בתוך שישה חודשים השתנה גופה של לורה פל כמעט ללא הכר: הצטברות נוזלים קיצונית העלתה את משקלה מ-57 ל-108 ק"ג, בעוד הרופאים מתקשים להסביר מדוע. ■ טיפולים, אשפוזים ותרופות לא פתרו את התעלומה, ולורה החלה לחשוש כי בקרוב לא תוכל עוד ללכת.
בקיץ 2014 ניהלה לוֹרָה פֶּל חיים שבהם נדמה היה כי היא מכירה היטב את גופה. היא שקלה 57 קילוגרמים, הקפידה על תזונה מאוזנת והתאמנה בחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע. חודשים ספורים לאחר מכן, כל המוכר השתנה. גופה החל לצבור כמויות גדולות של נוזלים, עורה נמתח, משקלה זינק וההליכה הפכה למאבק. בינואר 2015 כבר הראה המשקל 108 קילוגרמים.
הרופאים שטיפלו בה לא הצליחו להסביר מדוע הדבר מתרחש. תרופות משתנות, סטרואידים, אשפוזים ובדיקות לא עצרו את הצטברות הנוזלים. לורה, בת 34, תיארה את עצמה כ”מיטת מים אנושית” והחלה לחשוש שהמחלה המסתורית תותיר אותה גדולה מכדי ללכת.
לורה פל, מאפרת המתגוררת בקינגסת’ורפ שבנורת’האמפטונשייר בבריטניה, עברה בתוך כחצי שנה שינוי גופני קיצוני בעקבות הצטברות נוזלים בלתי מוסברת. משקלה עלה מ-57 ק”ג בקיץ 2014 ל-108 ק”ג בינואר 2015, מידת בגדיה עלתה מאוד והיא נאלצה להפסיק לעבוד כמאפרת לכלות. מצבה לווה בלחץ דם גבוה, קצב לב לא סדיר וכאבים קשים. למרות שבועות של טיפול בבית חולים, תרופות משתנות וסטרואידים, הסיבה להצטברות הנוזלים נותרה בלתי מוסברת, ולורה החלה לחפש אבחון פרטי אצל נוירולוג ואנדוקרינולוג במנצ’סטר.
מקיץ רגיל להתנפחות בלתי נשלטת
בקיץ 2014 שקלה לורה פל כ-57 ק”ג. היא הייתה אישה קטנת גוף, שמרה על כושרה באמצעות ביקור בחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע ואכלה, לדבריה, תזונה הגיונית ומאוזנת. ואז הופיעה מחלה מסתורית. במקום עלייה הדרגתית במשקל שניתן היה לייחס לשינוי בתזונה או באורח החיים, גופה של לורה החל לאגור נוזלים בקצב חריג. היא התנפחה במהירות, והעלייה הייתה קיצונית כל כך שבשלב מסוים נוספו למשקלה יותר מסטון אחד בתוך 24 שעות, כלומר יותר מכ-6.35 ק”ג ביממה אחת. בממוצע, היא הוסיפה מדי חודש כ-9.5 ק״ג למשקלה ועד ינואר 2015 הגיעה למשקל של כ-108 ק”ג. בכך כמעט הכפילה את משקל גופה בתוך כחצי שנה. השינוי אילץ אותה לרכוש מלתחה חדשה לגמרי.
“ששת החודשים האחרונים היו גיהינום”
השינוי לא הסתכם במספר שעל המשקל. ככל שגופה המשיך לצבור נוזלים, כל פעולה יומיומית נעשתה קשה יותר. לורה התקשתה ללכת והחלה לחשוש שאם הסיבה למצבה לא תימצא, היא עלולה להגיע למצב שבו כלל לא תוכל לנוע.
לורה הסבירה שהמראה החיצוני של גופה לא דמה בעיניה להשמנה רגילה. במקום עור רפוי, היא הרגישה שעורה מתוח וקשה בשל כמות הנוזלים הגדולה שהצטברה מתחתיו.
