הקוראן בחיי הקהילות המוסלמיות בעבר ובהווה, לשאלה זו הייתה, ועודנה בימינו, השפעה מהותית על היווצרות היחס ליהודים. נכון, זה לא הגורם היחיד וגם עניינים יומיומיים יותר נכנסים לתמונה. אבל הנושא נשאר נושא שחשוב ללמוד ולהכיר.

הפרק הראשון ביחסי המוסלמים עם הקבוצות היהודיות בחצי האי ערב, במיוחד בעיר מדינה, הוא הבעייתי במיוחד. רוב הפסוקים מתארים יחס שלילי ועוין כלפי יהודים, לצד פסוקים (מעטים בלבד) שמהם ניתן להפיק יחס סובלני.

למעשה, הפוטנציאל לפרשנות מודרנית יצירתית המחזקת את הגישה הסובלנית מתגברת ביתר שאת במדינות המתונות, עם התעוררות מסוימת על רקע המאבקים בין קיצוניים למתונים באסלאם.

כאשר הקוראן מתייחס במפורש ליהודים, הוא משתמש בשלושה מונחים שונים: ילדי ישראל, "בני ישראל"; היהודים, "אל-יהוד"; ו"אנשי הספר", מונח המתייחס ליהודים ולנוצרים כאחד. הקטגוריה הראשונה נוגעת לבני ישראל המקראיים ומהדהדת כמעט תמיד את הסיפור המקראי, כאשר במקרים רבים מוסיפים חומרים מהספרות היהודית העצומה של פרשנויות ואגדות שאינן מופיעות בתנ"ך, בעיקר מהמדרש.

הרוב המכריע של הפסוקים משפילים לחלוטין וקל להבין מדוע וכיצד הם שימשו להצדקת גישות אנטישמיות מוסלמיות בעבר ובהווה. בקטגוריה הראשונה מודגשים הסיפורים על החטאים החמורים של בני ישראל, בעיקר את אי-ציותם לאלוהים ולנביאיהם ואת העונשים הקשים שהיו מנת חלקם לאורך שנות הסבל הארוכות שלהם. חלק מהעונשים ירדפו אותם לנצח, לפי כמה פסוקים.

הסיפורים מעוצבים כדי לשמור על דמיון בין גורלם של נביאי המקרא לבין מצבו של מוחמד מול הערבים הגויים והיהודים שדחו אותו. התפאורה הזו מעמידה את מוחמד בשוויון נפש עם משה וישו, למשל וגם מספקת לו הבטחה אלוהית שלמרות כל המכשולים דרכו והמסר שלו ינצחו סוף סוף.

בקטגוריה השנייה והשלישית, ההאשמות הקשות מופנות נגד היהודים שהתעמתו עם מוחמד וסירבו להצטרף לדתו החדשה. אלו הם בעצם פסוקים של פולמוס מר נגד אמונותיהם ומעשיהם של אותם יהודים.

ככלל, הקוראן חסר כל אזכור של ההקשר הספציפי של ההתגלות. אף על פי כן, הפסוקים ה"יהודיים" תואמים בדרך כלל את הרצף ההיסטורי הבסיסי שנקבע על ידי המסורת המוסלמית ומקובל כיום על ידי המדע המערבי. כך, באופן גס, אנו מוצאים כמה פסוקים סובלניים, כנראה מהתקופה שבה מוחמד עדיין קיווה לזכות בתמיכת היהודים ו/או חסר כוח לפעול ישירות נגדם באמצעים אלימים. פסוקים אלו רלוונטיים גם לתקופה שבה ביקש לשכנע את השבטים שהוא שליחו של אלוהים. גם אז, וגם בשלבים מאוחרים יותר, נכללים גם פסוקים שליליים על בני ישראל. והרבה מזה קשור לסירובם של היהודים להתאסלם, בעוד שבחלקים מסוימים היהודים מכונים עם הספר, במקומות אחרים הם מוזכרים כחזירים וכופרים ובמידה רבה הטקסט נועד להצדיק את שנאת היהודים.

על ח׳ייבר

ממש ליד הכביש הראשי לכיוון צפון המדינה — כ־95 מייל מחוץ לעיר מדינה — נמצאים שרידי ח'יבר, נווה מדבר בולט שמהווה את "מצדה ערבית". בפסגת מה שמכונה עד היום "הר היהודים" נמצא המבצר היהודי של קמוס. נשכח בעיקרו על ידי היהודים כיום, זה היה מרכז עתיק  של החיים היהודיים שזכור בכל העולם המוסלמי, ובמיוחד על ידי השיעים, כזירת קרב מרכזית בהיסטוריה האסלאמית הקדומה.

