טראמפ קיווה לכך, אך ועדת נובל הנורבגית העניקה בסופו של דבר את פרס השלום למריה קורינה מצ'אדו.
ועדת נובל הנורבגית החליטה להעניק את פרס נובל לשלום לשנת 2025 למריה קורינה מצ'אדו על עבודתה הבלתי נלאית לקידום זכויותיו הדמוקרטיות של העם הוונצואלי ועל מאבקה להשיג מעבר צודק ושליו מדיקטטורה לדמוקרטיה. היא נחשבת לדמות בולטת באופוזיציה של ונצואלה. ועדת הפרס ציינה כי מצ'אדו היא אחת הדמויות האזרחיות האמיצות ביותר בדרום אמריקה בשנים האחרונות. היא הובילה את המאבק לדמוקרטיה בוונצואלה, תוך שהיא מתמודדת עם איומים, מעצרים, וניסיון לרצח. למרות זאת, היא בחרה להישאר במדינה ולהיאבק למען עתיד טוב יותר. אלא שבניגוד לאלכסיי נבלני, שגם אישתו הייתה מועמדת לפרס, היא לא מתה…
למעשה, הסיבה היחידה שטראמפ לא זכה היא כי ההחלטה נפלה כבר בתחילת ינואר 2025, לפני השבעתו של טראמפ עצמו לנשיאות, כך שאם הוא יקבל פרס נובל לשלום זה יקרה רק באוקטובר 2026…
קווים לדמותה
מריה קורינה מצ'אדו, נולדה ב-7 באוקטובר 1967 בקראקס, ונצואלה. היא היתה האישה שעוררה את התקווה בוונצואלנים שרוצים שינוי. מריה קורינה מצ'אדו פריסקה היא הבכורה מבין ארבע אחיות ויש לה שלושה ילדים. אביה היה יזם מתכת שחברותיו הולאמו על ידי הוגו צ'אבס, קודמו של מדורו. אמה היא פסיכולוגית ושחקנית טניס ידועה. מריה קורינה, מהנדסת תעשייה עם התמחות בכלכלה, עבדה במספר חברות תעשייתיות עד שהצטרפה לארגונים הנלחמים בעוני ובמעקב אחר בחירות. משם, היא התקרבה למפלגה הרפובליקנית בארצות הברית, שם התגוררה ועימה היא מקיימת קשרים פוליטיים. בשנת 2010 היא הצטרפה לאסיפה הלאומית של ונצואלה כחברה עצמאית בעלת עמדה אנטי-קומוניסטית, ובשנת 2012 הפסידה בבחירות המקדימות של האופוזיציה להנריקה קפרילס.
לאורך הקריירה, ולמרות עמדותיה המשתנות, נושא ההצבעה בבחירות היה אחד הדאגות הגדולות ביותר שלה. כיוון שנפסלה מהתמודדות, מצ'אדו עסקה בפוליטיקה חוץ מערכתית בעשר השנים האחרונות, קידמה את הדחתו של מדורו בשנת 2014 לצד לאופולדו לופז והסיתה למחאות בשנת 2017 ו-2019. כמנהיגת מפלגת "ונטה ונצואלה", היא הייתה הראשונה שכינתה את הממשלה "דיקטטורה", דחתה כל ניסיונות למשא ומתן עם מדורו, הגנה על השימוש בכוח להדחת מדורו והתנגדה לשתף פעולה עם מפלגות האופוזיציה העיקריות, בטענה שהן "משתפות פעולה" עם המשטר.
במהלך 2024, מריה קורינה מצ'אדו נסעה פעמיים מקצה אחד של ונצואלה לקצה השני, למרות שנחסמו כבישים, בוטלו טיסות ודם בעלי חיים נשפך על מכוניתה. בסיורה ברחובות הומים, עשרות אנשים נתנו לה מחרוזות תפילה, אותן היא שומרת, מסומנות בשם, במקום ובתאריך ותלויות סביב צווארה. בעצרות גדולות יותר, ניתן לראות עד עשר מחרוזות תפילה על חזה. "עם כל אחת מהן, אני יכולה לזכור למה אני עושה את מה שאני עושה וכמה תפילות מעודדות אותנו להמשיך להילחם", אמרה מנהיגת האופוזיציה, שהוצא נגדה צו מעצר לאחר הבחירות ב-28 ביולי 2024, בהן הוכרז ניקולס מדורו כמנצח.
זה, יחד עם התעקשותה להישאר במדינה למרות איומי מעצר וסביר להניח שפנייה למסורת עיבוד המתכת של משפחתה, זיכו אותה בכינוי "אשת הברזל". ככל שהמנהיגות של קפרילס, לופז וחואן גואידו נשחקה, היא התגלתה כמועמדת הברורה ביותר להתעמת עם מדורו. מצ'אדו, מעמדה מנוגדת אידיאולוגית וכאישה, מציעה דרך חדשה להתחבר עם העם באמצעות התרבות הפוליטית שמאפיינת את ונצאולה ומשיכתה למנהיגים מסוגה.
