לשתף?

קוריאה בעת המודרנית: מדמוקרטיה לעצמאות כלכלית

ב-10 במאי 1948, הבחירות הכלליות הראשונות נערכו באופן דמוקרטי בדרום קוריאה בפיקוח האו"ם לבחירת 198 חברי האסיפה הלאומית, זה קרה בעקבות פיצול חצי האי קוריאה לשתי ישויות מדיניות. ביולי אותה שנה חוקקה החוקה ורי סינגמן ויי סי-יונג, שני לוחמי עצמאות בתקופת הסיפוח ליפן, נבחרו לנשיא וסגן הנשיא הראשונים של המדינה, בהתאמה. ב-15 באוגוסט 1948, הרפובליקה של קוריאה (ROK) הוקמה באופן רשמי כדמוקרטיה ליברלית. האו"ם הכיר בממשלת הרפובליקה הקוריאנית בתור הממשלה הלגיטימית היחידה בחצי האי הקוריאני.

עם זאת, מצפון לקו הרוחב ה-38, לא ניתן היה לבצע בחירות כלליות בפיקוח האו"ם עקב התנגדות ברית המועצות. ב-9 בספטמבר 1948 הוכרזה הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (DPRK) כמדינה קומוניסטית וקים איל-סונג, ששימש כקצין הצבא הסובייטי, הושבע למנהיג. בתוך העימות בין דמוקרטיה חופשית בדרום לדיקטטורה קומוניסטית בצפון, על ממשלת הרפובליקה, בראשות הנשיא רי סינגמן, היו נושאים רבים לטפל כמו כינון סדר פנים, חיסול שרידי האימפריאליזם היפני והתגברות על עימותים אידיאולוגיים בין השמאל והימין.

ב-25 ביוני 1950, כוחות צפון קוריאה חמושים בטנקים ומפציצים מתוצרת סובייטית פלשו לדרום ובכך פתחו במלחמה כוללת. מועצת הביטחון של האו"ם גינתה פה אחד את הפלישה הצפון קוריאנית ופרסמה החלטה הממליצה למדינות החברות בה לספק סיוע צבאי לדרום קוריאה. כאשר גאות המלחמה פנתה נגד הצפון בהתערבות כוחות האו"ם, הצבא האדום הסיני התערב במלחמה בצד הצפון. שני הצדדים ניהלו קרבות עזים עד שב-27 ביולי 1953 חתמו שני הצדדים לבסוף על הסכם שביתת הנשק. הנשיא רי סינגמן לא חתם על ההסכם וקרא בתוקף להארכת המלחמה במטרה לאחד את המדינה כולה לטובת הדרום.

כביש 700. הכביש המהיר הלאומי הראשון של דרום קוריאה המחבר בין סיאול לבוסאן נפתח ב-1970.

המלחמה הפנימית בת שלוש שנים שהתחילה על ידי הקומוניסטים הביאה את חצי האי הקוריאני כולו לכדי הריסות. מיליוני חיילים ואזרחים נהרגו. רוב מתקני התעשייה נהרסו. דרום קוריאה הפכה לאחת המדינות העניות בעולם. עם זאת, המלחמה לימדה את הדרום קוריאנים את ערך החופש. הניסיון סיפק את הבסיס שהעניק השראה לפטריוטיות בלבם של סטודנטים צעירים וחיילים במדים כאחד והפך למנוע העיקרי של המודרניזציה של המדינה.

הנשיא רי סינגמן חיזק את שלטונו האוטוריטרי. ב-1960, מפלגת השלטון הליברלית זייפה את הבחירות לנשיאות. סטודנטים צעירים יצאו לרחובות במחאה. המצב הידרדר כאשר מפגינים רבים נורו על ידי המשטרה הלאומית, מה שהוביל להפגנות מסיביות עוד יותר שנקראו מהפכת ה-19 באפריל. הנשיא רי סינגמן הודיע על פרישתו ומצא מקלט בהוואי. זמן קצר לאחר מכן, החוקה תוקנה ואומצה מערכת קבינט והאסיפה הלאומית הדו-ביתית. על פי החוקה החדשה, הושק ממשל בראשות ראש הממשלה ג'אנג מיאון, אך המצב הפוליטי הפך שברירי ביותר על רקע מאבקים פוליטיים והמשך הפגנות רחוב של סטודנטים.