ח׳יבר חולקה לשלושה מחוזות – נתאח, שאק וקאטיבָּה – שכל אחד מהם הכיל כמה כפרים ומצודות, שלעתים קרובות ישבו על הקרקע הגבוהה המשקיפה על מטעי התמרים הנרחבים, שדות התירס וגידולים אחרים למטה. האדמה הוולקנית של האזור והאקלים המתון הפכו אותו למתאים היטב לחקלאות ולכן היהודים התיישבו כאן. בנוסף לטיפוח, היו התושבים סוחרים מוכשרים, עובדי מתכת ויצרני בגדי משי. מיומנויות יקרות אלה אפשרו לח׳ייבר לשגשג ולצבור עושר רב, במיוחד בהשוואה לקהילות אחרות בחיג'אז.

רקע היסטורי

בשנת 622 עבר הנביא מוחמד עם מאמיניו המעטים לעיר מדינה שבחצי האי ערב (סעודיה של ימינו). יותר מעשר שנים של הטפה לתושבי עירו, מכה, הגיעו למבוי סתום והוא נרדף קשות. אין מידע אמין על יחסיו של מוחמד ליהודים לפני ההיג׳רה (הגירתו למדינה), אך ייתכן שנתקל במסעותיו כסוחר ביהודים, עד שהחל להתנבא בגיל 40. ברור עם זאת, כי הסכמתם של מספר יחידים ותת-שבטים לקבלו במדינה נבעה מחשיפתם של אנשים אלה להשפעה יהודית־מונותאיסטית; הייתה נוכחות יהודית משמעותית בעיר ובסביבותיה.

שלושה שבטים יהודים בולטים היו בעיר בזמן הגעתו של מוחמד: קאינוקה, נאדיר וקוריזה. המחקר האחרון מראה כי משקלם בעיר היה ניכר; הם שלטו במסחר, בקרקע חקלאית, במבצרים ובנשק. הם היו בני ברית של שני השבטים הערבים השולטים, אווס וחזרג'.

השבטים עברו תהליך ארוך של ערביזציה (כפי שמשתקף בשמותיהם, במנהגיהם ובאורחות חייהם). אין עדות ברורה לנטיותיהם הדתיות־רוחניות, אך מקובל להניח כי הם היו יהודים רבניים-תלמודיים מהסוג המוכר שקיימו מצוות והיו נאמנים לאלוהיהם. דוגמה לכך הוא בית המדרש בעיר, מעין "חדר" לילדי היהודים בו למדו גם בני האליטה המוסלמית וכנראה נטמעו בגישה מונותיאיסטית. אין זה מפתיע ש־7 מתוך 12 המנהיגים המקומיים של מדינה היו תלמידים ב"חיידר".

מוחמד חתם על הסכם שלום עם שבט קורייש מהעיר מכה, ובכך נתן לו יד חופשית לגבש את השלטון לפני המתקפה הסופית הבלתי נמנעת על מכה. כאשר ביטחונה של העיר מדינה מובטחת על ידי האמנה, מוחמד הפנה את תשומת לבו למחלוקת קודמת משנת 625 עם בני שבט יהודי שגירש ממדינה. לאחר מכן הם חיפשו מקלט אצל שותפיהם לדת בצפון. 16,000 חיילים ומאה עד מאתיים פרשים צעדו אל ח׳יבר תחת דגל מוחמד. בשל גישתם המהירה והאסטרטגית ח׳יבר נותקה מבעלי בריתה והתושבים לא היו מוכנים להתקפה. בעוד שכמה כפרים וביצורים נפלו די מהר לאחר שהוטל עליהם מצור, תבוסות אלו קנו די זמן להגנה ראויה להתבסס במקומות שבהם עדיין החזיקו היהודים. בקאטיבה, למשל, כמה מהמגינים היהודים הצטרפו לשטח הפתוח מול צבא מוחמד, כשהמצודה המרשימה של קמוס מאחוריהם.

מנהיגי ח׳יבר, שחשבו שהביצורים שלהם בלתי ניתנים לחדירה והעימות הקשה בשדה הקרב תרמו לתבוסה מכרעת של ההתנגדות היהודית. קמוס נכנעה וכך גם כיסי ההתנגדות האחרונים זמן לא רב לאחר מכן. תנאי הכניעה אפשרו ליהודים את האפשרות לברוח ללא רכושם, או להישאר ולשמור לפחות על אדמתם, בתנאי שמחצית מהתשואה השנתית שלהם תשולם במסים. האחרון נודע בדיני השריעה בשם ג'יזה, המס המיוחד (אם כי, בדרך כלל בשיעור נמוך יותר) שנדרש לאחר מכן מכל על כל הלא-מוסלמים במדינות האסלאם לשלם. מיד לאחר הכיבוש נחשפו אוצרות נסתרים, ובעקבות רצח בעלה, נלקחה ספינה היהודייה היפה על ידי הנביא כאישה.

