ב-21 בדצמבר 1988, טיסה 103 של פאן אם מלונדון לניו יורק התפוצצה מעל העיירה הסקוטית לוקרבי. כל 259 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו ועוד 11 מתו כשההריסות נפלו מעל בתיהם. המשטרה הסקוטית וסוכני FBI מצאו כי פצצה הוסתרה בנגן קלטות רדיו של טושיבה, שהונחה במזוודה של סמסונייט. עד היום, הפיגוע בלוקרבי נותר מתקפת הטרור הקטלנית ביותר על בריטניה.
הפצצת לוקרבי (וההליכים המשפטיים שבאו לאחר מכן) הם נושא למיני-סדרה חדשה מבית Peacock, שהוצגה בבכורה ב-2 בינואר 2025, בשם ״לוקרבי״ (Lockerbie: A Search For Truth) ובכיכובו של קולין פרת׳ והוא עיבוד מתוך ספר העיון משנת 2021 The Lockerbie Bombing: A Father's Search for Justice מאת ג'ים סוויר ופיטר בידולף. המיני-סדרה בת 5 פרקים מתמקדת בדמותו של סוויר, רופא שמקדיש את חייו לחשיפת האמת על ההפצצה שהרגה את בתו פלורה, שטסה לניו יורק לבלות את חג המולד עם החבר שלה.
אולי ההיבט המדאיג ביותר בסיפור לוקרבי ובעבודת הבילוש של סוויר לאחר מכן הוא כמה קשה היה למשפחות הקורבנות להשיג תשובות. אפילו ברגע שהרשויות בבריטניה ובארה"ב טענו שההפצצה הייתה מעשה טרור בחסות המדינה שבוצע על ידי שירות הביון הלובי וערכו משפט בשנת 2001, סוויר נותר סקפטי וסיפר לכל מי שרצה להאזין על החורים בתיק התביעה. עד היום, ישנן תיאוריות חלופיות רבות סביב מי שהיה אחראי ומה היו המניעים.
מה קרה בהפצצת לוקרבי?
טיסה 103, בואינג 747, הייתה אמורה לטוס מפרנקפורט לדטרויט עם עצירות ביניים בלונדון ובניו יורק. קצת אחרי 19:00 בזמן שהמטוס טס מעל סקוטלנד, הוא הושמד. לא היו ניצולים ובסך הכל נהרגו 270 בני אדם, כולל נוסעי הטיסה, הצוות ו-11 תושבי העיר.
זו היתה מתקפת הטרור הקטלנית ביותר בהיסטוריה הבריטית כאשר טיסה 103 של חברת התעופה Pan Am מלונדון לניו יורק התפוצצה מעל העיירה הסקוטית לוקרבי. מטוס הבואינג 747 התפרק בגובה 31,000 רגל כשהוא טס מהית'רו לניו יורק, ארבעה ימים לפני חג המולד של שנת 1988. כ-319 טונות של שברים פוזרו על פני 845 מיילים רבועים במה שהוגדרה כזירת הפשע הגדולה בהיסטוריה. לוקרבי היא עיירה שבדרך כלל היו בה ארבעה שוטרים בתפקיד ולפתע מצאה את עצמה במרכזו של מבצע איתור וחקירה מאסיביים ועד בוקר ה-22 בדצמבר הגיעו לעיירה כ־1,100 שוטרים, לצד 1,000 אנשי צבא, שירותי חירום, רשויות מקומיות וארגוני מתנדבים. בשבועות שלאחר מכן, חיפוש קפדני מצא הריסות עד לחוף נורת'מברלנד בצד השני של המדינה…
החוקרים מצאו סימני פיצוץ על אחת ממכולות המטען והמשטרה הסקוטית וסוכני לשכת החקירות הפדרלית האמריקאית (FBI) קבעו שהפצצה הוסתרה בנגן קלטות רדיו מתוצרת טושיבה במזוודה של סמסונסייט. בתחילה נפל החשד על איראן ועל ארגון טרור פלסטיני הנתמך על ידי סוריה. זאת אחרי שב־3 ביולי 1988, סיירת הצי האמריקני USS Vincennes הפילה בטעות מטוס נוסעים איראני מעל המפרץ הפרסי והרגה את כל 290 הגברים, הנשים והילדים שהיו על הסיפון ואיראן נשבעה לנקום.
איך התנהלה החקירה?
