הוא שלט ביד ברזל והותיר מורשת של הפרות זכויות אדם חמורות הרודפות את הזיכרון הקולקטיבי של אומתו עד עצם היום הזה • משטרו התאפיין בדיכוי שיטתי, אכזריות והתעללות נרחבת בתושבי גינאה המשוונית.
שנת 1979. בלב הג'ונגלים של אפריקה. על האדמה יושב זקן שזולל משהו בתיאבון רב. קשה להאמין שזמן קצר קודם לכן הוא הטיל אימה על מדינה שלמה. פרנסיסקו מסיאס נגוומה נדונג, דיקטטור אכזר שהשמיד עשרות אלפי אנשים, לעס שטרות כסף מתקציב גינאה המשוונית.
פְרַנְסִיסְקוֹ מָסִיאַס נְגְוֶומָה, המכונה לעתים קרובות פשוט מסיאס, היה פוליטיקאי מגינאה המשוונית. הוא החזיק בתפקיד נשיא המדינה מאז קבלת העצמאות ב-1968 ועד להדחתו ב-1979 וזכור לרבים כאחד הדיקטטורים האכזריים ביותר בהיסטוריה. הוא שימש כנשיאה הראשון של גינאה המשוונית ונודע בהתנהגות ביזארית שגבלה בשגעון. כך, אחד ההיבטים הידועים לשמצה ביותר בשלטונו של מסיאס נגוומה היה הדיכוי האכזרי של התנגדות פוליטית. מפלגות האופוזיציה הוצאו מחוץ לחוק וכל ביקורת שנתפסה ככזו כלפי הממשלה נענתה במהירות בענישה קשה. יריבים פוליטיים היו נתונים למעצרים שרירותיים, עינויים והוצאות להורג ללא משפט. רבים נכלאו ללא הליך משפטי, ולעתים קרובות נמקו בתנאים מחרידים בבתי כלא צפופים.
חופש הדיבור והביטוי לא היה קיים תחת הדיקטטורה של מסיאס נגוומה. העיתונות הייתה תחת פיקוח הדוק, ועיתונאים עמדו בפני השלכות חמורות בגין דיווח על שחיתות שלטונית או הפרת זכויות אדם. קולות מתנגדים הושתקו באמצעות הפחדה, צנזורה ומוות.
משטרו של מסיאס נגוומה פגע גם בקבוצה האתנית בּוּבּי (Bubi), שאותה ראה כאיום על אחיזתו בשלטון. מעשי טבח, העברות כפויות ומדיניות מפלה הופעלו כדי לדכא קהילות ולשמר את הדומיננטיות של הקבוצה האתנית שלו עצמו, הפאנג (Fang).
מבריזן חסר כישרון
בילדותו, הלך פרנסיסקו מסיאס נגוומה לבית הספר בחוסר רצון מופגן, וכבר בכיתה א' הבריז משיעורים. כתוצאה מכך, הוא למד לקרוא רק בהברות, ולכתוב לא ידע כלל עד סוף חייו. עם זאת, האנאלפביתיות לא הפריעה לו לבנות קריירה מסחררת. חוסר הידע פוצה בנאמנות לשלטונות הקולוניאליים הספרדיים. הוא הצהיר בכל מקום שמשטר הקולוניאליזם במדינה האפריקאית הוא היחיד שנכון. בתמורה למסירות זו, באו הספרדים לקראת הבחור והרשו לו לעבור את מבחן הקבלה למשרת עובד מדינה בניסיון הרביעי. כמובן לא בלי רמזים וסיוע מצד הפקידים הספרדים.
כבן לבני שבט הפאנג, מילא מאסיאס נגואמה תפקידים רשמיים רבים תחת השלטון הקולוניאלי הספרדי בגינאה המשוונית. בגיל 36 הפך מסיאס נגוומה לראש עיריית הולדתו. שמונה שנים לאחר מכן, כאשר גינאה המשוונית הפסיקה לשמש מושבה ספרדית, הוא התיישב בכיסא הנשיא. בתחילה, הספרדים היו בטוחים שבראש המדינה עומדת בובת חוטים שיוכלו לתמרן ולכן לא דאגו לעתידם. הם אפילו לא תיארו לעצמם עד כמה הם טעו.
כבר בצו הראשון שלו כראש המדינה, הכריז על הפולשים הזרים כאויבי העם. החלו פשיטות על הספרדים. היו יכולים לגרור אותם לרחוב באמצע הלילה, במקרה הטוב רק להכות אותם, ובמקרה הרע להוציאם להורג ללא משפט. מתוך פחד, הספרדים ברחו מהמדינה, תוך שהם נוטשים מאחוריהם בתים מפוארים ומטעים עשירים.
