למרות שעל המסך הוא הופיע לראשונה עוד בשנת 1946, התהילה הגיעה לדה פינס הרבה יותר מאוחר…
ב-31 ביולי 1914, לא הרחק מפריז, נולד לואי ז'רמן דויד דה פינס דה גלרסה, הידוע יותר בשם לואי דה פינס. הנה רק כמה פרטים ראויים לציון מהביוגרפיה של כוכב הקומדיות הצרפתיות.
איש לא הבחין ביותר מ-70 מתפקידיו המוקדמים של לואי דה פינס בקולנוע
קשה להאמין בכך, אך כ-75 תפקידי קולנוע לא הפנו את תשומת לבו של הקהל ללואי דה פינס. השחקן הופיע לראשונה על המסך הגדול בסרט "הפיתוי של ברביזון" (1946), שם שיחק סבל בקברט, אולם שמו אפילו לא הוזכר בכתוביות. השחקן נזכר לימים שבאותם זמנים הוא, ככלל, צולם או מהגב, או בחשיכה: הוא ביים בידיו את כיוון התאורה באופן כזה שפניו נותרו בצל.
עברו כ-10 שנים לפני שהבחינו בו. בשנת 1956 הוא שיחק יחד עם ז'אן גאבן ובורביל, שכבר היו מפורסמים, בדרמה של קלוד אוטאן-לארה "דרך פריז". ולמרות שבפריים השחקן נמצא דקות ספורות בלבד, בדמותו של החנווני ז'מבייה כבר ניכרות תכונות, שישוחקו באופן קומי על ידי דה פינס בהמשך: רגזנות, קמצנות, התרפסות בפני חזקים וחוסר כבוד כלפי חלשים.
המפיק ז'ול בורקון, שראה את לואי דה פינס בסרט זה, הציע לו מיד שלושה תפקידים ראשיים, כולל את בלרו המפורסם בקומדיה של איב רובר "לא נתפסת – אינך גנב" (1958). הנוכל המקסים בעל מימיקה ופלסטיקה בלתי יאומנות נחרט סוף סוף בזכרונם של כולם. העיתון France Dimanche יצא בכותרת "לואי דה פינס, השחקן המצחיק ביותר של צרפת". לאחר מכן, הקריירה של דה פינס נסקה.
לואי דה פינס היה השחקן היקר ביותר בקולנוע הצרפתי
בשיא הקריירה שלו לואי דה פינס אכן היה השחקן הצרפתי בעל השכר הגבוה ביותר, כשהוא משאיר מאחור אפילו את אלן דלון. על השתתפות בסרט, שילמו לדה פינס 2.5 מיליון פרנקים.
ככל שיצאה הטרילוגיה על פנטומס, זה כבר היה ברור שאת הסרטים צופים בעיקר בגלל המפקח ז'וב בגילומו של לואי דה פינס, למרות שבתחילה הכוכב הראשי של הסרט נחשב ז'אן מארה.
הפופולריות של הקומיקאי בתקופת "פנטומס" (1964–1967), "הפתי" (1965), "הטיול הגדול" (1966) והסרטים הראשונים על השוטר קרושו (1964–1968) הייתה כה גדולה, שמפיקים חסרי מצפון החלו לנצל זאת. הם הוציאו מחדש סרטים ישנים בהשתתפותו תחת שמות חדשים, כשהם מציבים על הכרזות את שמו ואת תמונתו ככוכב הראשי של הסרט. למעשה תפקידיו שם היו משניים או אפיזודיים ואת השחקן עצמו זה הרגיז וציער.
דה פינס שיחק רבות בתיאטרון
על אהבתו לתיאטרון לואי דה פינס דיבר בראיונות רבים. יותר מכל במשחק על הבמה הוא העריך את האינטראקציה החיה עם הקהל, שלא הייתה קיימת בקולנוע. הקריירה התיאטרלית שלו התפתחה במקביל לקולנועית ולא הייתה פחות אינטנסיבית.
השחקן שיחק במחזות של סאשה גיטרי, ז'אן אנוי, טנסי ויליאמס, גרסיה לורקה ורבים אחרים. בתחילת הקריירה שלו, דה פינס היה יכול להופיע בשלושה תפקידים קטנים בערב אחד על במות שונות – לשם כך היה עליו להתלבש במהירות ולהתרוצץ מבניין לבניין. מאוחר יותר, עם הבכורה של "אוסקר" (1959) מאת קלוד מאנייה, הוא הפך לכוכב תיאטרון אמיתי. בשנת 1971, כבר לאחר העיבוד הקולנועי של המחזה והפקתו החדשה, ז'ורז' פומפידו הזמין את השחקן לשחק את ההצגה בארמון האליזה.
אולי יעניין אותך
באינטרנט ניתן למצוא סרטונים קצרים מתוך ההפקה המאוחרת של "אוסקר" (1972) ו"ואלס הטוריאדורים" (1973) על פי מחזהו של ז'אן אנוי. כמו כן, השחקן בשנת 1980, בהשתתפות חברו והבמאי ז'אן ז'ירו, צילם עיבוד קולנועי ל"הקמצן" של מולייר. יצירה זו נעשתה על התפר שבין תיאטרון לקולנוע והיא נותנת לנו הזדמנות לראות את דה פינס בתפקיד, עליו הוא חלם עוד בשנות ה-50.