המשטרה הסקוטית ולשכת החקירות הפדרלית האמריקאית (FBI) פתחו בחקירה משותפת שנמשכה שלוש שנים. בנובמבר 1991 הם הוצאו צווי מעצר לשני אזרחים לובים, ביניהם קצין המודיעין הלובי עבד אלבאסט אל-מגרחי, שנשפט על ידי בית המשפט הסקוטי במחנה בהולנד, ששימש כבסיס חיל האוויר האמריקני. השניים גם הואשמו בהכנסת המזוודה שהכילה את הפצצה לתוך מערכת המזוודות בעיירה המלטזית לוקה לטיסה ממלטה לפרנקפורט, ולאחר מכן ללונדון.
שני הגברים מחו וטענו לחפותם. הדיקטטור הלובי דאז, מועמר קדאפי, סירב להסגיר את אל-מגרחי ועמיתו החשוד אמין ח'ליפה פימה לשלטונות בוושינגטון או אדינבורו, מה שהביא לסנקציות על המדינה שנמשכו שנים. בסופו של דבר, נלסון מנדלה והאו"ם תיווכו בעסקה, שהובילה למשפט שנערך במחנה זייסט.
העדות העיקרית שבה השתמשו התובעים הייתה פיסת בד שנמצאה ליד האזור הכפרי 30 מיילים מלוקרבי לאחר ההתרסקות. בתוך רצועת צוואר של חולצה שרופה היה שבר של לוח מעגלים, שלדברי ה-CIA וה-FBI תואם רכיב של טיימר פצצות מסוג MST-13. טיימר דומה נתפס בטוגו ומקורו בחברה שוויצרית בשם MEBO. החברה חשפה לחוקרים שמכרה טיימרים של MST-13 ללוב ואחד מבעלי החברה, אדווין בולייר, הודה שהוא מכיר את אל-מגרחי, שלדבריו יש לו משרד ליד המשרד שלו בציריך. בינתיים, החוקרים עקבו אחר שאריות הבגדים לחנות קטנה במלטה. בעל החנות, טוני גאוצ'י, אמר לחוקרים כי הוא נזכר שמכר מבחר אקראי של בגדים לכאורה לאדם בשבועות שקדמו להפצצה. כשהוצגה לו תמונתו של אל-מגרחי, גאוצ'י אמר שזה נראה כמו האיש שהיה בחנות שלו. אל-מגרחי הכחיש שהיה במלטה באותו יום, אם כי רישומי ההגירה הראו שאל-מגרחי הגיע לאי מלוב ב־20 בדצמבר 1988, יום לפני ההפצצה, באמצעות דרכון מזויף.
על פי החשד, אל-מגרחי נסע חזרה ללוב ב-21 בדצמבר עם איש המודיעין הלובי אבו עגילה מוחמד מסעוד, שהואשם מאוחר יותר בייצור הפצצה שהשתמשו בה בטיסה 103 (מסעוד הואשם על ידי האמריקאים ב־2020 בגין ארגון הפיגוע ונעצר בדצמבר 2022. הוא הודה בחפותו בפברואר 2023 ומשפטו נקבע למאי 2025 בוושינגטון). אל-מגרחי סירב לעמוד בדוכן במהלך משפטו, כך שהציבור מעולם לא שמע את ההסבר שלו מדוע הוא לכאורה היה במלטה או את הסיבה שלו לשימוש בתעודת זהות מזויפת. לפי רישומי גופי הביון בצ׳כיה ושווייץ, מגרחי היה ראש אגף האבטחה בחברת התעופה Libyan Arab Airlines מטעם מנגנון הביון הלובי, בעוד שותפו אל אמין ח'ליפה פימה היה מנהל התחנה לשעבר של Libyan Arab Airlines בנמל התעופה לוקה במלטה.
בשנת 2001, אל-מגרחי הואשם ב־270 סעיפי רצח בקשר להפצצה ונידון למאסר עולם. הוא שוחרר על ידי ממשלת סקוטלנד בשנת 2009 לאחר שאובחן כסובל מסרטן הערמונית ומת ב־2012. הוא היה האדם היחיד שהורשע בקשר לפיגוע. שותפו, אמין חליפה פימה, לא נמצא אשם וזוכה. לפני מותו, מגרחי טען בקביעות שהוא חף מפשע; הוא ערער ללא הצלחה על הרשעתו משנת 2001. בסופו של דבר, אל-מגרחי ביטל את ערעורו יומיים לפני שחרורו.
