תאמל״ק לילא הרבה ידוע על מאבקו של העם הרוסי בפלישת המונגולים ועוד פחות על ההגנה בת חמישים הימים של העיירה הקטנה קוזלסק, שבאביב 1238 גרמה למונגולים צרות רבות. לא בכדי קוזלסק זכתה בתואר "עיר התהילה הצבאית של רוסיה" לא על חלקה במלחמת העולם השנייה ולא על מלחמת 1812, אלא על אירועי המאה ה-13 הרחוקה.
ההגנה על העיירה הקטנה קוזלסק נמשכה כמעט חודשיים. כשחאן באטי, לאחר שאיבד אלפים מחייליו והרג את כל מגיני קוזלסק, עדיין הצליח לכבוש אותה אך הורה לקרוא לה "העיר הרעה". סיפור הקרב אושש על ידי ההיסטוריון הפרסי רשיד א-דין, המחבר היסודי ביותר על ההיסטוריה של הכיבושים המונגולים המוקדמים. "במעבר הזה באטו התקרב לעיר קוזלסק ובמצור עליה במשך חודשיים, לא הצליח להשתלט עליה. ואז הגיעו קדן ובורי וכבשו אותה תוך שלושה ימים". כפי שמספר ראשיד א-דין, לאחר תבוסת צבאו של ולדימיר על נהר הסיט: ״…המונגולים עזבו משם, לאחר שהחליטו בכינוס מועצה ללכת בתנועות פשיטה ולכבוש ולהרוס כל עיר, אזור ומבצר שהם נתקלו בהם בדרך.״
המילה "פשיטה" אינה משמשת כאן במקרה. אנחנו רגילים לחשוב על ג'ינגיס חאן והמונגולים כרועים נוודים, אבל למעשה טמוג'ין/ג'ינגיס חאן היה, בראש ובראשונה, צייד. מכאן הלוחמנות, חוסר הרחמים, הדורסנות והיכולת לרדוף ולגמור את הטרף. גם חאן באטוי היה, קודם כל, צייד – חסר רחמים לחלוטין. ומסעות ציד ענקיות היו הטקס העיקרי של המדינה המונגולית תחת השליטים הראשונים.
כך מתאר אותם ההיסטוריון הפרסי ג'ובייני:
"הוא הקדיש תשומת לב רבה לציד בעלי חיים ואמר שציד חיות בר מתאים למנהיגי צבא; וללמד זאת היא חובתם של לוחמים, כדי שידעו איך הציידים מניעים בעלי חיים, איך הם צדים, איך הם מסתדרים ואיך הם מקיפים את הטרף, בהתאם למספר האנשים.
את טבעת התפיסה מכסים תוך חודש, חודשיים או שלושה, והחיה מונעת לפניהם לאט ומקפידים שלא תעבור לטבעת. ואם פתאום חיה קופצת מהמעגל, אז הם מיד עורכים חקירה יסודית, ולאחר שמצאו את הסיבה ואת האשם, הם מכים את אלף הגברים, אנשי המאה ומנהלי העבודה במקלות עבורה ולעתים קרובות הורגים אותם למוות. ואם (למשל) מישהו לא מקיים את הפקודה (שקוראים לה נרג') ויוצא ממנה או נסוג, הוא נענש בחומרה ולא ניתן לו חופש פעולה.
וכך הם רודפים אחרי הבהמה במשך חודשיים או שלושה, יומם ולילה, כמו עדר כבשים, ושולחים חדשות לחאן להודיעו על התקדמות המרדף, מספר החיה, לאיזה מקום היא הגיעה ומאיפה היא נבהלה. כשהטבעת מתכווצת לבסוף לשניים או שלושה פרסנגים, קושרים את החבלים ומרגישים מעליהם, והלוחמים עומדים בטבעת הדוקה, כתף אל כתף.
כעת החלל שבתוך המעגל מתמלא בבכי של כל מיני חיות ובנהימות של כל מיני חיות עזות, שכולן מודאגות וחושבות שהגיעה השעה היעודה, "שהחיות יתאספו"; אריות פוגשים חמורי בר, צבועים מתיידדים עם שועלים וזאבים משוחחים עם ארנבות.
כשהטבעת כה הדוקה שחיות הבר אינן יכולות לזוז, החאן וכמה ממקורביו הם הראשונים להיכנס למעגל; כשהם מתעייפים, הם יורדים במקום גבוה באמצע הנרג׳ כדי לראות איך נכנסים גם הנסיכים למעגל ואחריהם לפי הסדר הנוונים, המנהיגים הצבאיים והחיילים הפשוטים".
למעשה, בשנת 1236 החל אחד הדפים הטרגיים ביותר בתולדות רוסיה: חיילי הפולשים המונגולים-טטרים פלשו לארצות רוסיה, והותירו אחריהם שובל עקוב מדם. תחילה נכבשה צפון מזרח רוסיה, שנתיים לאחר מכן הגיעו תקופות טרגיות לחלק הדרומי של המדינה. בנוסף לכוח האדם האדיר שלהם, למונגולים-טטרים היה ציוד הטלת מצור רב עוצמה, שאותו שאלו מסין ומהמזרח התיכון, שסייע להם באופן משמעותי להתמודד עם חומות הערים הרוסיות העתיקות. מכל הערים שמצאו את עצמן בדרכם של הפולשים, רק סמולנסק הצליחה לשרוד.
