הרוזן ממונטה כריסטו. הפקה צרפתית מפוארת מבית יוצרי סרטי "שלושת המוסקטרים"

"הרוזן ממונטה כריסטו", עיבוד צרפתי חדש לאחד הרומנים המפורסמים ביותר של אלכסנדר דיומא, יצא לאקרנים בצרפת, במה שמהווה עוד הפקה מעניינת מבית היוצר של סרטי "שלושת המוסקטרים" שיצאו באחרונה לאקרנים בצרפת. אז מה מעניין בגרסה זו של הרפתקאות הגיבור?

על מה היה הספר?

"הרוזן ממונטה כריסטו" הוא אחד הרומנים הפופולריים ביותר של אלכסנדר דיומא (שנכתב, כמו רוב יצירותיו המפורסמות, בשיתוף עם אוגוסט מאקה). הספר זכה להצלחה מיד לאחר יציאתו, עד שדיומא הצליח להשתמש בתמלוגים לבניית וילה כפרית (ששמה, אגב, טירת מונטה כריסטו) והחל לנהל אורח חיים הרבה יותר מפואר מבעבר.

עלילת הרומן, המבוססת על סיפור אמיתי של נקמה, מתחילה בצרפת ב-1815. מלח צעיר ממרסיי, אדמונד דנטס, ביום חתונתו, בעקבות הוקעה כוזבת של אנשים קנאים ובעלי רצון רע, מסיים בכלא ומבלה שם כמעט 15 שנה. בכלא פוגש דנטס אסיר אחר, אב המנזר פארייה, בן שיח אינטליגנטי שקורא היטב. לפני מותו, אב המנזר מספר לאדמונד על אוצר החבוי באי הבלתי מיושב מונטה כריסטו.

דנטס מצליח לברוח מהכלא, להגיע לאי, למצוא את האוצר ועד מהרה אדמונד חוזר למרסיי כאדם עשיר. שם הוא לומד ידיעות עצובות: אביו מת בעוני, ארוסתו נישאה לאחד המלשינים עליו, כל מבקשי רעתו התעשרו והפכו לאנשים אצילים והאדם היחיד שניסה לדבר להגנתו, להיפך, פשט את הרגל ואיבד הכל. אז מחליט הנמלט להקדיש את שארית חייו לנקמה בעבריינים. אדמונד דנטס לבסוף נעלם ואת מקומו תופס הרוזן המסתורי והאקסצנטרי ממונטה כריסטו.

"הרוזן ממונטה כריסטו" נחשב לקלאסיקה של ספרות ההרפתקאות. זהו אחד הרומנים שמתפרסמים וזוכים לעיבודים קולנועיים בתדירות גבוהה מאוד. כך, במהלך השנים, אדמונד דנטס גולם על ידי שחקנים פופולריים כמו ז'אן מארה, ז'ראר דיפרדייה, ריצ'רד צ'מברליין, ויקטור אבילוב וג'יימס קאביזל.

מה צריך לדעת על העיבוד הקולנועי החדש

הסרט צולם על ידי יוצרי "שלושת המוסקטרים", ההפקה הצרפתית החדשה. הבמאים היו הבמאים הצרפתים אלכסנדר דה לה פאטלייה ומתיו דלאפורט, שגם כתבו את התסריט. המפיק הוא דמיטרי רוסאם. עבור שלושתם, זו לא החוויה הראשונה בעבודה עם עיבודים בתקציב גדול על אלכסנדר דיומא.כולם לקחו חלק ביצירת סרטי "שלושת המוסקטרים" המבוססים על יצירה אחרת של דיומא: רוסאם היה המפיק, ודה לה פאטלייה ודלאפורט היו אחראים לתסריט.

תקציב גדול. "הרוזן ממונטה כריסטו" הוא הסרט הצרפתי היקר ביותר של 2024, עם עלות מוערכת של 48 מיליון דולר. העיבוד הקולנועי החדש של דיומא הרוויח היטב בקופות והוא דורג במקום השלישי ברשימת הסרטים המרוויחים ביותר של השנה בצרפת, כשהרוויח 68 מיליון דולר ברחבי העולם.