ב-29 באוגוסט 2011, הוול סטריט ג'ורנל פרסם סיפור על מכתב פרטי שכתב מגרחי במטה המודיעין בטריפולי, לוב. המכתב הופנה לראש המודיעין במדינה, עבדאללה אל-סנוסי וקבע: "אני אדם חף מפשע". קדאפי, שנרצח על ידי כוחות המורדים ב־2011, מעולם לא קיבל את האשמה האישית לפיגוע, אך ב־2003 ממשלתו לקחה אחריות "למעשיהם של פקידיה" והסכימה לשלם 2.7 מיליארד דולר כפיצוי למשפחות קורבנות ההפצצות.
לאחר מותה של בתו פלורה בטיסה 103, ג׳ק סוויר הקדיש את חייו לחשיפת האמת מאחורי מי שביצע את הפיגוע בלוקרבי ומה היו המניעים שלהם. (היום, סוויר בשנות ה-80 לחייו ומנהל את האתר lockerbietruth.com עם פיטר בידולף, מחבר שותף של הספר The Lockerbie Bombing: A Father's Search for Justice). הוא גם שימש כדובר טיסת U.K. Families Flight 103, קבוצה של בני משפחה של המנוח ותמך במשפט חוזר ושחרורו של אל-מגרחי, שלדעתו פעל בצורה בלתי הוגנת כשהואשם בהפצצה.
כפי שכתב בספרו, סוויר האמין ששבר טיימר הפצצה למעשה הושתל. "בשנת 2012 הגיעו הידיעות המדהימות שבדיקות מדעיות עצמאיות שנערכו על ידי שני מדענים בריטיים הוכיחו ששברי הטיימר לא הגיע מלוח טיימר שיוצר על ידי יצרנים שוויצרים… המשמעות הייתה חד משמעית שזה לא יכול היה להגיע מלוח טיימר שסופק ללוב", כותב סווייר בסיכום הספר באתר האינטרנט שלו. סוויר גם טען שוב ושוב בפני עיתונאים שהוא מאמין שאיראן הייתה אחראית לפיגוע בלוקרבי; בארצות הברית לא רדפו אחרי התיאוריה הזו כי גורמים רשמיים רצו להאשים מישהו, כל אחד, רק לא את איראן.
לפי גיליון מידע משנת 1991 שפרסמה מחלקת המדינה האמריקאית, גורמים רשמיים האמינו בתחילה שהמתקפה הייתה תוכנית משותפת בין משמרות המהפכה האירניים והחזית העממית לשחרור פלסטין – הפיקוד הכללי (PFLP-GC). גיליון המידע תיאר "מודיעין אמין" המצביע על כך שקבוצות אלו תכננו לתקוף יעד אמריקאי כנקמה על תקרית שבה ספינת המלחמה האמריקנית USS Vincennes הפילה בטעות איירבוס איראני ביולי 1988, חמישה חודשים בלבד לפני אסון לוקרבי. בנוסף, שלושה חודשים לפני הפיגוע בלוקרבי, במבצע שכותרתו ״עלי סתיו״, משטרת הפלילים הפדרלית של מערב גרמניה (BKA, Bundeskriminalamt) פשטה על כמה דירות בפרנקפורט ועצרה חברים בחזית העממית לשחרור פלסטין, שהכינו פצצות בתוך נגני רדיו. אלא שעד דצמבר 1988, רובם שוחררו.
כמו כן, המטען שהתפוצץ בטיסה 103 דמה מאוד למה שהם הכינו כשגם הוא הוטמן במכשיר רדיו של טושיבה, שנמצאה במכונית של מחבל פלסטיני במהלך פשיטה בפרנקפורט פחות מחודשיים קודם לכן. על פי הדיווחים גם החזית העממית החזיקה ברשותה לוחות זמנים של טיסות.
החוקרים לא המשיכו עם התיאוריה הזו, מכיוון שמשרד החוץ טען כי מכשירי הרדיו של טושיבה היו שונים במראה והשתמשו בטכנולוגיית פצצות שונה מזו של טיסה 103. עם זאת, בשנת 2014, עריק איראני ששהה בגרמניה טען כי התקיפה הוזמנה על ידי המשטר באיראן והמנהיג העליון אייתוללה חומייני כדי "להעתיק בדיוק את מה שקרה לאיירבוס האיראני" שהופל על ידי ארצות הברית.
