"בחיי ספרד,
הכתר הוא כעת
מקושר בקשר בל יינתק
עם דמוקרטיה
וחירות."
– המלך פליפה השישי, 2018
הוא ניסה להרחיק משערוריות את עצמו כמו גם את מוסד המלוכה. ונראה שעתידה של המלוכה מוטלת כעת על כתפי הנסיכה ליאונור, שהגיעה לגיל הבגרות וכבר נשבעה לקיים את חוקת המדינה, בעודה משלימה את הכשרותיה באקדמיות הצבאיות. ואכן אין ספק שהשנים הבאות של שלטונו של פליפה השישי יהיו קריטיות להחזרת האמון במלוכה ולחיבור מחדש עם החברה הספרדית לפני שיעביר את כס המלוכה ליורשתו.
אחד האתגרים הגדולים ביותר של פליפה השישי היה משאל העם לעצמאות קטלוניה ב-2017, כאשר המלך פנה לאומה כדי להדגיש את אחדות ספרד. במהלך העשור הזה, פליפה השישי נאלץ לנווט בנוף פוליטי סוער. חמש בחירות כלליות בפחות מתשע שנים בחנו את יכולתו לשמור על יציבות ואחדות במדינה.
עם זאת, המלך ספג ביקורת ממפלגות פוליטיות קטלניות שתמכו בהיפרדות ועצמאות והאשימו אותו בחוסר רגישות למה שהם רואים כקונפליקט בין ספרד לקטלוניה, כמו חלק ממפלגות השמאל בספרד, שגם בצל הארועים החגיגיים הפגינו במדריד בעד השבת הרפובליקה וביטול המלוכה. אפילו מגזרים מסוימים במחנה הימין הקיצוני האשימו את המונרך בכך שהיה חלש בעת מילוי תפקידו כראש המדינה ולא הביע סירוב לחתום על החלטות הפרלמנט ומועצת השרים, כמו חוק החנינה השנוי במחלוקת למנהיגי הקטלונים הבדלנים.
עם זאת, לפי סקר שפרסם העיתון El Español, 48.3% מהספרדים מעדיפים כיום מונרכיה חוקתית לעומת 37.4% שדוגלים בהחזרת הרפובליקה, ו-70% מהאזרחים רואים במוסד כ"ערובה ליציבות" לספרד, לפי לסקר נוסף שערך העיתון השמרני La Razon.
לציון יום השנה העשירי, משפחת המלוכה ניהלה את הארועים בטקס חילופי משמרות יוצא דופן של המשמר המלכותי בארמון המלכותי. המלך השתתף גם בטקס הענקת מסדר ההצטיינות האזרחית, בו עוטרו מספר אזרחים כהוקרה על מחויבותם האישית ותרומתם החברתית. "דבקתי – ותמיד אדבק – בחוקה ובערכיה במילוי אחריותי. הם מהווים מדריך למימוש תפקידי", הצהיר פליפה השישי במהלך האירוע. "זו הייתה – והיא עודנה – מחויבותו של מלך חוקתי, שמתעלה מעל לדרישת החובה: היא גם ברמה האישית והמוסרית, ביטוי עמוק לכבודי ולנאמנותי לעם הספרדי, לו אני חב את כל כולי. ."
בטקס השתתפו בכירי המדינה, כולל ראשי ממשלה בעבר ובהווה, חברי הקבינט, קונגרס הצירים והסנאט.
10 השנים הראשונות של המלך פליפה השישי, לאחר התפטרותו של אביו, המלך חואן קרלוס הראשון, שעזב בבושת פנים כתוצאה מעוולות כספיות לכאורה ושערוריות אישיות, הראו שיפור ניכר בפופולריות של המלך. המלך פופולרי במיוחד בהשוואה לאביו וגם מכל אחד מהפוליטיקאים המובילים במדינה, עם דירוג של 6.6 מתוך 10, לפי IMPO Insights, לעומת 2.9 בלבד עבור חואן קרלוס, שנמצא בגלות עצמית באבו דאבי מאז אוגוסט 2020.
פליפה ירש מצב רעיל ב-19 ביוני 2014, במדינה שההיסטוריה שלה מאופיינת בחוסר יציבות מוסדית. תשע חוקות אומצו מאז 1800, פרצו ארבע מלחמות אזרחים, 13 הפיכות צבאיות ושני החזרות של בית בורבון, תחילה, ב-1874, לאחר הרפובליקה הראשונה קצרת-הימים ולאחר מכן ב-1975 לאחר מותו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו וקץ משטרו הדיקטטורי בן 36 השנים שהגיע לאחר מלחמת אזרחים בת שלוש שנים שהפילה את הרפובליקה השנייה. לא רק שחואן קרלוס הביא את המונרכיה בתקופה בעייתית, אלא גם הטיל רפש במשפחת המלוכה הרחבה יותר. בשנת 2018 ניתן לחתנו, אינאקי אורדנגארין, עונש של חמש שנים ו-10 חודשים בגין הונאת מס ומעילה בכספי ציבור.
