במהלך 19 שנותיה בשבי, מרי, מלכת הסקוטים, כתבה אלפי מכתבים לשגרירים, פקידי ממשל, עמיתים מלכים וקושרים כאחד. לרוב לחליפת המכתבים הזו הייתה אותה מטרה בסיסית: להבטיח את חירותה של המלכה הסקוטית המודחת. לאחר שאיבדה את כסאה בשנת 1567, מרי ברחה לאנגליה, בתקווה למצוא מקלט בחצר של בת דודתה אליזבת הראשונה (סבתה מצד אביה של מרי, מרגרט טיודור, הייתה אחותו של אביה של אליזבת, הנרי השמיני). במקום זאת, המלכה האנגלייה כלאה את מרי והחזיקה אותה במעצר בית במשך כמעט שני עשורים לפני שהורתה על הוצאתה להורג ב-1587. במהלך השבי, המלכה הסקוטית המודחת כתבה 57 הודעות מוצפנות.
מכתביה של מרי מרתקים זה מכבר את החוקרים והציבור ומספקים הצצה למאמציה הבלתי פוסקים להבטיח את שחרורה. אבל ההתכתבות של המלכה לשעבר מעלה לעתים קרובות יותר שאלות מתשובות, בין השאר משום שמרי נקטה בצעדים נרחבים כדי להסתיר את הודעותיה מעיניהם הסקרניות של המרגלים של אליזבת. בנוסף לקיפול הדפים בטכניקה הידועה בשם נעילת אותיות, היא השתמשה בצפנים ובקודים במורכבות משתנה.
יותר מ-400 שנה לאחר מותה של מרי, גילוי מקרי של שלישיית מפצחי צפנים מציע תובנות חדשות על שנותיה האחרונות של המלכה. כפי שכותבים החוקרים בכתב העת Cryptologia, הם החליטו במקור לבחון מטמון של פתקים מקודדים הנמצאים בספרייה הלאומית של צרפת כחלק מדחיפה רחבה יותר ל"איתור, דיגיטציה, תמלול, פענוח וניתוח" צפנים היסטוריים. הדפים הללו התבררו כ-57 מהמכתבים המוצפנים של מרי, שרובם נשלחו למישל דה קסטלנאו, שגריר צרפת באנגליה, בשנים 1578—1584. כולם פרט לשבעה נחשבו בעבר לאבודים.
עם אוסף של עיתונים איטלקיים מראשית המאה ה-16, המסמכים נכתבו בסמלים מסתוריים שלא הציעו רמזים "באשר לשולח, לנמענים או לתאריך שלהם", אומר ג'ורג' לסרי, מדען מחשבים וחובב צפנים ישראלי. רק כאשר הבחינו החוקרים במילה "וולסינגהם" – שם המשפחה של מנהל הריגול של אליזבת, פרנסיס וולסינגהם – הם הבינו את משמעות המכתבים. לסרי הוא הייטקיסט בעל עבר ביחידה 8200 שפענח את צופן הקוביה הכפולה ולקח חלק בחשיפת המכתבים המוצפנים של המלכה מרי. "זה היה 'רגע הבינגו'", אומר לסרי על חשיפת המכתבים. "התרגשנו מאוד". לפני שהתרגשו יותר מדי, השלישייה יצאה לאשר האם המכתבים כבר היו מוכרים להיסטוריונים. בעוד שהם מצאו עותקים של כמה בארכיונים הבריטיים, "50 בערך הם חדשים להיסטוריונים ומכרה זהב אמיתי עבורם", אומר לסרי. בסך הכל מדובר ב-50,000 מילים של חומר מפוענח.
בהצהרה, ג'ון גאי, מחבר הביוגרפיה "לבי הוא חיי: חיי מרי מלכת הסקוטים" משנת 2004 שהיווה השראה לסרטה של ג'וזי רורק מ-2018 על מרי, אומר: "זהו הממצא החדש והחשוב ביותר על מרי, מלכת הסקוטים, במשך 100 שנה. תמיד תהיתי אם המקורות של דה קסטלנאו יכולים להופיע יום אחד, קבורים בספרייה הלאומית של צרפת, או אולי במקום אחר, לא מזוהה בגלל ההצפנה. ועכשיו יש להם."
