מאלוהי התעלולים במיתולוגיה הנורדית ועד לאנטי-גיבור המודרני של מארוול, דמותו של לוקי עברה שינויים רבים. יש משהו עוצמתי בכוחה של הטלוויזיה. הטלוויזיה שמאפשרת להעמיק בדמות ולחשוף בפני הצופים את מהות פנימיותה. במקרה הזה, היא מרימה את המסך מעל עולמו הפנימי של נבל וחושפת את נשמתו. האם זו הסיבה שכולם אוהבים את לוקי? מהמיתולוגיה הנורדית ועד לתרבות הפופ המודרנית, דמותו של האל לוקי עברה דרך ארוכה…
לוקי במיתולוגיה הנורדית
עם העלייה בפופולריות של הוליווד, דמותו של לוקי זכתה להתעניינות מחקרית רבה יותר מכל דמות נורדית אחרת במאה השנים האחרונות. זאת בעיקר בשל נוכחותו הרבה והעמימות המאפיינת אותה בכמה מהמסמכים המיתולוגיים החשובים ביותר ששרדו.
מרבית התיאורים מציגים את לוקי כדמות אפוקליפטית, ערמומית, נכלולית, מהירת לשון, תחבולנית, משנה צורה, פורעת סדר, גנב ורמאי. למרות שהוא טוען למעמד אלוהי, הוא נולד למעשה מענק. אף שהוא חלק מחברת אלים, התנהגותו סותרת את הסדר המוסרי שהאלים חיים לפיו, דבר שמעורר ספקות בנוגע לנאמנותו — במיוחד כשהוא נלחם נגד האלים במקום לצדם מול אויבים משותפים. כך, לוקי אינו עומד לא בצד האלים ולא נגדם; הוא גם לא טוב ולא רע — הוא פשוט נהנה מיצירת כאוס.
יחד עם זאת, למרות מגרעותיו הרבות, לוקי מגלם גם שינוי פסיכולוגי, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית-תרבותית. הוא דמות חיונית שיש לבחון במסגרת הסיפורים האפיים והמיתולוגיים שיצרו אותו. לוקי תמיד מוצג כאנטגוניסט או כ"אחר". הוא נהנה להיות חלק מהחברה האלוהית, אך במקביל רוצה לפרק אותה, שכן היא מנסה לשלוט בו. בכל תיאוריו ישנו אלמנט אחד קבוע: לוקי שואף להפיל את המערכת כולה — את הציוויליזציה — באמצעות הבאת קץ העולם. בכך הוא ממחיש את המתח החברתי בין המרכז (בעלי הכוח) לבין השוליים (חסרי הכוח). לוקי הוא מרדן ששואף להשמיד את מה שהוא מבקש להיכלל בו. אך כאשר, ואם, יצליח בכך — אין לו תוכנית למה שיעשה אחר כך.
מקורו של לוקי כשחקן מרכזי בעלילות המיתולוגיה הנורדית מתחיל ב"אדה" האיסלנדית של סנורי סטורלוסון. אף שהוא נחשב לדמות אמביוולנטית ברוב הטקסט הפרוזאי, דמותו משתנה בהדרגה וחושפת את מטרתו המרושעת ואת מעורבותו העקיפה במותו של בלדר, בנו האהוב וה"מוזהב" של אודין.
מגדרו של לוקי אף הוא מעורפל, בשל יכולתו לשנות צורה ולהפוך ליצורים אחרים, כולל לדמויות נשיות. עמימות מגדרית זו, כך מציעים כמה חוקרים, משקפת בעיה הקשורה להקשר שבו האלים יוצרים בריתות נישואין. לוקי, במיוחד, מהווה אתגר לערכים ה"מתורבתים" של הנצרות, אשר אפיינו את החברה האיסלנדית במאה ה-13.
לוקי מופיע גם ב"אדה הפואטית" — אוסף בלתי ממוסגר של שירים, המתארים אותו כרמאי מחושב שמטרתו לזרוע אנדרלמוסיה ולהביא לחורבן היקום; בשירי הרונות הנורווגיים, המזכירים את יכולתו לרמות; בשירת הסקאלדים; וכן בפולקלור הסקנדינבי.
מבחינה ארכאולוגית, לוקי זוהה כדמות המופיעה על אבן שטוחה מסנפטון שבדנמרק, שנחצבה סביב שנת 1000 לספירה, וכן כדמות כבולה עם קרניים וזקן המופיעה על צלב מהמאה ה-10 בכנסיית סנט סטיבן, בקירקבי סטיבן שבקומבריה, אנגליה, ועל צלב גוספורת' מהמאה ה-11, גם הוא בקומבריה.
