דרך ההתנגדות הבלתי-אלימה של מהאטמה גנדי סייעה לסיום השלטון הבריטי בהודו והשפיעה על תנועות מודרניות של אי-ציות אזרחי ברחבי העולם. אז מי היה אותו גנדי?
מהאטמה גנדי היה עורך דין ופעיל שגישתו הבלתי-אלימה לשינוי פוליטי סייעה להודו לזכות בעצמאות לאחר כמעט מאה שלטון קולוניאלי בריטי.
גנדי, המכונה לעתים קרובות "אבי האומה ההודית" ו"נפש גדולה בלבוש קבצן", היה אדם שברירי עם כוח רצון מברזל, שסיפק תוכנית לתנועות חברתיות עתידיות ברחבי העולם. הוא נותר אחת הדמויות הנערצות ביותר בהיסטוריה המודרנית.
חייו המוקדמים
מוהנדס קרמצ'נד גנדי נולד בגוג'ראט, הודו, ב-2 באוקטובר 1869 והיה חלק ממשפחה אליטיסטית. לאחר תקופה של מרד נעורים, הוא עזב את הודו כדי ללמוד משפטים בלונדון. לפני נסיעתו, הוא הבטיח לאמו שיִמנע מיחסי מין, בשר ואלכוהול בניסיון לאמץ מחדש מוסר הינדי מחמיר.
ב-1893, בגיל 24, עבר עורך הדין הצעיר למושבה הבריטית נטאל שבדרום אפריקה כדי לעסוק בעריכת דין. נטאל הייתה ביתם של אלפי הודים שעבודתם סייעה לבנות את עושרה. אך המושבה טיפחה אפליה רשמית ובלתי-רשמית נגד אנשים ממוצא הודי. גנדי נדהם כשגורש מקרונות רכבת, הותקף על שימוש במדרכות ציבוריות והופרד מנוסעים אירופאים בכרכרה ציבורית. ב-1894, נטאל שללה מכל ההודים את זכות הבחירה. גנדי החליט לארגן התנגדות הודית, נלחם בחקיקה אנטי-הודית בבתי המשפט והוביל הפגנות גדולות נגד השלטון הקולוניאלי.
במהלך תקופה זו, הוא פיתח דמות ציבורית ופילוסופיה של אי-שיתוף פעולה בלתי-אלים הממוקד באמת, אותה כינה סאטיאגרהא (Satyagraha).
אקטיביזם חברתי ופוליטי
לאחר שנותיו בדרום אפריקה, גנדי הביא את הסאטיאגרהא להודו ב־1915 ובמהרה נבחר למפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.
הוא החל לדחוף לעצמאות מהממלכה המאוחדת, וארגן התנגדות לחוק משנת 1919 המכונה "חוק רולאט" (Rowlatt Act), שהעניק לרשויות הבריטיות יד חופשית לכלוא מהפכנים חשודים ללא משפט. הממשלה הבריטית הגיבה באכזריות להתנגדות וירתה למוות ב-400 מפגינים בלתי-חמושים ובלתי-אלימים בטבח אמריטסר.
כעת דחף גנדי ביתר שאת לשלטון עצמי, ועודד חרמות על סחורות בריטיות וארגן הפגנות המוניות. ב-1930, הוא החל במסע סאטיאגרהא רחב-היקף נגד חוק בריטי משנת 1882 שאילץ הודים לרכוש מלח בריטי במקום לייצר אותו מקומית. גנדי ארגן את "צעדת המלח", צעדת מחאה באורך 388 ק"מ לחוף המערבי של גוג'ראט, שם הוא ותלמידיו אספו מלח מחופי הים הערבי. בתגובה, בריטניה כלאה למעלה מ-60,000 מפגינים שקטים בהם גנדי עצמו ובכך יצרה, שלא בכוונה, תמיכה גדולה עוד יותר בשלטון עצמי להודו.
עד אז, גנדי הפך לאייקון לאומי וכונה בפי כל מהאטמה, סנסקריט ל"נפש גדולה" או "קדוש". לאחר שנכלא לשנה בשל צעדת המלח, הוא הפך למשפיע יותר מאי פעם. הוא מחה נגד אפליה כלפי "הטמאים" (Untouchables), הקאסטה הנמוכה ביותר בהודו וניהל משא ומתן כושל למען שלטון עצמי הודי.
ללא הרתעה, הוא החל בתנועת "עזבו את הודו" (Quit India), קמפיין שנועד לגרום לבריטניה לסגת מרצונה מהודו במהלך מלחמת העולם השנייה. בריטניה סירבה ועצרה אותו שוב. הפגנות ענק נערכו ולמרות מעצרם של 100,000 תומכי שלטון עצמי על ידי הרשויות הבריטיות, הכף נטתה לבסוף לטובת עצמאות הודו.
גנדי השברירי שוחרר מהכלא בשנת 1944, ובריטניה החלה סוף סוף לתכנן את נסיגתה מתת-היבשת ההודית. זו הייתה מציאות מרירה-מתוקה עבור גנדי, שהתנגד לחלוקת הודו ופקיסטן וניסה להשקיט את האיבה ההינדית-מוסלמית ואת המהומות הקטלניות ב־1947.