היא הפכה למנהיגה איתנה המחויבת לערכי הדמוקרטיה והייתה שותפה להקמת קרן ATENEA, מרכז לטיפול ושיקום של ילדים יתומים ונוער נטוש. בשנת 2002, היא הייתה שותפה להקמת SUMATE, הארגון הלא ממשלתי המוביל המפקח על שקיפות בחירות ומקדיש את עצמו לקידום והגנה על זכויותיהם הפוליטיות של האזרחים. בשנת 2005, היא התקבלה לחדר הסגלגל על ידי הנשיא דאז ג'ורג' וו. בוש. היא גם קיבלה את פרס ההישג הראוי לשבח מקרן באלנג'ר בצפון קרוליינה וחברה בסניף הוונצואלי של פורום הנשים הבינלאומי, ברשת המנהיגים הצעירים הגלובליים ובקבוצת ASHOKA של יזמים חברתיים.
היא השתתפה כמועמדת עצמאית בבחירות המקדימות, שנערכו ב-12 בפברואר 2012. באותה שנה ייסדה את מפלגת Vente Venezuela, בעל מצע מרכז-ליברלי, שם היא משמשת כרכזת לאומית. במרץ 2014, מנהיגת האופוזיציה הודחה מתפקידה כחברת בית הנבחרים באסיפה הלאומית בגין "בגידה" לכאורה, כאשר הופיעה בפני ארגון המדינות האמריקאיות (OAS) כדי לדבר בשם העם הוונצואלי. באותה שנה, בית הדין ה-16 לפיקוח על אזור המטרופולין של קראקס הוציא איסור נסיעה נגדה, אשר הייתה תחת חקירה בגין המחאות בקראקס ובגין מזימה לכאורה לבצע הפיכה. באוקטובר 2014, היא זכתה לכבוד מהקרן הבינלאומית למערכות בחירות (IFES) על מאבקה למען דמוקרטיה בוונצואלה. היא קיבלה גם את פרס צ'ארלס ט. מאנאט לשנת 2014.
בשנת 2015, נאסר על מריה קורינה לכהן בתפקיד ציבורי למשך 12 חודשים. צעד זה בוטל מאז. כמו כן, בפברואר של אותה שנה, היא הובילה את הצגת הסכם המעבר הלאומי, לצד אנטוניו לדזמה ולאופולדו לופז, שבאמצעותו הם הציעו תוכנית המבוססת על שלוש סדרי יום: פוליטי-מוסדי, חברתי וכלכלי. היא זכתה פרס החירות לשנת 2019, המוענק על ידי ארגון הליברלים הבינלאומי והיתה האישה הלטינית-אמריקאית הראשונה לקבל פרס זה.
יותר מכל, ימי המחאות בוונצואלה הראו כמה אנשים, גברים, נשים וילדים מכל המעמדות חיבקו אותה, נישקו אותה על הפנים והיד וקראו לה "אהובה" ו"מלכה". הם רואים בה בת, אם וסבתא ומתפללים לאל להצלחתה. הם אוהבים ומכבדים אותה על "החוזקה" שלה, על "האומץ העקבי" שלה. הזכייה בפרס נובל לשלום מחזקת את מעמדה של מצ'אדו בזירה הבינלאומית. היא הוזמנה להשתתף בפורומים בינלאומיים, קיבלה את פרס סאחרוב לשנת 2024, והייתה בין 100 הנשים המשפיעות של BBC לשנת 2018.
ולא בכדי. מריה בלטה עוד אז בימיו של הוגו צ׳אבס. ב-13 בינואר 2012, נשא הנשיא הוונצואלני הוגו צ'אבס את נאום הזיכרון והאחריות השנתי שלו בפני האסיפה הלאומית. בין השאלות, בלט קולה העז של חברת קונגרס מהאופוזיציה בת 44: "איך אפשר לדבר על כבוד המגזר הפרטי כשאתה מקדיש את עצמך להפקעה, שהיא גניבה?" שאלה מריה קורינה מצ'אדו וצ'אבס ענה, לאחר שתיקה ארוכה ולנוכח צעקות מצד מפלגת השלטון: "אני מציע לך לנצח בפריימריז, חברת הקונגרס, כי את מחוץ למירוץ להתווכח איתי." לאחר שתיקה נוספת, הוא סיכם: "עיטים לא צדים זבובים, גבירתי הנציגה."
שתים עשרה שנים לאחר מכן, מצ'אדו יכלה לומר שניצחה בפריימריז עם 95% מהקולות ובבחירות לנשיאות, כשהיא התמודדה לצד גונזלס אורוטיה עם 70% מהקולות, על פי הרישומים שהוצגו לעולם. הזבוב, אם כן, הפך לעיט: כעת היא גם כלת פרס נובל לשלום.
