להיות קיסר רומי היתה עבודה מסוכנת. לא היה זה יוצא דופן שקיסרים נהרגו על ידי בוגדים שרצו להדיח אותם מהשלטון. הם גם התמודדו עם אתגרים בריאותיים רבים, כמו מוות ממגפות וזיהומים. ועדיין, למרות הסכנות, חלק מהקיסרים הצליחו להשיג שלטון ארוך. אז איזה קיסר רומי שלט הכי הרבה זמן?
"במישור אחד זה די בסיסי, שכן אפשר פשוט להסתכל על רשימת קיסרים ולראות למי היה השלטון הארוך ביתור", טוען דייוויד פרנל, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת אינדיאנה נורת'ווסט, לריאיון שהעניק ל-Live Science בדוא"ל. עם זאת, השאלה למעשה מסובכת יותר ממה שנראה.
קודם כל, צריך להגדיר מתי בדיוק הסתיימה האימפריה הרומית. האימפריה הרומית התפצלה לצמיתות לשניים בשנת 395 לספירה, כשהאימפריה הרומית המערבית התקיימה עד 476 לספירה. האימפריה הרומית המזרחית, המכונה לעתים קרובות האימפריה הביזנטית על ידי היסטוריונים בני זמננו, התקיימה עד 1453, עת קונסטנטינופול נכבשה על ידי האימפריה העות'ומאנית.
"בימים אלה אנשים רבים בתחום שלי – כולל אני – מתעקשים שהאימפריה הביזנטית אינה אימפריה נפרדת אלא רק האימפריה הרומית", אמר פרנל. אם זה המצב, אז בסיליוס השני, ששלט בין השנים 976 ל-1025, יהיה הקיסר ששלט הכי הרבה זמן, כך לפחות לפי סטניסלב דולז'ל, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת דרום בוהמיה בצ'סקה בודיוביצה שבצ'כיה.
אף שתקופת שלטונו של בסיליוס השני התאפיינה במלחמות רבות, מאחר שנאלץ התמודד עם סדרה של מלחמות אזרחים במהלך המחצית הראשונה של שלטונו ומספר מלחמות בניכר במחצית השנייה שהובילו לכיבוש כל בולגריה על ידי האימפריה הרומית המזרחית. אך הוא נותר שליט יחיד וזו הייתה תקופה חסרת תקדים בהיסטוריה הביזנטית.
מועמדים נוספים לתואר הקיסר הרומי ששלט הכי הרבה
גם אם חושבים שהאימפריה הרומית הסתיימה בשנת 476, כאשר האימפריה הרומית המערבית נפלה, השאלה מי היה הקיסר הרומי שתקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר עדיין מסובכת. חלק מהקיסרים היו שליטים משותפים לצד קיסרים אחרים, בעוד שחלק מהקיסרים הפעילו כוח פוליטי מועט או ללא כוח כלל והיו קיסרים בשם בלבד ללא סמכויות ממשיות.
תאודוסיוס השני (שלט בין השנים 402 ל-450), שהיה קיסר רומא המזרחית, ייתכן ששלט במשך 48 שנים. תיעודים היסטוריים מצביעים על כך שאביו, הקיסר ארקדיוס, מינה אותו לקיסר-שותף בסביבות שנת 402, זמן קצר לאחר לידתו. ארקדיוס נפטר בשנת 408 ותאודוסיוס השני הפך לקיסר יחיד, אך הוא עדיין היה צעיר מדי כדי לשלוט בכוחות עצמו. אפילו כשהיה מבוגר מספיק כדי לשלוט, היו לו אנשי חצר רבי עוצמה שהפעילו השפעה פוליטית כבדה ויעילותו בפועל כשליט נתונה במחלוקת.
אם ניקח בחשבון שהאימפריה הרומית הסתיימה בשנת 476 וסופרים רק קיסרים שהיו מבוגרים מספיק כדי לשלוט במשך כל שנות שלטונם, אז אוגוסטוס – הקיסר הרומי הראשון – שלט הכי הרבה זמן, כאשר שלטונו בן 41 השנים נמשך בין 27 לפנה"ס לשנת 14 לספירה. אוגוסטוס, שהיה ידוע כאוקטאביאנוס לפני שעלה לכס המלוכה, עלה לגדולה כאשר דודו הגדול יוליוס קיסר מינה אותו ליורש בצוואתו. לאחר ההתנקשות ביוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס, אוקטביאנוס הקים טריומווירט עם מרקוס אנטוניוס ומדינאי בשם לפידוס.
לפידוס הודח מהשלטון בשנת 36 לפנה"ס ומלחמת אזרחים פרצה בין אוקטביאנוס למרקוס אנטוניוס שהובילה לתבוסתו והתאבדותו של אנטוניוס בשנת 30 לפנה"ס. קלאופטרה השביעית, פרעונית מצרית שהיו לה ילדים עם אנטוניוס ויוליוס קיסר, התאבדה באותה שנה. אך יורשם של קלאופטרה וקיסר – הילד קיסריון – עדיין היה בחיים. אוקטביאנוס, שלא רצה לקחת סיכונים, הורה להרוג אותו כדי למנוע ממנו להוות איום על שלטונו ובשנת 27 לפנה"ס, הסנאט הרומי העניק לאוקטאביאנוס את התואר "אוגוסטוס" (שפירושו "נערץ" בלטינית). אבל זה כבר נושא לסיפור אחר…
חומר מעשיר לקריאה
״בסיליוס השני וממשל האימפריה (976-1025)" (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2005). מאת קתרין הולמס, היסטוריונית.