מטאפורה לשינוי
למרות טבעו ההרסני וחוסר הרגישות שבו, לוקי מהווה מטאפורה עוצמתית לשינוי ולמעבר. באמצעות זריעת כאוס, ערעור המערכת, בדיקת גבולות ויצירת שינויים פתאומיים, לוקי — כדמות הרמאי — מייצג מצד אחד את חוסר הוודאות הטמון בשינוי, ומן הצד השני את החשיבות שבהתמודדות נכונה עמו. הוא אף מרמז על הסכנות שבקיפאון או נסיגה תרבותית לעומת התקדמות והתפתחות. כפי שממחישות ה"אדות", הכל משתנה, ורָאגְנָארוֹק — קץ המערכת — הוא בלתי נמנע. אולם כל עוד לוקי מרוסן, הציוויליזציה נותרת בטוחה. יש להמשיך לעקוב גם אחר השינוי וגם אחר מערכת קפואה. לוקי מהווה, אפוא, תזכורת חשובה לכך שבלעדי שינוי, גם הציוויליזציות המושלמות ביותר סופן לקרוס.
עובדה מעניינת: לפי המיתולוגיה הנורדית, לוקי הפך את עצמו לסוסה מיוחמת כדי לפתות את סוואדליפרי, סוס עז-מבע שהשתתף בבניית החומה סביב אסגארד. בהמשך הוא המליט את צאצאם — סוס בן שמונה רגליים בשם סליפניר — והעניק אותו לאודין.
לוקי בתרבות הפופולרית
לוקי עבר מסע ארוך ומרתק מאז ימיו הראשונים במאה ה-13. עם השנים, דמותו השתנתה, לבשה ופשטה צורות: במאה ה-19, הוא תואר לעיתים כדמות אפלה ובעלת חזות שמית בקרב שבט האלים הנורדי — ולעיתים אחרות כגיבור המזכיר את פרומתאוס, מביא התרבות לאנושות. קולו נשמע גם במחזור האופרות האפי "טבעת הניבלונגים" מאת ריכרד וגנר, שם המשיך לטעת שורשים בדמיונם של רבים.
אבל לוקי לא נשאר רק בספרים ובאופרות. דמותו פרצה אל המסכים והעולמות הווירטואליים — בסדרות טלוויזיה, סרטים, ומשחקי וידאו — עד שהגיעה אל אחת התחנות המרכזיות במסעו: חוברות הקומיקס של מארוול. שם, תחת השם לוקי לאופייסון, הפך לאל התעלולים של אסגארד, בנו המאומץ של אודין ואחיו של תור — לא בדיוק נבל מובהק, ולא לגמרי גיבור, אלא משהו מורכב הרבה יותר.
הגרסה הזו של לוקי פתחה לו את השער אל תהילת עולם — דמות מרכזית ביקום הקולנועי של מארוול (MCU), אהוב, מסקרן, ורב-פנים כמו תמיד.
עובדה מעניינת: ב-2008 התגלו חמישה "מעשנים שחורים" באוקיינוס האטלנטי התיכון בין גרינלנד לנורווגיה. הפתחים ההידרותרמיים נקראו בשמות "טירת לוקי", כיוון שצורתם הזכירה ארמון אפל מסיפור פנטזיה.
למה אנשים אוהבים את לוקי מהיקום הקולנועי של מארוול?
במהלך יותר מעשר שנים, לוקי הופיע בשישה סרטים במשך פחות משעתיים סך הכל, ובכל זאת, הדמות שלו השפיעה על הקהל עד כדי כך שהיא אפילו גברה על אל הרעם, ת'ור, בגילומו של כריס המסוורת'. למה? ובכן, אחרי "הנוקמים", לוקי, כדמות, קיבלה חיים משלה אצל קהל המעריצים, מה שהוביל לבסיס מעריצים גדול ומסור. מעריצי מארוול רואים בלוקי את הנבל הטוב ביותר בהיסטוריה של החברה ויש אפילו בדיחה רווחת שאומרת שלוקי הוא הנבל הפופולרי יותר מכל הגיבורים ביחד.