יהודים המשיכו לחיות בח'יבר גם לאחר הגירוש הרשמי בשנת 642, אך היא מעולם לא חזרה לפאר שלה. נאמר כי פליטי ח׳יבר התיישבו בעיקר בכופא (בעיראק), ביריחו, ובמקרה של שבט מוחמדה, בטבריה. חורבות ח׳יבר נשמרות כאתר עתיקות על ידי ממלכת ערב הסעודית. בעוד תיל מונע גישה לגבהים, בית הקברות ואזורים נמוכים אחרים נגישים לתיירים שמגיעים למקום.

ניסיונות שכנוע: רדיפה והרג

בתקופה הראשונה לשהותו בעיר מדינה עשה מוחמד מאמצים רבים לשכנע את היהודים להכיר בו כנביא ולהצטרף למחנה שלו. לשם כך הוא היה מוכן להורות למאמיניו להתפלל לכיוון ירושלים ולאמץ את יום הכיפורים כיום צום. אבל מאמציו נדחו לחלוטין. היהודים (למעט חריגים בודדים) דבקו בהלכה לפיה הנבואה בוטלה כבר בתחילת ימי בית שני, ולכל היותר הסכימו שייתכן שמוחמד נשלח להפיץ מסר מונותאיסטי לערבים בלבד. המסורות ופסוקי הקוראן מראים שהתגובה לעייפותם של היהודים הייתה התעצמות דרמטית של הפולמוס נגדם ובמרכזה ההאשמה שהם עיוותו את ספריהם, שלטענת המוסלמים מבשרים את התגלותו של מוחמד. הסלמה פולמוסית זו הביאה לתהליך מבוים של סילוק היהודים, שחלקם גורשו ואחרים נהרגו. תהליך זה קיבל חיזוק על ידי הצטרפות הדרגתית אך מהירה לשורותיו של מוחמד על ידי תושבים לא יהודים של העיר מדינה.

מעמדם של היהודים הידרדר והם לא יכלו עוד להסתמך על הסכמי ההגנה הישנים עם השבטים הערבים, שמנהיגיהם הסבירו להם כי "הלבבות השתנו".

כבר בשנת 624, כשנתיים לאחר ההיג׳רה, הטיל מוחמד מצור על מעוזי השבט היהודי קאינוקה וגירש אותם לסוריה. הם השאירו את כל נשקם ואת כל רכושם מאחוריהם. כשנה לאחר מכן גורשו גם יהודי נאדיר לאחר שכוחותיו של מוחמד כרתו את מטעי התמרים שלהם, שהיו מקור פרנסתם. גם בתיהם ורכושם הוחרמו על ידי הקהילה המוסלמית.

האירועים הדרמטיים ביותר התרחשו בשנת 627, כאשר גברים משבט קורייזה נטבחו והנשים והילדים נמכרו לעבדות. המסורת המוסלמית מנסה לטשטש את אחריותו של מוחמד להרג וטבח של מאות יהודים על ידי האשמתם בהפרת הסכמים, אך האשמה זו נעדרת כל בסיס היסטורי מוצק. המלחמות נגד היהודים הסתיימו בכיבוש נווה המדבר חַ'יְבַּר מצפון לעיר מדינה בשנת 628, גירוש חלק מתושביו והפיכתם של אחרים לחקלאים חוכרים.

הסיסמה שנשמעת בפי המוסלמים עד היום (לפחות בתהלוכות חמאס) היא "חַ'יְבַּר, חַ'יְבַּר, יא יהוד, ג'יש מוחמד סה יעוד!" (חיבר, חייבר, הו יהודים! צבאו של מוחמד יחזור!) הפך לסמל של הכנעת היהודים בערב רק שש שנים לאחר ההיג׳רה.

שתי תופעות נוספות ראויות לציון. ראשית, לצד המאבק הפיזי ביהודים, הוציא מוחמד מרכיבים יהודיים מדתו החדשה: כיוון התפילה שתחילה כוון לירושלים חזר למכה; חודש הרמדאן החליף את יום הכיפורים כזמן הצום; ננקטו צעדים נוספים כדי להדגיש את מעמדו העצמאי והרם יותר של האיסלאם. שנית, באופן מעניין, אין סימנים לשיתוף פעולה משמעותי בין השבטים היהודים בהתנגדות למוחמד. וקשה למצוא את הסיבה לכך.

ח׳ייבר בימינו

כיום ח׳ייבר היא עיירה סעודית שממתגת את עצמה כמוקד תיירות יוקרתי בהתאם למאמצי המיתוג מחדש של הממלכה.