“כשאת שמנה, את אמורה להיות רפויה ומתנדנדת, אבל העור שלי פשוט מתוח והדוק לחלוטין”, אמרה. היה לכך גם מחיר חברתי. לורה ידעה שאנשים שפגשו אותה ברחוב עלולים להניח כי פשוט הפסיקה לשמור על עצמה או החלה לאכול כמויות גדולות, אף שלדבריה המציאות הייתה הפוכה.
“אני יודעת שחלק מהאנשים שמסתכלים עליי ברחוב בטח חושבים שפשוט הזנחתי את עצמי ואכלתי יותר מדי, אבל למעשה אני אוכלת פחות ממה שאכלתי לפני שהיה לי המצב הזה”, סיפרה.
“מיטת מים אנושית”
לורה ניסתה לעיתים להתמודד עם המצב באמצעות הומור. בשיחה עם בן זוגה, מַארְק אַפֶּלְבִּי, היא השוותה את עצמה לוויולט מ”וילי וונקה”, הדמות שמתנפחת לאחר שהיא הופכת לאוכמנייה. “אני צוחקת עם החבר שלי מארק שאני כמו ויולט מווילי וונקה כשהיא הופכת לאוכמנייה. צריך לשלוח אותי לחדר הסחיטה”, אמרה. אלא שהבדיחה נגעה בתחושה גופנית מוחשית מאוד.
הצטברות הנוזלים הייתה כה בולטת עד שהפכה למאפיין המרכזי של מצבה. היא הפכה ל”מיטת מים אנושית” לאחר שעלתה שמונה סטון. לפני ההחמרה עבדה לורה כמאפרת לכלות. העבודה דרשה ממנה ניידות, עמידה ויכולת להגיע ללקוחות, אך ככל שהתקשתה ללכת, היא לא הצליחה להמשיך בעבודתה. היא נאלצה לוותר עליה לגמרי.
האפשרות שהמצב ימשיך להתדרדר הייתה מפחידה במיוחד משום שכבר בזמן פרסום הדברים היא התקשתה בתנועה. בהיא חששה שתגיע לכיסא גלגלים אם לא תימצא תרופה. במקום אחר נכתב כי היא חוששת שבקרוב תהיה גדולה מכדי לזוז או ללכת.
הכאבים ליוו גם נסיעות, והיא כמעט הפסיקה לצאת מן הבית. הביטחון העצמי שנעלם עם הגוף המוכר. לורה סיפרה כי המראה החדש פגע קשות בביטחון העצמי שלה. היא כמעט לא יצאה מהבית, והנסיעות עצמן היו עבורה מכאיבות. האישה שהייתה רגילה לראות במראה גוף קטן ורזה התקשתה לזהות את עצמה.
“כשאני קולטת לרגע את עצמי בהשתקפות בחלון או במראה, אני לא מזהה את עצמי”, אמרה. כאמור, גם רכישת הבגדים הפכה לעול כלכלי. לאחר שהמידה השתנתה באופן דרמטי, כמעט שום דבר מהמלתחה הישנה שלה לא התאים. “אני לא נכנסת לאף אחד מהבגדים הישנים שלי, וזה עולה הון לקנות חדשים”, סיפרה.
לחץ דם גבוה, דופק לא סדיר ונוזלים שאינם נעלמים
הבעיה הבריאותית לא התבטאה רק בהתנפחות הגוף. מצבה כלל שלושה מרכיבים בולטים: הצטברות נוזלים מהירה, לחץ דם גבוה וקצב לב לא סדיר. כאשר ניסתה לבצע פעילות גופנית, קצב הלב שלה עלה בצורה חדה.
“הדופק שלי עולה לכ-180 פעימות בדקה בכל פעם שאני מנסה לעשות פעילות גופנית כלשהי”, סיפרה.
הנתון הזה היה משמעותי במיוחד על רקע העובדה שרק חודשים קודם לכן הייתה רגילה להגיע לחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע. לורה עברה כמה שבועות של טיפול בבית חולים וקיבלה תרופות שנועדו להקל על הצטברות הנוזלים, אך מצבה לא השתפר. הרופאים נותרו מבולבלים לנוכח כמות הנוזלים שגופה אגר. ה”נורת’האמפטון כרוניקל”, דיווח כי למרות הטיפולים בבית החולים והתרופות, מצבה של פל נותר ללא שיפור.