בשנת 2013, אמר סווייר ל"טלגרף" שהוא מאמין שהעיסוק בתיאוריה של איראן היה גורם לבעיות דיפלומטיות עבור אמריקה בזמן שהממשלה ניהלה משא ומתן לשחרור בני ערובה בלבנון. מומחים גם העלו תיאוריה שייתכן וסוריה הייתה מעורבת, שכן לוב, איראן וקיצונים פלסטינים היו קשורים לסוריה באותה עת. גיליון העובדות של מחלקת המדינה קבע שסוריה היתה נותנת החסות הפוליטית העיקרית של החזית העממית לשחרור פלסטין ו"הייתה מודעת לכל הפחות" לפעולותיה.
"איננו יכולים לשלול קונספירציה רחבה יותר בין לוב לבין ממשלות אחרות או ארגוני טרור", נכתב בדף המידע. "למרות הקשרים הללו, חסר לנו מידע המצביע על שיתוף פעולה ישיר."
בנוסף לחקר התיאוריה האיראנית-פלסטינית, המיני סדרה Lockerbie: A Search For Truth חופרת בעובדה שהיו אזהרות שלא נענו לגבי המתקפה הקרובה. בשבועות שקדמו לפיצוץ, קיבלה שגרירות ארה"ב בפינלנד קריאה עם אזהרה על "מזימה נגד טיסת Pan-Am לארצות הברית מתישהו בשבועיים הקרובים". האזהרה הועברה למינהל התעופה הפדרלי של ארה"ב אך המידע נדחה כמתיחה. בנוסף, יומיים לפני הטיסה, משרד התחבורה הבריטי שלח לחברת התעופה מכתב שהזהיר כי הונחה פצצה בנגן הקלטות. האזהרה התבססה על מידע שנשלח על ידי שירותי הביון הפדרליים הגרמניים. מהחברה הצהירו מאוחר יותר כי בשל עומס חג המולד, המכתב לא התקבל עד 17 בינואר.
לבסוף, במהלך הערעור הראשון שלו בשנת 2002, הגנתו של מגרחי הצביעה על ראיות המצביעות על כך שמקור המזוודה של סמסונייט לא הגיע ממלטה, כולל דיווחים על פרצת אבטחה בהית'רו 18 שעות לפני המתקפה. ועדת הערעור דחתה את הטענה כעילה למשפט חוזר.
בשנת 2015, משרד התביעה הסקוטי והתובע הכללי האמריקאי הודיעו שיש להם ראיות נגד שני לובים אחרים כחשודים והם מבקשים רשות מלוב לחקור אותם. החשודים היו אבו עגילה מסעוד וראש המודיעין לשעבר של קדאפי, עבדאללה אל-סנוסי, שאסף את מגרחי מנמל התעופה בטריפולי כשהגיע הביתה מסקוטלנד שש שנים לפני כן. מה שנראה כהתפתחות גדולה נזנח מהר מאוד כשלוב מצאה את עצמה בתוך מלחמת אזרחים, אך קווי התקשורת עם פקידים לוביים נשמרו למרות שפיכות הדמים והכאוס. יום אחד דווח כי הוא כלוא בבית כלא אמריקאי ומשרד התביעה הסקוטי מסר שהליך ההסגרה היה חוקי. משפחתו של מסעוד טענה שהוא נגרר ממיטתו על ידי מיליציה חמושה וכי הוא אדם דתי שלא היה מוכן להרוג אף אחד ולא ייתכן שהיה מעורב בהפצצת המטוס. הלובי, ששמו בעיתונים בבית המשפט תואר כאבו עגילה מוחמד מסעוד ח'יר אל-מרימי, לא הודה במיוחס לו. באשר לראש המרגלים לשעבר של קדאפי, עבדאללה סנוסי, הוא עדיין חי בלוב והסיכוי שיעמוד אי פעם למשפט על אסון לוקרבי נראה מופרך, אבל לפרשה הזו יש היסטוריה ארוכה של פיתולים ותפניות בלתי צפויות.
יותר מ־4 עשורים לאחר מכן ואל-מגרחי נותר האדם היחיד שהורשע בהפצצה, בעוד שמועד משפטו של שותפו לכאורה, מסעוד, נקבע ל־12 במאי 2025. ובכל זאת, שאלות ותיאוריות רבות ממשיכות להסתחרר בכל היבט בעניין אסון לוקרבי. ואין מי שיכול לענות ישירות על השאלות הללו אלא אולי לספק הסבר שלב אחר שלב של החקירה שהתרחשה והצגת פיסת היסטוריה גיאופוליטית קודרת.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
