״שלושת המוסקטרים״ היא אולי היצירה הספרותית המפורסמת ביותר שצרפת הוציאה לעולם, מפתיע שבצרפת יש רק הפקות ספורות שנעשו על הרומן…
בשנה שעברה יצאו לאקרנים בצרפת הסרטים "שלושת המוסקטרים: ד׳ארטניאן" ו"שלושת המוסקטרים: מיליידי" שבוימו על ידי מרטין בורבולון, שהיו ההפקה הראשונה בצרפת על הרומן המפורסם, לראשונה מזה 62 שנה!
הסרט טרם הגיע לבתי הקולנוע בישראל, אבל כבר הוקרן על שתי חלקיו בבתי הקולנוע באירופה ובארצות הברית ואפילו ברוסיה מוכת הסנקציות. כמו הרומן, הסרטים מספרים את סיפורו המפורסם של אלכסנדר דיומא על שארל ד'ארטניאן הצעיר מחבל גסקון שמצטרף לחיל המוסקטרים המפורסם.
העיבוד לרומן שלושת המוסקטרים מאת אלכסנדר דיומא שואף להיות גרנדיוזי, מאה שנים לאחר יציאת העיבוד הקולנועי הראשון ליצירתו של אלכסנדר דיומא, חברת ההפקות הצרפתית לקחה על עצמה לעבד את שלושת המוסקטרים, 62 שנים אחרי ההפקה הצרפתית הקודמת ליצירה, שגם היא חולקה לשתי חלקים.
את הפרויקט הוביל המפיק דימיטרי רסאם, שהפיק למסך גם את ״הנסיך הקטן״ (2015) מאת מארק אוסבורן. שתי חלקי הסרט צולמו בו זמנית בין אוגוסט 2021 לאפריל 2022.
הפקה שאפתנית
״שלושת המוסקטרים״, שנחשבים להפקת הקולנוע החשובה ביותר בצרפת מאז תחילת הקורונה, נועדו להשיב את הצופים אל בתי הקולנוע. לא בכדי מככבים בה משחקניה הידועים של תעשיית הקולנוע הצרפתית: ונסן קאסל ואווה גרין כאתוס ומיליידי, בהתאמה.
אליהם מצטרפים פיו מרמיי ורומן דוריס, כפורטוס ואראמיס. פרנסואה סיביל הוא זה שמתהדר בכובע הנוצות של ההרפתקן הצעיר ד'ארטניאן. השחקן ידוע בעיקר מהסדרה ״10 אחוז״. גם לואי גארל הצטרף להפקה כדי לגלם את המלך לואי ה־13 לצד הלוקסמבורגית ויקי קריפס שמגלמת את תפקיד המלכה אן מאוסטריה. את קונסטנס בואנסיה, בחירת לבו של ד'ארטניאן, גילמה לינה חודרי. השחקנית הצרפתית-אלג'יראית הצעירה זכתה בפרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר בשנת 2020 ומאז המשיכה לשכלל את הרזומה שלה. לבסוף, את הדוכס מבקינגהאם, גילם אוליבר ג'קסון-כהן, שחקן ממוצא צרפתי-בריטי. העיבוד החדש מציג גם דמות חדשה, חניבעל, בהשראת סיפורו האמיתי של לואי אניבה, המוסקטר השחור הראשון בהיסטוריה הצרפתית.
אולפני Pathé השקיעו 60 מיליון יורו בפרויקט תוך הסתמכות על הרצון של הציבור הצרפתי לחזור לבתי הקולנוע כדי להבטיח את הצלחתם של שני הסרטים. עם צוות כה גרנדיוזי, תסריטאים מנוסים ותקציב מטורף, העיבוד הזה לשלושת המוסקטרים מבטיח לעמוד בציפיות שלהם. עד כדי כך שהאולפנים הכריזו על הפקת סדרות טלוויזיה על דמותו של חניבעל ועל דמותה של מיליידי.
המערכה הראשונה של הסאגה התבררה כהצלחה גדולה, לאחר שמשכה יותר מ-3 מיליון צופים והוכתרה כאחד הסרטים הצרפתיים הפופולריים ביותר של 2023. גם הסרט השני קיבל ביקורות חיוביות מהמבקרים ומכר למעלה מ-2 מיליון כרטיסים בצרפת. הוא קיבל שש מועמדויות בטקס פרסי הסזאר לשנת 2024, וזכה בפרס עיצוב ההפקה הטוב ביותר.
