תאמל״ק ליהוא אחד הפוליטיקאים המשפיעים והוותיקים ביותר באמריקה הלטינית, מדינאי בעל לשון כסף שברק אובמה תיאר אותו פעם בתור "הנשיא הפופולרי ביותר על פני כדור הארץ".
ברם, אלמלא נזיפה מצד פידל קסטרו לפני כמעט ארבעה עשורים, לואיז אינסיו לולה דה סילבה (Luiz Inácio Lula da Silva) אולי היה נוטש את מה שהפכה לאחת הקריירות הפוליטיות המפוארות ביותר שאמריקה הדרומית ידעה אי פעם.
"הוא נתן לו שטיפה", אמר פרננדו מוראיס, הביוגרף והחבר של לולה, על הרגע שבו המהפכן הקובני נזף במנהיג האיגודים הברזילאי על כך ששקל לפרוש לאחר שנכשל בניסיונו להתמודד על תפקיד מושל סאו פאולו ב-1982. "תקשיב, לולה… אין לך זכות לנטוש את הפוליטיקה. אין לך זכות לעשות את זה למעמד הפועלים", אמר קסטרו לברזילאי במהלך ביקור בהוואנה, על פי הביוגרפיה רבת המכר של מוראיס. "תחזור לפוליטיקה!"
כותב הביוגרפיה של לולה סבור כי זה היה רגע מכריע בחייו של הפוליטיקאי בן ה-77, אשר לקח לליבו את עצתו של מארחו הקובני. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1989, יצא מצחצח הנעליים ועובד המפעל לשעבר לניסיונו הפוליטי הראשון, שגם כשל בסופו של דבר, להפוך לנשיא ממעמד הפועלים הראשון של ברזיל.
הוא הפסיד בשתי מערכות בחירות נוספות לנשיאות, ב-1994 וב-1998, לפני שלבסוף השיג את מטרתו ב-2002 – ניצחון היסטורי שהצית גל של רגש ותקווה ברחבי המדינה.
"בכיתי כל כך הרבה", נזכר מוראיס ברגע שבו ראה את לולה נואם בפני ההמונים בשדרת פאוליסטה הראשית בסאו פאולו לאחר ניצחונו. "אלו היו דמעות שמחה והגשמה", אמר הסופר. "זה ריגש אותי עמוקות".
סיפורו של לולה – שתבע מחדש את הנשיאות לאחר ניצחון צמוד על ז'איר בולסונארו – מתחיל במדינת פרנמבוקו שבצפון-מזרח המדינה, שם נולד לעוני כפרי ב-1945. בגיל שבע, היגר לולה דרומה עם אמו, דונה לינדו, ושישה מאחיו ואחיותיו בחיפוש אחר חיים טובים יותר, והגיעו לבסוף ליד עיר הנמל סנטוס על חוף סאו פאולו. שלוש שנים לאחר מכן עברה משפחתו של לולה לבירת המדינה, ומחוסר כסף שכרה את החדר האחורי של בר שלולה זוכר כ"דיר חזירים".
"באמצע הלילה [שיכורים]… היו נכנסים להשתין או להקיא. כשירד גשם… חולדות וצפרדעים נסחפו פנימה מהרחוב, ולמחרת הם היו צריכים לנקות את הכל", אמר מוראיס. הביוגרף של לולה מאמין כי החוויות הקשות הללו היו – ועדיין נותרו – הסיבה לכך שמיליוני ברזילאים נותנים את אמונם במנהיג שסיפור חייו שיקף את סיפור חייהם שלהם. "[אנשים חושבים], הבחור הזה בדיוק כמוני. הוא התמודד עם כל אותן טרגדיות שאני התמודדתי איתן. הוא חלק בית של שני חדרים עם 27 אנשים אחרים", אמר מוראיס.
