הסיפור שנשכח על חלוץ הרקטות הגרמני – קלאוס רידל שהיה אחד ממייסדי חקר הרקטות המודרני, אך חייו נקטעו בטרם עת בתאונה מסתורית ב־1944. סיפורו כמעט ונעלם מהזיכרון.
קלאוס רידל (2 באוגוסט 1907 – 4 באוגוסט 1944) היה מחלוצי חקר הרקטות בגרמניה. הוא השתתף בניסויים מוקדמים רבים ברקטות מונעות בדלק נוזלי, והיה שותף לפיתוח טיל ה־V-2 במרכז המחקר בפנמונדה ועל תרומתו למחקר הרקטי נקרא על שמו מכתש בירח. סיפור חייו, המשלב מדע פורץ דרך, אידיאלים הומניסטיים ומפגש טראגי עם כוחות ההרס של המשטר הנאצי, מגלם את המתח בין חלום לחקר החלל לבין המציאות האפלה של מלחמת העולם השנייה.
ילדות מוקדמת ויתמות קשה
קלאוס רידל נולד בעיר נמל וילהלמסהפן ב-2 באוגוסט 1907, בן לאב קצין בצי הקיסרי הגרמני. ילדותו לוותה באובדן: אמו מתה כשהיה בן שתים־עשרה בלבד, ואביו נפטר שנתיים אחר כך. רידל הצעיר, שנותר יתום בגיל צעיר מאוד, עבר להתגורר עם דודו בברלין. השנים הקשות הללו עיצבו בו חוסן פנימי, לצד תשוקה לחפש משמעות גדולה יותר בעולם.
כבר בגיל צעיר התעניין בטכנולוגיה ובחשמל. בשנת 1923 החל התמחות כחשמלאי בברלין, וסיים אותה בהצלחה עם תעודת בעלי מקצוע. לאחר מכן המשיך בלימודים, תחילה בבית הספר הפרטי של ד”ר הייל בין אפריל 1927 לאפריל 1928, ובהמשך בלימודי הנדסת מכונות כללית ב”טכנישע הוכשולה” שבצ’רלוטנבורג (כיום אוניברסיטת ברלין לטכנולוגיה).
כניסתו לעולם הרקטות והחברות ב־VfR
במהלך לימודיו שמע רידל הרצאה פומבית של רודולף נבל בשם “חקר החלל”, שנערכה מטעם ה־Verein für Raumschiffahrt (VfR – “אגודת חקר החלל”). ההרצאה הדליקה בו אש פנימית: הוא הצטרף מייד לאגודה, שבה פעלו גם חלוצים דוגמת רודולף נבל, הרמן אוברט, רולף אנגל ופול אהמאיר.
רידל הפך במהרה לדמות פעילה מאוד. הוא תרם את חוות סבתו בברנשטדט כאתר ניסויים לניסיונות השיגור הראשונים. בשיתוף עם נבל יזם את הקמת אתר השיגור בברלין, שם גם פגש לראשונה את ורנר פון בראון, מי שיהפוך לימים למנהיג תוכנית החלל האמריקאית.
תוצאות פעילותם נראו במהרה: בשנת 1931 שוגרה הרקטה הגרמנית הראשונה המונעת בדלק נוזלי. ניסויים נוספים ברקטות “מיראק” ו”רפולזור” הגיעו לגבהים של עד 1,000 מטרים – הישג יוצא דופן לתקופתו.
בין אידיאלים הומניסטיים ללחצי המשטר
בשנת 1932 היה רידל בין מייסדי “חברת פאנטרה”, גוף בינלאומי שיזם פרויקטים גדולים של מחקר בעלי מטרות שלום, בהשראת אלברט איינשטיין ובניהול פרידריך סימון ארכנולד. במקביל היה חבר בליגת זכויות האדם הגרמנית – גוף ליברלי שנאסר על ידי הנאצים בשנת 1933.
לאחר פירוק אגודת VfR סירב רידל להצטרף מיד לפרויקט הצבאי של פון בראון בשם פנמונדה והעדיף לעבוד בחברת סימנס. רק בשנת 1937 נענה להצעה, לאחר שהצבא שילם פיצוי על פטנט משנת 1931 (“מנוע דחף לדלק נוזלי”) שהיה רשום על שמו יחד עם רודולף נבל.