שנים של בעיות חיסוניות עוד לפני ההתנפחות
לורה לא הייתה זרה למחלה עוד לפני קיץ 2014. במשך שנים היא סבלה מ”חסר חיסוני ראשוני”, מצב שבגללו נזקקה לזריקות קבועות כדי לחדש את רמות הפלזמה בדמה. המצב החיסוני הזה גרם לה לאורך השנים למספר בעיות בריאותיות. בין המחלות היו דלקת קרום המוח, שחפת, דלקת ריאות וזיהום מסוג קלוסטרידיום דיפיצילה.
אולי יעניין אותך
לורה עצמה אמרה כי היא רגילה להיות חולה בשל הבעיות במערכת החיסון שלה, אבל מה שהתרחש הפעם היה קשה במיוחד.
“אני רגילה להיות חולה בגלל בעיות החיסון שלי, אבל זה היה כל כך קשה”, אמרה.
ההיכרות ארוכת השנים עם מחלות לא הקלה עליה כשהגוף החל להתנפח ללא הסבר. להפך. גם לורה, שהייתה רגילה לבדיקות ולטיפולים רפואיים, לא ידעה כיצד להתמודד עם השינוי.
באוגוסט 2014 גילו הרופאים גידול שפיר בבלוטת יותרת המוח של לורה. לכאורה היה מדובר בממצא שיכול היה לעורר שאלות באשר לקשר למצב החדש, אך הרופאים שללו את הגידול כגורם להצטברות הנוזלים המהירה. הגידול נותר אפוא ממצא רפואי נוסף, אך לא ההסבר שחיפשו. הרופאים ניסו לטפל בעודפי הנוזלים עצמם. לורה קיבלה תרופות משתנות חזקות וכן סטרואידים, בניסיון לגרום לגופה להיפטר מהנוזלים המצטברים. אלא הטיפולים נכשלו ואף אחת מדרכי הטיפול שנוסו עד אותו שלב לא הצליחה להביא לשיפור משמעותי.
ככל שחלף הזמן, לורה שמעה שוב ושוב מן הרופאים כי מדובר במקרה מורכב.
לאחר שמיצתה את מסלולי הטיפול שעמדו לרשותה במסגרת שירות הבריאות הלאומי הבריטי, היא החלה לגייס כסף כדי לממן פגישה רפואית פרטית עם מומחה שיוכל אולי לאבחן את מקור הבעיה.
התוכנית הייתה להגיע למרפאה פרטית במנצ’סטר ולפגוש שם נוירולוג ואנדוקרינולוג. התקווה הייתה שמומחים אלה יצליחו לזהות את מה שהרופאים עד אז לא הצליחו להסביר. מבחינתה של לורה, כבר לא היה מדובר בניסיון לשפר את המראה החיצוני. היא חיפשה דרך לעצור מצב שלדבריה איים בהדרגה על עצמאותה. גם הבדיקות הרפואיות עצמן נעשו קשות יותר ככל שגופה התרחב. לורה סיפרה על ניסיון לעבור בדיקת תהודה מגנטית, שבמהלכו עלה חשש שלא תוכל להיכנס בבטחה למכשיר.
“היה ממש מביך בפעם האחרונה שהלכתי לבדיקת תהודה מגנטית, כי המכשיר די קטן והם חששו שאם אכנס אליו אתקע בתוכו”, סיפרה. בסופו של דבר לא בוצעה הבדיקה המתוכננת. במקום זאת, היא נאלצה לעבור בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת חלופית.
הסיטואציה המחישה עד כמה ההתנפחות כבר לא הייתה רק עניין של מידות בגדים או דימוי גוף. אפילו ציוד רפואי סטנדרטי החל להפוך לבעיה מעשית. לורה התגוררה בקינגסת’ורפ עם בן זוגה מארק אפלבי. השניים היו יחד במשך כ-18 חודשים. ככל שמצבה של לורה החמיר, מארק ואמה קיבלו על עצמם חלק גדול יותר מן הטיפול בה.