מה ידוע לנו?
למרות השאיפות, חשוב לזכור שזה לא עיבוד קולנועי מדויק. מצד אחד, בשל החירות והיצירה מהיצמדות לרומן הקלאסי הארוך, הסרט יוצא מגדרו כדי לרצות את הצופה המודרני.
אורך כל אחד משתי הסרטים הוא כשעתיים. אבל כמעט שאין זמן להרגיש את האווירה של פריז בתחילת המאה ה־16; הבמאי אינו נותן לצופה את האפשרות ליהנות מהעולם המפורט סביב קווי העלילה הראשיים. למרות העובדה שהרקע יפהפה, התלבושות, הנוף, רחובות פריז – הכל נראה מאוד אמין. כמעט כמו בספר. בלי שכמיות צבעוניות טיפשיות או חליפות נקיות. ריאליזם במיטבו. אבל כל זה נשאר רקע מטושטש.
רק מדי פעם הצלם מתמקד בדמויות או אירועים שאינם מזיזים את הסיפור קדימה. לדוגמה, ההקדמה ובה ד'ארטניאן משתאה במתקן האימונים של המוסקטרים המלכותיים, סצנה שמצולמת באהבה כנה לפרטים.
עם זאת, לצלם ולבמאי יש חזון משלהם ואין ספק שישנה הקפדה יתרה על הפרטים. בזכות סגנון הצילום שבחר הצלם מספר סצנות בסרט מעבירות את המתח והתחושות של הדמויות הפועלות בצורה מדויקת ככל האפשר.
עם זאת, חשוב לזכור שפרטים רבים בעלילה שונים מאוד מהמתרחש ברומן המקורי: לדוגמה, ד'ארטניאן נקבר 5 דקות לאחר סצנת הפתיחה. זה לא ספוילר, אלא עובדה שמניעה את העלילה. או מיליידי, שמנסה להתאבד. וגם זה לא ספוילר. מצד אחד, קיבלנו פרשנות חדשה לקלאסיקות הגדולות. מצד שני, הבמאי הכין כמה סצנות שישאירו את קוראי הרומן מבולבלים.
באופן כללי, העלילה שמה דגש רב על המאבק בין הפרוטסטנטים לקתולים. בין אנגליה וצרפת. זה לא סיפור על ד'ארטניאן, אלא סיפור על צרפת. קונספירציות, מהלכים בלתי צפויים, קריינות אנרגטית — הסרט מלא בהם. הסרט מתברר כקודר למדי, רק מדי פעם מרגיע את הצופה עם דיאלוגים מזיקים בין הדמויות, במיוחד בין המוסקטרים, בניסיון להוסיף פן הומוריסטי, אך רגעים כאלה הם ספורים בלבד.
הליהוק
קשה למצוא ליהוק טוב יותר לדמויות האייקוניות של דיומא, ונסן קאסל כאתוס התברר כליהוק מושלם, כך גם לגבי שאר השחקנים. ארמיס, בגילומו של רומן דוריס, מתגלה על המסך במלוא הדרו, הגם שהופעותיו בסרט הן ספורות.
עם זאת, לא קל להתרגל לד'ארטניאן, אלכסנדר דיומא עצמו תיאר את הדמות הראשית כך: ״פנים כהות ארוכות; עצמות לחיים בולטות הן סימן לערמומיות; שרירי הלסת מפותחים יתר על המידה – חותם בלתי נפרד שבאמצעותו ניתן לזהות מיד בן לחבל גסקון, גם אם אינו חובש כומתה – והצעיר חבש כומתה מעוטרת בדומה לנוצה; מבט פתוח ואינטליגנטי״.
אם מתבוננים בתצלום של השחקן פרנסואה סיוויל, שגילם את ד'ארטניאן הצעיר, מבינים שלמראה שלו אין כמעט במשותף עם התיאור של דיומא. אבל הליהוק אינו מהווה פגם רציני לסרט.
מי שמבריקה בהחלט היא אווה גרין, שמגלמת את מיליידי דה וינטר באופן כמעט מושלם ואפילו מעורר אמפתיה. והיא אומרת את המילה האחרונה, גם בדיאלוגים וגם בהופעותיה על המסך ואפילו מותירה פתח לסרט שלישי בסדרה וניתן לקוות שכך אכן יהיה. זה אולי לא עיבוד אחד לאחד של הרומן המפורסם, אבל בהחלט יצירה קולנועית מרהיבה שעומדת בזכות עצמה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