עם אלו שניסו לעזור לספרדים באו חשבון באכזריות מיוחדת. שרים נעלמו בן לילה. לזמן מה תפסו קרובי משפחתו הרבים של הנשיא את המשרות, אך גם הם הוצאו להורג על העבירה הקלה ביותר או סתם על מבט עקום. בסופו של דבר, נגוומה עצמו אייש את כל תפקידי השרים. ב-1973 קבעה החוקה החדשה שהוא יישב בכיסא הנשיא לכל ימי חייו. היה לו חשוב לרכז בידיו את מלוא העוצמה, כדי להעביר את ימיו בהגשמת גחמותיו ושגעונותיו.
הוא פיזר כסף שנלקח מקופת האוצר. עמד בראש הבנק היחיד שהיה קיים במדינה, ולאחר מכן, משהחליט כי בביתו תקציב המדינה יהיה מוגן יותר, העביר את השטרות למעונו. מחצית מהכסף הוא שמר מתחת למיטתו, ואת המחצית השנייה, מחשש לגנבים, קבר בסבך במבוק. מהלך זה נחל כישלון חרוץ כי רוב הכסף התפורר והפך לאבק.
את מחירי המוצרים והסחורות המציא בעצמו. מחיר הלחם נקבע לפי מצב הרוח שבו התעורר באותו בוקר. ביום אחד זה יכול היה לעלות מטבעות בודדים, וביום אחר המחיר זינק לממדים אסטרונומיים.
כדי למלא את קופת המדינה, דרש הנשיא כופר עבור דיפלומטים זרים ותיירים שנלקחו כבני ערובה.
אולי יעניין אותך
בתחילת שלטונו, הוא ביסס את כוחו על ידי הקמת פולחן אישיות קיצוני ומדינה חד-מפלגתית בשליטת מפלגת הפועלים הלאומית המאוחדת (PUNT) והכריז על עצמו כנשיא לכל החיים בשנת 1972.
נשיאותו התאפיינה בניסיונות אפריקניזציה ורדיפה קשה של קבוצות אתניות שאינן בני שבט הפאנג. במדיניות החוץ, הוא פנה במהירות נגד ספרד וכרת ברית עם הגוש המזרחי וקיבל תמיכה מברית המועצות, קובה וצפון קוריאה, ובמידה פחותה, מצרפת ובעלות בריתה המקומיות כמו נשיא קמרון אחמדו אחידג'ו ונשיא גבון עומר בונגו, אם כי היחסים עם קמרון וגבון קרסו עד 1976. עקב הפרות זכויות אדם קשות וניהול כלכלי כושל של הדיקטטורה שלו, עשרות אלפי אנשים נמלטו מהמדינה כדי להימנע מרדיפה. דבר זה הוביל לכך שגינאה המשוונית זכתה לכינוי הבינלאומי "דכאו של אפריקה". שלטונו הוביל גם לבריחת מוחות משמעותית, שכן אינטלקטואלים ומעמדות משכילים היו מטרות ספציפיות לרדיפות של הממשל.
שגעון של נשיא
הפרנויה וההתנהגות הבלתי צפויה של הנשיא הובילו לפחד נרחב ולחוסר אמון בקרב האוכלוסייה. "רשימות מסיאס" הידועות לשמצה שלו זיהו אנשים שנחשבו לא נאמנים למשטר והובילו לרדיפתם המהירה. איש לא היה בטוח מפני זעמו, שכן אפילו מקורבים ובני משפחה עמדו בפני סכנת רדיפה אם נחשדו בחוסר נאמנות.
הניהול הכלכלי הכושל והשחיתות שאפיינו את שלטונו של מסיאס נגוומה החריפו את סבלם של תושבי גינאה המשוונית. למרות עושר הנפט העצום של המדינה, רוב האוכלוסייה חיה בעוני מחפיר, כשמצרכים בסיסיים כמו מזון, מים נקיים ושירותי בריאות לא היו נגישים לרבים.
מערכת יחסים מורכבת התפתחה בין הנשיא לדת. לאחר שאסר על הנצרות במדינה, הוא למעשה הכריז על עצמו כאל. בכנסיות, במקום איקונות וצלבים, הופיעו דיוקנאות שלו. כמרים חויבו להכריז בדרשותיהם "אלוהים ברא את גינאה המשוונית בזכות מסיאס", משפט שהפך לימים ל"אין אל מלבד מסיאס".
טרור ודיכוי שטפו את המדינה. הדיקטטור נהג באכזריות כלפי בני הזוג החדשים של נשותיו ופילגשיו לשעבר. נגוומה סבר שהנשים שלו חייבות לשמור לו אמונים עד סוף חייהן. הוא רדף במיוחד את האינטליגנציה המקומית. בתי ספר נסגרו, וקיומם של מוסדות אקדמיים ובתי ספר מקצועיים נאסר לחלוטין.
תחת איום של עונש מוות נאסר לבטא את המילה "אינטלקטואל", וכן להופיע בציבור עם משקפיים, נגוומה סבר שרק אנשים חכמים מרכיבים אותם, והדבר הרתיח אותו. "אמנם אני עצמי מגיע מהעם, אבל אינני טיפש. והם מרכיבים משקפיים כדי ללעוג לאנשים העמלים", נהג לומר.