זהו עיבוד חופשי למדי. מי שצפה ב"שלושת המוסקטרים: ד'ארטניאן" וב"שלושת המוסקטרים: מיליידי" יודע שעלילת הסרטים ​​די רחוקה מהמקור הספרותי. במקרה של "הרוזן ממונטה כריסטו", התסריטאים עקבו אחר הטקסט של הרומן בצורה הרבה יותר מדויקת, אבל שוב לקחו חירויות לא מעטות. עיקרי הספר הועברו למסך, אבל דה לה פאטלייה ודלאפורט שכתבו את סיפורי הרקע של כל הדמויות, גם שינו את הנסיבות של אירועים מסוימים. לדוגמה, דנגלרס הפך מרואה חשבון לקפטן ספינה, פרננד מדייג פשוט הפך לאיש צבא ואציל, ווילפורט שלח את אדמונד לשאטו ד'איף, מודאג מהמוניטין של אחותו ולא של אביו. אך למען ההגינות, כמה שינויים אכן עשו טוב לסיפור – אחרי הכל, לקצין וצאצא למשפחה אצילה יש סיכוי הרבה יותר טוב להפוך לגנרל ועמית בכיר מאשר דייג פשוט.

זה סרט אחד, אבל באורך שלוש שעות. את "שלושת המוסקטרים ​נאלצו המפיקים לפצל שני סרטים באורך שעתיים. במקרה של "הרוזן ממונטה כריסטו", היוצרים הצליחו לעבד אותו לסרט אחד, אבל משך הזמן שלו הוא כמעט שלוש שעות.

בנוסף, בעוד שאת צוות השחקנים של "שלושת המוסקטרים" הרכיבו כוכבי הקולנוע הצרפתי ונסן קאסל ואווה גרין, ב"הרוזן ממונטה כריסטו" אין כוכבים בולטים כאלה. אולי המפורסם ביותר הוא פייר ניני שגילם את דנטס, שהופיע בסרטים כמו "הקופסה השחורה" ו"הבטחה עם שחר". אנאמריה ורטולומיי ואנאיס דמוסטייר האלמוניות, אף שהאחרונה הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס סזאר הצרפתי על תפקידיה בסרטים "עץ התאנה היפה", "אהבה ומים מתוקים" ו"אליס וראש העיר". פיירפרנצ'סקו פאבינו (המגלם את האב פארייה) ידוע כשחקן מוכר באיטליה שהופיע גם בהפקות כמו "לילה במוזיאון", "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" ו"מלאכים ושדים".

הסרט התקבל היטב על ידי המבקרים. באתר עגבניות רקובות (Rotten Tomatoes), "הרוזן ממונטה כריסטו" קיבל דירוג של 100% על סמך 24 ביקורות. באתר Metacritic היו קצת פחות אדיבים, עם דירוג של 66 מתוך 100, אבל כל הביקורות בדרך כלל חיוביות.

היתרונות העיקריים

למרות אורכו, "הרוזן ממונטה כריסטו" הוא משב רוח מרענן לצפייה. העלילה מתחילה בסצנה מתוחה של ספינה טרופה ומתפתח הלאה בקצב מהיר מאוד. נקמה היא מנה שעדיף להגיש קר. דה לה פטלייה ומתיאו דלאפורט לא חוסכים זמן בהפגנת האכפתיות שבה יוצא דנטס לבצע את נקמתו. בנוסף, הגרסה המקומית של הרוזן שיכללה את כישורי המשחק. הגיבור לא רק, כמו בספר, מחקה אנשים אחרים, כמו אבוט בוסוני ולורד הליפקס, אלא גם משנה את מראהו לחלוטין בעזרת איפור, מסכות, פאות ואמצעים נוספים.

רגשות חזקים. כמו במקור הספרותי, הדמות הראשית כל כך אובססיבית לנקמה עד שהיא מאבדת כל משמעות אחרת בחיים. יחד עם זאת, לאדמונד (לפחות בהתחלה) לא אכפת בכלל שאנשים אחרים סובלים כתוצאה ממעשיו, למשל אנדרה, בנו הבלתי חוקי של וילפורט. התסריטאים הצליחו להוסיף דרמה לשורה הזו: אם במקור אנדרה היה דמות מאוד לא נעימה ודאנטס השתמש בו ללא כל רחמים, הרי שבסרט אדמונד נקשר אליו כבנו שלו.