החיילים הרוסים נלחמו בגבורה, כל עיר הפכה למבצר. הערים הגדולות ביותר של רוס החזיקו מעמד בהתקפה של האויב במשך כמה ימים. כך, ריאזאן החזיק מעמד שישה ימים, ולדימיר ארבעה… אבל קוזלסק (לשעבר חלק מנסיכות צ'רניגוב, היום במחוז קאלוגה) נאבקו חיילי חאן באטו במשך 50 יום ואיבדו 4,000 לוחמים.
באותה תקופה הייתה העיר קוזלסק בירת נסיכות קטנה בראשות הנסיך וסילי בן ה-12, נכדו של מסטיסלב סוויאטוסלביץ' מצ'רניגוב, שמת בקרב קלקה בשנת 1223. העיר עמדה על גבעה גבוהה במפגש של שני נהרות. חומות עפר גבוהות וחומות מבצר הקיפו את העיר.
המונגולים, שהתקרבו לעיר, דרשו כניעה מיידית, אך במועצה צבאית שהתקיימה ערב ההסתערות על העיר החליטו תושבי קוזלסק: "הנסיך שלנו הוא תינוק, אבל אנחנו, כמאמינים אמיתיים, חייבים למות למענו, כדי שנוכל להשאיר אחרינו מוניטין טוב בעולם, ולקבל את כתר האלמוות על קבר האמונה הנוצרית שלנו".
החל מצור בן שבעה שבועות. העיר נכבשה רק כאשר חיל המילואים המונגולים – כוחות קדן ובורי – התקרבו אל העיר. באטו לא חס על איש, כולל תינוקות ועל פי אגדות הכרוניקה הרוסית, גם הנסיך הצעיר ואסילי טבע בדם. "עיר רעה," סיכם באטו.
חומר מעשיר לצפייה
הסרט הרוסי "העיר הרעה" יצא לאקרנים בינואר 2025, מהווה אפוס היסטורי על הפלישה הטטארית-מונגולית לרוסיה של ימי הביניים. בבימויו של קונסטנטין בוסלוב.
השנה היא 1238. בעוד שהצבא המונגולי האדיר צר על מוסקבה, אחד ממפקדיו של חאן באטו ואנשיו מוצאים את עצמם בחומות העיר קוזלסק. נראה שהעיר הצנועה בשטחי נסיכות צ'רניגוב מהווה מכשול חסר חשיבות בפני הפולשים, במיוחד מכיוון שהיא נשלטת על ידי ילד: הנסיך וסילי בן ה-12 (בגילומו של מיטיה מאחונין). בזמן שהצבא המונגולי מתקרב לקוזלסק, החיים בעיצומם בעיר ובסביבותיה. המושל ואדים (בגילומו של אלכסיי רוז'ין) אינו מאפשר לנזיר ראשה (אלכסיי גוסקוב) לראות את הנסיך הקטן ומסביר את החלטתו בהשפעה הרעה של איש הדת על מוחו השברירי של הילד. האיכר החצוף אוליבה (מקסים בלבורודוב), הדומה לפרדי קרוגר וחבורת שודדי היער שלו שודדים עגלות של נזירים. מנהל העבודה האדיר של החבורה, ליוטובור (ולדימיר ליובימצב), מזניח את רגשותיה הרכים של המרפאה דריה (פולינה צ'רנישובה) ומציע נישואין לחברת ילדותו וסניאנה (ליאונלה מנטורובה). אבל וסניאנה הסוררת מסרבת, כי היא אוהבת את מוגוטה האמיץ (אלכסנדר מטיולקין). וכל הסיפור הזה יכול היה להפוך לעוד סרט אגדה והעימות בין שני בחורים אמיצים יכול היה להפוך למלודרמה ברוח ״דמדומים״, אבל בלה, כלומר וסניאנה, נלקחת בשבי על ידי המונגולים, שזה עתה הגיעו לקוזלסק.
למעשה, העלילה המרכזית של "העיר הרעה" אינה כל המלודרמה הזו מימי הביניים, אלא כרוניקה שמתארת את ההגנה ההירואית בת שבעת השבועות של קוזלסק (מוסקבה, נזכיר, נפלה תוך חמישה ימים). נכון, מהחוסן המרשים של אנשי קוזלסק, נותרו בסרט רק כמה גיחות לתוך המחנה המונגולי, כמו גם הקרבות הראשונים והאחרונים; כל מהלך החודש וחצי של הניסיונות לכבוש את העיר מסתיים מאחורי הקלעים. אולי השאר נחתך במהלך העריכה — גרסת הבמאי המקורית של הסרט, לפי בוסלוב, הייתה ארוכה יותר ב-50 דקות.