במאי 1961, קבוצה של קציני צבא צעירים בראשות גנרל פארק צ'ונג-הי תפסה את השלטון בהפיכה. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-15 באוקטובר 1963, לאחר שנתיים של שלטון צבאי, פארק צ'ונג-הי, לאחר שפרש מהצבא, נבחר לנשיא והושבע בדצמבר אותה שנה. הממשלה בראשות הנשיא פארק הקימה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי בסיסמת "מודרניזציה של המולדת" והשיגה צמיחה כלכלית מהירה על ידי יישום מדיניות מוכוונת ייצוא.

משקיפים כינו את זה "הנס על נהר האנגנג". המדינה דחפה במרץ קדימה עם פיתוח קרקעות לאומיות, כולל בניית הכביש המהיר גייונגבו וקווי הרכבת התחתית בערים גדולות. המדינה גם השקיעה הון בהפיכת החברה החקלאית הענייה למדינה המתמקדת בעיקר בייצור.

מאז הוקמה ממשלת דרום קוריאה ב-1948, המדינה הפכה את עצמה מאחת המדינות העניות בעולם למעצמה כלכלית ומופת של דמוקרטיה ליברלית. כאשר הכריזה הממשלה על יוסין (רפורמת החייאה) באוקטובר 1972, שנועדה להאריך את כהונת הממשלה המכהנת לאחר שמונה עשרה שנות דיקטטורה, המשיכו סטודנטים ואנשים רגילים לעסוק בתנועת הדמוקרטיזציה. לאחר רצח הנשיא פארק ב-2 באוקטובר 1979, קבוצה חדשה של קציני צבא בראשות הגנרל צ'ון דוהוואן (סינגונבו) תפסה את השלטון באמצעות הפיכה. סינגונבו דיכא בכוח את הקולות הקוראים לדמוקרטיזציה, כולל תנועת הדמוקרטיזציה של ה-18 במאי. צ'ון דוהוואן הושבע לנשיא ושלט בסגנון סמכותני. ממשלת צ'ון דוהוואן התרכזה בייצוב כלכלי והצליחה להביא לשליטה במחירים המנופחים. תחת הנהגתו, המדינה השיגה צמיחה כלכלית מתמשכת.

ב-29 ביוני 1987, פרסם רו טה-וו, מועמד נשיאותי של מפלגת השלטון, הודעה מיוחדת לפיה יקבל את בקשת העם לדמוקרטיזציה ולבחירה ישירה של הנשיא. ב-16 בדצמבר 1987, הוא נבחר לכהונה של חמש שנים כנשיא והושבע לנשיאות ב-25 בפברואר 1988. ממשל רו טה-וו יצר יחסים דיפלומטיים עם מדינות קומוניסטיות כולל ברית המועצות, סין ואלו שבמזרח אירופה. במהלך כהונתו, שתי הקוריאות הצטרפו לאו"ם בו זמנית ב-17 בספטמבר 1991.