למן ההתחלה, אלגוריתם בעות החיפוש (hill climbing algorithm) הצליח לפענח כ-30 אחוז מהטקסט המקורי. אבל את 70 האחוזים הנותרים היה צורך לפענח ידנית, תוך שימוש בתהליך "קצת מקביל לפתרון תשבץ גדול", לפי החוקרים. התברר שההצפנה היא צופן הומופוני, שבו ניתן לקודד כל אות באלפבית בכמה דרכים שונות. מרי השתמשה גם במספר סמלים ייעודיים המייצגים מילים ואנשים כציטוטים בדרך כלל. "H" מוארך, למשל, ציין את הרוזן משרוסברי, אציל אנגלי ששימש כאפוטרופוס של המלכה בתקופתה בשבי.
פריצות הדרך של החוקרים הגיעו בשלבים. בשלב מוקדם הם הבינו שהמסמכים נכתבו בצרפתית, לא באיטלקית כפי שצוין בקטלוג הספרייה. ביטויים כמו "ma liberté" ("החופש שלי") ו"mon fils" ("הבן שלי") הצביעו על זהותה של הסופרת כאם בשבי. והאזכור של וולסינגהם, דמות מפתח בכליאתה של מרי, חיזק את החשדות הגוברים של הגברים לגבי זהות כותבת המכתבים.
לאחר מכן, השלישייה הצליבה את הטקסט המפוענח עם ניירות שנמצאו בספרייה הבריטית ובארכיונים אחרים בבריטניה. אז הם מצאו כפילויות של שבעת המכתבים שכבר ידועים להיסטוריונים, כולם נכתבו ב־1583 וב־1584. ציר הזמן הגיוני: במהלך תקופה זו, וולסינגהם השיג עותקים של מכתביה של מרי מתוך חפרפרת שפעלה בשגרירות צרפת. "נראה שהדליפה מהשגרירות הייתה די יעילה ומקיפה", כותבים המחברים בכתב העת Cryptologia.
כפי שמסביר לסרי, "לא היה יותר מדי תמריץ לחוקרים לנסות לפצח את הצפנים, מכיוון שלא הייתה דרך לדעת מראש שתוכנם [היה] כל כך חשוב". הוא ועמיתיו נקטו "בגישה אחרת. לא חיפשנו במיוחד צפנים ממרי. רק חיפשנו צפנים… וכשאנחנו מוצאים צפנים כאלה, אנחנו נהנים מאוד לפצח אותם."
המכתבים שהתגלו מחדש עוסקים ב"מגוון רחב של נושאים [שיעניינו מאוד את ההיסטוריונים", אומר לסרי. כשהם מזכירים יותר מ-120 אנשים, הם מוסיפים "צבע לאירועים רבים", ממשא ומתן לנישואין שנגזר בין אליזבת ופרנסיס, דוכס אנג'ו, ועד ללכידתו של בנה של מרי, ג'יימס השישי מסקוטלנד (ולעתיד ג'יימס הראשון מאנגליה), בשנת 1582.
המאמר של השלישייה כולל סיכומים של כל 57 המכתבים, כמו גם טקסט מפוענח ומתורגם של מספר כתבים נבחרים. אליזבת היא דמות שחוזרת על עצמה בהערות הללו, כאשר מרי מזכירה ללא הרף לדה קסטלנאו להגיש בקשה למלכה בשמה. במכתב מ-16 באפריל 1583, שתורגם בהיסוס על ידי מפצחי הצופן, מרי כותבת, "אני לא יכולה להודות לך מספיק על האכפתיות, הערנות והחיבה הטובה לגמרי שבה אני רואה שאתה מחבק את כל מה שנוגע לי, ואני מתחננת בפניך שתמשיך לעשות זאת יותר מתמיד, במיוחד עבור השחרור האמור שלי, בו אני רואה כי מלכת אנגליה נוטה למדי."
מרי שהוכתרה כמלכת סקוטלנד בגיל שישה ימים בלבד, בילתה את שנות מלכותה הראשונות בצרפת, שם גדלה לצד בעלה לעתיד, פרנסיס השני. היא שימשה לזמן קצר כמלכת סקוטלנד וצרפת כאחד, אך איבדה את התואר האחרון לאחר מות פרנסיס בשנת 1560. כשחזרה לארץ הולדתה, מצאה את עצמה מרי קרועה בין פלגים סקוטיים יריבים, כשליטה אישה קתולית בממלכה פרוטסטנטית שנשלטת על ידי גברים.