אז מה יש בנבל הזה שאנשים כל כך אוהבים? אולי מדובר באמרה הישנה ש"כולם אוהבים את הנבל". לוקי בהחלט הוכיח את עצמו כנבל מהמעלה הראשונה. אחרי הכל, הוא שלח ענקי קרח לאסגארד, ניסה להשמיד את ארצות יוטנהיימר, תקף את ניו יורק וגרם לרצח המוני, היה מעורב במות אמו פריגה — גם אם לא הבין את זה אז — זייף את מותו, החליף את אביו אודין כמלך, גנב את הטסראקט אחרי שהנוקמים הביסו אותו, ואפילו ניסה לשלוט ברשות הזמן (TVA) ולהפיל את היקום לתוך כאוס — שוב. וזו רשימת אישומים רצינית…
עם זאת, יש צד נוסף לנוכל הבוגדני הזה. הוא כריזמטי, פיקח, נחוש, מצחיק, יפה, אינטליגנטי, לא מובן, חזק, פוחד, סובל, פגיע, ובסופו של דבר, רוצה להיות טוב. במסמכים מיתולוגיים ובקונטקסט של מארוול, הוא תמיד נראה מנסה לתקן את הנזק שעשה. יתרה מכך, הוא באמת אוהב את משפחתו האסגארדית המאמצת — זאת ניתן לראות בצורה הטובה ביותר ב"תור: עולם אפל" כאשר לוקי שובר את האשליות שלו ומאפשר לת'ור לראות עד כמה הוא שבור מצער על מותה של פריגה. אגב, אי אפשר לשכוח את רגעי האנטי-גיבור הקלאסיים שלו, כמו כשנלחם בענקי הקרח, ברח מאסגארד עם ת'ור כדי להרוג את מלאקית, הציל את חברתו של ת'ור, ג'יין, עזר לאחיו להילחם באחותם הרעה הלה, והקריב את עצמו עבור ת'אנוס.
שוב, לאחרונה, הוא אמר לגרסה של עצמו, סילבי, שהיא מדהימה, החזיק בידה בזמן שהיו לכודים באפוקליפסה, ביקש מסילבי שלא להרוג את "ההוא שנותר" (He Who Remains), וניסה להזהיר את רשות הזמן (TVA) מפני מלחמה רב-יקומית מתקרבת. כך, בעקביות, למרות כל הכאוס הזדוני, הקהל עדיין רוצה עוד מלוקי — וסולח לו — כי הוא תמיד מנסה לפצות על מעשיו הפזיזים.
עובדה מעניינת: למרות שאודין מוצג כאביו של לוקי ביקום של מארוול, תיעודים היסטוריים מציגים אותו גם כאח חורג או אחיו בדם של אודין.
השחקן שמאחורי לוקי: טום הידלסטון
כשאנשים חושבים על טום הידלסטון, רבים יקשורו את השחקן האנגלי בן ה-42 לסרטים כמו "קרימזון פיק", "חצות בפריס" ו"סוס מלחמה". עם זאת, לא פחות מהם יזכרו את גילום הדמות המעולה של לוקי בסדרת הסרטים של מארוול, תפקיד שהוא מגלם כבר יותר מעשר שנים. המחויבות של הידלסטון לדמות ללא ספק הובילה לפופולריות של לוקי בקרב קהל עולמי. כשדיבר על תפקידו ב"הנוקמים", הידלסטון אמר שהוא השליך "את כל נשמתו לזה" ושזה היה אחד מהדברים הטובים ביותר שקרו לו במהלך הקריירה שלו כשחקן. המשיכה של הידלסטון כלוקי כל כך נרחבת שהוא קיבל סדרת טלוויזיה משלו, "לוקי", שגם היא הופקה על ידי מארוול. במהלך דיון פאנל ב-2022 שהנחתה החברה המלכותית לטלוויזיה, הידלסטון דיבר על דמותו במארוול ואמר איך הוא שימש: "כנושא לפיד זמני… זה תפקיד נהדר. זה הארכיטיפ, אל הנוכלות, סוכן הכאוס. אני כאן רק מפרש את זה לעת עתה… אני רק נכנס לצללית הזו עכשיו."
סטיבן ברוסארד, מפיק בכיר בסדרה "לוקי", אף ציין ש: "טום מועדף על המעריצים. אנשים תמיד אהבו את מה שהוא הביא לדמות של לוקי. הוא דמות שתמיד מצאה דרך לחזור בצורה מאוד אורגנית ובדרכים חדשות, מעניינות ומרגשות."
עובדה מעניינת: כדי לשמור על המורל בצילומים של "לוקי", טום הידלסטון ארגן משאיות אוכל שונות שיבואו ויאכילו את כולם.