“החבר שלי ואמא שלי הם בעצם המטפלים שלי עכשיו”, אמרה. “אני בת 34, אבל אני מרגישה כאילו אני בת 90.”
ללורה לא היו ילדים. בבית היו לה שני כלבי ג’ק ראסל בשם סֶם ומִילִי. לדבריה, הכלבים היו לעיתים הדבר היחיד שנתן לה סיבה לקום מן המיטה בבוקר. אלא שגם את הפעולה הפשוטה לכאורה של הוצאתם לטיול היא כבר לא הייתה מסוגלת לבצע.
“יש לי שני כלבי ג’ק ראסל בשם סם ומילי, ולעיתים קרובות הם הדבר היחיד שמוציא אותי מהמיטה בבוקר, אבל אני אפילו לא יכולה לטייל איתם, אז מארק צריך לעשות את זה”, סיפרה.
לצד התלות שנכפתה עליה, לורה דיברה בחום על מארק. “אני עם מארק בערך 18 חודשים, אבל הוא נשאר לצדי לאורך כל זה. יש לי מזל גדול שהוא איתי, כי הוא אוהב אותי ולא את איך שאני נראית.”
גם חבריה של לורה התגייסו לעזרתה. הם הקימו בפייסבוק קבוצה בשם “לורה זקוקה לעזרתנו”, שנועדה לתמוך בה ולסייע לה במאבק למצוא אבחון וטיפול. הקבוצה כבר צברה מאות תומכים מרחבי העולם.
הסיוע הזה הגיע בשלב שבו לורה כמעט ולא יצאה מביתה, ביטחונה העצמי נפגע בצורה קשה והיא ניסתה לגייס כסף לטיפול פרטי.
הפחד להפוך לגדולה מכדי ללכת
החשש העמוק ביותר של לורה היה פשוט ובה בעת קשה: שהגוף ימשיך לצבור נוזלים בקצב שאיש אינו מצליח לעצור, עד שתאבד את היכולת ללכת.
“אף אחד לא מצליח להבין מה גורם לזה, ואני באמת מפחדת שבקרוב אהיה גדולה מכדי ללכת”, אמרה.
הפחד הזה התבסס על המציאות שכבר חוותה. בתוך כחצי שנה עברה מגוף במשקל 57 ק”ג לגוף במשקל 108 ק”ג. היא התקשתה ללכת, התקשתה לנסוע, הפסיקה לעבוד, נזקקה לעזרה מבן זוגה ומאמה ולא יכלה עוד להוציא את כלביה לטיול.
היא גם חיה עם קצב לב שעלול היה להגיע לכ-180 פעימות בדקה בזמן פעילות, לחץ דם גבוה וקצב לב לא סדיר, בזמן שעורה נותר מתוח בשל הנוזלים שהצטברו בגופה.
למרות האשפוזים, התרופות המשתנות, הסטרואידים והבדיקות, הסיבה לכך לא נמצאה.
בין הבדיקות, התרופות וההגדרה החוזרת של הרופאים כי היא “מקרה מסובך”, נותרה לורה עם שאלה שלכאורה הייתה הפשוטה ביותר, אך איש לא ידע להשיב עליה: מדוע גופה ממשיך לאגור כל כך הרבה נוזלים?
בשלב שבו פורסמו הדברים, התשובה עדיין לא הגיעה. מה שנותר לה היה להמשיך לחפש, לגייס כסף ולנסות להגיע למומחים פרטיים במנצ’סטר לפני שהגוף המתרחב יגביל אותה עוד יותר.
סיפורה של לורה פל ממחיש כיצד בתוך חודשים אחדים יכול גוף מוכר להפוך לחידה שגם המטופלת וגם רופאיה מתקשים לפענח. אם כתבות על מקרים אנושיים יוצאי דופן ועל נקודות שבהן רפואה, חברה וסיפור חיים נפגשים מעניינות אתכם, המשיכו לקרוא ב-HistoryIsTold ושתפו את הכתבה עם מי שאוהב סיפורים שאינם מסתיימים בתשובה פשוטה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