בנובמבר 2022, חנכה ערב הסעודית מרכז מבקרים חדש בח'יבר, המציג מבט ארוך יותר על ההיסטוריה של האזור תוך הדגשת התייחסויות בטקסטים עתיקים לכיבוש השטח על ידי המלך נבונידוס מתקופת בבל. במרכז המבקרים עצמו, המיצגים נמנעים מלהזכיר את הקרב מהמאה השביעית ותיירים יכולים לארגן טיולים להרי געש סמוכים, טיולים במעיינות דקלים שופעים או סיורי מסוקים על פני קברים עתיקים ועפיפוני מדבר, שהם חומות אבן יבשות ששימשו כמלכודות לחיות.

הפרויקט הוא חלק מדחיפה רחבה יותר במדינה המוסלמית הסונית השמרנית, שהחלה להנפיק אשרות תיירות רק ב־2019, למשוך כ־30 מיליון מבקרים זרים מדי שנה עד סוף העשור, לעומת ארבעה מיליון ב־2021.

מדריך הטיולים של ח'יבר, ענאס א-שריף, טוען שחשוב להאיר אור על מאפייני האזור החורגים מחשיבותו לאיסלאם. לדבריו למרות הקשר ההדוק לאסלאם, יש לו גם קשר חזק להיסטוריה והציוויליזציה בכללותה. כל הדברים הללו נאספו במקום אחד, ולכן הוא מושך אליו תיירים רבים.

ארכיאולוגים מאמינים שח׳ייבר מיושבת כבר למעלה מ־200,000 שנה והיא שימשה בעבר כתחנה חיונית לאורך מה שמכונה דרך הקטורת שקישרה אותה לעיר מדינה מדרום, ולעיר המדברית אל-אולה מצפון.

אבל בשנות ה-70, ממשלת סעודיה החלה לדחוף את התושבים לעזוב את ההתיישבויות הישנות למבנים חדשים עם צנרת וחשמל מודרניים.

״רצינו קצת ציוויליזציה ופיתוח… אז עזבנו״, נזכר סייפי א-שילאלי, יליד ח׳יבא שהיה בשנות ה-20 המוקדמות לחייו כשמשפחתו עזבה. מאז ננטשו היישובים הוותיקים, ושילאלי, כיום בשנות ה-60 לחייו, נמנה עם אלה שמתסיסים לתחייתה. הפיכת ח'יבר לפוטנציאל תיירותי "הוא משהו שחיכינו לו הרבה זמן, עם העניין שלי במחקר בחיבר ובתיירות… חיכינו לרגע הזה, אז אנחנו רואים בזה קפיצה קוונטית", אומר א-שילאלי לסוכנות הידיעות הצרפתית.

בח׳ייבר הרשויות הקימו בית הארחה יוקרתי ובמידה רבה ההתמקדות היא בתפאורה ולא באירועים ההיסטוריים שהתרחשו שם.

כל אותו זמן, פרויקט סקר וחפירה ארכיאולוגי ממשיך לחשוף פרטים חדשים על פעילות האדם באזור, כמו גם כיצד התפתח האקלים שלו. הפרויקט, שנתמך על ידי ממשלת צרפת, כבר הניב הבנה מעמיקה יותר של האתר, התעלות ואמנות הסלע הניאוליתית.

בין הממצאים המסקרנים ביותר ניתן למנות את "קברי התליונים", תצורות סלע שבמבט מלמעלה דומות לתליון התלוי בשרשרת. הסיפור מאחוריהם "נשאר בגדר תעלומה", על פי מרכז המבקרים, אם כי ארכיאולוגים מאמינים שהם מתוארכים ל־5,000 שנה אחורה.

תושבי העיירה כמו שילאלי להוטים ללמוד עוד על האנשים שבנו אותם כחלק מהתמונה של העבר של האזור, כולל הקרב שהתרחש כאן במאה השביעית, אבל גם כל השאר.

"אני חושב שאנחנו אמורים לשפוך אור על ח׳יבר כאזור היסטורי ששורשיו מגיעים לתקופות פרהיסטוריות, כולל התקופה היהודית", טוען שילאלי. "אני מאמין שההיסטוריה צריכה להיות ידועה בצורתה האמיתית, ללא כל הגזמות".

אם משתמשים בחומר כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.

חומר מעשיר לקריאה

Al Mubarakpuri, Safi ur Rahman. When the Moon Split, (Riyadh: Darussalam, 1998), 231. http://books.google.com/books?id=xJL6gxPUV4EC&pg=PA236

Zwemer, Samuel, Marinus. Arabia: the Cradle of Islam, (Edinburgh and London: Oliphant Anderson and Ferrier, 1900), 23. http://books.google.com/books?id=bh4YAAAAYAAJ&pg=PA251

Haykal, Muhammad, Husayn. The Life of Muhammad, (Selangor: Islamic Book Trust, 2008), 380-383. http://books.google.com/books?id=fOyO-TSo5nEC&pg=PA380

Zeitlin, Irving M. The Historical Muhammad, (Malden: Polity, 2007), 130-131. http://books.google.com/books?id=v_seJ21M0UoC