לפני 100 שנה, בגיל 54, מת מייסד המדינה הסובייטית, ולדימיר איליץ' אוליאנוב-לנין.

זה קרה ב־21 בינואר 1924 בשעה 18:50 שעון מוסקבה בגורקי שליד מוסקבה. המחלוקות על הסיבות למותו של מנהיג רוסיה הסובייטית לא שככו עד היום.

עם זאת, מסמכים שהוסר מעליהם איסור הצנזורה בעשורים האחרונים מאפשרים לשפוט בצורה מדויקת יותר את מצב בריאותו של לנין. ולמרבה הפלא, מסמכים אלה מצביעים על כך שלמנהיג לא היו בעיות בריאות מיוחדות כמעט עד מותו המסתורי.

מאז 30 באוגוסט 1918, גופתו של ולדימיר אוליאנוב הכילה שני כדורים שנורו על ידי פאני קפלן. אחד מהם הוסר באפריל 1922 על ידי המנתח הברלינאי מוריץ בורכרדט, את השני לא ניתן היה להסיר, מה שלדברי כמה מדענים האיץ את מותו של המנהיג הסובייטי.

בשנת 1919, לנין היה לפעמים מוטרד מכאבי ראש, אז הוזעק הרופא הראשי של בית החולים סולדטנקובסקי (כיום בוטקין), פיודור גטי. הרופא נדהם ממצבם הטוב של איבריו הפנימיים של לנין, למעט הגדלה קלה של הלב. עם זאת, הרופא בכל זאת חשד כי חנין סובל ממלריה סמויה והמליץ ​​ליטול כינין, שהקל במהירות על כאבי הראש.

שנתיים לאחר מכן, פיודור גטי נקרא שוב ללנין מכיוון שאיבד את הכרתו פעמיים. עם זאת, הרופא שוב לא ציין חריגות בבריאותו של המנהיג, וייחס את הסחרחורת ל"עבודת יתר גדולה של מערכת העצבים המרכזית".

ליברי דארשביץ', פרופסור במחלקה למחלות עצבים באוניברסיטת מוסקבה, שבדק את לנין במשך ארבע שעות ב־4 במרץ 1922, אישר אבחנה זו, והוסיף לה מספר הערות — הוא ציין שלמטופל היו ביטויים נוירסטניים חמורים ומספר "אובססיות".לנין עצמו הצהיר שוב ושוב כי הוא "כבר לא עובד בכלל", מחשש שמחלותיו ישפיעו על יכולותיו הנפשיות.

באביב 1922 הגיעו רופאים גרמנים לראשונה למוסקבה כדי לבדוק את לנין, שציין כי הוא עמוס יתר על המידה והם המליצו ​​למנהיג ברית המועצות לנוח. ולדימיר איליץ' אף כתב בקשה לחופשה, אך הוא לא נסע לקווקז, לבורז'ומי, כמתוכנן — בריאותו והמצב הפוליטי במדינה החמירו, מה שהצריך את נוכחותו של המנהיג במוסקבה.

בקונגרס המפלגה ה־11, ב-27 במרץ 1922, לנין הצהיר בגלוי כי הוא "בקושי יצטרך לחזור לעבודה בעתיד הקרוב". היד ורגלו הימנית התחילו להיכשל, והוא סבל מהפרעת דיבור. כך, מאז אביב 1922, לנין חזר רק מעת לעת לעבודתו האינטנסיבית הרגילה בפרקי זמן קצרים בין התקפי מחלה.

לנין טופל על ידי טובי הרופאים באותה עת, אך הם מעולם לא הצליחו לתת לו אבחנה מדויקת. הרופא הסובייטי והרוסי המפורסם, האקדמאי יורי לופוחין, שחקר את הארכיונים בנוגע למחלתו של לנין, הגיע למסקנה שהמועצה החליטה לטפל בחולה בתרופות נגד עגבת — זריקות של תרכובות ארסן ויוד — למרות בדיקות שליליות. מכאן כנראה הגיעה השמועה על מחלתו ה"לא נעימה" של איליץ'. אך טיפול זה לא שיפר את מצבו בשום צורה. האקדמאי לופוחין האמין שהאבחנה האמיתית היא נזק חמור לכלי המוח. המדען הוכיח שהמהלך האינטנסיבי של טרשת עורקים היה תוצאה רחוקה אך בלתי נמנעת של מסלול הכדורים שירתה לעברו פאני קפלן.

מכל מקום, לנין הלך לעולמו וגופתו נותרה חנוטה במאוזוליאום של מוסקבה במשך מאה שנים, מעוררת מחלוקות בדבר נחיצות החניטה והצורך במילוי צוואתו של לנין עצמו, להיקבר לצד אמו בסנקט פטרסבורג, אך זה כבר סיפור לעת אחרת.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.