בסאו פאולו, לולה הנער עבד כנער משרד לפני שהתלמד כמפעיל מחרטה בתחילת שנות השישים, כשלברזיל נכנסה תקופה של שני עשורים של דיקטטורה צבאית. לדברי מוראיס, שפגש את לולה בסוף שנות השבעים בלב אזורי התעשייה של סאו פאולו, בימים ההם הנשיא העתידי של ברזיל היה מעוניין יותר בכדורגל מאשר בפוליטיקה. כשסוכן מהמפלגה הקומוניסטית שהייתה אז במחתרת ניסה לגייס אותו על ספסל מחוץ לכנסייה, "לולה רתח מזעם". אולם עבודת הפרך במפעל והדיכוי של המשטר הצבאי בברזיל (1964-1985) שימשו כקריאת השכמה.
"רק על ידי עדות לסבל היומיומי של להיות פועל ברזילאי – השכר הנמוך, תנאי העבודה הגרועים ביותר שאפשר לדמיין – החלה דעתו להשתנות", אמר מוראיס. כשלקחו את אחיו של לולה ונאמר שהוא עונה על ידי כוחות הביטחון ב-1975, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. "זה היה רגע מכונן", אמר מוראיס.
לולה שקע בתנועת העבודה וב-1979 הוביל סדרה של שביתות היסטוריות, וחיזק את מעמדו כמנהיג האיגודים המפורסם ביותר בברזיל, מה שסלל את הדרך ליצירת "מפלגת הפועלים" (PT), אותה לולה מוביל עד היום. לאחר שתפס את השלטון ב-2002, השתמש לולה ברווחים מעליית מחירי הסחורות כדי לסייע למיליוני אזרחים להיחלץ מהעוני והפך למדינאי בינלאומי מכובד, וסייע לברזיל להשיג את אירוח המונדיאל ב-2014 ואולימפיאדת 2016. "הוא הפך את ברזיל לשחקנית משמעותית בזירה העולמית… ברזיל הייתה מדינה רצינית – היא סייעה ליצור את G20, היא כוננה יחסים… עם ה-Brics [ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה]. ברזילאים מונו לנהל את ה-WTO ואת ה-FAO", אמר ריצ'רד בורן, שתרגם לאנגלית את הביוגרפיה של לולה.
לולה עזב את השלטון ב-2010 עם שיעורי תמיכה שהתקרבו ל-90%. אבל העשור שלאחר מכן היה אכזרי עבור הפוליטיקאי השמאלני ומפלגתו. מפלגת הפועלים הסתבכה בסדרה של סקנדלי שחיתות נרחבים והואשמה בהשלכת ברזיל למיתון קשה. יורשתו של לולה, דילמה רוסף, הודחה ב-2016 במה שתומכים רבים כינו "הפיכה" פוליטית. שנתיים לאחר מכן, לולה נכלא לאחר שהורשע באשמות שחיתות שבוטלו בשנה שעברה, מה שסלל את הדרך לניסיונו הסנסציוני לתבוע מחדש את הנשיאות.
לולה בילה 580 ימים מאחורי סורג ובריח, ובמהלך תקופה זו נבחר החייל לשעבר הימני הקיצוני בולסונארו, שהביא עמו עידן של הרס האמזונס ובידוד בינלאומי. אך הפוליטיקאי השמאלני הוותיק ניצל את תקופת מאסרו בחוכמה, ותכנן את מה שרק לפני שנים ספורות נראה כחזרה בלתי נתפסת לארמון הנשיאות בברזיליה.
חומר מעשיר לקריאה
- ״לולה של ברזיל: הסיפור עד כה״ (Lula of Brazil: The story so far). 2008, מאת Bourne, R. הוצאת Berkeley, CA: University of California Press.
- ״לולה של ברזיל: הפוליטיקאי הפופולרי ביותר על פני כדור הארץ״ (Brazil's Lula: The Most Popular Politician on Earth). 2011, מאת Ted Goertzel, בהוצאת Boca Raton, Florida: Brown Walker Press
- "ממשל לולה בברזיל: שמאל חדש או פופוליזם ישן?" ("Lula's Government in Brazil: A New Left or the Old Populism?"). מאת Fernando J. Cardim de Carvalho