את אשתו על המסך עבור לואי דה פינס בחרה אשתו האמיתית
ז'אן דה פינס, אשתו של לואי והיועצת הראשית שלו, לא הייתה מרוצה מהליהוק של כמה סרטים. בפרט, היה נדמה לה שנשות דמויותיו היו לעיתים גרוטסקיות מדי. וזה נותן סיבה לצופה לצחוק לא על הדמות, אלא על השחקן עצמו!
קלוד ז'אנסאק כבר עבדה עם לואי דה פינס בתיאטרון, וז'אן הציעה את המועמדות שלה. כך הופיעו 7 סרטים, שבהם השחקנים משחקים בני זוג, לרבות הזוג קרושו. בסך הכל יחד הם שיחקו ב-11 סרטים. לואי דה פינס קרא לקלוד ז'אנסאק גם לעיבוד הקולנועי שלו ל"הקמצן" של מולייר.
מגן הטבע
פעם אמר לואי דה פינס, שאילולא הקריירה כשחקן, הוא היה הופך לגנן. בשנות ה-60 הוא אפילו למד בבית ספר לכוורנות, ואחר כך שקל קורסים של מגדלי ירקות.
לאחר שהרופאים אסרו עליו עקב מצב בריאותו לשחק על הבמה, הוא בילה את רוב זמנו בגן שלו בין ורדים ועצי פרי. הוא היה מהראשונים שסירבו להשתמש בחומרי הדברה בעת גידול צמחים והיה נגד הרג בעלי חיים. על היחס הפושע של האדם כלפי הטבע הוא דיבר בראיונות רבים.
במוזיאון השחקן, שנפתח בסן-רפאל בשנת 2019 הודות למאמציה של נכדתו ג'וליה דה פינס (המוזיאון הישן בסלייה נסגר עקב שכר דירה יקר מדי), ניתן לראות חלק מהגן שלו.
לואי דה פינס ובורביל היו חברים
צמד השחקנים המפורסם נוצר בסרטיו של ז'ראר אורי "הפתי" (1965) ו"הטיול הגדול" (1966). אורי התחיל כשחקן ועבד עם לואי דה פינס בתיאטרון והתפעל מכשרונו של עמיתו כבר אז. בהמשך, הפך ז'ראר אורי לבמאי קולנוע מפורסם. ביודעו היטב את היכולות של הקומיקאי, הוא המציא עבורו צמד מנצח בצורה בלתי רגילה.
לואי דה פינס ובורביל נפגשו על סט הצילומים גם קודם לכן, אבל דווקא בבימויו של אורי כישרונותיהם נחשפו עוד יותר בבהירות, העצימו והבליטו זה את זה. פלגמט וכולרי, תמים טוב-לב וציניקן יהיר – יחד הטיפוסים הללו היו מצחיקים עוד יותר.
השחקנים עצמם התיידדו על הסט. כבוד הדדי, חיבה והערצה זה לזה נראים בצילומים שנשתמרו מצילומי "הפתי". שם השחקנים נותנים ראיונות עליזים ומאלתרים. בנו של השחקן, אוליבייה דה פינס, נזכר ששניהם היו אנשים פשוטים ולא אהבו בילויים חברתיים. הוא בטוח שאביו ובורביל לא הזמינו אחד את השני להתארח רק בגלל ביישנות יתר של שניהם.
הפופולריות של השחקן עם הזמן רק גדלה
ידוע שלואי דה פינס הצטער על כך שהאינטליגנציה הפריזאית לא הכירה בו. במאי "הגל החדש" הצרפתי, שבהתחלה התייחסו בעניין אל השחקן, החלו מאוחר יותר לבקר אותו. דה פינס עצמו אמר פעם, שהיה רוצה להצטלם בסרטים מודרניים יותר. יחד עם זאת הוא אהב לעבוד עם במאים מוכרים, שאפשרו לו לאלתר על הסט.
הזמן הוכיח שהשחקן, שהיה אובססיבי לתפקידיו יותר מאשר לתדמיתו בסביבה המקצועית, צדק. הוא אמר, שהוא רוצה לשחק בסרטים, שילדים יכולים לצפות בהם, ושלמעשה זוהי משימה שאפתנית למדי. בהיותו פרפקציוניסט, הוא רצה שתפקידיו יהיו כמו "מוצרים של בעלי מלאכה ותיקים" או "מתנה משמיים" – כדי שהצופה יראה איזה דבר אידיאלי, שבו "לא הורגש תהליך הייצור".
באביב 2020 הסינמטק הפריזאי פתח תערוכה המוקדשת ללואי דה פינס. במסגרתה ערוצי טלוויזיה צרפתיים שידרו סרטים עם הקומיקאי. תוך מספר שבועות, לדברי אוצר הסינמטק, צפו בהם כ-60 מיליון צופים, וזה מעיד על כך שהיום אוהבים אותו אפילו יותר.
לואי דה פינס היה אמן של שפת גוף, תזמון קומי מושלם ופרפקציוניסט שחיפש תמיד להעניק לקהל את הטוב ביותר. מורשתו הקולנועית תמשיך להצחיק עוד דורות רבים. רוצים לקבל עוד פיסות היסטוריה נשכחות? אל תשכחו להירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עוד סיפורים מרתקים על דמויות שעשו היסטוריה, ישירות לתיבת הדוא״ל שלכם.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