בפנמונדה נקרא “רידל II” (כדי להבדיל בינו לבין וולטר רידל, מהנדס אחר) וקיבל תפקיד בכיר: ראש המעבדה לניסויים. החל מ־1941 התרכז בעיקר בפיתוח ציוד קרקע נייד לטילי ה־V-2 ושימש ראש תחום ציוד הקרקע.
מעקב הגסטאפו והחשדנות הפוליטית
המשטר הנאצי לא סמך על רידל. מאז עליית היטלר לשלטון ב־1933 היה נתון תחת מעקב שירות הביטחון (ה־SD). במרץ 1944 דווח כי יחד עם פון בראון והלמוט גרֶטרופ, הביע חרטה באוזני מהנדס על כך שאינם עובדים על חללית אזרחית ואף אמרו כי המלחמה נראית אבודה. דברים אלה נחשבו “תבוסתניים”.
הדברים הגיעו לאוזני ה־SS באמצעות רופאת שיניים צעירה ששימשה כמרגלת. ראש ה-SS, היינריך הימלר, הוסיף על כך האשמות כוזבות לפיהן רידל ועמיתיו קומוניסטים או מנסים לחבל בתוכנית V-2. בעקבות זאת נעצרו השלושה ב־21 במרץ 1944 ונכלאו בתאי הגסטפו בעיר שטטין (כיום שצ’צ’ין, פולין). במשך שבועיים הם הוחזקו מבלי לדעת מהי עילת המעצר. שחרורם הותנה בלחץ מצד ראש פרויקט פנמונדה, ולטר דורנברגר, וכן נציג המודיעין הנגדי הנס גאורג קלמרוט – שכן ללא מומחיותם פרויקט הטיל היה קורס.
מוות מסתורי ותעלומה בלתי פתורה
יומיים בלבד לאחר יום הולדתו ה־37, ב־4 באוגוסט 1944, מצא רידל את מותו בתאונת דרכים חשודה. הוא נסע הביתה מזינוביץ, על כביש ישר, כשרכבו התנגש בנסיבות שגרמו לרבים לחשוד כי לא מדובר בתאונה מקרית. הוא הותיר אחריו רעיה, אירמגרד קוטווין, ובת פעוטה בת שנה וחצי.
למרות שההיסטוריה הרשמית של תוכנית החלל נוהגת להזכיר בעיקר את ורנר פון בראון וצוותו בארצות הברית, דמותו של קלאוס רידל לא נעלמה כליל. בעיירה ברנשטדט, שם ערך את ניסוייו הראשונים בשנת 1930, הוקם מוזיאון קטן ומוצב פסל־ראש שלו ברחוב קירכגאסה 11. בשנת 1970 החליטה הקהילה המדעית להנציח את שמו על מכתש בירח – “Riedel” – שנקרא יחד עם וולטר רידל (מהנדס אחר, המכונה “רידל I”, ללא קשר משפחתי אליו).
כך, גם אם נעלם מהזיכרון ההיסטורי הרחב, נותר שמו חקוק על פני הירח כעדות שקטה אך נצחית לאדם שחלם להביא את האנושות לחלל.
סיפורו של קלאוס רידל הוא מסע מרתק של מדען בעל חזון, שנע בין עוני ויתמות, פריצות דרך מדעיות, פעילות הומניסטית, ולבסוף הסתבכות עם המשטר האכזרי שתחתיו חי. תרומתו המוקדמת לפיתוח הרקטות לא רק סללה את הדרך לטילי V-2 אלא גם, בעקיפין, למירוץ לחלל של שנות החמישים והשישים.
העובדה שמכתש על הירח נושא את שמו מזכירה לנו כי גם דמויות שנשכחו מההיסטוריה הגדולה הותירו חותם ממשי – לעיתים על פני כוכבים אחרים.
המסע ההיסטורי של קלאוס רידל חושף את המתח שבין מדע, מוסר וגורל. אם הסיפור נגע בכם/ן – אנחנו מזמינים אתכם/ן להמשיך לגלות עוד פרקים מרתקים מהעבר האנושי כאן באתר ולהישאר איתנו כדי שכל סיפור יוכל להחיות מחדש את ההיסטוריה.