ממשלת קים יאנג-סאם, שנחנכה ב-1993, שאפה לחסל את השחיתות על ידי הפיכת כלל לפקידי ציבור בכירים לרשום את כל נכסיהם ועל ידי איסור השימוש בשמות בדויים בכל עסקאות פיננסיות. רמת השקיפות בעסקאות הוגברה במידה ניכרת על ידי מדד זה. הממשלה גם הטמיעה את מערכת האוטונומיה המקומית במלוא עוצמתה. הנשיא קים די-ג'ונג נכנס לתפקידו ב-1998 וממשלתו הצליחה להתגבר על משבר המט"ח שפקד את המדינה שנה קודם לכן, ושאף לפתח גם את הדמוקרטיה וגם את כלכלת השוק. ביחסיה עם צפון קוריאה אימצה הממשלה את מדיניות השמש. ב-15 ביוני 2000 נפגשו מנהיגי שתי הקוריאות בפסגה שהתקיימה בפיונגיאנג, צפון קוריאה והשמיעו הצהרה משותפת. לאחר מכן, שתי הקוריאות הקימו מערכת של פיוס ושיתוף פעולה, והסכימו על איחוד בני משפחה מפוזרים, חיבור קווי הרכבת החייאת תנועות האיחוד בראשות המגזר הפרטי, והרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי. , כולל סיור.

ב-2003, הממשלה התרכזה בשלוש יעדים מובילים: מימוש הדמוקרטיה בשיתוף העם, פיתוח חברתי מאוזן והגשמת שלום ושגשוג בצפון מזרח אסיה. הממשלה גם קיימה את הפסגה השנייה בין מנהיגי שתי הקוריאות בפיונגיאנג ב-4 באוקטובר 2007 ובאותה שנה חתמה על FTA עם ארצות הברית.

נשיאות לי מיונג-בק, שנחנכה ב-2008, הכריזה על חמישה אינדיקטורים מובילים בהצעה להקמת מערכת פיתוח חדשה עם דגש על שינויים ומעשיות. הממשלה הדגישה כי זו תהיה ממשלה שתשרת את העם. היא גם עשתה מאמצים לייעל את הארגון הממשלתי, להפריט תאגידים ציבוריים המצוידים ביעילות גבוהה יותר ורפורמה בתקנות המנהליות. מדיניות אחרת שאומצה על ידי הממשלה כללה כריתת ברית יצירתית עם ארצות הברית כיאה למאה ה-21, ויצירת קוריאה עולמית תחת הקהילה הכלכלית של דרום-צפון.

עם בחירתה של הנשיאה הראשונה של הרפובליקה של קוריאה בדצמבר 2012, פארק-גאון-הייה, שהציגה חזון חדש של אושר העם והתפתחות האומה. ממשלתה הדגישה גם את הצורך ביישום הכלכלה היצירתית ואמרה, "כלכלה יצירתית המבוססת על טכנולוגיות מדעיות ו-ICT היא אתגר שעלינו לקחת על עצמנו לפריצת הדרך הכלכלית שלנו ולמנוע הצמיחה היחיד של הכלכלה הקוריאנית".

ממשלת מון ג'ה-אין, שהושבעה במאי 2017, חשפה את החזון הלאומי שלו: "אומה של העם, רפובליקה צודקת של קוריאה", שסימן את התגלמות הרוח של עצרות לאור הנרות, בשילוב עם חמש יעדי מדיניות להשגה החזון הלאומי: ממשלת העם, כלכלה רודפת שגשוג הדדי, אומה שלוקחת אחריות לכל פרט, התפתחות מאוזנת בכל אזור וחצי אי קוריאני שליו ומשגשג. כחלק מהמאמצים הללו פעלה הממשלה למיגור התרבות הסמכותית, לתקשורת עם העם ולהשבת הדמוקרטיה. היא גם יצרה יותר מקומות עבודה, הפחיתה את שכיחות העבודה הבלתי סדירה והגדילה את שכר המינימום במאמצים לממש "כלכלה מוכוונת אנשים".

יתרה מכך, ממשל מון ג'ה-אין סלל את הדרך להקלת המתיחות בחצי האי הקוריאני ולפתח עידן של שלום על ידי קיום פסגות בין-קוריאניות וכן פסגות דרום קוריאה-ארה"ב ודרום קוריאה-סין, מול המהפכה התעשייתית). הרביעית, הממשלה התמקדה גם בבניית תשתיות, שיפור תקנות קשורות ואבטחת טכנולוגיות מפתח או הדורום הבאים.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.