פרס נובל לספרות ניתן ל"דיסידנט" הונגרי על כתיבת הרומן "תוגת ההתנגדות", העוסק במשטרים מחניקים ותורגם לעברית בדצמבר 2016. הסופר ההונגרי לאסלו קראסנהורקאי שנא שנאה עזה את השלטון בהונגריה הסוציאליסטית, שממנה סבל כאשר המשטרה החשאית לא אפשרה לו לצאת. אבל לאסלו שונא גם את הונגריה של היום, הבורגנית, ומעל לכל – את "השד" הראשי שלה, הנשיא ויקטור אורבן. מדוע הוא שונא – הוא לא מסביר בבירור, אולי זו אותה תחושת חוסר שביעות רצון קלינית מאי-שלמותו של העולם.
בריאיון שהעניק הסופר לקראת קבלת הפרס הוא נשאל על יחסו למלחמה באוקראינה ואמר ״זה מזעזע אותי! הונגריה היא שכנה של אוקראינה, ומשטרו של אורבן נוקט עמדה חסרת תקדים, כמעט ללא מקבילה בהיסטוריה ההונגרית. חלקית, מכיוון שעד כה תמיד היינו מושא להתקפות והובסנו וחלקית מכיוון שלא יכולתי לדמיין שההנהגה הפוליטית ההונגרית תתחיל לדבר על נייטרליות בנושא הזה! המשטר ההונגרי הוא בית משוגעים!״
ואולי עצם התעסקותו בפלישה של פוטין היא שהפנתה את אור הזרקורים וקבלת המועמדות לפרס. לאסלו כתב סיפור קצר בשם "מלאך עף מעל ראשינו" – על הפלישה לאוקראינה. בטקסט עצום, המורכב ממשפטים באורך חמישים מילים כל אחד, המילים "בוצ'ה", טילי גראד BM-21 ו-T-64 מופיעות שלוש פעמים. הגיבור הראשי, שגוייס לכוחות המזוינים של אוקראינה עם רגל אחת חסרה (!) שוכב בבונקר ומנהל מונולוג פנימי באורך של כ-40 אלף תווים כולל רווחים. נאומו מורכב ממונחים, מושגים ומחשבות שכבר מישהו כתב עשר פעמים, ולאסלו קראסנהורקאי קרא ברשתות החברתיות. עבודה רשלנית, אבל אנטי-מלחמתית.
לאסלו קרסנהורקאי נולד בעיר ג'ולה שבמזרח הונגריה בשנת 1954. הוא פרסם יצירות בפרוזה, בהן לפחות חמישה רומנים (כמו ״מלחמה ומלחמה״ שיצא לאור בעברית ב-2011) וכתב גם את התסריטים לסרטיו של הבמאי ההונגרי בלה טאר. הוא נחשב לאחד מחשובי היוצרים בספרות המודרנית בהונגריה והוא גם זכה בשנת 2004 פרס קושוט, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בהונגריה. ב-2015 הוענק לו גם פרס מאן בוקר הבינלאומי.
פרופיל של סופר
לאסלו, מגדולי הסופרים ההונגרים במאה ה-20 וה-21, נולד למשפחה שהשתייכה למעמד הביניים בהונגריה. אביו, גיורגי, עסק בעריכת דין, ואמו, יוליה פלינקאס, הייתה פקידה בכירה במוסד לביטוח לאומי. למרות השתייכותו, אביו הסתיר את שורשיו היהודיים עד מלאת לבנו לאסלו אחת עשרה שנים. לימים, כשהתבקש להתייחס למורשתו היהודית, הצהיר הסופר כי מנקודת מבט דתית הוא אינו רואה את עצמו כיהודי, אך הוסיף בציניות אפלה כי "הערבים בוודאי יסכימו לענות אותי ולירות בי."