פליפה עמל במהירות לנקות את תדמית המלוכה על ידי הכפפת חשבונות הארמון המלכותי לביקורות חיצוניות ופרסום ההוצאות. צעדים נוספים כללו קוד התנהגות חדש ואיסור על בני משפחת המלוכה המיידיים לעבוד במגזר הציבורי. יחסיו הקשים עם אביו הגיעו לנקודה קריטית במרץ 2020 כאשר פליפה ויתר על כל ירושה מאביו וניתק את המענק השנתי שלו בסך כמעט 200,000 אירו. זאת בעקבות דיווחים בתקשורת כי חואן קרלוס קיבל 100 מיליון דולר ממשפחת המלוכה הסעודית דרך חשבון חיצוני. עזיבתו של חואן קרלוס לאבו דאבי גררה שני הסדרי מס מרצון בהיקף של יותר מ-5 מיליון אירו.
בניגוד לאביו, שלא הובטח לו כס המלכות עד גיל 31, הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו הכריז ב-1969 ליורשו כראש המדינה, פליפה תמיד ידע שיום אחד הוא יהיה המלך. חינוכו וההכנה לתפקיד היו שונים מאוד מאלה של חואן קרלוס, שאביו שלו (סבו של פליפה), דון חואן (1913-1993) חי את רוב חייו בגלות, אחרי אביו, אלפונסו ה-13 (1886-1941) , עזב את ספרד ב-1931 זמן קצר לפני הקמת הרפובליקה השנייה. בעוד חואן קרלוס זכה בתחילה לכינוי חואן קרלוס אל ברווה ('חואן קרלוס הקצר') על ידי הקומוניסטים, פליפה כונה אל פרפראדו ('המוכן').
פליפה אזר ביטחון יותר ויותר ובסצנה פוליטית הרבה יותר מקוטבת, מקוטעת ובוחנת ממה ששרר בתקופת שלטון אביו. שנה לאחר עלייתו לכס המלכות, הבחירות הכלליות ב-2015 שברו את התבנית הדו-מפלגתית בעצם החיים הפוליטיים. חלקם המשותף של המפלגה העממית (PP) והסוציאליסטים (PSOE) ירד ל-50.7% (מ-73.4% ב-2011), כתוצאה מכניסתן לפרלמנט של מפלגות המרכז ותנועת פודמוס השמאלנית. בשנת 2017 ערכה ממשלת קטלוניה משאל עם בלתי חוקי על היפרדות מספרד, שפליפה התמודד מולו בשידור ציבורי שהגן על החוקה. תנועת העצמאות, שלא נעלמה, היא איום גדול בהרבה על המדינה מההפיכה הצבאית ב-1981 שעמה התמודד חואן קרלוס. לאחר מכן, בשנת 2019, מפלגת הימין הקיצוני VOX נכנסה לפרלמנט. עד כה התקיימו חמש מערכות בחירות כלליות בתקופת שלטונו של פליפה, לעומת 10 בלבד ב-37 השנים הראשונות שלאחר אימוץ החוקה הדמוקרטית של 1978. זו הייתה עקומת למידה תלולה עבורו.
כ"מנוע" של המעבר לדמוקרטיה, חואן קרלוס הפופולרי ביותר, בתחילה, נתן לגיטימציה לשיקום המלוכה, אך במחיר של עודף ממה שנודע בשם חואנקרליסמו, לרעת מיסוד גדול יותר של המלוכה. כתוצאה מכך, כאשר החלו להטיל ספק במנהיגותו הכריזמטית, מוסד המלוכה סבל יותר ממה שהיה יכול להיות המקרה. פליפה השמרן יותר, בסיוע המלכה לטיסיה (שאינה מדם כחול כמו המלכה סופיה, אשתו של חואן קרלוס), הוא הצליח למסד את המלוכה במידה רבה יותר וכבר מכין את בתו בת ה-18, הנסיכה ליאונור, לשמש כיורשת עצר.
הביקורת העיקרית על המלוכה מגיעה מרפובליקנים, אך לא באופן בלעדי. סקרים מראים שכ-40% מהספרדים מעדיפים רפובליקה. עם זאת, חלק ב-VOX ובמפלגת הימין Se Acabó La Fiesta (SALF, 'המסיבה נגמרה'), שצמחו משום מקום וזכו בשלושה מושבים בפרלמנט האירופי בבחירות יוני 2024, הרימו את קולם נגד פליפה שיאשר חוק חנינה מכוון שאושר על ידי הפרלמנט (כנדרש), שהועיל לכ-400 לאומנים קטלונים להימלט ממשפט.
במדינה כל כך מקוטבת ומפולגת פוליטית כמו ספרד המלוכה, למרות היותה מוסד תורשתי, משרתת את המדינה טוב יותר מאשר לו היא היתה רפובליקה שוב. היא עומדת מעל למערכת הפוליטית ומתפקדת כסמל לאחדות בכך שאינה מזוהה עם אף מפלגה פוליטית כפי שכנראה יהיה ראש מדינה נבחר. שינוי בצורת המדינה לא יפתור את בעיות היסוד של המדינה ועלול, כך מעידה ההיסטוריה, אפילו להחמירן.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
בארצות הברית, נפוץ למדי שאנשים טוענים שהם לא אוהבים את המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית כאחד • האם יש עוד מפלגות פוליטיות
יאן בריידל. השם הזה לא אומר הרבה לרובנו, אבל חובבי הספורט זוכרים אותו כשמו של אצטדיון הכדורגל הגדול בעיר ברוז׳,
© כל הזכויות שמורות למיזם History is Told.
לצורך שיפור חוויית הגלישה באתר, אנו משתמשים בקבצי "עוגיות", המשך גלישתכם מהווה הסכמה לכך. למדיניות הפרטיות.