ביקורת רבה עלתה נגדו על שטען כי על היהודים להתנגד בדרך לא אלימה לשלטון הנאצי בגרמניה וטען כי הידברות עם היטלר תסייע למצב היהודים באירופה. גנדי היה אנטי-ציוני והתנגד לדרכי ההתנגדות האלימים שבהם נקטו הלח״י והאצ״ל והאשים את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים. הוא תמך במאבקם של הערבים למרות שהיתה התנגדות אלימה וטען כי ליהודים אין זכות על ארץ ישראל.
מותו ומורשתו
הודו זכתה סוף סוף בעצמאותה באוגוסט 1947. אך גנדי ראה זאת רק למשך מספר חודשים; לאומן הינדי התנקש בחייו של גנדי ב־1948, בעקבות יחסו האוהד כלפי המוסלמים בפקיסטן והסכמתו לאפשרות שהודו תשלם לפקיסטן פיצויים. בשעה 17:17 ב-30 בינואר 1948, גנדי היה עם אחייניותיו בגינת בית בירלה, בדרכו לנאום בפני תפילה, כאשר נתוראם גודסה, לאומן הינדי, ירה שלושה כדורים לחזהו של גנדי מאקדח מטווח קצר. על פי כמה דיווחים, גנדי מת במקום. בדיווחים אחרים, כמו זה שהוכן על ידי עיתונאי עד ראייה, הוא נישא לבית בירלה, לחדר שינה. שם, הוא מת כ-30 דקות לאחר מכן, כאשר בן משפחה קרא פסוקים מכתבי קודש הינדים. למעלה מ-1.5 מיליון בני אדם צעדו במסע הלוויה שלו.
גנדי, הנזיר חסר החת, שינה את פני אי-הציות האזרחי ודרך המחאה ברחבי העולם. מרטין לותר קינג הבן שאב השראה מהטקטיקות שלו במהלך התנועה לזכויות האזרח והדלאי לאמה הושפע מתורתו של גנדי, שעודנה נערצת על ידי אלה המבקשים לעורר שינוי מבלי לנקוט באלימות.
אך למרות שמורשתו מהדהדת, יש שתוהים האם גנדי ראוי להערצה. בקרב חלק מההינדים ההודים, הוא נותר שנוי במחלוקת בשל חיבוקו את המוסלמים. אחרים מטילים ספק בשאלה האם עשה מספיק כדי לאתגר את שיטת הקאסטות ההודית. הוא ספג ביקורת גם על תמיכתו בהפרדה גזעית בין דרום אפריקאים שחורים ולבנים ועל אמירותיו המזלזלות כלפי שחורים. ולמרות שתמך בזכויות נשים במובנים מסוימים, הוא גם התנגד למניעת הריון וערך לעצמו "מבחני נזירות" על ידי הזמנת נשים צעירות לישון עמו במיטה בעירום.
מוהנדס גנדי האדם היה מורכב ופגום. עם זאת, מהאטמה גנדי, הדמות הציבורית, הותיר חותם בל יימחה על ההיסטוריה של הודו ועל אופן יישום מחאות וצעדי אי-ציות אזרחיים ברחבי העולם.
חומר מעשיר לקריאה
גנדי כתב רבות בחייו וכדמות חשובה בהיסטוריה של הודו נכתב עליו רבות, לא רק בהודו עצמה אלא גם מחוצה לה.
גנדי עצמו כתב את ״אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת״ שתורגמה לעברית ב-2005. הוא גם כתב על חוויותיו בדרום אפריקה שפרסמו בספר ״בטיאגרהה בדרום אפריקה״ ותורגם מאנגלית על ידי מתן קמינר ב-2014.
נכדו של מהטמה, ארון, כתב על סבו בספר ״מתנת הכעס: ועוד שיעורים שלמדתי מסבי, מהטמה גנדי״, שתורגם לעברית ב-2018.
יוחנן גרינשפון כתב את על כוח ואי-אלימות – חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי, שיצא לאור בהוצאת משרד הביטחון.
ספרים נוספים כוללים את ספרה של תמר ורטה-זהבי, ״סיפור חייו של מהטמה (מוהנדס) גנדי״, בהוצאת עם עובד (2010).
ספר נוסף הוא ספרה של איסבל סנצ'ז וגארה, ״מהטמה גנדי״ (קטנים-גדולים), שיצא לאור ב-2020, בתרגומה של אבירמה גולן.
אחד הספרים המומלצים באנגלית בנושא הוא הספר Great Soul: Mahatma Gandhi and His Struggle With India מאת ג׳וזף לליוולד Joseph Lelyveld) שיצא לאור ב־2011.
חומר מעשיר לצפייה
אחת ההפקות הידועות על חייו של גנדי הוא הסרט ״גנדי״, משנת 1982, בכיכובו של השחקן הבריטי ממוצא הודי, בן קינגסלי. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.