לקנח בשטר
הסובבים אותו החלו להבחין שהשליט אינו לגמרי שפוי בדעתו. עם זאת, הם לא יכלו לרפא אותו כי במדינה כמעט ולא נותרו רופאים: חלקם נרצחו, ואחרים ברחו מהמדינה. מצבו הנפשי של הנשיא הידרדר מיום ליום. הוא ישב במשך שבועות בחדרו, מבלי לתקשר עם איש ממקורביו. בערבים, התחיל לשוחח עם השרים והפקידים שהוא עצמו רצח.
בשנת 1979, אחיינו של הנשיא, תיאודורו אוביאנג נגוומה מבאסוגו, שעמד אז בראש המשמר הלאומי, החליט לבצע הפיכה: אנשי הצבא פרצו לביתו של המנהיג והשומרים לא נקפו אצבע כדי להציל את המנהיג שלהם. אבל איכשהו הוא הצליח לחמוק, כשהוא לוקח עמו מספר מזוודות עמוסות בכסף מתקציב המדינה.
במשך שבועיים סרק הצבא את הג'ונגלים בחיפושים אחר ראש המדינה לשעבר. כשתפסו אותו, הוא בדיוק לעס את השטרות האחרונים. הנמלט נעצר ונשלח למשפט, במהלכו הואשם ב-80 אלף מקרי רצח, וב-500 מתוכם הוא נמצא אשם.
המועצה הצבאית העליונה פתחה את המשפט נגדו ב-18 באוגוסט 1979 והחלה לראיין עדים ולאסוף ראיות נגד ממשלת נגוומה. לאחר מכן, המועצה כינסה בית דין צבאי ב-24 בספטמבר כדי לשפוט את הרודן ועשרה חברי ממשלתו. האישומים נגד עשרת הנאשמים כללו רצח עם, רצח המוני, מעילה בכספי ציבור, הפרות זכויות אדם ובגידה. מלבד הנשיא המודח, הנאשמים תוארו כשחקני שוליים שלא החזיקו בתפקידים חשובים תחת המשטר הישן. נוכחותם נועדה לגרום למשפט להיראות לגיטימי יותר. נגוומה נראה רגוע באופן כללי וחסר פחד במהלך המשפט. תובע המדינה ביקש שמסיאס נגואמה יקבל עונש מוות, חמישה אחרים יקבלו עונשי מאסר של 30 שנה, שלושה אחרים יקבלו שנת מאסר ושניים יידונו לתקופת מאסר. סנגורו של הרודן טען מנגד שהנאשמים האחרים היו אחראים לפשעים ספציפיים, וביקש זיכוי. נגוומה עצמו מסר הצהרה לבית המשפט ובו תיאר את מה שראה כמעשים טובים נרחבים שביצע למען המדינה.
בצהרי 29 בספטמבר 1979, גזר בית הדין את פסק דינו, שהיה חמור יותר ממה שהתביעה ביקשה. נגוומה ושישה נאשמים משותפים נידונו למוות, ולהחרמת רכושם; הנשיא המודח נידון למוות בירייה "101 פעמים". שני נאשמים נידונו לארבע עשרה שנות מאסר כל אחד ושניים נוספים לארבע שנים כל אחד. בהיעדר בית משפט גבוה יותר לדון בערעורים, החלטת בית הדין הצבאי המיוחד הייתה סופית. עם זאת, התעוררה בעיה אחת, שכן מסיאס נגוומה נשבע, על פי הדיווחים, שרוחו תחזור ותנקום באלה שגינו אותו ואף אחד מהחיילים אינו רוצה להוציא את השליט לשעבר להורג. רווחה האמונה שכיוון שנגוומה הוא בנו של מרפא יערות, הוא מגיע משושלת עתיקה של מכשפים. כשראה שפוחדים ממנו, החל הנשיא לשעבר להפחיד את השומרים עוד יותר, כשהוא מבטיח "לקום מהקבר, לבוא ולאכול את הכבד שלהם". אחיינו לא האמין בקסם שחור ושכר שכירי חרב מרוקאים, והם אלו שהעמידו את הדיקטטור לשעבר מול קיר. נגוומה בן ה־55 וששת הנאשמים האחרים שנידונו למוות הוצאו להורג על ידי כיתת יורים שכירה בכלא בלק ביץ', בשעה 18:00 באותו היום. הוא ספג 40 כדורים, ומעולם לא קם לתחייה.
על פי מקורות שונים, בין 20,000 ל-80,000 מתוך כ-200,000 עד 300,000 איש שחיו במדינה נהרגו תחת משטרו, בעוד עשרות אלפים נוספים נמלטו מהמדינה. הוא הושווה לפול פוט בשל אופיו האלים, הבלתי צפוי והאנטי-אינטלקטואלי של ממשלתו. הדיקטטורה האכזרית שלו הותירה צלקת עמוקה בנפש הקולקטיבית של גינאה המשוונית, ומשמשת תזכורת נוקבת לזוועות שיכולות להיגרם כתוצאה מכוח בלתי מרוסן ועריצות.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