סדרת הטלוויזיה ״לוקי״
הסדרה "לוקי" מתמקדת במסעות בזמן. לוקי נופל לידי רשות הזמן (TVA) המסתורית לאחר שגנב את הטסראקט ב"הנוקמים: סוף המשחק" (2019). ה-TVA היא ארגון ביורוקרטי שמתקיים מחוץ לזמן ולמרחב. הוא פוקח עין על הקו הקדוש של הזמן (זרימת קו הזמן) ומחסל כל חוט שמסתעף ממנו. ה-TVA מגייס את לוקי לעזור להם ללכוד גרסה מסוכנת של עצמו. בתוך העלילה משולבים רעיונות פילוסופיים ותיאוריות פסיכואנליטיות, כמו נושא ההתמכרות הכפייתית החוזרת. השאלות המנחות כוללות האם מישהו יכול באמת להשתנות, אם קיים רצון חופשי, ומה עושה את לוקי ללוקי.
הסדרה משנה את אל הנוכלות מדמות של אלוף, נוכל רעב לכוח, לנבל-גיבור אנטי-גיבור שהוא גם רגיש, פגיע ודי רומנטי — שירתו של לוקי באסגארד בשפת אסגארד לגרסה שלו, סילבי, בפרק 3, נוגעת ומעוררת צמרמורת בו זמנית. הרעיון הוא לקחת את לוקי מתוך המיתולוגיה הנורדית, לשדך אותו ללוקי של מארוול ואז להפשיט אותו, שכבה אחרי שכבה, כדי לחשוף את הליבה הפנימית של לוקי.
הסדרה עוקבת אחרי המסע המפותל של לוקי לגאולה, כשהוא מגלה את חשיבות קבלת העצמי ואהבת העצמי, יוצר את חברותו האמיתית הראשונה עם הסוהר שלו ב-TVA, מוביוס, ומתחיל לדאוג ולאהוב אדם אחר. יתרה מכך, מתגלה שהוא ביסקסואלי — אפילו פנסקסואלי, בגרסאות אחרות של הסדרה.
עובדה מעניינת: לפי קייט הרון, במאית "לוקי", ההשראות לסדרה כללו את "בלייד ראנר", "ברזיל" של טרי גיליאם, "ארבעת המופלאים", "פארק היורה", "מד מן", "שי-האלק" ואפילו טלטאביז…
סילבי: לוקי האישה
בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה, לוקי נתקל בכמה גרסאות של עצמו — מזוגלי דימוי זקן וצעיר ועד אליגטור. עם זאת, גרסה אחת בולטת יותר מהאחרות: סילבי, הגרסה הנשית של לוקי. סילבי בהשראת סילבי לאשטון (המכונה "המכשפת") וליידי לוקי מתוך הקומיקס של מארוול. היא משחקת תפקיד מפתח בהתפתחות הדמות של לוקי. סילבי מאתגרת את דעותיו האנוכיות, ולוקי נאלץ להתמודד עם השדים הפנימיים שלו ולמצוא את הטוב שבו. הקשר שהוא יוצר עם סילבי מביא לכך שהם דואגים אחד לשני. בעצם, הם מתאהבים בעצמם, מה שניתן לפרש כנרקיסיזם. עם זאת, ניתן לראות זאת גם כתרגול אומנות אהבת העצמי — משהו שאנשים בני זמננו יכולים להזדהות איתו.
עובדה מעניינת: כשסופיה די מרטינו ערכה אודישן לתפקיד סילבי, היא לא ידעה בכלל על התפקיד והייתה בהיריון מתקדם. כנראה שזה היה האודישן הקל ביותר שהיא אי פעם עשתה.
העתיד של לוקי מעבר למיתולוגיה הנורדית ומארוול
אז הנה, התפתחותו של לוקי מדמות מיתולוגית שנלמדה באופן אקדמי לכוכב מארוול מודרני, ואיך הקהל והאנשים, לאורך הזמן, לא רק סקרנים כלפי הנוכל-אל הזה שזמן רב היה חמקמק וערמומי, אלא גם יכולים להזדהות עם הדמות דרך השיעורים שהוא יכול ללמד על שינוי ומעבר, הפגיעות האנושית שלו, הצורך להרגיש מקובל על ידי אחרים, הקרב הפנימי שלו לגבי מי שהוא ומי שהוא רוצה להיות, והיכולת לאהוב את עצמו ואת אחרים. כפי שטום הידלסטון אמר על הדמות הפופולרית, "לוקי היה כאן במשך מאות שנים ויהיה כאן במשך מאות שנים נוספות", ואם ה-800 השנים האחרונות הן משהו שניתן ללמוד מהן, כך גם יישאר בסיס המעריצים המסור שלו…