הפסקול. יצירותיו הנוקבות והדרמטיות של ז'רום ריבוטייה, האחראי גם על פסקול הסרט, מעצימות ומשלימות את הסצנות האינטנסיביות ממילא. מה שבולט הוא השיר הנוגע והעצוב ששרה אנמריה ברטולומיי בתפקידה כהיידה בהופעתה הראשונה על המסך. קל להאמין שאלברט דה מורסרף הצעיר (בגילומו של וסילי שניידר) התאהב בה ברגע ששמע את קולה הקסום של הנערה.

אופי. השחקנים הצליחו להעביר את אופי הדמויות שלהם די טוב. דמותו של דאנטס אובססיבית מדי לנקמה מכדי לשים לב לשום דבר אחר, הוא נכנע לרגשות רק אחרי הפגישה הראשונה שלו עם מרצדס. אבל אנאיס דמוסטייר המגלמת אותה העניקה לה ניואנסים: מהפגישה הראשונה, מרצדס מזהה ברוזן ממונטה כריסטו את האדם היחיד שאי פעם אהבה, אבל מסרבת להאמין לזה יותר מדי זמן ואז זה כבר מאוחר מדי. גורלה של היידה התברר כטראגי אפילו יותר. הנערה נקרעת בין נאמנותה לרוזן, הצימאון לנקמה ברוצח אביה ואהבתה הכנה לבנו. בנוסף, התסריטאים הלבינו במפתיע את דמותו של קדרוס: בספר הוא הפך לדמות דאגנית כאשר דאנטס נשלח לכלא על פשע שלא ביצע, אבל אז הראה את אופיו האמיתי ורקוב שפגש סוף עצוב ראוי. בסרט קיבל הגיבור סיכוי לגאולה וניצל אותה במאה אחוז.

חסרונות העיבוד הקולנועי החדש

דמותה של אנג'ל לא בולטת בסרט. ברומן, וילפורט שולח את דאנטס לשאטו ד'אם, כדי להגן על המוניטין של אביו. בסרט הוחלף האב באחות, ובהתחלה נראה שהליהוק מוצלח: אנג'ל הצעירה והאנרגטית מנסה לשחק תפקיד הרבה יותר פעיל בשובו הצפוי של נפוליאון (כזכור, אירועי הרומן מתחילים בשנת 1815, זמן קצר לפני שובו של הקיסר מהגלות). עם זאת, אם ברומן אביו של וילפורט ממשיך לשחק תפקיד מסוים עד הסוף, אז בסרט פשוט אין צורך באנג'ל. מיד לאחר מעצרו של דאנטס, האח מוכר באופן אישי את אחותו לסרסורים ובעתיד הנערה תופיע בעלילה רק בכמה סצנות.

אין חסד למורל. במקור, דאנטס לא רק ביצע נקמה, אלא גם עשה טובה לאלה שגילו כלפיו חסד. בעל הספינה מורל ניסה להגן על אדמונד עד הסוף, ואז פשט רגל וכמעט איבד את החברה שלו, דאנטס, לאחר שבקושי חזר מהכלא והתעשר, קנה את כל החובות של מורל ופרע אותם. בסרט, מורל מאבד לחלוטין את החברה שלו ומת בעוני, אבל הוא נשאר עם נכדו מקסימיליאן. אם בספר אדמונד מצליח להשיב לו טובה, הרי שבסרט הרוזן ממונטה כריסטו כלל לא זוכר את קיומו של הצעיר, מתמקד לחלוטין בנקמתו. כן, זה משרת טוב יותר את קו העלילה של הדמות הראשית, שרק לקראת סוף הסרט חושבת שעליה להיות עוד משהו בחיים, אבל בספר דאנטס היה כזה למן ההתחלה, למרות שזה לא מנע ממנו לזכור את מי ששמרו לו חסד. אחרי הכל, לא היו כל כך הרבה כאלה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.