דיפלומט, הוגה דעות, היסטוריון, מדינאי. מה פירושו של דבר כאשר משהו מתואר כ"מקיאווליסטי"? קראו כדי ללמוד עוד על ההוגה האיטלקי הדגול.
ניקולו מקיאוולי בצעירותו
ניקולו מקיאוולי נולד בשנת 1469 ברפובליקת פירנצה. מקיאוולי חולק את מקום הולדתו עם הוגה דעות פוליטי מפורסם אחר — דנטה אליגיירי — אך הוא נולד כ-200 שנה לאחר המשורר האגדי.
בעקבות המוות השחור, פירנצה הפכה למרכז הבנקאות המודרנית, שהתפתחה לאחר המגפה. תחייתה של העיר הובילה בסופו של דבר לרנסאנס האירופי כולו. איטליה של תקופתו של מקיאוולי הייתה מפוררת. מספר ערי-מדינה פזורות ברחבי חצי האי האיטלקי תפקדו כישויות פוליטיות עצמאיות: סחרו, לחמו והתעמתו זו בזו. הוותיקן ברומא, שבראשו עמד האפיפיור הקתולי, היה אחת מערי-המדינה הללו ולא היה זר לפוליטיקה ולמלחמות ברחבי היבשת.
בצפון, צרפת, ספרד והאימפריה הרומית הקדושה התחרו כולן על ההשפעה העליונה באירופה. אווירת המלחמה והאלימות יצרה תרבות של שכירי חרב חסרי נאמנות, עולם של מאבקי כוח משתנים ומשטרים קצרי מועד.
מקיאוולי התעניין מאוד בדינמיקות הכוח הללו ופנה לקריירה פוליטית. תפקידו הפוליטי הראשון היה בשירות הרפובליקה של פירנצה, אשר גירשה לאחרונה את משפחת מדיצ'י. הוא התחיל כמזכיר זוטר לענייני תיעוד ממשלתי רשמי, ובסופו של דבר התקדם לתפקיד במחלקת יחסי החוץ של העיר.
מקיאוולי כדיפלומט
בתחום הדיפלומטי, יש צורך בתחכום, כריזמה ואופי מחושב. כל אלו יהפכו למעלות מקיאווליסטיות ביצירתו הפוליטית ״הנסיך״. מקיאוולי יצא למספר שליחויות דיפלומטיות בשם הרפובליקה של פירנצה; המרשימה שבהן הייתה אל הוותיקן.
בעת שליחותו בחצר האפיפיור אלכסנדר השישי — שנולד בשם רודריגו בורג'ה לבית האצולה הספרדי בורג'ה—מקיאוולי פגש את בנו של האפיפיור, צ'זארה בורג'ה.
משפחת בורג'ה הייתה משפחה ספרדית אצילה שהעמידה שני אפיפיורים והייתה ידועה לשמצה בשל המוניטין שלה בנוגע לשחיתות, בגידה, שוחד, רצח וגילוי עריות.
ניקולו מקיאוולי היה עד ממקור ראשון לתככים ולפוליטיקה האכזרית של צ'זארה בורג'ה ואביו. באותה תקופה, הוותיקן נלחם באלימות כדי להשתלט על שטחים נרחבים במרכז איטליה, וכפה עליהם להיכנע להשפעת רומא.
ביצירתו ״הנסיך״, מקיאוולי משבח באופן עקבי את בנו של האפיפיור כאחת הדוגמאות המובהקות לשליט אידיאלי. הוא מתאר אותו כחסר רחמים, קר רוח, מחושב, ופועל תמיד תחת מסווה של נדיבות כלפי העם.
עם זאת, מסתוריותו ויופיו של ספרו של מקיאוולי טמונים באי-הוודאות—האם מדובר בהערצה אמיתית, או שמא בביקורת רטורית סאטירית על השחיתות בפוליטיקה?
הפוליטיקה בפירנצה
ניקולו מקיאוולי אכן יישם את הרעיונות שהטיף להם במהלך הקריירה הפוליטית שלו. אחת התכונות המרכזיות במחשבה המקיאווליסטית היא החובה והאהבה למולדת—או ״Patria״ במונח המקיאווליסטי, שממנו נגזרו המילים "פטריוט" ו"פטריוטי" באנגלית.
מתוך רומנטיקה מקיאווליסטית למולדת, אדולף היטלר הצית את להבות הלאומיות באמצעות השימוש הרטורי ב"Vaterland" (מולדת) כאשר דיבר על גרמניה.
עבור מקיאוולי, אהבתו של אדם למולדתו היא מרכזית בזהותו הפוליטית. עיקרון זה גרם לו לתעב את רעיון הלוחמים שכירי החרב, הנאמנים למי שמשלם להם יותר.
במהלך כהונתו, מקיאוולי הצליח להפחית את תלותה של פירנצה בכוחות שכירי חרב ולהקים מיליציה מקומית. מבחינה תאורטית, כוח לוחם קבוע המורכב מגברים החיים במולדתם — ולכן מחויבים רגשית למטרת המלחמה — לא יכול היה להיות יותר מקיאווליסטי מכך.
בפיתוח דעותיו ותיאוריותיו הפוליטיות, מקיאוולי פנה להיסטוריה. הוא רומנטיזציה את הרומאים וטען כי כל טעות פוליטית בזמנו יכלה להימנע על ידי לימוד לקחי העבר.
בשנת 1512, הרפובליקה של פירנצה נפלה. משפחת מדיצ'י, אחת המשפחות האיטלקיות האצילות והחזקות ביותר, תפסה את מקומה. מקיאוולי סולק ממשרתו, עונה והוגלה מהמולדת האהובה עליו. בגלות זו חיבר את כתביו הגדולים.
הנסיך
בגלותו כתב ניקולו מקיאוולי את אחד הכתבים הפוליטיים החשובים בהיסטוריה — ״הנסיך״. הספר כתוב כמכתב למשפחת מדיצ'י, ונראה כהדרכה לשליט אידיאלי בנוגע לניהול מדינה.
אך מדוע כתב מקיאוולי מכתב למשפחה שהגלתה אותו? ייתכן שניסה לשאת חן בעיני משפחת מדיצ'י בדברי שבח ועצות המבוססות על דמותו של צ'זארה בורג'ה. אולי ניסה להשיב לעצמו את הקריירה הפוליטית שאיבד.
אחד הנושאים המרכזיים ביצירה הוא השימוש הפוליטי ברטוריקה. מקיאוולי טוען כי בפוליטיקה, אנשים מבצעים פעולות גלויות כדי להשיג מטרות נסתרות — המטרה מקדשת את האמצעים.
הטבע הקר, המחושב, האכזרי והסמוי של הפוליטיקה נועד תמיד להשגת תוצאות גדולות יותר.
מורשתו של ניקולו מקיאוולי
המונח "מקיאווליזם" הפך למזוהה עם האסכולה הריאליסטית במחשבה הפוליטית. סיום טוב מצדיק אמצעים לא מוסריים, בלי קשר לאכזריותם או להונאתם.
מקיאוולי היה הוגה דעות פרגמטי שהשתייך לאסכולה האמפירית בפילוסופיה; הוא פנה אל ההיסטוריה הקשה כדי להוכיח את רעיונותיו ולעצב את תפיסותיו.
המציאותיות הישירה שבה תיאר את אומנות השלטון ממשיכה לעורר הערצה עד היום. ניקולו מקיאוולי מת בשנת 1527 בגיל 58, אך תורתו הפוליטית מוסיפה להשפיע על הפוליטיקה המודרנית ללא הרף.