בניגוד לבת דודתה אליזבת, שסירבה להתחתן והעדיפה להישאר מלכה בתולה כביכול, מרי התחתנה בסך הכל שלוש פעמים. בעלה השני, הנרי סטיוארט, לורד דרנלי, התגלה כשידוך מאוד לא מתאים והפגין תאווה לכוח שכנראה הובילה למותו בנסיבות חשודות מאוד בשנת 1567. שלושה חודשים לאחר מכן, מרי התחתנה עם ג'יימס הפבורן, רוזן בות'וול, אדם שהואשם ברצח של דרנלי — וזוכה במשפט חשוד מבחינה משפטית. באופן מובן מזועזעים מהקשר של מרי עם הרוצח המשוער של בעלה, אנשי החצר והנתינים של המלכה פנו נגדה, ואילצו אותה להתפטר לטובת בנה התינוק, ג'יימס.
אף על פי שמרי ניסתה להשיב את כס המלוכה שלה במאי 1568, מאמציה לא צלחו. היא ברחה לאנגליה, בתקווה למצוא מחסה ותמיכה בחצר בת דודה. להפתעתה של מרי, אליזבת לא רק סירבה לפגוש אותה פנים אל פנים, אלא גם עצרה אותה למשך שנים רבות. מלכה פרוטסטנטית עם תביעה קלושה לכס המלכות (היא הוכרזה כממזרה לאחר הוצאתה להורג של אמה, אן בולין, ב־1536), אליזבת חששה שתוחלף על ידי מרי, קתולית שרבים האמינו שהייתה צריכה לענוד את הכתר במקומה.
למרות מעמדה של מרי כמלכה, היא זכתה בעצם ליחס כמו נתינה של אליזבת. הבעיה הייתה חוסר המינוף של מרי. היא נהנתה מכמות קטנה של תמיכה מקרוביה בצרפת, אבל חמותה לשעבר, קתרין דה מדיצ'י, לא רצתה לקחת על עצמה את עול התמיכה במלכה שנפלה. החזרה לסקוטלנד הייתה גם בלתי אפשרית, שכן שלטונו של ג'יימס הוכר רשמית על ידי אליזבת. גם לאפשר למרי לחצות את אירופה בחופשיות לא בא בחשבון.
בסופו של דבר, לא הייתה לה ברירה אלא לחכות שבנה יגדל ויתערב בשמה. במקום זאת, ג'יימס בחר באופן פעיל שלא לסייע ולכן במובן מסוים היא היתה תקועה במצב בלתי אפשרי לחלוטין, כשאף אחד לא באמת נוטה לעזור.
בשנת 1586, מרי הייתה מעורבת במזימה קתולית בהנהגת אנתוני באבינגטון. באבינגטון, שיחק ישירות לפחדיה של אליזבת, קשר קשר לרצוח את המלכה האנגלית ולהחליף אותה במרי. אף על פי שבאבינגטון ומרי החליפו הודעות מוצפנות, היא הכחישה אי פעם שאישרה את רצח אליזבת. ובכל זאת, כותב גאי בביוגרפיה משנת 2004, טיעון זה התבסס בעיקר על סמנטיקה, שכן מרי, שנחשבה למלכה עצמאית, פנתה לסיוע חוץ כדי לסייע בחיפוש אחר שחרורה ובכך מסגרה אירוע במאבק הלגיטימי שלה להחזיר את זכויותיה. לבסוף, מרי נמצאה אשמה בבגידה וראשה נערף בטירת פות'רינגיי ב־8 בפברואר 1587.
חומר מעשיר לקריאה
"סודות ההצפנה" מאת סיימון סינג יצא לאור בשנת 1999 באנגליה ותורגם לעברית על ידי זוהר בר-אור, 2003. הספר אומנם מגולל את ההיסטוריה הכללית של ההצפנה ופיצוח צפנים, חלק מסוים בו מוקדש למכתבים המוצפנים של מרי, בינה לבין באבטינגטון, אלה שהיוו את כתב האישום החמור נגדה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