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים במגמת לטינית בשנת 1972, החל קראסנהורקאי את דרכו האקדמית בלימודי משפטים באוניברסיטת סגד בשנת 1973. מסלול זה לא ארך זמן רב: ב-1976 הוא עבר לאוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE) בבודפשט, שם המשיך בלימודי המשפטים עד 1978. נקודת המפנה הגיעה כשעבר ללימודי שפה וספרות הונגרית בפקולטה למדעי הרוח ב-ELTE, מסלול שהשלים ב-1983. עבודת הגמר שלו, שהתמקדה ביצירתו וחוויותיו של הסופר שאנדור מאראי לאחר צאתו לגלות בעקבות ההשתלטות הקומוניסטית ב-1948, חשפה את העניין המוקדם שלו בנושאי גלות, משטר ופריפריה תרבותית. במקביל ללימודיו, שימש כעובד בבית ההוצאה לאור "גונדולאט".
לאחר סיום לימודיו, החל קראסנהורקאי לעבוד ככותב עצמאי. פריצתו הגדולה הגיעה עם רומן הביכורים שלו, "טנגו השטן" (1985), יצירה שהתקבלה בהתלהבות רבה וביססה אותו כאחת הדמויות המרכזיות בספרות ההונגרית המודרנית. הצלחתו חצתה גבולות, ותרגום הרומן לאנגלית זיכה אותו, שנים מאוחר יותר (2013), בפרס הספר המתורגם הטוב ביותר. ב-1987 זכה קראסנהורקאי לראשונה לצאת מגבולות הונגריה הקומוניסטית, במסגרת מלגה שקיבל לברלין המערבית. נפילת הגוש המזרחי אפשרה לו לנהל אורח חיים נוודי יותר, שבמהלכו חי בהתבודדות במקומות שונים ברחבי העולם.
מסעו הממושך הראשון למזרח אסיה ב-1990 היה בעל השפעה מכרעת על סגנונו והתכנים שהוציא. חוויותיו במונגוליה ובסין שימשו בסיס לספרים "האסיר של אורגה" ו"חורבן וצער מתחת לשמים". בהמשך, בילה תקופות ממושכות בקיוטו (בשנים 1996, 2000 ו-2005), שם הותירו האסתטיקה והתאוריה הספרותית של המזרח הרחוק את חותמן על יצירתו. במהלך כתיבת הרומן "מלחמה ומלחמה", הרבה קראסנהורקאי לטייל ברחבי אירופה. בתקופה זו גם קיבל סיוע מיוחד מהמשורר האמריקאי הנודע אלן גינסברג, שסיפק לו עצות יקרות ערך במהלך שהותו בדירתו בניו יורק.
הרומן שלו, "תוגת ההתנגדות" (1989), זכה להכרה בינלאומית, כאשר ב-1993 הוענק לו פרס בסטנליסט הגרמני ליצירה הספרותית הטובה ביותר של השנה. במהלך שנות התשעים המשיך לבסס את מעמדו, וב-1996 שימש כעמית במכון למחקר מתקדם בברלין. שיתוף הפעולה האמנותי הפורה והארוך ביותר של קראסנהורקאי היה עם הבמאי בלה טאר, ידידו הקרוב. טאר עיבד כמה מיצירותיו לסרטים, החל מ"טנגו השטן" (1994, על בסיס הרומן מ-1985), דרך "הרמוניות ורקמייסטר" (2000). "סוס טורינו" (2011) היה, כפי שהצהיר קראסנהורקאי, שיתוף הפעולה הקולנועי האחרון ביניהם.
הכרה עולמית נוספת הגיעה עם זכייתו בפרס הספר המתורגם הטוב ביותר (2014) עבור הרומן "סייובו שם למטה". ב-2015 הפך לסופר ההונגרי הראשון שזכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי, וב-2025 הגיעה פסגת הכבוד הספרותי עם זכייתו בפרס נובל לספרות.
קראסנהורקאי נישא לאשתו הראשונה, אניקו פליהה, ב-1990, נישואים שהסתיימו בגירושין. ב-1997 נישא בשנית לדורה קופצ'אני, מעצבת גרפית. הוא אב לשלושה ילדים: קאטה, אגנס ופאני. לאחר תקופה בה התגורר בברלין, שם שימש גם כפרופסור אורח באוניברסיטה החופשית של ברלין, שב להונגריה והוא מנהל אורח חיים מתבודד בגבעות הסמוכות לכפר סנטלסלו במערב הונגריה.
