תאמל״ק ליכולם מכירים את מארק טוויין כאבי הספרות האמריקאית המודרנית, אך האם ידעתם שהוא היה גם ממציא פטנטים, חבר קרוב של ניקולה טסלה, ואדם שחזה את מותו שלו באמצעות כוכבי השמיים? מאחורי השפם המפורסם והסרקזם המושחז הסתתר סמואל קלמנס: איש של ניגודים, ששנא כלבים, אהב חתולים, והצליח לשנות את פני השפה האנגלית למרות שנשר מבית הספר כבר בכיתה ו'. צללו איתנו אל מאחורי הקלעים של חייו של האיש שהפך את שמו לסימן עומק בנהר המיסיסיפי ולסמל תרבותי על-זמני.
מַארְק טְוֵוייְן, יוצרם של תום סויר והקלברי פין ומי שחתום על אינספור אמרות שפר סרקסטיות, אהב מעשי קונדס ומתיחות – לכן אין זה מפתיע שעוד בימי חייו נפוצו עליו מיתוסים רבים.
הסופר האמריקני המפורסם נולד ב-30 בנובמבר 1835 ושמו האמיתי של הסופר היה סַמוּאֵל לַנְגְהוֹרְן קְלֶמֶנְס. הוא הגה את שם העט בצעירותו, כששירת בצי הנהר. הביטוי "Mark twain" באנגלית מציין את סימון העומק המינימלי למעבר כלי שיט בנהר – שתי קומות (Fathoms), שהן כ-3.7 מטרים.
מארק טוויין היה חובב מדע נלהב והתעניין בהמצאות. במהלך חייו הספיק לרשום פטנטים על שלוש מהן. המצאתו הפופולרית ביותר הייתה אלבום בעל דפים דביקים לגזירי עיתונים, שהפך לאב-טיפוס של אלבומי התמונות המוכרים לנו כיום. הסופר המציא גם "לוח שנה נצחי", אך לא רשם עליו פטנט. מאה שנים מאוחר יותר, לוחות שנה כאלה הפכו לפריט אופנתי.
אין ספק שהסופר שילב אירועים מילדותו ביצירותיו, אך כל הדמויות בספר "הרפתקאותיו של תום סויר" הן דמויות "קולקטיביות" (מבוססות על כמה אנשים). מרבית ילדותו של טוויין עברה עליו בעיירה הקטנה האניבל שבמיזורי, והיא ותושביה שימשו השראה לתיאורים בספריו המפורסמים. לסופר אפילו לא הייתה השכלה פורמלית מלאה. הוא סיים שש שנות לימוד בלבד; בשל מותו הפתאומי של אביו נאלץ להפסיק את לימודיו ולצאת לעבוד. במהלך חייו עבד כסדר דפוס, מזכיר אישי, כורה במכרות כסף וכתב בכמה עיתונים. טוויין עצמו העיד כי אלמלא מלחמת האזרחים האמריקאית (בה השתתף בצד הדרומי), היה נשאר לשרת בצי הנהר לעולם ולא היה הופך לסופר.
מארק טוויין היה חבר קרוב של ניקולה טסלה והם היו ידידים קרובים. הם בילו זמן רב יחד במעבדותיו של טסלה בביצוע ניסויים ומבחנים שונים. מותו של הסופר ב-1910 הסב לטסלה צער רב – הוא איבד את חברו הטוב ביותר, יועצו ושותפו לדרך. טסלה העביר את שארית חייו בבדידות.
למרבה הצער, תרגומים רבים של יצירות טוויין נופלים מהמקור. "הרפתקאותיו של הקלברי פין" הוא אחד הרומנים הראשונים שנכתבו כולם באנגלית מדוברת, וזו הסיבה שהוא נחשב לאחד מ"הרומנים האמריקאיים הגדולים". בכתיבתו השתמש המחבר בדיאלקטים שונים ואף בצורות כתיב לא תקניות כדי להעניק ליצירה צביון מקומי. ייחודיות לשונית זו אינה באה לידי ביטוי בתרגום, ולכן מומלץ לקרוא את יצירותיו במקור, למי ששולט בשפה האנגלית. בשנת 1867 טייל הסופר יחד עם קבוצת תיירים אמריקנים באונייה "קווייקר סיטי" וביקר בחצי האי קרים ברוסיה. הוא ביקר במעון הקיסר בליבדיה, וכן ביאלטה ובסבסטופול. לאות הוקרה על קבלת הפנים החמה, מסרו התיירים בראשות הסופר מכתב תודה לקיסר אלכסנדר השני. טוויין תיאר את רשמיו מהמסע בספרו "תמימים בחוץ לארץ" (1869). טוויין אף ביקר בארץ ישראל, ביקור שתועד בספר ״מסע תענוגות לארץ ישראל״.
אף שמארק טוויין אהב חיות, לעתים אף מייחסים לו בטעות את המשפט המפורסם "ככל שאני מכיר יותר אנשים, כך אני אוהב יותר כלבים", אך למעשה הוא היה "איש של חתולים". בביתו חיו חתולים רבים להם העניק שמות משעשעים. מעניין לציין שגם ביצירותיו אין חתולים אנונימיים; לכולם שמות מצחיקים כמו: גנרל גרנט, הנביא משה, מרגרט, קפטן סמס והוראס גרילי. מקורביו סיפרו כי הסופר עצמו נהג לנשוף כחתול כשמשהו לא נשא חן בעיניו או כשכעס מאוד.
טוויין נולד שבועיים לאחר ששביט האלי עבר במרחק הקרוב ביותר לכדור הארץ בשנת 1835. הוא הלך לעולמו יום אחד בלבד לאחר הגעתו הבאה של השביט. מעניין לציין כי שנה לפני מותו כתב: "באתי לעולם עם השביט, ואעזוב יחד איתו כשיגיע בשנה הבאה". ספריו מעוררים דיונים מאז פרסומם. בשנת 1885 אף היו ספריות שסירבו להציג את "הקלברי פין", בטענה שהוא אינו ספר ל"אנשים תרבותיים". טוויין עצמו העריך כי קביעה זו רק תגביר את הפופולריות של הספר. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ספג הרומן ביקורת על השימוש במילה "nigger", שהייתה נפוצה בזמן כתיבתו אך קיבלה מטען פוגעני בסוף המאה ה-20. בתי ספר מסוימים אכן החליטו להוציא את היצירה מתוכנית הלימודים, והיו הוצאות שניסו להחליף את המילה במונח הולם יותר. עם זאת, רוב מוסדות החינוך לא אסרו על קריאתו, אלא משתמשים בו כדי להסביר את ההיסטוריה והתפתחות המנטליות האמריקנית. וכמובן, יצירותיו של מארק טוויין אינן אסורות רשמית בארצות הברית.
מארק טוויין לא היה רק סופר; הוא היה דמות גדולה מהחיים שגישרה בין עולם המדע, הטכנולוגיה והספרות. מהמצאת אלבום התמונות הדביק ועד לידידות העמוקה עם גדולי המוחות של תקופתו, טוויין הוכיח שסקרנות היא המנוע החזק ביותר של היצירה. גם היום, למרות המחלוקות סביב שפתו המדוברת והבוטה לעיתים, יצירותיו נותרות רלוונטיות מתמיד – הן מזכירות לנו שדרך הומור, סאטירה וכנות חסרת פשרות, ניתן לבחון את המנטליות האנושית ואת ההיסטוריה של אומה שלמה. הוא הגיע עם שביט האלי ועזב איתו, אך השובל שהותיר אחריו ממשיך להאיר את עולם התרבות עד היום.
